שולמית קישיק-כהן

ביוגרפיה

קישיק-כהן נולדה בארגנטינה בתם של מאיר ואלגרה ארזי כהן. היא עלתה בילדותה לארץ ישראל וגדלה בשכונת "מקור ברוך" בירושלים. למדה בבית הספר לבנות "אוולינה דה רוטשילד". בגיל 16 השיאו אותה הוריה לסוחר יהודי-לבנוני בשם ז'וזף קישיק, ומאז גרה בוואדי אבו ג'מיל, הרובע היהודי בביירות.

בביירות החלה בפעילות בקהילה היהודית המקומית ואף יצרה קשרים עם השלטונות. במשך שהייתה בלבנון העלתה יהודים לישראל מתחת לאפם של השלטונות הלבנונים. בראשית מלחמת העצמאות, העבירה למפקדת ההגנה במטולה מידע שהגיע לידיה על ההיערכות של צבא ההצלה למלחמה בישראל. לאחר מכן המשיכה בפעולות הריגול, ללא ידיעת בני משפחתה, וכן סייעה בפעילות של העלאת יהודי לבנון וארצות ערב נוספות לישראל. במשך השנים 1947–1961 העבירה מידע מודיעיני מסוריה ומלבנון לישראל. פעילותה למען ישראל הייתה ידועה לשירותי הביטחון הלבנוניים לפחות מאז שנת 1950.

בתחילת התנדבותה למען מדינת ישראל, בהעברת יהודים לארץ, העבירה את שני בניה הגדולים לארץ (בני שבע ותשע). ב-1961 נעצרה קישיק-כהן. היא עונתה ונשפטה למוות בתלייה. בערעור מאוחר יותר, הומתק עונשה ל-7 שנות מאסר. גם בעלה נאסר, והואשם כי ידע על פעילותה של אשתו ולאחר הערעור זוכה. בעקבות מלחמת ששת הימים, שוחררה (לאחר שבע שנים שריצתה בכלא) במסגרת עסקת חילופי שבויים. את משפחתה שנותרה בלבנון ובעלה, הבריחו מפעיליה לישראל דרך קפריסין. בישראל קיבלו את פניה, אמה (אביה נפטר שנים קודם), אחיותיה ואחיה, ילדיה וגם אנשי צבא. מרגע שובה לישראל התגוררה בירושלים.

המרכז למורשת המודיעין (מל"מ) הפיק סרט באורך 30 דקות בשם "מסייה שולה" על פעילותה. סרט זה מוקרן למבקרים במרכז. ב-1992 העניק לה המרכז את אות יקיר הסתר. ביום העצמאות ה-59 של מדינת ישראל נבחרה להשיא משואה ובשנת ה'תש"ע (2010) הוענק לה תואר יקיר ירושלים.

בנובמבר 2011 זכתה לאות המופת ולמדליית דונה גרציה.

לקישיק-כהן היו שבעה ילדים. בנה יצחק לבנון הוא דיפלומט ישראלי שהיה שגריר ישראל במצרים. בן נוסף הוא דוד קישיק-כהן, לשעבר בכיר במנהל האזרחי.

נפטרה ב־21 במאי 2017, כ"ה באייר ה'תשע"ז.

לאחר פטירתה נקראו רחובות בהרצליה ואשקלון על שמה