אליזבת טיילור

בצעירותה נחשבה לאחת הנשים היפות בעולם, בין היתר בשל צבע עיניה הייחודי, המזכיר את הצבע סגול. הייתה ידועה באורח חייה הראוותני, בנישואיה הרבים לבעלים שונים, במתנות הראוותניות שהעניקו לה בזמן יחסיהם ובכך שמכרה אותם בגיל מבוגר יותר במחיר מופקע, לאור השתייכותם אליה. ובמערכת היחסים המתוחה עם אחד מבעליה, השחקן ריצ'רד ברטון, ובידידותה עם מייקל ג'קסון.

טיילור נולדה למשפחה נוצרית. שניים מבעליה היו יהודים (אדי פישר ומייק טוד) וטענה שהגיור הרפורמי שלה לא היה רק למענם. טיילור הייתה ידועה בפועלה ומאמציה למען הציונות ולמען יהודים.

ילדות ונעורים - ילדת הפלא בהוליווד

אליזבת טיילור נולדה ברובע המפסטד, לונדון שבאנגליה. הוריה פרנסיס לן טיילור ושרה ויולה וורמברודט, שהיו אמריקנים שחיו בבריטניה. בזכותם בנוסף לאזרחותה הבריטית השיגה גם אזרחות אמריקאית. מצד אביה, טיילור היא צאצאית לבתי אצולה אנגליים ולבית המלוכה הסקוטי, כמו גם לבית פלנטג'נט.

הוריה של טיילור באו מארקנסו סיטי, קנזס. אביה היה סוחר אמנות ואמה שחקנית לשעבר, שפרשה מעולם התיאטרון על מנת להינשא לאביה של טיילור בשנת 1926. בגיל שלוש החלה טיילור ללמוד בלט. לאחר כניסת בריטניה למלחמת העולם השנייה, החליטו הוריה לחזור לארצות הברית, על מנת שלא להיקלע ללוחמה. המשפחה השתקעה בלוס אנג'לס.

בגיל תשע הופיעה טיילור בסרטה הראשון עבור אולפני יוניברסל. אולפנים אלו לא העריכו את כישוריה, ואיפשרו לה לחתום על חוזה עם חברת MGM. חברה זו ליהקה את טיילור לתפקיד הראשי בשובר הקופות הקלאסי "לאסי שובי הביתה" (1943), שהיווה את פריצתה בעולם הקולנוע. לאחר מספר סרטים נוספים היא הופיעה לראשונה בתפקיד הראשי כ"ולווט בראון", נערה העוסקת באילוף סוסים, בסרט "נשיונל ולווט" (1944). הסרט זכה להצלחה גדולה ואיפשר לטיילור לחתום עם MGM על חוזה ארוך טווח. טיילור המשיכה להופיע בסרטים, במקביל ללימודיה בבית הספר התיכון. בשנים אלו הופיעה במספר המשכים לסדרת "לאסי", וכן שיחקה בסרט "ג'יין אייר" (1943), ב"הצוקים הלבנים של דובר" ובלהיטים כגון "החיים עם אבא" (1947), "ג'וליה השובבה" (1948), "אבי הכלה" (1950) (כבתו של ספנסר טרייסי, סרט שהיה להצלחה והוליד סרט המשך בשנת 1951 בשם "הרווח הקטן של אבא"), או "נשים קטנות" (1949). בסרטים אלו שיחקה דמות חיובית של מתבגרת חביבה וספורטיבית.

ב-1949 שיחקה בסרט "הקושר" לצידו של רוברט טיילור.

בשנת 1950 סיימה את לימודיה בבית הספר התיכון, ובשנה זו נישאה בפעם הראשונה, ליורש אימפריית המיליונים של מלונות הילטון, קונרד הילטון הבן. היו אלו נישואי בוסר שהסתיימו לאחר מספר חודשים, והיו אך הראשונים בשורה ארוכה של זיווגים כושלים, ולעיתים טראגיים.

קריירת משחק בוגרת

החל משנות ה-50 נחשבה טיילור לאחת השחקניות המובילות בהוליווד, מעמד בו החזיקה עד לסוף שנות ה-60. היא זכתה פעמיים בפרס האוסקר כשחקנית הטובה ביותר. בפעם הראשונה בשנת 1960 עבור הסרט "באטרפילד 8", בו גילמה פרוצה יוקרתית החווה חיי אהבה מתוסבכים, ובו שיחקה לצד בעלה, השחקן אדי פישר. בשנת 1966 זכתה טיילור בפרס פעם נוספת בשל משחקה בסרט "מי מפחד מוירג'יניה וולף?", דרמה העוסקת בחיי הנישואים של זוג במשבר, בו שיחקה לצד בעלה, השחקן הוולשי ריצ'רד ברטון. טיילור הייתה מועמדת לפרס בשנת 1957 עבור תפקידה בסרט "ריינטרי קאונטי", בו שיחקה אל מול מונטגומרי קליפט, בשנת 1958 עבור תפקידה בסרט על פי מחזהו של טנסי ויליאמס, "חתולה על גג פח לוהט" בו שיחקה לצד פול ניומן, ובשנת 1959 עבור תפקידה בסרט "פתאום, בקיץ האחרון", אף הוא על פי מחזהו של טנסי ויליאמס, בו שיחקה לצד קתרין הפבורן ומונטגומרי קליפט.

בנוסף לסרטים אלו שיחקה בלהיטים הוליוודיים גדולים כקוו ואדיס (1951), "מקום תחת השמש" (1951), "הפעם האחרונה שראיתי את פריז" ו"ענק" (1956) סרט בו שיחקה לצד רוק הדסון ואגדת הקולנוע ג'יימס דין שהיה זה אחד משלושת הסרטים שצילם בימי חייו.

בניגוד לתדמיתה מהסרטים בהם הופיעה כנערה וכילדה, עסקו סרטיה כבוגרת בנושאים "קשים", כשבר בחיי נישואין, תשוקות מודחקות, והומוסקסואליות. דמותה הקולנועית הבוגרת מתקופה זו הייתה של אישה סוערת, מינית ומפתה. חייה הפרטיים הסוערים, השערוריות בהן הייתה מעורבת, כאשר השחקן אדי פישר עזב למענה את אשתו, דבי ריינולדס לאחר שהשניים נחשבו לזוג ההוליוודי המושלם, רק על מנת להעזב על ידי טיילור שנים ספורות לאחר מכן לטובת השחקן ריצ'רד ברטון, אשר אף הוא היה נשוי לאחרת כשהחל את יחסיו עם טיילור, תרמו לתדמית זו, והביאו את הקהל אל הקופות.

בשנת 1963 הייתה טיילור לשחקנית שקיבלה את השכר הגבוה ביותר בהוליווד, כאשר קיבלה את הסכום של מיליון דולר, על מנת לשחק בהפקת הראווה "קלאופטרה". הרומן שניהלה טיילור כקלאופטרה אל מול המצלמות עם ריצ'רד ברטון, ששיחק את מרקוס אנטוניוס לווה ברומן אמיתי בין טיילור וברטון, שלא חמק מעיני צלמי המגזינים.

פרשה זו קיבעה את תדמיתה של טיילור כ"קוטלת גברים", פאם פאטאל ברונטית, המשתמשת בגברים וזורקת אותם לאחר מכן לפי צרכיה. עם זאת, מערכת יחסיה עם ברטון נמשכה זמן רב וידעה עליות ומורדות, והסתיימה בצורה טרגית עם מותו הפתאומי של ברטון בגיל 58, בשנת 1984.

לאחר הסרט "קלאופטרה" הופיעה טיילור בסרט "אהבה למבוגרים בלבד" לצידו של ריצ'רד ברטון (1965) וכ"מרתה" בסרט "מי מפחד מווירג'יניה וולף?" (1966). דמות זו מיצתה את כישרון המשחק של טיילור, שהציגה דמות של אישה קולנית, מתוסבכת, ואף מוזנחת, השקועה במערכת יחסים הרסנית עם בעלה, שגולם על ידי ברטון. סרט זה הביא לטיילור את פרס האוסקר השני בקריירה שלה, אך סימן מפנה לרעה, שכן לאחריו לא זכתה עוד טיילור לככב בלהיט קולנועי מהשורה הראשונה.

מאמצע שנות השבעים פג קסמה של טיילור. היא שמנה, הופעותיה הקולנועיות הפכו לנדירות, והסרטים בהם הופיעה לא נחשבו לחשובים, ולא זכו לפרסים. מתפקידיה האחרונים זכורה טיילור בתפקיד שולי כאמו החורגת של פרד בסרט "משפחת פלינסטון" וכן על קריינותה בסרט "ג'נוסייד". טיילור הופיעה לעיתים בטלוויזיה (לרבות הופעה בכמה מפרקי הסדרה משפחת סימפסון, פעם בדיבוב מגי ופעם בדיבוב דמותה המצוירת של עצמה), וכן בתיאטרון, בו זכתה להצלחה על בימות ברודוויי בשנות השמונים.

במשך חייה הייתה טיילור נשואה שמונה פעמים לשבעה בעלים:

מנישואיה לווילדינג נולדו לטיילור שני בנים, מייקל הווארד וילדינג (1953) וכריסטופר אדוארד וילדינג (1955). מנישואיה לטוד נולדה לטיילור בת בשם אליזבת פרנסס ב-1957. בעת נישואיה לפישר החלה טיילור בהליכי אימוץ של בת, שהושלמו לאחר נישואיה לברטון. הבת, מריה ברטון, היא ילידת שנת 1961.

טיילור לא הייתה אזרחית ארצות הברית, שכן ויתרה על אזרחותה בתקופת נישואיה לברטון. היא התגוררה בשנותיה האחרונות בשכונת בל אייר בלוס אנג'לס במעמד של תושבת חוקית קבועה.

טיילור הייתה ידועה בחיבתה לתכשיטים. לאורך השנים רכשה מספר פריטים ידועי שם, לרבות יהלומים מפורסמים. בשנת 2002 כתבה ספר בשם "סיפור האהבה שלי עם תכשיטים", ובשנת 2005 יצרה מיזם עסקי עם תכשיטנים נודעים בלוס אנג'לס לשיווק תכשיטים תחת השם המסחרי "אליזבת טיילור". כן שיווקה במסגרת זו בשמים שזכו להצלחה.

זמן רב השקיעה טיילור במאבק במחלת האיידס. היא סייעה להקמת המרכז האמריקני למחקר האיידס, לאחר מותו של ידידה השחקן רוק הדסון שהיה אחד הידוענים הראשונים שנפלו קורבן למחלה. היא הקימה את מכון האיידס על שמה. מעריכים כי עד לשנת 1999 סייעה טיילור בהשגת מימון בסך חמישים מיליון דולר למחקר המחלה.

פרסים ותוארי כבוד

טיילור הייתה מועמדת פעמים רבות לפרס האוסקר וזכתה בו פעמיים. כן זכתה בפרס ז'אן הרשולט לפעילות הומניטרית, בשנת 1992. פרס נוסף על הישגיה במשחק קיבלה ממכון הסרטים האמריקאי בשנת 1993.

בשנת 1999 זכתה בתואר "דיים מפקדת" במסדר האימפריה הבריטית (DBE - Dame Commander of the British Empire) אותו קיבלה מהמלכה אליזבת השנייה. כן קיבלה בשנת 2001 את מדליית האזרחות של הנשיא, מנשיא ארצות הברית ביל קלינטון. התואר הוא השני בחשיבותו בתוארי הכבוד המוענקים לאזרחי ארצות הברית, והוא ניתן למי שביצעו מעשים ושירותים יוצאי דופן.

פטירתה

טיילור התמודדה עם מספר בעיות בריאות במהלך השנים. ב-2004 הוכרז כי היא סובלת מאי ספיקת לב גדושה, וב-2009 היא עברה ניתוח לב להחלפת מסתם לב. בפברואר 2011 הביאו תסמינים חדשים הקשורים לאי ספיקת לב לאשפוזה במרכז הרפואי סדרס-סיני בלוס אנג'לס לטיפול.

ב-23 במרץ 2011 נפטרה טיילור, מוקפת בארבעת ילדיה במרכז הרפואי סדרס-סיני בלוס אנג'לס שבקליפורניה, והיא בת 79. היא נקברה בטקס הלוויה צנוע בבית הקברות "פורסט לואן" בלוס-אנג'לס ליד קברי הוריה, ובסמוך לקברו של מייקל ג'קסון חברה הטוב.