הנוער העובד והלומד

נכון ל-2015 הנוער העובד והלומד היא תנועת הנוער השנייה בגדולה במדינת ישראל. בתנועה כיום מאות סניפים, קנים ומועדונים בכל רחבי הארץ ועשרות אלפי חניכים. התנועה פועלת בכל חלקי החברה הישראלית והיא תנועת הנוער היחידה שמשותפת ליהודים, לערבים, לדרוזים ולצ'רקסים.

החניכים בתנועה מתחלקים לשלוש קבוצות גיל: חניכים בכיתות ד'-ו' משתייכים לשכבה הצעירה, חניכים בכיתות ז'-ח' משתייכים לשכבה "מתבגרת" וחניכים מכיתה ט'-י"ב הם חברי השכבה הבוגרת. את חניכי התנועה ניתן לזהות על-פי החולצה הכחולה והשרוך האדום.

מתוך התנועה צמחה בשנות ה-90 תנועת בוגרים, שנקראת מאז 2006 "תנועת דרור ישראל".

לנוער העובד והלומד תנועת-אחות בינלאומית הנקראת הבונים דרור, וכן קשרים הדוקים עם איגודים מקצועיים לנוער ותנועות וארגוני נוער סוציאליסטים ברחבי העולם. התנועה חברה, יחד עם תנועת המחנות העולים במעגל תנועות הנוער הציוניות-חלוציות-מגשימות וכן חברה יחד עם תנועת השומר הצעיר בתנועת הפאלקון העולמית.

בשנת 1959 התאחדה התנועה המאוחדת עם תנועת הנוער העובד ל"הנוער העובד והלומד". מטרת האיחוד הייתה לכונן תנועת נוער כללית, שתאגד את כל הנוער הארץ ישראלי במסגרות חברתיות, ותחת הרעיון הציוני-סוציאלסטי.

לתנועה שורשים אידאולוגיים עמוקים עם תנועת העבודה הישראלית, וכן היא מזוהה עם ההסתדרות הכללית. הקשר עם ההסתדרות נוצר מיד בשנותיה הראשונות של התנועה (על ידי דוד כהן שמונה כמלווה לתנועה מטעם ההסתדרות, בברכתו של ברל כצנלסון), והיא נחשבת תנועת בת של ההסתדרות על אף שתמיכת ההסתדרות בה הצטמצמה לאורך השנים. בעבר היה הקשר הרעיוני בין ההסתדרות לתנועה חזק והתנועה הייתה מסונפת לאגף בוועד הפועל, אולם בעקבות תהליכים שהתרחשו בהסתדרות בשנים האחרונות, הקשר התרופף. כמו כן, התנועה קשורה אידאולוגית ונתמכת כלכלית על ידי התנועה הקיבוצית. כמו עם ההסתדרות, בעבר היו קשרים אלו הדוקים וכללו בעיקר שליחת גרעינים לקיבוצי יעד ואחוזים רבים של בני-קיבוצים בגרעיני התנועה, אך בשנות ה-90 הקשר הפך לרופף יחסית, עם הקמת תנועת הבוגרים סביב תהליך פנים תנועתי שנקרא "להוביל שנית", ושינויים שחלו בתנועה הקיבוצית עצמה.

לאחר מלחמת ששת הימים שלחה תנועת הנוער והעובד והלומד להיאחזות בשטחים שנכבשו במלחמה (לסיני ולגולן) גרעיני היאחזות, זאת במקביל לקו שהתוותה הממשלה ביחס להתיישבות במקומות אלו, וכהמשך לקו האידאולוגי שקבע את ההתיישבות כנתיב הגשמה מרכזי.

תהליך הקמת חוות ההכשרה, "להוביל שנית"

במהלך שנות ה-70 נערכו דיונים במזכירות התנועה על אופני ההגשמה של התנועה. בדיונים אלה עלה הצורך בהארכת משך החניכות של חניכי תנועת הנוער, ושינויים אפשריים במסלול הנח"ל. במסגרת דיונים אלו העלה מזכיר החטיבה החינוכית באותה התקופה, אבינועם גרנות את האפשרות ליצירת "חוות הגשמה" בנות 2–3 גרעינים שייתנסו בקיום משק אוטונומי שיתופי ויבצעו משימות הדרכה בתנועה בתקופה של שנת שירות מקדימה לצבא. רעיון אחר היה גיבוש קבוצות של בוגרי תנועה ליצירת קומונות לומדים, או לגיוסם להמשך ההדרכה והריכוז בתנועה. המטרה הייתה להצליח להרחיב את "גיל ההגשמה" לתקופת היבחרות.

בשנת 1981 נעשה הניסיון הראשון במסגרת של "חוות הכשרה" אוטונומית כפי שהוצעה. הגרעינים "נוב" (שיועד למלכיה) ו-"חרמש" (שיועד לאלומות) בתמיכת התנועה הקיבוצית וקיבוצי היעד, התיישבו בבית הספר הימי הנטוש בקריית חיים במסגרת של חוות הכשרה. ב-28–30 בינואר 1982 נערכה המועצה החינוכית ה-14 של הנוע"ל בקדימה והחליטה על קבלת חוות ההכשרה כמסלול החובה לכל גרעיני הנוע"ל. מזכ"ל התנועה פיני טומאכר, ציין בראיון הפרישה שלו כי רעיון חוות ההכשרה היה גולת הכותרת של עבודתו בתנועה. בשנת 1983 נקטע הניסיון ולא יצאו גרעינים לחוות ההכשרה. פסח האוספטר (אז חבר גרעין נוב והיום רכז דרור ישראל) פרסם כתבות בעיתון התנועה בהן האשים את חברי התנועה, מזכירותה ומזכירות התנועה הקיבוצית בהפסקת הניסיון של חוות ההכשרה. מזכ"ל התנועה דאז שייקה רונן השיב בעיתון על הטענות ופרש את הקשיים ביישום ההחלטה.

בשנת 1987 עלה מחדש רעיון חוות ההכשרה, סביב צורך מוחשי שכן התנועה מצאה עצמה בקשיים במציאת קיבוצי יעד שיסכימו לקבל את גרעיניה, וכן בתוך תהליך התפרקות התנועה הקיבוצית מערכיה השיתופיים והמשימתיים היה חשש כי הסביבה הקיבוצית עלולה להיות סביבה חינוכית מייאשת ולא מפרה. פורסם מכתב של מספר חניכי י"א: ”גרעיני הנח"ל מגיעים לקיבוץ לתקופות ההתנסות שלהם למעשה משתלבים באופן פסיבי במערכות הקיבוץ הקיימות... בכך ההתנסות בחיי הקיבוץ מאבדת את האותנטיות שלה ובעצם את ערכה... לפני כמה שנים הוקם בתנועה מפעל שעונה על כל הבעיות הללו ואף על יותר מהם....הגיע הזמן לקרוא לילד בשמו – חוות הכשרה.“ פסח האוספטר שסיים את שירותו הצבאי חזר לתנועה לתפקיד רכז מחוז חיפה במסגרת תפקידו ניסה לקדם את רעיון חוות ההכשרה מול המזכ"ל חגי מירום והמזכירות.

בשנת 1988 יצא גרעין שבי"ב (שם בצפון יהא ביתנו, שיועד למלכיה) לחוות הכשרה ביישוב נווה עובד, בהדרכתו של האוספטר. במועצה החינוכית של שנת 1989 נערך שוב דיון על מסלול חוות ההכשרה, ולאחר ויכוח סוער נתקבלה ההחלטה להמשיך במהלך ולשלוח את גרעיני התנועה למסלול החוות.

התעוררה השאלה על השתלבות בוגרי התנועה, בוגרי מסלול חוות ההכשרה בקיבוצים לאחר השירות הצבאי. הכוונה המקורית במפעל החוות הייתה ליצור פרק זמן לפני הצבא לגיבושו של הגרעין כקבוצה שייעודה הצטרפות לקיבוץ היעד. בראשית שנות התשעים פרסומי התנועה הקפידו להציג את מסלול החוות כשינוי הדרך ולא היעד הקיבוצי. אולם במועצה ה-23 של הנוע"ל שנערכה בכנרת ניתן היה לשמוע עמדות סותרות ביחס ליעדי ההגשמה התנועתיים והקשר עם הקיבוץ. שי חולדאי (חבר קיבוץ חולדה ומחנך בתנועה הקיבוצית) קרא באותה מועצה: "הנוע"ל לא צריך את הקיבוצים. הוא צריך להפסיק לראות בהם את יעד ההגשמה שלו. הוא צריך להמציא משהו חדש שמכל העולם יבואו לראות וללמוד – ממש כמו הקיבוץ בזמנו". מזכ"ל התנועה, עובד צור, דווקא תמך בשימור הקשר שבין התנועה הקיבוצית לתנועה.

גרעין שבי"ב עם יציאתו לשל"ת האחרון במסלול הנח"ל, שלב בו היו אמורים להשתלב באופן מסורתי בקיבוץ היעד שלהם לקראת הצטרפותם כחברים, בחרו להפוך את השל"ת שלהם לשל"ת הדרכתי ולהדריך את כל שכבת י"ב בתנועה לקראת היציאה לחוות ההכשרה. עם שיחרורם התקיימו כמה ניסיונות לאזן בין שאיפתם לקחת משימות בתנועה לבין השתלבותם בקיבוץ.

במאי 1994 אישרה המזכירות הרחבה של התנועה הקיבוצית את הקמתו מחדש של קיבוץ רביד על ידי חברי הנוע"ל, ביניהם חברי גרעין שבי"ב, וקיבוץ רביד הפך ל"קיבוץ החינוכי" של תנועת הנוער העובד והלומד. אמצעיו המישקיים גויסו לטובת הרחבת מפעלי התנועה והוקם בו "המרכז להתחדשות שתפנית משימתית" - מרכז הסמינרים של התנועה. בינואר 1998 אוזרח קיבוץ אשבל, הקיבוץ השני של הנוע"ל.

"להוביל שנית" הוא השם שניתן לתהליך ששינה את יעד ההגשמה המרכזי של התנועה מה"התיישבות" שבחסותה הקימו בעבר הגרעינים הבוגרים של התנועה יותר מ-60 יישובים ברחבים הארץ, להצטרפות לתנועת בוגרים מחנכת - תנועת הבוגרים של הנוער העובד והלומד המכונה "מרח"ב" (מחדשי רעיון החלוץ בישראל). הוקמו חוות הכשרה בעלות ייעוד של חינוך, וחינוך עצמי לחיי קומונה, והיום תנועת הבוגרים מקיימת קומונות רבות וקיבוצים עירוניים, הלוקחים חלק בהפעלת הקינים השונים ושאר המפעלים החינוכיים. גם קיבוצי התנועה הלא עירוניים רביד ואשבל הם קיבוצים חינוכיים. לנוער העובד והלומד ולתהליך "להוביל שנית" שעבר בו בשנות התשעים, שהיסב את מסלול ההגשמה בו מהתיישבות לחינוך הייתה השפעה רבה על שינוי מסלול הנח"ל ממסלול התיישבותי של הכשרה חקלאית למסלול חינוכי הכולל "פרק משימה לאומית" חינוכית. עד היום, כשני שלישים מהמתגייסים למסלול הנח"ל הם בוגרי חוות ההכשרה של הנוער העובד והלומד.

התפתחותה הרחבה של תנועת הבוגרים. יצירת מרחבי החיים של הבוגרים, ואף מרחבים חינוכיים חדשים שלא כולם נכללים בתוך תנועת הנוער, דוגמת "המעורר", הובילה להקמת תנועה רעיונית המאגדת את כל המרחבים (תנועת הנוער העובד והלומד, תנועת הבוגרים ומפעלים חינוכיים אחרים) ושמה "תנועת דרור ישראל" - שם המרמז על הקשר הערכי העמוק שרואה התנועה עם תנועת דרור שהייתה פעילה באירופה לפני מלחמת העולם השנייה אף על פי שבפועל, לא התקיים כל קשר כזה באותה תקופה.

ייעוד התנועה

בוועידת התנועה העשירית, בשנת 2015, נקבע ייעוד התנועה:

"ייעודה של תנועת הנוער העובד והלומד יונק את תוקפו וחיותו ממגילת העצמאות, לפיכך אנו קובעים כי: תפקידה ההיסטורי של הסתדרות הנוער העובד הוא ביסוסה ופיתוחה של מדינה יהודית-דמוקרטית, אשר גרעינה הקשה הוא קהיליית קהילות ישראלית המורכבת משותפות מבחירה של ערבים, יהודים, דרוזים, צ'רקסים וקהלים נוספים ללא הבדל דת, גזע, מין, מגדר והעדפה מינית. קהיליית קהילות החותרת להגשמת ייעוד של חברה ברוח החברותא, שערכיה שוויון ערך האדם, סוציאליזם, פמיניזם, שיתוף, צדק, ציונות הרצלאית, דמוקרטיה, הגנה, עבודה ושלום. קהילייה המבקשת לייסד חברת אדם- מופתית ששורשיה נטועים בערכי הנצח של מורשת הנביאים, ובמיטב ערכיו של ספר הספרים. תנועת הנוער העובד והלומד תחתור להוות את גרעינה הקשה והחלוצי של קהיליית קהילות ישראלית על ידי ניסיון להקים בקרבה חברת מופת של ילדים, נוער וצעירים תוך שימת דגש על המרד בעוולות האדם והחברה, ועל הגשמה אישית וקבוצתית של הייעוד באורח חייה".

ביתנו פתוח לכל נערה ונער

עקרון מרכזי של התנועה הוא עיקרון הכלליות, שמבוטא בסיסמה "ביתנו פתוח לכל נערה ונער" שנטבעה בימיה הראשונים של התנועה. העיקרון נובע מתפיסה של שוויון ערך האדם, ולפיו כל אחד ואחת יכולים למצוא את מקומם בתנועה. אלכסנדר ברזל, מזכיר הנוער העובד בשנות ה-50 ניסח זאת כך:

"אתמול הכרזנו חזור והכרז: "ביתנו פתוח לכל נער". האם נקיים צו זה גם להבא, הלכה למעשה? הדרישה היא לא לפתיחת הדלת, אלא ליצירת בית חם לכל הבאים, ללא הבדל עדות ותרבויות".

נהוג לרשום סיסמה זו בכניסה לסניפי התנועה, כתזכורת תמידית למרכזיותו של עיקרון זה בדרכה של התנועה.

חולצת התנועה

חולצת התנועה היא חולצה כחולה עם שרוך אדום. החולצה הכחולה מסמלת את העבודה, והשרוך האדום הוא סמל לשוויון בין כל בני האדם שדמם אדום ומסמל את הסוציאליזם. החולצה הכחולה משותפת לתנועות הנוער המזוהות עם תנועת העבודה (הנוער העובד והלומד, המחנות העולים, השומר הצעיר) המכונות בשל כך "התנועות הכחולות". על החולצה נכתב השיר העממי "חולצה כחולה".

סיסמת התנועה

סיסמת התנועה היא "לעבודה, להגנה ולשלום - עלה והגשם! עלה נעלה". המילים "לעבודה להגנה ולשלום" לקוחות מתוך שירו של אברהם ברוידס, "משורר הנוער העובד", שנכתב לאחר מאורעות 1929. מילים אלו היוו את סיסמת "הנוער העובד". המילים "עלה והגשם! עלה נעלה" היו סיסמת "הבונים-התנועה המאוחדת". עם איחוד "הבונים התנועה המאוחדת" לתוך "הסתדרות הנוער העובד" והקמת "הסתדרות הנוער העובד והלומד" נוצרה הסיסמה המאוחדת. בטקסים ואירועים של התנועה נהוג שהמברך קורא "לעבודה, להגנה ולשלום – עלה והגשם!" והחניכים עונים ביחד "עלה נעלה".

סמל התנועה

המרכיבים בסמל תנועת הנוער העובד והלומד מייצג מספר דברים:

ההיסטוריה של סמל התנועה

עם איחוד התנועות "הבונים-התנועה המאוחדת" ו"הנוער העובד" בשנת 1959, אוחדו סמלי התנועות לכדי סמל אחד. סמל זה שימש את התנועה עד לשנת 2016. ועידת התנועה שנערכה בקיץ 2015 קבעה כי יש לעצב את סמל התנועה מחדש לסמל דו-לשוני, ערבי-עברי, "כדי להעמיק את השוויון והשותפות בין כל חברי התנועה וחברותיה". סמל התנועה החדש נחשף באוקטובר 2016.

סמל הנוער העובד

סמל התנועה המאוחדת

סמל התנועה עד אוקטובר 2016

גרסה ערבית לסמל התנועה עד אוקטובר 2016

סמל התנועה החל מאוקטובר 2016 - דו לשוני

בהתאם למבנה הכללי, קיימים שישה סוגי קינים (סניפים) בתנועת הנוער העובד והלומד. הקינים נבדלים ביניהם באופן הפעילות ובמתכונתו, אך הערכים והתכנים העומדים בבסיסם זהים. ברחבי הארץ פועלים כ-700 קינים במתכונות הבאות:

מחוזות התנועה

הקנים העירוניים והקנים הקיבוציים מחולקים לאחת עשרה מחוזות שונים בארץ וכל קן משתייך למחוז מסוים. לכל מחוז יש רכז מחוז, רכז הדרכה ורכז ארגון והוא פועל בפני עצמו. קינים רבים מתגבשים בתוך המחוז ממש כמו ההתגבשות התוך קינית ויוצאים יחד לטיולים מחוזיים. המחוזות הם:

מוסדות חניכים

מוסדות החניכים הם למעשה ביטוי לערך הדמוקרטיה בתנועה. המוסדות הם מעגלי-שיח של החניכים והמדריכים, העוסקים בעיצוב התנועה וקבלת ההחלטות בה. מוסדות החניכים הן:

מסלול ואופן החניכות

הפעילות בקינים מתקיימת פעמיים בשבוע. הפעולות בבסיסן מתחלקות לפעולות ערכיות, פעולות אקטואליה, פעולות בתחום הסיירות והמחנאות, ערבי תרבות (ערבים של כיף וגיבוש) ופעולות חוץ. בנוסף, מדי שנה ישנם מספר טיולים ואירועים מסורתיים (חג המעלות, פורימון, קייצת וכדומה...). שאר מסגרות הפעילות (מועדונים, סניפים וכו') הם בעלי צורות פעילות מגוונות ושונות, תוך דגש על קבוצתיות, אוטונומיה, הרחבת תחומי העניין ומשמתיות - הנעה בין "קבוצות הנהגה" מקומיות, מועצות נוער, הדרכה לסוגיה השונים, חניכה, "סיירת זכויות עובדים" או פעולות אחרות המשנות את הסביבה הקהילתית של בני הנוער, בדגש על עבודה עם ילדים קטנים יותר. השאיפה היא להתאים את צורת הפעילות לנוער תוך דרישה משימתית.

בקן העירוני הפעילות מתחילה מכיתה ד' (מהחופש שבין ג' ל-ד' למעשה, בקייטנת התנועה - הקייצת).

החניך מתחיל את חניכותו בתנועה בכיתה ד', בגיל 9. הוא מצטרף לתנועה והופך לחלק מקבוצת שווים. הרעיון של קבוצה אינו נובע מנוחות, לקבוצה ערך חינוכי - בתוך הקבוצה החניך חווה שותפות, שיתוף פעולה ושוויון, וכמו כן יוצר ומפתח קשרים חברתיים. הקבוצה היא המסגרת של החניך בקן. המודל המשמש את התנועה הוא "כיתה=קבוצה", כלומר: החברים בכיתה הם יהיו החברים בקבוצה על מנת ליצור לחניך בשכבה הצעירה חוויה אורגנית בה הוא לא מתנתק מחיי היום-יום, ובה הערכים הם לא דבר שונה מחיי החברה. את הקבוצה בשכבה הצעירה מדריך חבר בשכבה הבוגרת אשר עבר סמינר הדרכה רשמי (מד"צים, מובילים או סמינר מתנועה אחרת או ממשרד החינוך) והוא מדריך בעל תעודה.

ככל שהחניך מתבגר, כך גם התכנים שהוא עובר עם קבוצתו משתנים. בעוד הבסיס הערכי נשאר זהה - התכנים מותאמים לגילם ויכולת הבנתם של החניכים, לאופי הקבוצה וחבריה, ובמידה רבה גם לאופי וראיית עולמם של המדריך. החניך ממשיך להיות חלק מהשכבה הצעירה עד כיתה ו'.

בכיתה ז' החניך עובר לשכבה המתבגרת, בה התכנים והצורה מותאמים לחוויה החדשה של חטיבת הביניים, לפירוד בין הכיתות ולעיתים הדגם "כיתה=קבוצה" משתנה בהתאם למספר החניכים. בסוף כיתה ח' החניך כבר יכול להתחיל לקחת על עצמו אחריות בדמות עזרה למדריכים בצוותים השונים, עזרה טכנית ויצירתית במפעלי השכבה הצעירה של הקן.

השכבה הבוגרת

אחרי תהליך חינוכי מסוים ששיאו בחופש שבין כיתה ח' לכיתה ט', עולה החניך לשכבה הבוגרת. האחריות על חברי השכבה הבוגרת גדולה בהרבה מאחריות חברי השכבה הצעירה, מאחר שעכשיו עליהם לדאוג באופן מלא לתפקודו של הקן על כל חלקיו - אחריות זו באה לידי ביטוי בוועדות הקן השונות, בעזרה למדריכים בימי הפעילות ובעשייה החינוכית המיוחדת בה עוסקים חניכי שכבה ט' הנקראת פרויקט מסוק"ים (מדריכי ספורט וקהילה). במהלך שנה זו חניכי שכבת החושלים מוכשרים לקראת ההדרכה והמשימה.

בסוף כיתה ט' יוצאים החניכים לסמינר מד"צים (מדריכים צעירים) - 11 ימים ביער כפר החורש, ליד היישוב תמרת, בהם מוענקים להם הכלים הדרושים להם להפוך למדריכים. או לחלופין לסמינר מובילים - 6 ימים ביער כפר החורש, המכשיר אותם להדרכה בתחום מסוים (מועדון קהילתי, קבוצה בתנועת נוער, מתנ"ס). ההבדל בין הסמינרים הוא שהמד"צים לא בהכרח ידריכו עם חברי קבוצתם, ולכן הם מפוזרים עם בוגרי ט' מרחבי הארץ בחוגים במהלך הסמינר. המובילים ככל הנראה ידריכו עם חברי קבוצתם ולכן חוויית הסמינר היא קבוצתית, וגם מכיוון שהיוצאים למובילים זקוקים לחיזוק הקשר עם בני קבוצתם או עם התנועה.

בכיתה י' יכול החניך, אם יבחר, להדריך קבוצה בשכבה הצעירה, כפי שהודרך הוא על ידי חבר השכבה הבוגרת כשהוא היה בשכבה הצעירה או המתבגרת. חניך שבוחר להדריך עובר במהלך השנה מספר השתלמויות, וכן סמינר מש"שים (מדריכי שנה שנייה) ומשל"שים (מדריכי שנה שלישית) בסוף כיתות י" ו-י"א בהתאמה.

בכיתה י"א יוצאת משלחת משותפת של הנוער העובד ושל המחנות העולים למסע לפולין ששמו המלא הוא- "המסע לגילוי שורשי המהפכה הציונית ומרד תנועות הנוער - שואה וגבורה". משלחת זו כוללת בממוצע כ-600 עד 700 חניכים והיא המשלחת הגדולה ביותר שיוצאת לפולין מטעם משרד החינוך. כמו כן בשכבה זו מקימים החניכים גרעינים - בין 14 ל-15 גרעינים במחזור. הגרעינים מורכבים על ידי גוף הנקרא "מועצת שביעיות" המורכב מחניכי השכבה ובו 2 נציגים מכל קבוצה. אחרי מספר מפגשים מרכיבים חברי המועצה את הגרעינים השונים על ידי צירוף קבוצות שונות בארץ לקבוצה אחת גדולה - היא הגרעין המונה בממוצע כ 30 חברים היוצאים בסוף השנה למפעל הרפסודיה בו כל גרעין בונה רפסודה איתה הוא חוצה את הכנרת.

בכיתה י"ב - שכבת הגרעין - חבר השכבה יכול לצאת לסמינר מש"צים (מרכזי שכבה צעירה) וללוות את ההדרכה של המדריכים, להיות אחראי על ישיבות המד"צים ולמעשה על השכבה הצעירה בשיתוף עם הקומונרים. כמו כן הוא יכול להמשיך להדריך. בשנה זו הגרעין נבנה דרך סמינרים גרעיניים ופעולות קבוצתיות. בתום השנה הגרעין יוצא לסמינר חוות, המכשיר אותם להיות קומונרים מתוך חוות ההכשרה, ולאחר מכן לסמינר משלחת, המכשיר אותם לאותו מחוז אליו הם נשלחו.

בסוף כיתה י"ב יוצא כל גרעין, בסביבות 20 חברים, לחוות הכשרה. הגרעין דוחה את השירות הצבאי שלו בשנה וחי במסגרת שנת שירות. כל בני הגרעין חיים ביחד בבית המכונה "חוות הכשרה" (זכר לחווֹת ההכשרה באירופה בתחילת המאה ה-20 שהופעלו על ידי החלוץ, וסמל לשנה של התנסות בחיים שיתופיים לקראת המשך בתנועת הבוגרים). הם עוסקים בפעילות חינוכית ואחראים על הפעילות בקיני התנועה, ונקראים "קומונרים" (מלשון "קומונה").

בסוף השנה מתגייס כל הגרעין ביחד לצבא, לנח"ל, במסלול מיוחד לבני גרעינים. מרבית הבנים מתגייסים לגדוד 50 ומרבית הבנות מתגייסות לתפקידי הדרכה כמורות חיילות, כמדריכות גדנ"ע או לגדוד קרקל. לאחר שנה וחצי של שירות צבאי רגיל, חוזרים בני הגרעין לגור ביחד לשנה של "פרק משימה" - בו הם עוסקים בפעילות משימתית-חינוכית ברחבי הארץ. לאחר מכן הבנות משתחררות והבנים חוזרים לעוד תקופה של שירות צבאי רגיל, ולאחר מכן תקופת של"ת (שירות ללא תשלום).

לאחר השחרור מהצבא, משתקע הגרעין במקום כלשהו בארץ ובוחר אם להצטרף לתנועת הבוגרים של הנוער העובד והלומד.

מפעלי התנועה

"מפעלים" הוא כינוי לפעולות השיא הייחודיות של תנועות הנוער אשר חורגות משגרת הפעילות היומיומית בסניף. המושג משמש הן כשם כולל למחנות הקיץ, לטיולים ולסמינרים השונים של התנועה והן לפעילויות הייחודיות של התנועה בקהילה ובחברה הישראלית. לתנועה מפעלים רבים – חלקם משותפים לכל חלקי התנועה, ואחרים ייחודיים לקהילה, למחוז או לקן מסוים. להלן חלק מהמפעלים המרכזיים של התנועה: