סילביה רפאל

קורות חייה

רפאל נולדה בעיירה גרף-ריינט (Graaff-Reinet), במחוז הכף המזרחי שבדרום אפריקה, לאב יהודי בן למשפחה חרדית, ולאם נוצרייה. אף שמעולם לא התגיירה, היא ראתה את עצמה כיהודייה.

העלייה לארץ וגיוסה למוסד

בשנת 1963 הגיעה לישראל כרווקה בת 26 עם יצר הרפתקנות ורצון עז לעזור לישראל. בתחילת דרכה בישראל התנדבה בקיבוץ גן שמואל. לאחר שלמדה במהירות את השפה העברית בנוסף לשש השפות שכבר שלטה בהן, עברה לתל אביב ושימשה תקופה קצרה כמורה לאנגלית. לא חלף זמן רב והמוסד גייס אותה לשורותיו.

לאחר קורס קצר נשלחה להשתלמות בקנדה שם נצטוותה להטמיע את דמותה החדשה, דמות של צלמת עיתונות ידועה בחברת דאלמס בשם "פטרישיה רוקסבורו" בעלת נטיות אנטי-ישראליות ואנטישמיות. לאחר כשנה של השתלמות בקנדה החלה לפעול בשליחות המוסד ברחבי אירופה והמזרח התיכון, כשבסיס המוצא שלה הוא פריז.

מבצע זעם האל ופרשת לילהאמר

בעקבות טבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן בשנת 1972 יצא "המוסד", בהנחייתה של ראש הממשלה, גולדה מאיר, למבצע זעם האל לחיסולם של חברי ארגון הטרור ספטמבר השחור שהיו אחראים במישרין או בעקיפין לטבח זה. המוסד הקים צוות רחב היקף אשר עסק באיתורם ובחיסולם של אנשי "ספטמבר השחור". רפאל עסקה בעיקר בתחום איסוף המודיעין ובהכנות בשטח.

במסגרת המבצע חוסלו אחדים מיעדי החיסול, אך באחד המקרים חוסל, עקב טעות בזיהוי, מלצר בשם אחמד בושיקי. הריגתו של בושיקי אירעה ב-21 ביולי 1973 בעיירה לילהאמר שבנורווגיה. שישה ממשתתפי פעולה זו נעצרו על ידי משטרת נורווגיה.

ראשון העצורים, דן ארבל, הסגיר את מיקומה של דירת הסתרים שבה שהו סילביה רפאל ושותפה אברהם גמר. סילביה ואברהם ציפו לשובם של שאר חברי החולייה אך במקומם הגיעה משטרת נורווגיה ועצרה גם אותם.

בינואר 1974 נפתח המשפט כנגד העצורים. במהלך משפט זה הכירה רפאל את בעלה לעתיד, אנאוס שיודט (Annæus Schjødt), עורך דין נורווגי נודע אשר ייצג אותה ואת חבריה במשפט. סילביה רפאל נמצאה אשמה בסיוע לרצח ונגזרו עליה חמש וחצי שנות מאסר.

לאחר מגעים עם ממשלת נורווגיה שוחררו כל אנשי המוסד לאחר שריצו כשליש מהתקופה שנקבעה בגזר הדין.

מעורבותה במבצעים נוספים

בעקבות מעצרה של רפאל החלו ארגוני ביון שונים בעולם לחקור את פעילותה. בצרפת נחשפה דירת סתרים שבה השתמשה רפאל בעת חיסולו על ידי מטען של נציג אש"ף בפריז, ד"ר מחמוד המשארי ב-8 באוקטובר 1972. כמו כן הביון האיטלקי החל לחקור את מעורבותה של רפאל בחיסולו של ואאל עאדל זועייתר ב-16 באוקטובר 1972. הן הביון הצרפתי והן האיטלקי חקרו את רפאל בעת מעצרה בנורווגיה, אך ללא הועיל.

ברבות השנים נחשפה גם מעורבותה במעקב בביירות אחרי יאסר ערפאת, שהיה אז מטרה לחיסול, אך לבסוף נתקבלה פקודה שלא להוציא לפועל את ההתנקשות. כמו כן נחשפה מעורבותה במבצע אביב נעורים. בנוסף נחשפה גם כן עובדת הימצאותה של רפאל במצרים לפני מלחמת ששת הימים ובמהלכה.

בסרט תיעודי-ביוגרפי על רפאל, נטען כי היא שימשה שמרטפית לעבדאללה, בנו של המלך חוסיין, שהפך לימים למלך ירדן.

ימיה לאחר המוסד

רפאל נידונה לחמש וחצי שנות מאסר, ריצתה עשרה חודשים מעונשה ושוחררה בנימוק בריאותי. בעת המשפט התאהבה בעורך הדין אנאוס שיודט, שנשכר בידי המוסד להגן עליה, ועם שחרורה הם נישאו. היא גורשה מנורווגיה, שבה לישראל, והשניים התגוררו בקיבוץ רמת הכובש.

הם עברו להתגורר בנורווגיה, אולם רפאל הואשמה בפעילות חבלנית וגורשה ב-1977 מן המדינה. לאחר מאבק משפטי ממושך, שבה ב-1978 להתגורר עם בעלה בנורווגיה, והקדישה את זמנה להתנדבות בארגוני מצוקה.

ב-1986 נאלצו בני הזוג לצאת מדירתם באוסלו ולעבור תחת שמירה ומעקב של המשטרה המקומית למקום מקלט במשך שבועות ארוכים, וזאת בשל מידע מודיעיני אמין שהתקבל כי יאסר ערפאת עומד מאחורי התארגנות של חוליית מחבלים פלסטינית שהייתה אמורה לחסל את לוחמת המוסד לשעבר.

בשנת 1992, לאחר 13 שנים של מגורים בנורווגיה, החליטה רפאל לשוב עם בעלה לדרום אפריקה ארץ הולדתה, שם התגוררה עד מותה בפברואר 2005 ממחלת הסרטן מסוג לוקמיה.

על פי בקשתה הובאה סילביה רפאל לקבורה בישראל, בקיבוץ רמת הכובש ואנשי המוסד עשו צעד נדיר ונשאו הספדים פומביים לכבודה.

הנצחתה

ב-23 באפריל 2013 נחנכה "כיכר השעון" בחוף הכנרת, ליד המושבה מגדל. הכיכר נקראה על שמה של סילביה ובמקום, למרגלות מגדל השעון, הוצבה כתובת גדולה לכבודה. במקום - מתקן מסבירן עם סיפור חייה בעברית ואנגלית.

ב-2016 יצא סרט אודותיה של הבמאי סקסון לוגן.