לשון נופל על לשון והגיע זמן לשון

צירופים אלו נועדו לשחק עם הלשון וליצור בלבול מסוים אצל הקורא, שכן משמעותן של המילים היא שונה. לדוגמה: צדקה-צעקה ומשפט-משפח (שתיהן של ישעיהו הנביא), או מקרה בולט של ניגוד: היננוּ-איננוּ.

דוגמה: "אץ קוצץ", הפיוט לפורים של רבי אלעזר הקליר, מתחיל במילים:

אָץ קוֹצֵץ בֶּן קוֹצֵץ / קְצוּצַי לְקַצֵּץ בְּדִבּוּר מְפוֹצֵץ / רְצוּצַי לְרַצֵּץ לֵץ בְּבוֹא לְלוֹצֵץ / פֻּלַּץ וְנִתְלוֹצֵץ כְּעָץ מְחַצְּצִים לְחַצֵּץ / כְּנֵץ עַל צִפּוֹר לְנַצֵּץ.

דוגמה נוספת, משל חנניה רייכמן:

אמרה צפרדע לא אגור עם עגור כי אגור מפני עגור אשר באין לו מלאי אגור צפרדעים בולע.

דוגמה נוספת של עמנואל הרומי בשיר 'עלמה' מתוך הספר 'מחברות עמנואל'

עַל מָה עַלְמָה, עַל מַעַל מָה/ עַלְמָהּ עֵת יִשְׁקֹט עֵת יִדּוֹד?/ אוֹ בּוֹ תַּחְפֹּץ, אוֹ יָד תִּקְפֹּץ/ וַתְּצַו לוֹ: לִין דּוֹד! אוֹ לִנְדוֹד

דוגמה נוספת, משלט עירוני:

כלב אסור – מותר כלב מותר – אסור

עוד דוגמאות, מאמרות עממיות:

אני רוצה אח קטן, אני רוצח קטן.

שְׁלָּמָה שִׁלְּמָה שְׁלֹמֹה שַׂלְמָה שְׁלֵמָה?

אִשָּׁה נַעֲלָה, נָעֲלָה נַעֲלָהּ, נָעֲלָה אֶת הַדֶּלֶת בִּפְנֵי בַּעֲלָהּ.

מהספרות ידוע "מלך המלח" מהשיר אל מלא רחמים של יהודה עמיחי.

בבידור, אסף אשתר ידוע ככותב בדיחות ומערכונים רבים המבססים על שעשועי לשון ובפרט על "לשון נופל לשון", בהם מערכוני "יש לי יש לי" מהקומדי סטור וכן מערכוני כפל משמעות, למשל:

בסרט "מבצע סבתא" ישנו המשפט "סבתא חיה מתה" האומר שהסבתא בסרט ששמה חיה - נפטרה.