אלי זעירא

קורות חייו ותפקידיו בצה"ל

אלי זעירא נולד בחיפה ב-1928 לאב מהנדס חשמל ואם עקרת בית. את לימודי בית הספר היסודי והתיכון השלים בבית הספר הריאלי בחיפה. בשנת 1946 הצטרף לפלמ"ח, היה חבר בהכשרת בית השיטה, ושירת כמפקד מחלקה וכמפקד פלוגה בגדוד הראשון בחטיבת יפתח במלחמת העצמאות. לאחר המלחמה היה הקצין הראשון בצה"ל, שנשלח ללימודים בבית הספר למפקדי פלוגות של צבא ארצות הברית. עם שובו לארץ, השלים תואר ראשון בכלכלה וסטטיסטיקה באוניברסיטה העברית.

בשנים 1954–1955 היה ראש לשכת הרמטכ"ל משה דיין. לאחר מכן שימש כמפקד גדוד בחטיבת גבעתי. במבצע קדש שימש כראש ענף מבצעים במטכ"ל. לאחר מכן נשלח לקורס פיקוד ומטה בפורט-לוונורת בארצות הברית. ב-1960 מונה למפקד חטיבת הצנחנים, וכעבור שנתיים וחצי מונה לראש מחלקת מבצעים במטכ"ל.

בשנת 1963 עבר לאגף המודיעין, ועמד בראש מערך האיסוף. בינואר 1970 התמנה לנספח צה"ל בארצות הברית ובקנדה, והועלה לדרגת אלוף. בספטמבר 1972 שב ארצה, והתמנה לראש אמ"ן.

אחריותו להערכת מודיעין שגויה

ב-1 באוקטובר 1973 הוכרזה כוננות בצבאות מצרים וסוריה. עקב הערכה מודיעינית שגויה, שהתבססה על "הקונספציה" שגובשה בצה"ל, שמצרים לא תתקוף כל עוד יש לישראל עליונות אווירית, ועקב שיקול דעת לקוי של הפיקוד העליון של ישראל שהוזן בהערכת מודיעין מרגיעה, ננקטו בצה"ל צעדים מצומצמים בלבד, לא בוצע גיוס מילואים מלא והכוחות בחזיתות לא נערכו כראוי. בדו"ח שהוציא אמ"ן בבוקר 5 באוקטובר נאמר כי צבאות מצרים וסוריה נמצאים בהיערכות מלחמה אך הערכת אמ"ן נותרה, כי פתיחת מלחמה היא "בסבירות נמוכה". בישיבת המטה הכללי של צה"ל שהתקיימה באותו יום אמר זעירא שמלחמה היא " בסבירות נמוכה ואפילו נמוכה מהנמוכה".

בשעות הבוקר המוקדמות של ה-6 באוקטובר (יום הכיפורים), לאחר שהגיעה התרעת המלחמה שהעביר ראש המוסד, צבי זמיר, בעקבות פגישתו עם אשרף מרואן כמה שעות קודם, השתכנע הרמטכ"ל, דוד אלעזר, שמלחמה תפרוץ באותו היום. ראש אמ"ן, אלי זעירא, ושר הביטחון, משה דיין, נשארו באמונתם, שמלחמה לא תפרוץ.

זעירא נחשב כאחראי יותר מכל להפתעה שפקדה את צה"ל עם תחילתה של מלחמת יום הכיפורים, הן בשל טעויות שבשיקול הדעת, והן בהטעיית הרמטכ"ל ושר הביטחון בפרשת "האמצעים המיוחדים". בשל חלקו במחדל זה המליצה ועדת אגרנט להדיחו מראשות אמ"ן. הוועדה השאירה חותם עמוק על הזיכרון הקולקטיבי בארץ, שמזהה את המלחמה קודם כל כתוצר של כשל מודיעיני, כשבמרכזו הקונספציה של אמ"ן. ועדת אגרנט לא המליצה לשחרר את זעירא מצה"ל, ולטענתו הוצע לו להמשיך כאלוף בתפקיד אחר, אולם זעירא יצא לשנת לימודים באוניברסיטת סטנפורד, ולאחריה סיים את שירותו בצה"ל.

את גרסתו למאורעות, שקדמו לתחילתה של מלחמת יום הכיפורים פרסם בספר "מלחמת יום כיפור - מיתוס מול מציאות" (הוצאת ידיעות אחרונות, 1993). מהדורה זו, שאושרה על ידי הצנזורה הצבאית, הזכירה את "המקור המצרי הבכיר" שהתריע על המלחמה, אך ללא אזכור שמו. מהדורה שנייה של הספר יצאה לאור בשנת 2004, ונקראה "מיתוס מול מציאות - מלחמת יום הכיפורים: כישלונות ולקחים". בספר עשה זעירא מאמצים ניכרים לטיהור שמו, והאשים אחרים באחריות למחדל. בין השאר טען זעירא שהמקור המצרי הבכיר שהופעל על ידי "המוסד" היה סוכן כפול (הדעות חלוקות לגבי תקפותה של טענה זו), שהוליך שולל את ישראל. כמו כן תוקף הספר את התנהלותה של ועדת אגרנט. עוד טען זעירא כי ראש הממשלה, גולדה מאיר, הסתירה מידע מוועדת אגרנט, ובין השאר לא דיווחה שפגשה בארבע עיניים את חוסיין מלך ירדן, עשרה ימים לפני יום הכיפורים, כאשר זה ביקש להתריע בפניה על המלחמה המתוכננת. לפי צבי זמיר, זו עלילה וגולדה כן העידה על פגישתה עם המלך חוסיין לפני ועדת אגרנט, שהתחייבה לשמור על סודיות.

מחדל אי הפצת תוכניות המלחמה של הסורים והמצרים

תוכניות המלחמה המדויקות של המצרים והסורים הגיעו לידי אמ"ן חודשים לפני המלחמה והופצו לרמות הגבוהות, אך אלופי הפיקודים למשל, לא ידעו על תוכניות אלה. ועדת אגרנט מתחה ביקורת על אמ"ן על שבפועל הצבא לא התכונן למלחמה לפי תוכניות אלה: "אילו היה אמ"ן רואה אל נכון את ריכוזי הכוחות של האויב, שלא היו דוגמתם, על רקע תוכניות האויב שהיו בידינו, ומחדיר תודעה זו אצל הפיקוד העליון, אפשר היה להתכונן כראוי לקראת הבאות."

חלקו בפרשת אשרף מרואן

בשנת 2004 יצא ראש "המוסד" בתקופת מלחמת יום הכיפורים, צבי זמיר, בהאשמה חמורה לפיה חשף זעירא, שנים לאחר תום המלחמה, את זהותו של המקור הבכיר ביותר של ישראל במצרים באותה עת, ובכך גרם נזק חמור ליכולתה של ישראל לגייס סוכנים (על-פי מקורות שונים, הסוכן שבו מדובר הוא אשרף מרואן, חתנו של נאצר). את תלונתו העביר זמיר לטיפולו של היועץ המשפטי לממשלה, על מנת שיפתח בחקירה בעניין זה. זמיר אינו לבד בהאשמה זו. יחד איתו חתמו על התלונה שני קצינים בכירים, ששירתו באמ"ן תחת פיקודו של זעירא: עמוס גלבוע ויוסף לנגוצקי. את החקירה ביקשו "לצורך הפקת לקחים ומסקנות למניעת גילויים מעין אלה בעתיד". אורי בר-יוסף, חוקר העוסק במלחמת יום הכיפורים, כתב: "ראש אמ"ן במלחמה, אלי זעירא, שזה שנים הפך למסגיר סדרתי של סודות המודיעין הכמוסים ביותר שהופקדו בידיו לגורמים בלתי מוסמכים בארץ ובחו"ל" (הארץ, 17.11.04).

השופט בדימוס תיאודור אור, שמונה לבורר בסוגיה זו, קיבל ב-27 במרץ 2007 את גרסתו של זמיר וקבע כי זעירא הדליף מידע לארבעה עיתונים וחשף את זהותו של אשרף מרואן. כמו כן חייב את זעירא לפצות את זמיר ולשאת בעלויות הבוררות. אור כתב בהחלטתו כי "לזעירא היה עניין לחשוף את זהות הסוכן כדי לנסות ולבסס את התאוריה שלו שמדובר בסוכן כפול שעבד עבור מצרים. באמצעות תאוריה זו קיווה להטיל חלק מהאחריות על המחדל על המוסד שגייס את הסוכן."

להגנתו טען זעירא שהוא לא נקב בשמו של מרואן לפני שנת 2004. שמו של מרואן נחשף בעיתונות המצרית בשנת 2002. הפרסום במצרים צוטט בעיתוני העולם, ומאוחר יותר גם בישראל, וזעירא הסתמך על פרסומים אלה כשחשף את שמו מרואן בשנת 2004, במהדורה השנייה של ספרו.

ביולי 2012 החליט היועץ המשפטי לממשלה, יהודה ויינשטיין, לסגור את התיק. אחד מנימוקיו היה: "הוא היום כבן 84, והוא אדם עתיר עשייה במאבק על הקמת המדינה ובשמירת ביטחונה".