ברל לוקר

חייו

לוקר נולד בכפר קריווץ (Kriwiec) שבגליציה. למד בבית-ספר יהודי כללי בעיירה סולוטבינה (Solotwina), ובגימנסיה בעיר סִירֶט בבוקובינה. כבר בגיל צעיר הוא הצטרף לתנועה הציונית, ונמנה עם מייסדי אגודת הסטודנטים הציונית "פרחי ציון" בסירט בשנת 1904. באותה שנה החל לימודי משפטים באוניברסיטת צ'רנוביץ. היה חבר מפלגת פועלי ציון מ-1905, חבר הוועד המרכזי של המפלגה באוסטריה ועורך ביטאונה בלבוב בשנים 1911–1914. בשנת 1916 התמנה למזכיר משרד פועלי ציון בהאג ולאחר מכן בסטוקהולם. היה מזכיר הברית העולמית של פועלי ציון בשנים 1918–1928, ולאחר מכן מזכיר המפלגה בארצות הברית עד שנת 1931, בה נבחר כחבר הנהלת הסוכנות היהודית עד לשנת 1935.

בשנת 1936 עלה לארץ ישראל, ושימש יועץ מדיני של הנהלת הסוכנות. שנה לאחר עלייתו נקרא על ידי ויצמן לשוב ללונדון ולשמש שם כעוזרו הראשי. לוקר ישב בלונדון במשרד הציוני ברחוב גרייט ראסל (Great Russell) מס' 77 עד להקמת המדינה. בשנים אלו פעל רבות לקידום הרעיון הציוני בדעת הקהל הבריטית, כמו גם במסגרת תנועת העבודה הבריטית: איגודי הפועלים ומפלגת הלייבור. עם עלייתה של זו לשלטון בבריטניה ביולי 1945, סבר לוקר כמו רוב ההנהגה הציונית שמעתה תשתנה מדיניות הספר הלבן הבריטית, ובעיקר לאחר שואת יהודי אירופה תתקבל התביעה הציונית לעלייה יהודית חופשית לארץ ישראל ביתר הבנה; אך תקוות אלו נכזבו, ובשלוש השנים שבין 1945 ל-1948 הוביל לוקר מהלכים נמרצים כנגד הממשלה הבריטית, ובעיקר נגד שר החוץ בווין, זאת תוך שהוא מקפיד לשמור על קווי המדיניות הוויצמניסטיים: הבנה שרק בחסות בריטניה, ובכל אופן לא נגדה, יכול היישוב היהודי בארץ ישראל להתפתח.

לוקר שב ארצה סופית ביוני 1948, היה יושב ראש הנהלת הסוכנות בשנים 1948–1956, חבר ועדת חוקה חוק ומשפט בכנסת השלישית (1955–1959) ויושב ראש הוועד הפועל הציוני (1959–1961).

בשנת 1968 הוענק לו התואר "יקיר ירושלים".

אשתו, מלכה לוקר (לאקער; 1887–1990), הייתה משוררת יידיש, חוקרת ספרות ומתרגמת.

ברל לוקר נקבר בחלקת ראשי ההסתדרות הציונית העולמית ומשפחת הרצל בהר הרצל בירושלים יחד עם רעייתו.

הרחוב הראשי של שכונת פת בירושלים נקרא על שמו.