רנה שינפלד

רנה שינפלד (נולדה ב-1938) היא אשת מחול: רקדנית, כוריאוגרפית ומורה למחול.

Rina Schenfeld: A Dance Pioneer and Innovator

שינפלד יצרה במשך שלושת העשורים האחרונים למעלה מארבעים עבודות, מתוכן רבות הפכו לקלאסיקה של המחול הישראלי המודרני. שינפלד המציאה ופיתחה שפת מחול ייחודית, המשתמשת בחפצים ובחומרים המבליטים ומדגישים את גוף האדם.

ביוגרפיה

שינפלד נולדה בתל אביב בשנת 1938 להורים שעלו מגליציה. החלה לרקוד בגיל 12 בלט קלאסי אצל מיה ארבטובה. כאשר ראתה הופעה של מרתה גרהם, "הכוהנת הגדולה" של המחול המודרני, בישראל, הוקסמה והחליטה לעבור ללימודי מחול מודרני אצל רינה גלוק, וכן הופיעה בלהקתה במסגרת "בימת המחול". לאחר מכן קיבלה מלגה ללימודי מחול בבית הספר למחול מודרני של מרתה גרהם בניו יורק, אולם עברה לאחר זמן ללמוד בבית הספר ג'וליארד (בין היתר, למדה אצל אנתוני טודור (אנ')), שם הרחיבה את תחומי לימודיה לכוריאוגרפיה, כתב תנועה[דרושה הבהרה], מוזיקה, מחול מודרני, מחול קלאסי ועוד. בג'וליארד פגשה את פינה באוש, הן הפכו לידידות ולקולגות. לימים הזמינה פינה באוש את שינפלד ללהקתה, להופיע בתיאטרון שלה בוופרטל, והציעה לרנה לנהל את בית הספר והלהקה הידועה של קורט יוס.

לאחר לבטים רבים החליטה שינפלד להשקיע את זמנה, כישרונה וניסיונה בישראל, על מנת ליצור, לפתח ולטפח את המחול הישראלי. היא חזרה לארץ, רקדה בתיאטרון הלירי של אנה סוקולוב ומיד אחר כך הקימה להקה בת 11 רקדנים ויצאה בערב מחול ראשון מיצירותיה. שינפלד קיבלה הצעה מהברונית בת שבע דה רוטשילד להקים להקה שתיקרא "בת שבע". לאחר מכן, חזרה לניו יורק, עבדה עם מרתה גרהם ועם כוריאוגרפים אמריקאים שונים, והופיעה בניו יורק בעבודות מחול רבות. בשנת 1964 הוקמה להקת בת שבע. שינפלד הפכה לרקדנית מבצעת ראשית, כוריאוגרפית, מורה ומנהלת. במסגרת הלהקה ביצעה תפקידים רבים ביצירות של גדולי הכוריאוגרפים בעולם וביצירות של כוריאוגרפים ישראלים, כמו: רנה ירושלמי, מרלה שרון, משה אפרתי ואשרה אלקיים. להקת בת-שבע הופיעה על הבימות היוקרתיות ביותר והוזמנה לפסטיבלים החשובים בעולם. שינפלד זכתה בהכרה בינלאומית כ"אחת הרקדניות החשובות בדורנו" (ניו יורק טיימס), והמחולות שיצרה במסגרת הלהקה זכו להצלחה והכרה בינלאומית, בהם: "בת יפתח", "פרה עיוורת" ועוד.

בשנת 1978 עזבה שינפלד את להקת בת שבע והקימה את "תיאטרון מחול רינה שינפלד" שבמסגרתו פועלים להקה, בית ספר וסדנאות. לתיאטרון המחול שלה יצרה למעלה משישים מחולות, כאשר רבות מיצירותיה הפכו לנכסי צאן ברזל ולקלסיקה של המחול הישראלי, בהן: "חוטים של סולו" (1978), "פחים ושיער, מקלות ובלונים" (1980), "גלים" (1986), "בועות" (1992), "משי" (1983) ועוד. יצירותיה זכו להכרה ולהצלחה גדולה, היא הוזמנה למרכזי מחול חשובים בעולם. בשנים האחרונות ניכרת התעניינות גדולה בעבודתה של שינפלד במזרח הרחוק, (יפן, הודו וקוריאה) - אחד המרכזים המתעוררים והמתחדשים של המחול העולמי. במסגרת עבודתה יצרה שפת מחול ייחודית ומקורית המשלבת חפצים, קולות אדם, שירה, וידאו, מוזיקה וציור. לצד היותה ממשיכת דרכה של מרתה גרהם, פנתה שינפלד לדרכים חדשות ושילבה בעבודתה, בין היתר, יסודות מן הבאוהאוס, תיאטרון המחול והמחול העכשווי.

שינפלד היא מורה רבת השפעה שגידלה דור של רקדנים, כוריאוגרפים, מורים ומנהלי להקות בארץ ובעולם. היא מרצה על נושאים שונים במחול ומקיימת סדנאות מיוחדות בארץ ובעולם. נוסף לפעולות אלו הופיעה בכנסת באירועים שונים הנוגעים למעמד האישה ולטיפוח האמנות. השנים החולפות לא הקהו את הלהט והתשוקה שלה לאמנותה. היא יוצרת, מלמדת, מרצה ורוקדת ללא לאות מראשית דרכה ועד היום. שינפלד ממשיכה להיות אחת הנציגות המקוריות והחשובות של התרבות הישראלית והמחול הישראלי ברחבי תבל.

המחול הייחודי של שינפלד

שינפלד פיתחה סגנון ריקוד ייחודי המשלב ריקוד עם חפצים ואביזרים. זהו איננו מחול לשמו, אלא רעיונות שונים המובילים את הדמיון מעבר לריקוד בעזרת אביזרים המעשירים את התנועה ונותנים לה ייחוד. שינפלד חוקרת ביצירתה מעבר לסיפוריות ומשתמשת במטפורות בימתיות ההופכות לסמלים ויוצרות הוויה אמנותית תיאטראלית. השימוש בחפץ עוזר לה להגיע להתנסות מיוחדת - החפץ בנייטרליות ובאובייקטיביות שלו עוזר לשינפלד ללמוד על עצמה, על דרכה בתנועה ועל דרך התנועה בה. החפץ מונע אותה מלהתחפר בתוך אותן תנועות ותחושות, שהיא כבר מכירה בגופה והוא הופך להיות שותף בתהליך היצירה. "המפגש בין החפץ והריקוד מדגיש מאוד את הגוף האנושי, נוצרות צורות מרתקות, דינמיקה, אנרגיה ושיווי משקל מקסים" (מתוך ראיון של שינפלד, 1992). עינת וירטהיים- פרידמן מוסיפה (מתוך כתב העת "משקפיים", 1990 עמ' 56-57), בהקשר לעבודותיה של שינפלד: "כשפסל יוצר בחומר, הוא מותיר את החומר בצורה קבועה אחת. כשרקדנית מפעילה את החומר, היא יוצרת אינסוף צורות פיסוליות, שונות זו מזו, מתחלפות ועוברות שינויים בחלל, בזמן ובאפיון".

"חוטים של סולו"

בכורה - 1978, פסטיבל ישראל.כוריאוגראפיה - רנה שינפלד.רקדנית - רנה שינפלד.מוזיקה - איגור ואקביץ.תאורה - ג'ון דייוויס.תלבושות - ברטה קוורץ. ביצירה מתוארים חוטי גומי נמתחים בקווים אלכסוניים בין ארבע קורות עץ, הניצבות במרכז הבמה. שינפלד משתלבת במבוך הזה, תנועתה משנה מצבים- היא מותחת, מכווצת ומשחררת את החוטים בחלקי גוף שונים ויוצרת צורות גאומטריות בחלל. ההנגדה בין תנועה דינאמית, המשנה צורה, המלווה ברטט חוטי הגומי ורטט המוזיקה, לעומת "הקפאת" התנועה, מבליטים את ההתרחשות הצורנית.

"פחים ושיער, מקלות ובלונים"

בכורה - 1980, מוזיאון תל אביב.כוריאוגראפיה - רנה שינפלד.רקדנית - רנה שינפלד.מוזיקה - איגור ואקביץ.תאורה - ג'ון דייוויס.תלבושות - רנה שינפלד. ביצירה מופיע ריבוע פח כסוף ונוצץ מונח על ראשה של הרקדנית, כאשר כפיפות ברכיים קצובות מרעידות את שולי הפח. שינפלד מתופפת ומכתיבה את התקדמותה במרחב הבמה, על פי המקצבים המשתנים. חומריות הפח- המתכתיות הבוהקת, הדקיקה והרוטטת שלו מניעים את הריקוד, את אופיו ואת הליווי המוזיקלי- שהוא תוצר הדו-שיח בין הגוף המתנועע והאובייקט. הרקדנית עוזבת את הפח על הרצפה, היא רוקדת לידו ועליו, לוקחת אותו כמו מגש, מסתתרת מאחוריו. יחד עם זאת, התקדמותה בטוחה, כאילו היה הפח שקוף, אך הפח אטום. בהמשך המחול, שינפלד מרימה את הפח ומגלה את פניה, היא אוחזת את הפח ככתר על ראשה. שינפלד מתיישבת על הפח, מתפשטת, פורעת את שיערה ומתנועעת בתנועות משוחררות, היא לוקחת שוב את הפח מהרצפה ומביטה בו כבמראה. לפתע היא מתנתקת מהמראה ונעמדת על הפח, לוקחת שוב את הפח, ההופך שוב ל"מראה" ומתיישבת להתבונן בעצמה, גופה ובבואתה מתאחדים והפח ביניהם.

"חוטי משי"

בכורה - 1983, תיאטרון "קארה", אמסטרדם.כוריאוגראפיה - רנה שינפלד.רקדנית - רנה שינפלד.מוזיקה - מנחם צור, סטיב רייך.תאורה - ג'ון דייוויס.תלבושות - רנה שינפלד.

זהו ריקוד בו מופעלים מספר אובייקטים: פיסת בד, ענפים, אקווריום עם מים בתוכו. ביצירה מתוארת דמות הנאבקת עם פיסת אריג משי לבן- הם נסחפים ומסתתרים במרחב חשוף ומאיים. הדמות נשכבת ומתכסה באריג משי. בהמשך הדמות מגלה סימני חיים, יוצאת מן האריג ומתקדמת בקומה שפופה. עיניה עצומות, ידיה שלוחות קדימה בתנועות גישוש חששניות. הדמות נתקלת באקווריום, היא מתקרבת אליו ומגלה את המים שבתוכו. היא מחייכת, פוקחת עיניים ומקבלת חיות, הדמות קמה ולוקחת מהרצפה ענפים. היא מניחה את הענף על הרצפה ומנופפת עם האריג הלפוף על מותניה, הבד נפרש ומתנפנף בגליות תוך התקדמותה על הבמה. פיסת המשי הופכת למלבן לבן המונח על הרצפה. היא ממשיכה לשבת לידו ולהתנועע בגווה ובידיה. לבסוף, היא נכנסת לאקווריום ומכשכשת את כפות רגליה במים בהנאה ובהקשבה לקולות המים.

"רקדי לקצה האהבה"

בכורה - מרכז סוזן דלל, 6 באוגוסט 2008. כוריאוגראפיה - רנה שינפלד. רקדנית –רנה שינפלד. מוזיקה – לאונרד כהן.תרגום – קובי מידן. ווידאו – יובל כהן. תאורה – יעקב ברסי. תלבושות – ענבל לייבליך.

מופע מחול רב ממדי המשלב ריקוד, שירה ווידאוארט בהשראת שיריו של לאונרד כהן.

"ואלס בחמש ושלושים"

2013

כוריאוגרפיה – רינה שינפלד, מוזיקה – שלמה ארצי, תאורה – יעקב ברסי, תלבושות – רנה שינפלד וגלית בכור,

רקדנים – לילך רז, שני בן נעים, עדי ליאב, עדי רונן, חמי גולדין, ג'ואנה עופר, רנה שינפלד,

וידאו – עדי וולוצקי, יואב שפירו, הגר בן ישי

"פתקים לפינה באוש"

(2014)

כוריאוגרפיה – רנה שינפלד, מוזיקה – אנריקה איזנמן, רנה אוברי, תאורה – יעקב ברסי,

תלבושות – רנה שינפלד, רקדנים – רנה שינפלד, וידאו -רנה שינפלד, דניז אטרקצי, יובל כהן,

כנפיים ופסלים – עפרה פרידמן, שירה וקריאה – הדסה טל, קטעי סרטים – פינה באוש

"אל תלכי עכשיו"

(2015)

כוריאוגרפיה – רנה שינפלד, מוזיקה – שלמה ארצי, עידן רייכל, שלומי שבן, שמעון בוסקילה, ליאונרד כהן,

תלבושות – רנה שינפלד, דבורה דיטמן, וידאו – דניז אטרקצ'י, רנה שינפלד, רקדנים יוצרים – שני בן נעים, חמי גולדין, איילה יעקב, עדי ליאב, יוליה מוריוויץ, ג'ואנה עופר, עדי רונן, לילך רז, לנה ריקנר

"סטנד אפ טרג'די"

(2018)

בדומה לערבי סטנד-אפ רנה שינפלד מסירה את החיץ הקיים בין הבמה לקהל ובוחרת במופע אינטימי בו ניתן להרגיש ולהיות קרוב לקהל, לאנשים, להגיע לעיקר: לקשר ולאהבה.

"אופליה"

(2019)

ערב מחול שיצרה רנה שינפלד לקולה ובהשראתה של הזמרת והמנצחת ברברה הניגן "אחת מאמניות המוזיקה המופלאות של ימינו" בעלת "קול נוצץ, מבריק ועם אאורה".

השתיים נפגשו כאשר הוזמנה רנה שינפלד להופיע באופרה "ברניקי" ב"פאלה גרנייה" בית האופרה של פריז. ברברה בתפקיד ברניקי המלכה היהודייה ורנה שינפלד כאשת סודה .

לאחר ההצלחה בפריז החליטו הניגן ושינפלד להמשיך את שיתוף הפעולה המבורך והן חברו יחד ליצירת "אופליה" בהשראת מלחינים ידועים בגרסתן המיוחדת.

הגיטריסט והמוזיקאי הישראלי/בינלאומי עטור הפרסים נדב לב הצטרף למסע והלחין קטעים מקוריים שיצר במיוחד עבור המופע

"ראיתי פרפר"

(2020)

40 שירים שכתבה רנה שינפלד במשך כ-30 שנה, הוצאו מן המגירה ומוקראים בפסקול. אסופת שירים נדירה זו חוברה למוזיקה של המלחין דייוויד דרלינג (זוכה פרס הגראמי לשנת 2010) עוסקת בין היתר בשימוש הוליסטי לצורך ריפוי. שני פרקים לערב: "ראיתי פרפר " סולו רנה שינפלד ,"ירח שט בנחל מחפש כוכב" הלהקה.

בריקוד שאיפה למינימליזם מדיטטיבי המושפע מהמוזיקה ונותן מקום למלה ולדמויות להתבטא ולנוע בחלל שהוא חלומי ומופשט בו בזמן שהדמויות והאווירה תיאטרלית.

הנושאים הרלוונטיים של החיים המופיעים בשירתה של רנה. הקשר בין המלה התנועה המוזיקה והחלל יוצרים אווירה חלומית ומיוחדת. עולם פיוטי מבוסס על המציאות ,החיים והדמויות שבתוכנו. יש בריקוד ניגוד וקשר בין מציאות וחלום בין תנועה ואי תנועה.

"היומן"

(2021)

"היומן", מופע ראשון מול קהל מאז תחילת מגפת הקורונה. בלילות לבנים של ימי קורונה כתבה ורקדה רנה שינפלד את יומני הקורונה שלה-את הערב יצרה רנה בתוך החיים בימי הסגר, החיים בקופסאות וגם בתוך ההזדמנות הכמעט נדירה שנפלה בחלקינו לארגן מחדש את עצמנו, את המח והלב בתקוה לעתיד ולהמשך החיים ויצירה. המופע כולל ארבע יצירות המתכתבות זו עם זו ועם התחושות, התובנות, הרגשות אתם התעמתה רנה כיוצרת, מבצעת רקדנית וכותבת – בימי הקורונה