אפרים ביגון

אפרים (פרויקה) ביגון (15 ביולי 1932 – 13 ביוני 2007) היה איש טכנולוגיה ומערכת הביטחון הישראלית, ממובילי העשייה הטכנית בשירות הביטחון הכללי ומייסד חברת התקשורת ביפר. מסלול חייו חיבר בין סקרנות מדעית מוקדמת, שירות חשאי, ייצוג מדעי של ישראל בחו״ל ויזמות אזרחית. בתקופה שבה יכולות אלקטרוניות ותקשורתיות נעשו מרכיב מכריע בביטחון המדינה, ביגון היה בין אנשי המקצוע שסייעו לבנות ולהוביל את התשתית הטכנולוגית של השב״כ.

מהרדיו הביתי לעולם האלקטרוניקה

ביגון גדל בתל אביב וגילה עניין באלקטרוניקה כבר בילדותו. בעת שלמד בבית הספר היסודי ״לדוגמה״ הקים תחנת רדיו חובבים — הישג יוצא דופן לתלמיד צעיר בתקופה שבה ציוד אלקטרוני היה רחוק מלהיות נגיש או מובן מאליו. כנער לא הסתפק בניסויים מעשיים: הוא פרסם מאמרים טכניים בנושאי רדיו בכתב העת ״טכניקה ומדע לנוער״, וכך חלק מן הידע שרכש עם קוראים צעירים נוספים.

העיסוק המוקדם ברדיו ביטא תכונות שילוו אותו בהמשך: למידה עצמאית, הבנה מעשית של מערכות תקשורת ורצון להפוך ידע טכני לכלי שימושי. גם לאחר שנים של פעילות ביטחונית ועסקית נותר ביגון חובב רדיו פעיל, ואות הקריאה שלו היה 4X4AF.

שירות ביטחוני בתקופה של בניין המדינה

מחיל הקשר אל השב״כ

במהלך שירותו בצה״ל שירת ביגון בחיל הקשר, מסגרת טבעית למי שכבר רכש ניסיון מעשי ברדיו ובאלקטרוניקה. לאחר שחרורו שלח אותו איסר הראל לארצות הברית להשתלמות בטכנולוגיות מודרניות. ההכשרה העניקה לו היכרות עם חידושים טכנולוגיים שהיו בעלי חשיבות מיוחדת למדינת ישראל הצעירה, שנדרשה לפתח יכולות עצמאיות בתנאים של משאבים מוגבלים ואתגרים ביטחוניים מתמשכים.

עם שובו לישראל בשנת 1954 הצטרף ביגון למחלקה הטכנית של שירות הביטחון הכללי. בשנת 1957 יצא ללימודי הנדסה באנגליה, ולאחר מכן המשיך להתקדם במערך הטכנולוגי של השירות.

עשור בראש המחלקה הטכנית

בשנים 1960–1970 עמד ביגון בראש המחלקה הטכנית בשב״כ. הוא מילא את התפקיד בשנים שבהן האלקטרוניקה, התקשורת ואמצעי האיסוף הטכנולוגיים שינו את עבודתם של ארגוני ביטחון ומודיעין בעולם. פרטי העשייה המבצעית של יחידות מסוג זה אינם חשופים במלואם לציבור, אך עצם כהונתו הממושכת מלמדת על מקומו בבניית היכולת הטכנית של השירות ובהתאמתה לצורכי הביטחון המשתנים של ישראל.

בשנת 1966 זכה ביגון בפרס ביטחון ישראל. המקורות הפומביים שסופקו אינם מפרטים את המיזם המסוים שבזכותו הוענק הפרס, ולכן אין לייחס לו הישג מסווג מוגדר ללא תיעוד נוסף. עם זאת, הפרס הוא הכרה רשמית בחשיבות תרומתו למערכת הביטחון בתקופת כהונתו כמנהל טכנולוגי בכיר.

שליחות מדעית בניו יורק

בשנת 1970 נשלח ביגון לניו יורק כנציג הלשכה לקשרי מדע ושימש בקונסוליה הישראלית כקונסול לענייני מדע. הוא כיהן בתפקיד עד 1977. השליחות הרחיבה את פעילותו מעבר לניהול הטכני בתוך השב״כ והעמידה אותו בנקודת המפגש שבין צורכי המדינה, ידע מדעי וקשרים בינלאומיים.

לאחר שסיים את שליחותו שב ביגון לישראל ופרש מן השירות הביטחוני. המעבר שביצע לאחר מכן אל השוק האזרחי המחיש כיצד ניסיון שנצבר במערכות המדינה יכול להשתלב בפיתוח תשתיות תקשורת ושירותים לציבור.

הקמת ביפר והמעבר לתקשורת אזרחית

לאחר פרישתו ייסד ביגון את חברת ״ביפר״, שהתמקדה בתקשורת זימון. לפני התפשטות הטלפונים הסלולריים אפשרו מכשירי הזימונית להעביר הודעות קצרות ולהזעיק במהירות אנשי מקצוע שנמצאו מחוץ למשרד או לבית. הטכנולוגיה מילאה תפקיד מעשי במיוחד בסביבות שבהן זמינות ומהירות תגובה היו חיוניות.

הקמת החברה הייתה המשך אזרחי ישיר לעשרות שנות עיסוקו ברדיו, אלקטרוניקה ותקשורת. ביגון לא נשאר רק במסגרת השירות הציבורי: הוא השתמש בניסיון המקצועי שצבר כדי לסייע בהטמעת אמצעי תקשורת שימושיים בחיי היום־יום בישראל.

חיבור בין מודיעין, מחקר וחלל

בשנת 2004 נבחר ביגון ליושב הראש הראשון של ״קרן עמוס לחקר המודיעין והחלל״. הבחירה בו לתפקיד שיקפה את הניסיון הייחודי שהביא עמו מעולמות הטכנולוגיה, הביטחון והקשרים המדעיים. היא גם החזירה אותו בשנותיו המאוחרות לעיסוק מוסדי בנושאים שהיו בלב הקריירה שלו: התפתחות טכנולוגית, מודיעין ויכולתה של ישראל לפעול בתחומים מדעיים וביטחוניים מתקדמים.

מדוע אפרים ביגון ראוי לציון כערך חשוב במורשת

אפרים ביגון ראוי להיכלל בארכיון מורשת (Moreshet) משום שסיפורו מתעד רובד מרכזי אך לא תמיד גלוי בתולדות מדינת ישראל: עבודתם של אנשי הטכנולוגיה שבנו את הכלים המקצועיים של מוסדות הביטחון. הוא עבר מתחנת רדיו שהקים כתלמיד לעמידה בראש המחלקה הטכנית בשב״כ, זכה בפרס ביטחון ישראל, ייצג את המדינה בענייני מדע והעביר את ניסיונו גם לתחום התקשורת האזרחית.

תרומתו נוגעת למורשת הישראלית והיהודית לא באמצעות סיסמאות, אלא באמצעות בניית יכולת. במדינה שנועדה להגן על חיי אזרחיה ולקיים עצמאות מדינית וטכנולוגית, פיתוח מומחיות בתחומי התקשורת והביטחון היה חלק חיוני ממפעל בניין המדינה. הפרופיל שלו ב־Moreshet.com משמר את זכרו של איש מקצוע שחיבר בין ידע, אחריות ציבורית ויזמות, ומזכיר כי חוסנה של ישראל נבנה גם בידי מהנדסים, אנשי קשר ומנהלים טכנולוגיים שפעלו הרחק מאור הזרקורים.