נורית זרחי
נורית זרחי (נולדה ב-19 באוקטובר 1941, כ"ח בתשרי ה'תש"ב) היא משוררת, פזמונאית, סופרת ועיתונאית ישראלית. כלת פרס ישראל בתחום הספרות והשירה לשנת ה'תשפ"א (2021).
ביוגרפיה
נורית זרחי נולדה בירושלים, בת לסופר ישראל זרחי ולאסתר. בגיל חמש התייתמה מאביה, ואף שהיא מייחסת את כישרונה הספרותי ואת פריון הכתיבה שלה אליו, היא טוענת ש"נולדתי וגדלתי בעצם ללא אב". לאחר מות אביה עברה זרחי לקיבוץ גבע יחד עם אמה שהייתה מורה. את חוויותיה הקשות מהתקופה הזו תארה בספרה "ילדת חוץ". מאוחר יותר עברה לעין חרוד שם סיימה את לימודיה התיכוניים.
לאחר שירותה הצבאי למדה בסמינר למורים, השתלמה במדעי הרוח באוניברסיטה העברית וסיימה תואר ראשון בספרות ובפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב.
בשנת 1963 הכירה את הפזמונאי יורם טהרלב, בהיותם סטודנטים בחוג לפילוסופיה. כעבור זמן קצר, באוגוסט 1963, נישאו. נולדו להם שתי בנות: הציירת רוני טהרלב, ואראלה טהרלב בן-שחר, עיתונאית ודוקטור (Ph.D) בהיסטוריה של הרפואה. תחילה התגוררו זרחי וטהרלב בקיבוץ יגור, שם נולדה בתם הבכורה רוני, אולם כעבור שנה עזבו את הקיבוץ - תחילה לפתח תקווה, משם לראשון לציון ולבסוף לתל אביב. לאחר 12 שנות נישואים התגרשו. זרחי מתגוררת בגבעתיים.
יצירתה
זרחי פרסמה מספר רב של שירים וסיפורים בעיתוני ילדים, פרסמה מעל למאה ספרי ילדים, שירה, פרוזה ומחקר וכן עבדה כעיתונאית בעיתון ידיעות אחרונות. הרצתה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב ומנחה סדנאות לכתיבה יצירתית.
זרחי זכתה בפרסים ספרותיים רבים, בין השאר זכתה מספר פעמים בעיטור כריסטיאן אנדרסן לספרות ילדים ונוער, המוענק במקביל לפרס אנדרסן לסופרים, מתרגמים ומאיירים ממדינות חברות ארגון סופרי הילדים הבינלאומי IBBY. כן זכתה בפרס ביאליק, פרס יהודה עמיחי, פרס לנדאו לאמנויות הבמה,פרס ראש הממשלה, פרס דבורה עומר על מפעל חיים, ופרס לאה גולדברג. בשנת תשפ"א זכתה בפרס ישראל בתחום הספרות והשירה.
מנימוקי השופטים שהעניקו לזרחי את פרס דבורה עומר על מפעל חיים:
"...[ספריה ניחנים] בפואטיקה ייחודית, מלאת תעוזה, הומור, ואמת פנימית בלתי מתפשרת. ספרי הילדים שלה אינם מצייתים לחוקיות מוכרת ומוסכמת: לא מבחינת הז'אנר, לא מבחינת מהלך העלילה, הדמויות, התפקידים הניתנים להן, ואף לא מבחינת השפה... מקריאת יצירותיה עולה התחושה שהיא מעלה על הכתב את הלא-מודע של קוראיה... כך, ממש כבחלום שכולו שלנו – אנחנו השחקנים והצופים גם יחד. וכמו חלום, גם יצירותיה ניתנות לפרשנויות רבות ושונות... בנוסף מאתגרת זרחי ביצירתה את ההפרדה הנוקשה שבין כתיבה לילדים וכתיבה למבוגרים, בדברה, ברוב יצירתה בהרבה גילים ואל הרבה גילים בו זמנית."
כתיבתה לעיתים מציאותית ולעיתם דמיונית או דמוית חלום, שמה במרכז את היחיד, לעיתים קרובות הילד, ואת עולמו הפנימי:
כשאני כותבת אני חושבת על ילדותי שלי. הכל קורה בילדות. כל המפתחות מונחים שם. השאלה היא איזו צורה משווים לה... אין לי נוסחה קבועה בכתיבה. אני מניחה לשיר לצוץ. משום כך צורת שירי כה פשוטה. אני כותבת על פי דחף. זו מתנת שמים. וכשהוא איננו - אינני יכולה לכתוב. וכשהוא ישנו - אני כותבת, אבל לעולם אינני יודעת מה יצא תוך כדי כתיבה.
מכּתביה:
- ירוק, ירוק (1966)
- אני אוהב לשרוק ברחוב (1967)
- כף עץ וקדירה שטוחה (1969)
- הכורסה המתנדנדת (1970)
- המלכה פטריה והמלך פטר (1971. פרס זאב)
- האבן החלקה בטבעת (1972)
- חרצן בפה (איורים: גלי הוס) (1972)
- קרן ושמו מקרון (1972)
- מטעי בר (1974)
- ורד, אל תנשק לי במוח! (1974)
- בית על סף השמים (1974)
- יוני והסוס (1975)
- פס על כל העיר (1975)
- הנמר שמתחת למיטה (1976)
- הכורסה המתנדנדת (1976)
- ישנונה (1978)
- ילדת-חוץ (1978. פרס יציב)
- המסע בפרוסה 1 (1978)
- תנינה (1978)
- קוראים לי פיאט (1978)
- גן הבמבומבלים (1978)
- אני רוצה שיהיו לי אלף מרכבות (1979)
- לא לגרש את נני (1979; עיטור אנדרסן לשנת 1980).
- זכרונות מן השרוול (1979)
- מיכל וקומקום האדים (1979)
- הילד והדב (1980)
- משושים (1980)
- הפתעה (1981)
- "אם את לא יכולה לדבר יפה, תשתקי!" (1981)
- חובשת כתר-הנייר (1981)
- מחשבות מיותרות של גברת (1982)
- הילדה רובין הוד: סיפור התבגרותה של ילדה (1982; עיטור אנדרסן לשנת 1984)
- אישה ילדה אישה (1983)
- תינו המופלאה (1983)
- הפרה שרצתה להיות זמרת (1985)
- ניצי מזווית העין (1985)
- כפות על המעקה (1985)
- ארבלון מבית-הברוש (1986)
- וולפיניאה מומי בלום (1986)
- מי יציל את תנינה? (1986)
- הדג (1987)
- כישוף (1987)
- עובר דרך הסוד (1987)
- דפנה ויולה (1987)
- גן המוח (1988)
- ילדת מזלג וילדת כף (1988)
- אביגיל מהר המלכים (1989)
- חמש דקות מקגנוקה (1990)
- קוראים לי פיאט (1990)
- יתוקנו זלזל וזזינה (1991)
- באה המלכה למלך (1992)
- אמורי אשיג אטוסה (1992)
- פינגבינה (1992)
- אין שם אריה (1992)
- איפה ילדים ישנים? (1992)
- אמן המסכות (1993)
- טינטורו, פילה קטנה מאוד (1993)
- תנינה מציצה בצלחות של אחרים (1993)
- מפרשיות (1993)
- כפר הרוחות (1994)
- מקל המכשפות (1994)
- תחנת הכוח (1995)
- אותה קיבלו חינם (1995; עיטור אנדרסן לשנת 1998)
- בוטיק "סיגי וחוט" (1995)
- האיש עם הסולם והערים התאומות (1995)
- אם אמא שלי לא יכולה לאהוב אותי, מי בעולם כולו יצליח בזה? (1995)
- כפפות (1995)
- המטפחת (1996)
- הספר הגדול של נורית זרחי (1996)
- נמר בפיג'מה של זהב (1996)
- את לא מוכרחה לעוף אם את לא רוצה (1996)
- מכונית כמו אורכידאה (1997)
- השרוך (1997)
- כריסטיאבלה או שאלה לרמברנדט (1997)
- מיליגרם (1997)
- מה ראיתי? טעיתי! (1997)
- הוטל היפודרום (1998)
- כי כחול זה הים (1998)
- חוש העסקים שלי (1998)
- כתם כתר קטשופ — אהבה (1998)
- משחקי בדידות (1999)
- זוגות וזאת (1999)
- התקרה עפה (2001)
- אמבטים (2001)
- אולי יש לך קולה? (2002)
- החתונה (2002)
- הרצפה מתנדנדת (2003)
- עלמה או היום השלישי (2003)
- אם את לא יכולה לדבר יפה - תשתקי (2003)
- סיפור לא-שימושי (2003)
- פעם היה ופעם לא (2004)
- מחלת הגעגועים של סולי (2004)
- הנפש היא אפריקה (2005)
- שינגלונגה מיטה מסודרת (2005)
- קורות קרוקודייזי באפריקה (2005)
- להתראות באנטארקטיקה (2005)
- מי יחנך את רודי? (2005)
- מרק שום-דבר (2005)
- בלתזר (2006)
- נערות הפרובינציה העצובות והשאפתניות (2007)
- פז ואני (2007)
- עשב הזמן (2008)
- שלושה אגסים וחד-קרן (2008)
- הספר הפנטסטי (2008)
- מי מכיר את תנינה? (2008)
- עצמות ועננים (2010)
- הליום (2011)
- דודה מרגלית נפלה אל השלולית (2011)
- שתי ג`ירפות בליל ירח מלא (2011)
- שתי ג`ירפות ביום שמש מזהיר (2012)
- טינקרטנק (2012)
- התרנגולת שהלכה אחורה (2012)
- הבל יתן לך נשיקה (מוסד ביאליק, 2013)
- קרונימוס יוצר עולמות (2013)
- בצל גבירתנו (2013)
- נינה הולכת (2013)
- אהבתה של רוזי פטרוסיל (2014)
- אררט (2015)
- בלוע (2016)
- אוטוביוגרפיה של דלת (2018)
- מסעדה בקצה הקוטב (2018)
- בלוז לתינוקות נולדים (2019)
- בדידות או (2019)
- פריקי, או: איך הופיעה הדינוזעורה (2020)
- שלוש ילדות ש... (2021)
- יחסיי עם ג'וני מ' (2021)
- נורית זרחיhe.wikipedia.org
