שייע גלזר

ביוגרפיה

גלזר נולד לזהבה (לבית קופמן) ולאריה, אח לברוך, חיים, דוד (בבה), ומשה (פשיל). הוא גדל בצפון תל אביב, בשכונת אוסישקין ברח' אוסישקין סמוך לאצטדיון המכביה.

בנעוריו הצטרף לארגון "ההגנה". ב-1946, במהלך השבת השחורה, נעצר על ידי שלטונות המנדט הבריטי ושהה במשך כשלושה חודשים במחנה המעצר ברפיח. במסגרת 'ההגנה' השתתף במלחמת העצמאות.

גלזר החל לשחק בקבוצת הילדים "מכבי מיכאל תל אביב", וממנה הוקפץ בהדרגה בשנת 1945 לקבוצת הבוגרים. זכה עם קבוצתו באליפות הליגה בעונת 1946/1947 ובגביע הארץ ישראלי לשנים 1946 ו-1947.

ב-1948, בשלהי מלחמת העצמאות, השתתף במשלחת של נבחרת ישראל בכדורגל, שיצאה לראשונה למסע משחקים בארצות הברית.

שייע זכה עם מכבי תל אביב באליפות הראשונה לאחר קום המדינה (בעונת 1949/1950), ובהמשך זכה עם הקבוצה בשלל תארים אישיים וקבוצתיים, הרבה בזכות כושר ההבקעה שלו.

את ראשית דרכו עשה כמגן, אך עד מהרה התקדם לעמדת החלוץ המרכזי וזכה באורח קבע בחולצה מספר 9. שייע ניחן בחוש הומור מפותח שבא לידי ביטוי על המגרש ומחוצה לו. בין היתר, כאשר פנרבחצ'ה הטורקית הציעה לו דירה כדי שיחתום בשורותיה, סירב באומרו כי "זו דירה מימי הטורקים...".

גלזר, שצורף לנבחרת ישראל ארבע שנים לאחר צירופו לקבוצת הבוגרים של מכבי תל אביב, הבקיע 18 שערים ב-35 משחקים בינלאומיים בהם שיחק. בעונת 1951/1952 הבקיע 27 שערי ליגה - המאזן הגבוה ביותר של שחקן ישראלי בעונה אחת עד אז, ושיא הכיבושים של שחקן מכבי תל אביב בעונה אחת, עד שערן זהבי שבר שיא זה. שמו פרץ לתודעת כל אוהדי הספורט בישראל במשחק הגומלין נגד נבחרת יוגוסלביה בתל אביב, במוקדמות גביע העולם. לאחר הפסד 0–6 במשחק הראשון בבלגרד, הורכב גלזר ברגע האחרון במקום אחיו חיים, שחקן הפועל תל אביב ששמו הופיע בתוכנייה כחלוץ מרכזי, למשחק הגומלין באצטדיון המכביה בתל אביב. בפיגור 0–3 מול יוגוסלביה הבקיע שני שערים שהדהימו את הקהל אשר חיכה לתבוסה נוספת. משחק זה הסתיים בהפסד 2–5, אך הקנה לו שם בספורט הישראלי. לאחר מכן זכורים משחקיו מול נבחרת טורקיה בשנת 1950 שבו הבקיע שלושער לזכות ישראל בניצחונה בתוצאה 5–1. במשחק בין תל אביב לבין אתונה, שהיה למעשה משחק בין נבחרות ישראל ונבחרת יוון, והסתיים בניצחון ישראלי 5–0, הבקיע שוב שלושה שערים. שמו הפך סמל לחלוץ מבקיע שערים.

אחד המשחקים הבלתי נשכחים שלו היה נגד נבחרת ברית המועצות ב-1956 באצטדיון רמת גן, שהסתיים בהפסד 1–2 (המשחק הראשון במוסקבה הסתיים בתבוסה 0–5). לפני המשחק הורה דוד בן-גוריון לשחקני הנבחרת לשנות את שם משפחתם לעברית. גלזר שינה את שמו זמנית לגל-זה. אף על פי שישראל הפסידה באותו משחק נחשבה התוצאה להישג של הנבחרת, מאחר שהמשחק היה מעין דו-קרב בין דוד וגוליית. נבחרת ישראל הייתה קרובה ליצור סנסציה על ידי השוואת התוצאה לקראת סיום המשחק. כשתי דקות לקראת הסיום פרץ גלזר לכיוון שערו של לב יאשין. גלזר, מרוב התרגשות, בעט בעוצמה ישר לידיו של יאשין במקום לכוון לצידי השער. בתגובה להחמצה אמר מרכיב הנבחרת: "טוב שגלזר החמיץ את השער, אחרת היינו צריכים לראות אותו בנבחרת עוד דור לפחות!". באחד ממשחקיו האחרונים בנבחרת, שהסתיים בניצחון נבחרת ישראל 4–0 על נבחרת אנגליה הצעירה, לא הגיב גלזר לניסיון של המאמן גיולה מאנדי להחליפו לקראת ההפסקה (באותו משחק החלפות הותרו רק עד המחצית), ובמחצית השנייה כבש את השער השלישי מארבעת השערים של הנבחרת.

גלזר עבר בגיל 34 להפועל כפר סבא ולעונה נוספת בבית"ר נתניה, שתיהן בליגה השנייה. לאחר שתי עונות אלו הוסיף לשחק זמן מה בסקציה נס ציונה, ושיחק גם בבית"ר ירושלים. שייע פרש מהמשחק בגיל 36 והמשיך לעבוד ב"אגד", שם הייתה לו מניה שקיבל כדי שלא יעזוב לקבוצה טורקית שחפצה בו (ר' למעלה). עד שנות השבעים המשיך לשחק להנאתו בליגות נמוכות יותר. לזכות שייע ממוצע השערים הגבוה ביותר בליגה הראשונה. שייע קיבל את התואר "חלוץ היובל" במלאת 50 למדינה, יחד עם חברו לנבחרת החלוץ נחום סטלמך.

בשנת 2007 קיבל את אות יקיר העיר תל אביב-יפו.

ביום הולדתו ה-90 של גלזר ערכה ההתאחדות לכדורגל חגיגת יום הולדת ביציע הכבוד באצטדיון רמת גן. באירוע השתתפו שחקני עבר שהגיעו לברך את גלזר.

ב-29 בדצמבר 2018, ביום הולדתו ה-91, הלך לעולמו.

תארים אישיים

 בלוט |  גלזר |  חלדי |  חודורוב |  ישראלי |  קופמן |  קרמר |  מתניה |  מרימוביץ' |  רבינוביץ' |  רוזנבוים |  שניאור |  סילברשטיין |  שפיגל |  סטלמך |  ויסוקר | מאמן: גיבונס

 אמר |  אהרונסקינד |  עצמון |  בנבנישתי |  גולדשטיין |  גלזר |  חודורוב |  קלמי |  ר. לוי |  ש. לוי |  לבקוביץ' |  מויססקו |  מנצ'ל |  נהרי |  סטלמך |  טיש |  ויסוקר | מאמן: מאנדי