גיורא יוספטל

תחילת דרכו

נולד בשם גאורג יוזפטל (Georg Josephthal), בן הזקונים הרביעי לפאול ואֵמה לבית שנבל בנירנברג שבגרמניה. משפחתו הייתה אמידה וליברלית באופיה, אביו פאול יוזפטל היה מנהל מפעל למוצרי מתכת, לחם כקצין במלחמת העולם הראשונה, נפצע וזכה לעיטור גבורה. סבו גוסטב יוזפטל היה עורך דין, ראש לשכת עורכי הדין ויושב ראש הקהילה היהודית בנירנברג. בגיל 14, בהיותו תלמיד בגימנסיה בנירנברג, הצטרף לאגודת הנוער היהודית "יידישער יוגנדבונד" (Jüdischer Jugendbund). הוא סיים את לימודיו התיכוניים במגמה ההומניסטית של הגימנסיה בשנת 1930.

פעיל ציוני

יוספטל החל בלימודי משפטים בהיידלברג, מתוך כוונה להצטרף למשרד עורכי הדין המשפחתי. בשנת 1932 הצטרף לתנועת הנוער הציונית-סוציאליסטית "הבונים". הוא המשיך את לימודיו בברלין ובמינכן ובמהלכם עבד בהתנדבות עבור הקהילה היהודית שם. במסגרת פעילותו הקים סדנאות הכשרה מקצועית וחוות להכשרה חקלאית לצעירים שהכינו אותם לקראת עלייתם לארץ ישראל. בשנת 1933 התמנה לתפקיד ראש מחלקת הנוער של הקהילה היהודית בבוואריה. בגלל עליית הנאצים לשלטון בתחילת אותה שנה נאלץ יוספטל להמשיך את לימודיו בבזל שבשווייץ, וסיים שם את הדוקטורט במשפטים.

בשנת 1934 עבר לברלין והתמנה למנהל עליית הנוער. בתחילת שנת 1936 התמנה למזכיר הכללי של "החלוץ" בגרמניה, ובאותה שנה נישא לסֵנֵטָה לבית פונדוב, לימים חברת הכנסת. יוספטל פעל להקמת חוות הכשרה גם מחוץ לגבולות גרמניה, ובשנות ה-30 סייע ל"הגנה" ברכישות נשק חשאיות. בשנת 1937 תפסו הנאצים את אחד מרוכשי הנשק וברשותו תמונה משותפת עם יוספטל. בעקבות כך נעצר גם יוספטל, אולם שוחרר מחוסר ראיות. יוספטל היה בקשרי ידידות טובים עם מנהל מחוז, והלה סידר לו ולאשתו דרכונים עמם יצאו השניים את גרמניה.

הזוג עלה לארץ ישראל בספטמבר 1938, ונקלט בקיבוץ גבעת חיים. בעקבות אירועי ליל הבדולח ב-9 בנובמבר אותה שנה יצא גיורא זמן קצר לאחר מכן בשליחות ללונדון למען הצלת יהודי גרמניה. במסגרת תפקידו ניסה לפעול בקרב מדינות אירופה לקליטת יהודי גרמניה באופן זמני, כאשר היעד הסופי היה ארץ ישראל. לשם כך אורגן נתיב בריחה דרך רוטרדם ואנטוורפן והוכנו ספינות מעפילים. באביב 1939 נתפס יוספטל בפריז כשברשותו מאה דרכונים מזויפים. בזכות קשרים עם בעלי השפעה הוא שוחרר לבסוף. תחילת מלחמת העולם השנייה סתמה את הגולל על נתיב בריחה זה, ולכן שב בסוף אותה שנה לארץ.

מינואר 1943 ועד ספטמבר 1945 התנדב לשרת בצבא הבריטי, והוצב בארץ ישראל ובמצרים. הוא הגיע לדרגת סמל, אולם הורד בדרגה בגלל סירוב פקודה. רעייתו סנטה הצטרפה לגרעין של יוצאי גרמניה שהקים במרץ 1945 את קיבוץ גלעד. עם שחרורו של יוספטל מן הצבא הבריטי הגיע אף הוא לקיבוץ ועבד שם תקופה קצרה.

פעילותו בסוכנות היהודית

בסתיו 1945 החל את פעילותו בסוכנות היהודית ושימש כאחראי על מדור הקליטה במחלקת העלייה.

שנתיים לאחר מכן, בשנת 1947, התמנה לחבר הנהלת הסוכנות וקודם לתפקיד ראש מחלקת הקליטה תפקיד אותו מילא בתקופת העלייה ההמונית ועד שנת 1956. יוספטל ראה בתרבותם של המזרחים מכשול לחזון מיזוג הגלויות וראה את שינוי תפיסות העולם ואורחות החיים של אותם עולים כך שיתאימו לנורמות של הוותיקים כחלק חשוב בתפקיד הקולטים. כך ביטא את עמדתו בקונגרס הציוני הכ"ג בשנת 1951: .mw-parser-output .HeQuotationMark p:first-child::before{color:#99f;content:"”";font-family:serif;font-size:25px;font-weight:bold;line-height:100%}.mw-parser-output .HeQuotationMark p:last-child:after{color:#99f;content:"“";font-family:serif;font-size:25px;font-weight:bold;line-height:100%}.mw-parser-output .EnQuotationMark p:first-child::before{color:#99f;content:"“";font-family:serif;font-size:25px;font-weight:bold;line-height:100%}.mw-parser-output .EnQuotationMark p:last-child:after{color:#99f;content:"”";font-family:serif;font-size:25px;font-weight:bold;line-height:100%}

תנאי יסודי למיזוג גלויות הוא שינוי מידות החיים של יוצאי הארצות המפגרות ואחת הדרכים לכך היא: התמיכה בחלשים ובמקופחים שבתא המשפחתי – בילד ובאשה. אין דבר משותף בין הורים הנותנים את הכל לילדיהם ורואים בחינוך ובשמירה על בריאות ילדיהם את תוכן חייהם; שמוסרים את האוכל ואת ההלבשה ואת כספם כדי שלילדיהם יהיה טוב – ובין אלה שגוזלים את המנות המיועדות לילדיהם והמתכסים בשמיכות המיועדות לילדיהם, השולחים את ילדיהם בגיל רך לעבודה ואינם מבינים מה זאת חובת החינוך ואינם יודעים מה זה רופא ותרופה. אין מיזוג גלויות, אם במשפחה אחת שולחים את האשה לעבודה ימים אחדים אחרי הלידה ובמשפחה אחרת מוציאים את הפרוטה האחרונה כדי לדאוג לעזרה ליולדת. מיזוג גלויות לא ייעשה בדיבורים אלא בחינוך ובטיפול, על-ידי השרשת מידות-חיים, על-ידי שמירה על זכות חיים לחלשים, על-ידי ביטול שלטונו של בעל-גוף, על-ידי ריסון שלטונו הפראי של הגבר.

כדי לחולל שינוי תרבותי זה הציע יוספטל בעיקר פעולות המכוונות לחינוך ילדים ונוער וכן הכשרה והשכלה לנשים. יוספטל תמך בשינוי המדיניות מעליה המונית לעלייה סלקטיבית עקב תפיסתו את תרבותם של העולים מצפון אפריקה: ”נשברנו עם אחרוני העלייה המרוקאית והטריפוליטאית ב-1951. זה היה 'לומפן פרולטריון' (ביטוי מרקסיסטי: פרולטריון של בלויי סחבות, חסר תודעה מעמדית), אנשים ללא עתיד“. כשפרצו מחאות במעברות בעקבות הצפות בחורף 1951 האשים יוספטל את העולים המזרחים בפסיביות ובחוסר נכונות לסייע לעצמם ”העולים העיראקים הראו חוסר אפשרות לעזור לעצמם שעוברת כל גבול. אנו רגילים תמיד לתימנים האדישים, המקבלים את הכל כגזרת שמים“ באותה התקופה, היו עולים, רובם בני עדות המזרח, שהתנגדו לשיכונם במקומות נידחים (כמו ירוחם). יוספטל הציע לנצל "חור בחוק" המאפשר להאשים הורים בהפקרת ילדיהם, ולאיים בפנייה למשטרה שייקחו את ילדיהם בכוח. הוא אף הציע להחתים עולים מרוקאים טרם עלייתם על התחייבותם להתיישב במקום שיוחלט עבורם. על כך אמר: ”זאת בירוקרטיה פרוסית לעומת אנשים פרימיטיביים. לחתימות שלהם אין שום ערך, אין מושג לאנשים אלה על מה הם חותמים“. בשנת 1952 התמנה גם לתפקיד גזבר הסוכנות וכן יצא להאג כאחד מראשי המשלחת הישראלית לניהול המשא ומתן עם גרמניה המערבית על הסכם השילומים. בשנת 1950 יצא לראשונה למסע התרמות בקרב יהודי ארצות הברית עבור מדינת ישראל הצעירה.

פעילות פוליטית

באוגוסט 1956 נבחר בתמיכתו של בן-גוריון כמזכיר הכללי של מפא"י, והתבקש, בעקבות הפסד קולות רבים בבחירות, לערוך רפורמה במפלגה. תפקיד זה לא התאים לאופיו, ושחק אותו מאוד. במאי 1959 סבל יוספטל מהתקף לב קשה, שבעקבותיו נאלץ להפסיק את עבודתו למשך חצי שנה.

יוספטל כיהן כחבר הכנסת מטעם מפא"י בכנסות ה-4 וה-5, בין השנים 1959–1962. בדצמבר 1959 (בכנסת ה-4) נכנס לכנסת, וב-1960 החל לשמש כשר העבודה. במהלך כהונתו הקצרה התמקד בהכשרה מקצועית לצעירים ולעולים, בפיתוח הביטוח הלאומי, ויזם חקיקת חוק להגנה על עובדים מוגבלים ונכים. בעקבות התפטרותו של בן-גוריון והבחירות לכנסת ה-5 זכה בנובמבר 1961 בתפקיד שר השיכון והפיתוח.

במקביל לתפקידו בכנסת שימש יוספטל בין השנים 1953–1955 ו-1960–1962 כיו"ר מועצת המנהלים של עמידר. בנוסף היה חבר וסגן יושב ראש המועצה המייעצת של בנק ישראל.

בעקבות מצבו הבריאותי המעורער הזמינו אחיו הבכור לשהייה בווילה שלו בלוצרן לצורך החלמה. הוא נפטר שם כשאשתו לצידו, באמצע כהונתו כשר הבינוי והשיכון. גופתו הועברה לירושלים ונטמנה בבית העלמין בקיבוץ גלעד.

הנצחתו

על שמו של גיורא יוספטל נקראו מוסדות, שכונות ורחובות ברחבי ישראל:

בתחילת 2018, בעקבות השיח שיצר הסרט "סאלח, פה זה ארץ ישראל", שבו יוחסו ליוספטל התבטאויות גזעניות ביחס לעדות המזרח, ובעקבות דרישת הקשת הדמוקרטית המזרחית, הודיעה מרים פיירברג, ראש עיריית נתניה על החלטתה לפעול לשינוי שם הרחוב הנושא את שמו של יוספטל, ולקרוא אותו על שמה של ברכה צפירה. ראש עיריית מגדל העמק, אלי ברדה, החליט לפעול להחלפת שם בית הספר הקרוי על שם יוספטל בעיר, בשמם של אילן ואסף רמון.