אליהו גולומב

ילדות ועלייה לארץ ישראל

אליהו גולומב נולד בי"ד באדר תרנ"ג לנפתלי ולאסתר לבית קלר בעיירה וולקוביסק שבפלך גרודנו, בתחום המושב של האימפריה הרוסית (כיום במערב בלארוס). בילדותו למד ב"חדר" ובגימנסיה רוסית והתוודע למהפכנים ולספרות הרוסית. בשנת 1909 שלחו אותו הוריו לארץ ישראל על מנת ללמוד בגימנסיה "הרצליה". הוריו עלו לארץ ב-1911 והשתקעו בעיר תל אביב. אביו שהיה בעל טחנת קמח ברוסיה, הקים טחנה כזו גם ביפו.

גולומב היה מבוגרי המחזור הראשון של הגימנסיה, בשנת 1913, שכלל בין השאר את משה שרת (שרתוק) ודב הוז, גיסיו לעתיד (חבורת "ארבעת הגיסים").

כשסיים את לימודיו ארגן גולומב עם חבריו למחזור את "ההסתדרות המצומצמת של בוגרי הגימנסיה", גרעין ההכשרה החלוצית הראשון של הנוער העובד בארץ. גרעין זה עבד בדגניה א' ובכנרת. בנובמבר אותה השנה נרצחו שניים מחברי הקבוצה של גולומב: משה ברסקי, ושבוע לאחר מכן נרצח יוסף זלצמן (מחברי קבוצת כנרת). מעשי הרצח זעזעו את חברי הקבוצה. לטענת אהוביה מלכין בספרו "האקטיביסט", "האירועים החמורים והמתיחות שהשתררה בעקבותיהם השפיעו על הגימנזיסטים השפעה עמוקה שרישומה ניכר בכל מהלך חייהם". לאחר האירוע, הגיע גולומב למסקנה כי "בלי יכולת של התגוננות אין די בעבודה החקלאית ובהתיישבות, ורק שילובן של העבודה וההגנה עשוי להביא להיאחזות ממשית בארץ".

בשנת 1914 נפטר אביו, וגולומב נאלץ לשוב לתל אביב לצורך ניהול טחנת הקמח. גולומב קיבל הוראה מחסן בק, המושל הצבאי של יפו מטעם האימפריה העות'מאנית, להמשיך לטחון קמח גם בשבת. בתחילה לא ראה בכך גולומב הוראה פוגעת, משום שגם בדגניה ובכנרת הייתה עבודה בשבת במקרים דחופים, אבל עובדי הטחנה הדתיים סירבו לעבוד בשבת, וגולומב הבין כי יש לסירובם היבט לאומי, וכי עליו להגן על זכות היהודים לקיים את מצוותיהם. עקב כך העניש אותו חסן בק ב"פלקות". ההשפלה שחווה מידיו, הייתה אחד הגורמים שהביאו את גולומב ליזום את הקמת ההגנה.

גולומב התנגד לגיוס לצבא העות'מאני, בעיקר משום שסבר, כרבים אחרים, כי האימפריה העות'מאנית נמצאת בשלבי דעיכה. בשנת 1917, כשכבשו הבריטים את הארץ מן הטורקים, התנדב גולומב לגדוד העברי.

בשלהי מלחמת העולם הראשונה הקים גולומב את "הקבוצה היפואית", שנערכה להגנה עצמית ועמדה בקשר עם ארגון "השומר".

גולומב חש השפלה וחוסר אונים בעקבות הכאתו בידי חסן בק. הוא החליט לנקום בו ואף השיג לשם כך אקדח. למזלו, הבחין בו חברו הטוב דב הוז מנקה את האקדח, והבין מייד את כוונתו. בשיחה ארוכה, הצליח הוז לשכנעו שנקמה אישית לא תביא תועלת, משום שגם אם יצליח גולומב להימלט מהוצאתו להורג בתלייה, ישלמו יהודים בחייהם את מחיר דמו השפוך של חסן בק, ובמקום המפקד ההרוג יוצב קצין טורקי חדש, שעלול להיות גרוע אף מקודמו. במקום זאת, החליטו השניים להקים ארגון כל-ארצי להגנה על היישוב העברי. ביוני 1920 הוקם ארגון "ההגנה". עם הקמתו, תמך גולומב בפירוקו של ארגון "השומר", והיה מהמתפלמסים העיקריים עם אנשי "השומר" בראשות ישראל שוחט.

גולומב הוא ממייסדי ארגון "ההגנה" והיה מפקדו שנים רבות, במהלכן עסק ברכישת נשק מחוץ לארץ (בעיקר מווינה, פריז וברלין). גולומב נשלח לחוץ לארץ מטעם ההגנה בין השנים 1922–1924, על מנת לעסוק ברכישת נשק ובארגון קבוצות של חלוצים צעירים באירופה.

גולומב פעל להכפפת ארגון ההגנה תחת סמכות מוסדית – תחילה תחת ההסתדרות הכללית, ואחר-כך בכפיפות למוסדות הלאומיים.

גולומב התבלט בקרב מנהיגות ההגנה כנציג הדור הצעיר שגדל בארץ ישראל. היה זה ארגון עממי, "שכל מי שיכול להתגונן חבר בו. ארגון הנשמע לפקודתה של ההנהגה הציבורית-הפוליטית, ומטרתו להגן לא רק על הרכוש, החיים והכבוד, אלא גם על המפעל הציוני".

פעילות פוליטית וציבורית

גולומב היה ממייסדי תנועת אחדות העבודה וההסתדרות הכללית. היה חבר הוועד הלאומי וציר מפלגתו לקונגרסים הציוניים. היה ממארגני ההעפלה בתקופת המנדט ומיוזמי התוכנית להצנחת אנשי "ההגנה" באירופה בתקופת השואה.

משפחתו

גולומב היה מאוהב ברבקה, אחותו של משה שרת שהייתה ידידתו הקרובה ואשת סודו, אך היא התחתנה עם חברו דב הוז. לימים נשא לאישה את אחותה הצעירה, עדה שרתוק.

לגולומב ולעדה נולדו שלושה ילדים: דקלה,דוד (דודיק) ודליה. בנו דוד היה לימים חבר הכנסת. בתו, דליה, הייתה נשואה לאשר ידלין, והיא היום פעילה מרכזית בארגון מחסום Watch‏. נוסף על ילדיהם הביולוגיים גידלו גולומב ואשתו את הרי שנולד לגאולה שרתוק, האחות הצעירה של עדה. גאולה לא הייתה נשואה ונפטרה בלידת הרי. עדה ואליהו גולומב גידלו את הרי כבנם. לימים נעשה הרי גולומב חוקר תיאטרון ופרופסור חבר באוניברסיטת תל אביב.

אליהו גולומב נפטר משטף דם מוחי בביתו בתל אביב בל' בסיוון תש"ה. נטמן בבית הקברות טרומפלדור בתל אביב סמוך לגיסו דב הוז ובני משפחתו, וגיסו משה שרת ורעייתו נקברו שם בהמשך.

תרגומי "ראשי פרקים בתולדות הגנת היישוב":

על שמו נקראו:

ביתו, "בית אליהו" שבשדרות רוטשילד בתל אביב, שימש שנים רבות כחלק ממפקדת ההגנה, ומשמש כמשכן למוזיאון ההגנה, ארכיון ההגנה וכמשרד נשיאות "ארגון חברי ההגנה".