הילה גרסטל

ביוגרפיה

נולדה בהרצליה כהילה פוקס בשנת 1955, להורים ניצולי השואה שעלו ארצה מפולין בשנת 1946 באוניית מעפילים. למדה בתיכון עירוני בהרצליה. בין השנים 1973–1975 שירתה בצה"ל. היא בוגרת הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב (1978). בשנים 1977–1979 התמחתה בבית המשפט המחוזי בתל אביב ובמשרד עורכי דין, ובסופן קיבלה רישיון לעריכת דין. עבדה במשך ארבע שנים כעורכת-דין שכירה, ולאחר מכן כעצמאית.

בשנת 1990 מונתה לכהונת שופטת בבית משפט השלום בתל אביב. בשנת 1996 מונתה לבית המשפט המחוזי בתל אביב במינוי זמני, ובשנת 1997, תוך כדי הכהונה הזמנית, מונתה למינוי קבוע.

בשנת 2000 מונתה גרסטל לעמוד בראש ועדה לבחינת ההתמחות ובחינות הכניסה ללשכת עורכי הדין. ב-2002 הגישה הוועדה בראשותה את המלצותיה, בכללן הארכת תקופת ההתמחות, בחינות דו-שלביות, עמידה בקורס מעשי, שינוי בהרכב ועדת הבחינה ועוד. ב-2010 פרסם משרד המשפטים תזכיר חוק בו אומצו עיקרי הדו"ח, וב-2014 פורסם תזכיר נוסף בו אימץ חלקי, בדבר שינוי מתכונת הבחינות.

בשנת 2006 מונתה לסגנית נשיא, שימשה בין היתר כראש מחלקת ערעורים בבית המשפט, וישבה כאם בית הדין ביחד עם השופטים עוזי פוגלמן ואילן ש' שילה. שמה של גרסטל הוזכר לא פעם כמועמדת לבית המשפט העליון, בשנת 2004 היא הסירה את מועמדותה בשל נימוקים אישיים.

במאי 2007 התבקשה על ידי שר המשפטים דניאל פרידמן, על דעת נשיאת בית המשפט העליון דורית ביניש, להקים את בית המשפט המחוזי מחוז מרכז ולכהן כנשיאתו הראשונה. בית המשפט המחוזי מחוז מרכז החל לפעול בחודש ספטמבר 2007 בפתח תקווה, תוך שגרסטל עורכת בעצמה את מיון והכשרת עובדיו, ובחודש ספטמבר 2012 עבר למשכנו הקבוע בלוד.

ב-25 בנובמבר 2013 המליצה ועדת איתור בראשות היועץ המשפטי לממשלה יהודה ויינשטיין למנות את גרסטל להקים ולעמוד בראש נציבות הביקורת על מערך התביעה ומייצגי המדינה בערכאות. הממשלה אישרה את מינויה ביום 22 בדצמבר 2013, והיא נכנסה לתפקידה ב-1 באפריל 2014.

כנציבת הביקורת על מערך התביעה וייצוג המדינה בערכאות טיפלה גרסטל במאות תיקים. הידועים שבהם, התנהלות פרקליטת מחוז תל אביב רות דוד בפרשת רונאל פישר, וייצוג משרד הבריאות והמכון לרפואה משפטית בידי הפרקליטות בפרשת ד"ר מאיה פורמן. ביחס לפרשה האחרונה התעמתה בחריפות עם פרקליט המדינה שי ניצן, אשר טען כי אין בסמכותה של גרסטל לבקר פרקליטה שפעלה בשליחותו של היועץ המשפט לממשלה.

לאחר עימות מתמשך עם ארגון פרקליטי המדינה הודיעה גרסטל ב-18 באפריל 2016 על התפטרותה מהתפקיד, אשר נכנסה לתוקף ביולי 2016. היא נימקה את התפטרותה בכך שנמנע ממנה להיות מיוצגת על ידי עורך דין מטעמה בדיון בבג"ץ, ובכך שבכנסת הונחה הצעת חוק, שלפיה התביעה המשטרתית לא תהיה כפופה לנציבות הביקורת.

כחצי שנה לאחר תום תקופת כהונתה כנציבת הביקורת אמרה כי הפרקליטות היא גוף חולה והעומד בראשה, שי ניצן, אינו ראוי לשמש בתפקידו.

כיום משמשת גרסטל כמגשרת פרטית. ב-2017 שימשה כמגשרת בתביעת דיבה של שרה נתניהו נגד העיתונאי בן כספית.

גרסטל נשואה לראובן, מנכ"ל אוצר התיישבות היהודים, ולהם שני ילדים.

בינואר 2016 עלה שמה כמועמדת לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה. חרף עימותיה לאורך תהליך הבחירה ולפניו עם פרקליטות המדינה, נחשבה גרסטל מועמדת בולטת לתפקיד, אולם לבסוף המליצה ועדת האיתור לתפקיד על מועמד אחד בלבד – אביחי מנדלבליט.

בחקירת המשטרה בתיק 1270, עלה חשד כי ניר חפץ מלשכת ראש הממשלה בנימין נתניהו הציע לה דרך יועץ התקשורת אלי קמיר שתיבחר אם תתחייב לסגירת תיק פרשת מעונות ראש הממשלה, שבו נמנית עם החשודים אשת ראש הממשלה, שרה נתניהו. גרסטל סירבה וסיפרה על כך לשופטת בית המשפט העליון, חברתה אסתר חיות. בינואר 2019 החליטה הפרקליטות לסגור את התיק נגד אלי קמיר, מחוסר תשתית ראייתית לביצוע עבירות.