סם שפיגל

קורות חייו

שפיגל נולד בשם סמואל פ. שפיגל בעיר ירוסלב שבחבל גליציה שבאימפריה האוסטרו-הונגרית (היום בפולין), למשפחה רבנית-ציונית. שפיגל התחנך באוניברסיטת וינה, עלה לארץ ישראל ושימש כחלוץ ב"גדוד העבודה". שפיגל התחתן והקים משפחה בירושלים, ועזב את הארץ לאחר גירושיו ב-1927.

בשנות ה-30 המוקדמות של המאה ה-20, פעל בברלין כראש סניף אולפני יוניברסל והתמחה בשיווק ובהפצה של סרטי האולפנים. היה מקורב לבמאי הקולנוע היהודים-גרמנים בילי ויילדר ואוטו פרמינגר. ב-1933, עם עליית הנאצים לשלטון, עזב את גרמניה והחל בקריירה של מפיק עצמאי, תחילה בווינה, פראג ופריז, והחל מ-1935 בארצות הברית. בשנים 1935–1954 חתם על סרטיו בשם S.P.Eagle ורק לאחר מכן השתמש בשמו האמיתי.

שפיגל נחשב לאחד המפיקים הגדולים והנועזים בהיסטוריה של הקולנוע האמריקני. הוא זכה בשלושה פרסי אוסקר כמפיק יחיד על סרטיו "חופי הכרך" (1954), "הגשר על הנהר קוואי" (1957) ו"לורנס איש ערב" (1962). כמו כן, זכה באוסקר לזכר תלברג על מפעל חייו.

שפיגל מזוהה בשותפותו האמנותית והעסקית עם הבמאי ג'ון יוסטון ("מלכה אפריקאית", 1951) ושותפות הדרך ארוכת השנים עם הבמאי האנגלי דייוויד לין ("הגשר על הנהר קוואי" ו"לורנס איש ערב"). הוא עבד עם גדולי הבמאים, התסריטאים והשחקנים של הוליווד, ובהם אורסון ולס (הזר), איליה קאזאן, מרלון ברנדו, המפרי בוגרט, קתרין הפבורן, הרולד פינטר, באד שולברג, ג'ק ניקולסון, רוברט רדפורד, רוברט דה נירו, פיטר או'טול, ארתור פן וז'אן מורו.

ב-1966 הפיק את הסרט "רדיפה" עם מרלון ברנדו ורוברט רדפורד.

שפיגל נחשב למפיק מספר סיפורים, הבוחר עלילות מורכבות המשרתות גיבור כריזמטי הנלחם כנגד העולם. הוא אף נודע כמפיק דעתן ושתלטן המחליט על ליהוק כוכבי הסרט לצד הבמאי ולעיתים אף נגד עמדתו, העובד ישירות עם תסריטאים בשלבי ההפקה השונים ונוטל סיכוני הפקה גבוהים הן מבחינת גודל ההפקה, והן מבחינת מרחקה הפיזי מלוס אנג'לס.

שפיגל נודע באורח חייו הססגוני והפזרני. הוא ניהל סגנון חיים הוליוודי רהבתני, הכולל יאכטות, נשפים, חיי מין סוערים ומקום של כבוד בחברה הגבוהה הבינלאומית - מלכים, שועי עולם וכוכבים. בין חבריו הקרובים היו נסיך מונקו, רנייה השלישי ורעייתו הנסיכה גרייס קלי. עם פטירתו אמר עליו חברו הטוב בילי ויילדר: "הוליווד בלי סם שפיגל היא כמו טהיטי בלי גוגן".

שפיגל שמר במשך השנים על קשר עם ישראל, ובמיוחד עם אישים דוגמת גולדה מאיר, אריאל שרון, נשיאת הקרן לירושלים רות חשין, וחברו הקרוב, ראש העיר ירושלים טדי קולק, ותרם מהונו למטרות ציוניות שונות.

בשנותיו האחרונות חזר לשורשיו היהודיים והציוניים. הוא הקפיד להיפגש מדי שבוע עם רב, והוריש בצוואתו חלק ניכר מהונו לעיר ירושלים.

יורשיו ומנהלי עיזבונו – בנו אדם שפיגל, בתו אליסיה פרידמן, אחייניתו, השופטת רעיה דרבן ועורך-דינו דייוויד בוטומס, החליטו להעביר את אוסף האומנות המרשים שלו למוזיאון ישראל בירושלים. החל מ-1996 הם תורמים מדי שנה, באמצעות הקרן לירושלים, לבית הספר לקולנוע בירושלים, הנקרא מאז על שמו – בית הספר סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה. תרומתו של סם שפיגל לבית הספר הנושא את שמו הסתכמה עד כה בכ-20 מיליון דולר. תרומה מצטברת זו היא הגדולה ביותר לקולנוע הישראלי בכל הזמנים.

בשנת 2005, במלאת 15 שנה להקמת בית הספר סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה, נענתה עיריית ירושלים לבקשת מנהל בית הספר רנן שור להוקירו, וקראה לסמטה באזור התעשייה תלפיות, בה שוכן בית הספר "מבוא סם שפיגל". על שלט הרחוב כתוב "סם שפיגל - מפיק סרטים יהודי-אמריקאי זוכה אוסקרים, חלוץ, אוהב ציון".

בשנת 2015 במלאת 25 שנה לבית הספר זכו מנהלי העיזבון השופטת רעיה דרבן ועו"ד דייוויד בוטומס בתעודת מייסדים של בית הספר.

Sam Spiegel – The Biography of Hollywood Legend, Natasha Fraser-Cavassoni, Little, Brown, London, 2003.