שאול כרמלי

ביוגרפיה

שאול כרמלי נולד ב-1927 כשאול בוקעי בעיר חלב שבסוריה ליוסף וזהבה בוקעי (שהייתה אשתו השנייה של יוסף). אביו היה דרשן בבית הכנסת הגדול של חלב, וכרמלי למד בנעוריו בתלמוד תורה. ב-1939 נפטר אביו וכרמלי נשלח לבית יתומים בעיר. לאחר שנים ספורות נפטרה גם אימו, וכרמלי התגורר אצל קרובי משפחה. ב-1943 נפגש כרמלי עם יונה כהן שהיה שליח המוסדות הלאומיים למדינות ערב בנושאי חינוך ועלייה, וזה ארגן את עלייתו ב-1944, ברגל, דרך לבנון וכפר גלעדי.

לאחר עלייתו ארצה הגיע לכפר סבא, ובהמשך לקיבוץ נען שם גר אחיו החורג, ניסים. בתקופת שהותו בקיבוץ שינה את שמו מ"בוקעי" ל"עייני" והתחבר לקבוצת יוצאי סוריה שחיו בקיבוץ. מהקיבוץ יצא להכשרה של הפלמ"ח בקיבוץ גבת שם גויס על ידי בני מרשק ליחידת מסתערבים. כרמלי החל תהליך הכשרה לתפקיד מסתערב, ומשימתו הראשונה הייתה לרגל ביפו הערבית אחר התוכניות של הכוחות הערבים. בפברואר 1948 נשלח לעיר התחתית בחיפה הערבית בשם הכיסוי "תאופיק אסעד", שם התאכסן במלון והחל להסתובב בין תושבי העיר. בין השאר גילה עם יצחק שושן את מקומו של מוסך רכב בו הוכנו מכוניות תופת, וסייע לשושן וליעקובה כהן בתוכנית לפיצוץ המקום.

בעקבות שחרור חיפה באפריל 1948 הורו לו מפקדיו להצטרף לקבוצת פליטים ערבים שברחו מהעיר באונייה לביירות. בהגיעו לעיר השתמש בכסף שניתן לו כדי לפתוח בית קפה, ולאחר שקיבל משדר רדיו החל לשדר ידיעות למפעיליו בארץ. בין הפעולות בהן היה מעורב ניתן למנות את:

לאחר תקופה בביירות נשלח כרמלי ב-1949 לדמשק. בתקופת שהותו בעיר החל ללמוד צרפתית בבית הספר ברליץ, שם קשר קשרים טובים עם בעל המקום ועם קצינים סורים שבאו אף הם ללמוד במקום. באחת ממשימותיו נשלח לאסוף מידע על אזור אל-מאזה, ובדרכו לשם גילה את שבויי המושבה משמר הירדן דבר שסייע לשחרורם. אולם במהלך פעילות זו החלו השלטונות לחשוד בו, ולכן נטש את דמשק וחזר לביירות. ביולי 1949 נסע במונית לכפר בינת ג'בייל, ומשם עבר ברגל את הגבול בסיועו של מפקד היחידה שמריה גוטמן.

לאחר חזרתו ארצה המשיך לשרת מספר שנים בחיל המודיעין, תחילה בתפקיד מושל צבאי ואחר כך בתחום חקירת שבויים ואימון לוחמים. לאחר פרישתו ממערכת הביטחון עסק בתחום המיסוי עד יציאתו לגמלאות.

משפחתו

כרמלי נישא ליהודית לבית לופס (בתקופה בה נישא שינה את שמו מעייני לכרמלי). לזוג נולדו בן ושלוש בנות.