שמעון השני

תקופת חייו

הדעות חלוקות לגבי תקופת כהונתו של שמעון השני.

בקדמוניות היהודים ‪ XII, 4, 10‬כתוב‪:‬‬ "בעת ההיא משל באזיען סילייקוס פהילאפאטאר (סלאוקוס הרביעי) בנו של‬ ‫אנטיוכס הגדול. בימיו מת יוסף בן טוביה אבי הורקנוס ... וגם אחי אמו‬ ‫חניו מת זמן קצר אחריו, ויכהן תחתיו במשרת כהן גדול שמעון‬ ‫בנו, ואחרי מותו הי׳ לכהן גדול חניו בנו.״‬

על פי דברים אלו טוען יצחק אייזיק הלוי ששמעון השני התמנה לכהן גדול רק בתקופת סלאוקוס הרביעי שנתמנה למלך ב-187 לפנה"ס. צבי גרץ לעומת זאת טוען שיוסף בן טוביה מת שנים רבות קודם לכן, זמן קצר אחרי לידתו של תלמי החמישי בשנת 210 לפנה"ס. את עמדתו זאת מבסס גרץ על כך שיוסף בן טוביה מתואר על ידי יוסף בן מתתיהו כזקן מכדי לנסוע לחגיגות הולדת תלמי החמישי, וכי במקום זאת שלח את הורקנוס בנו. בנוסף, אזכור מותו של יוסף בן טוביה מופיע אצל יוסף בן מתתיהו מיד אחרי תיאור השתתפות הורקנוס בן יוסף בחגיגות הולדת תלמי החמישי. בהתאם, קובע גרץ את תחילת כהונתו של שמעון השני ככהן גדול בשנת 208 לפני הספירה.

עמדה שלישית, המתבססת על התיאור בספר מקבים ג' של ביקורו בירושלים של תלמי הרביעי לאחר ניצחונו בקרב רפיח ובקשתו להיכנס לקודש הקודשים. בתיאור זה מופיעה תפילה של הכהן הגדול ששמו הוא שמעון. בהתאם, בעלי עמדה זאת מקדימים את כהונת שמעון הצדיק לפחות אל שנת 217 לפנה"ס, זמן קרב רפיח. בעלי העמדות האחרות טוענים מנגד שספר מקבים אינו ספר היסטורי ולא ניתן לסמוך על דבריו לקביעות היסטוריות.

שמעון השני נפטר לפני המלכתו של אנטיוכוס הרביעי בשנת 175, שכן בנו חוניו השלישי הודח ממשרת הכהן גדול זמן קצר לאחר עלייתו לשלטון של אנטיוכוס הרביעי. יצחק אייזיק הלוי טוען שחוניו השלישי כהן לפחות מספר שנים לפני שהודח, ועל כן קובע ששמעון השני נפטר מספר שנים לפני 175 לפנה"ס.

פועלו

ישנם המייחסים לשמעון השני את פרק נ' בספר בן סירא, שהוא שיר הלל לשמעון בן יוחנן הכהן הכולל את המילים:

גדול אחיו ותפארת עמו, שמעון בן יוחנן הכהן. אשר בדורו נפקד הבית, ובימיו חוזק היכל. אשר בדורו נכרה מקוה, אשיח בם בהמונו. אשר בימיו נבנה קיר, פנות מעון בהיכלי מלך. הדואג לעמו מחתף, ומחזק עירו מצר.

לטענתם, הדברים מתאימים לשמעון השני, אשר על פי עמדתם לגבי אורך כהונתו, בימיו פרע סקופס, שר צבא תלמי הרביעי, פרעות בתושבי ירושלים, בהם פרץ את חומתה, ואך מתבקש שהכהן הגדול ישקם את העיר. ספר בן סירא מתוארך לתקופה זאת, ובהתאם פרק זה הוא פרק עכשווי מבחינת כותב הספר, ולא פרק היסטורי.

התומכים בתקופת הכהונה הארוכה של שמעון השני, טוענים שהוא היה בין המתנגדים ליוסף בן טוביה המוכס וסיעתו שתמכו בשליטתם של מצרים התלמיית בירושלים, והיה מאלו שביקשו להעביר את שלטון ארץ ישראל לידי הממלכה הסלאוקית.

יוסף בן מתתיהו כותב על שמעון שבריב בין בניו הגדולים של יוסף בן טוביה לבין הורקנוס, תמך שמעון השני באחים הגדולים.

לאחר מותו

על פי יוסף בן מתתיהו, לאחר מותו כיהן בנו חוניו השלישי ככהן גדול. ולאחר מותו של חוניו השלישי לחמו שני יורשיו, חוניו הרביעי וישוע-יזון אחיו על הכהונה. בעקבות כך נמלט חוניו הרביעי למצרים וייסד שם את מקדש חוניו.

בהקשר לכך, נשנתה אגדת חז"ל הבאה:

תניא, אותה שנה שמת שמעון הצדיק, אמר להן: שנה זו "הוא" מת. אמרו לו: מנין אתה יודע? אמר להן: כל יום הכיפורים נזדמן לי זקן אחד לבוש לבנים ונתעטף לבנים ונכנס עמי ויצא עמי, שנה זו נזדמן לי זקן אחד לבוש שחורים ונתעטף שחורים ונכנס עמי ולא יצא עמי. לאחר הרגל חלה שבעת ימים ומת, ונמנעו אחיו הכהנים מלברך בשם בשעת פטירתו. אמר להם: "חוניו בני ישמש תחתי". נתקנא בו שמעי אחיו, שהיה גדול ממנו שתי שנים ומחצה.... הלך (חוניו) לאלכסנדריא של מצרים ובנה שם מזבח ...

עם זאת, כאמור, על פי יוסף בן מתתיהו, לא היה זה חוניו (השלישי) בנו של שמעון שייסד את מקדש חוניו במצרים, כי אם נכדו, חוניו הרביעי, בנו של חוניו השלישי ונכדו של שמעון (השני).

הערכה

חלק מהחוקרים מזהים את שמעון השני עם שמעון הצדיק המוזכר בפרקי אבות כמי שהיווה חוליה בשרשרת העברת התורה ורבו של אנטיגנוס איש סובו. יצחק אייזיק הלוי חולק על עמדה זאת וטוען שתמיכתו של שמעון השני בבניו של יוסף בן טוביה במקום לסלקם מירושלים, מעיד עליו שהיה רשע, ועל כן לא יכל לזכות אצל חז"ל בכינוי "הצדיק" ולהוות חוליה בשרשרת מסירת התורה.

קברו

על קברו נכתב: "פה קבור שמעון בן יוחנן, בשבועה שכל הפותח קבר זה ימות בסוף רע".