מורשת גדולי האומה
בזכותם קיים
beta
לאה צמל – ויקיפדיה
לאה צמל (נולדה ב-19 ביוני 1945) היא עורכת דין ישראלית המייצגת אסירים ביטחוניים ופלסטינים המואשמים בפעלות טרור וכן ישראלים ופלסטינים המואשמים באלימות כנגד כוחות צה"ל ומתנחלים
ביוגרפיה
לאה צמל נולדה בחיפה לצבי ופניה צמל, ילידי פולין ואנשי העלייה החמישית. למדה משפטים באוניברסיטה העברית בירושלים. במהלך מלחמת ששת הימים התנדבה במסגרת צה"ל לפינוי עולים מאזור הקרבות בירושלים. אחרי המלחמה השתתפה בסיור של צה"ל ביהודה ושומרון, במסגרתו ראתה פליטים פלסטינים, ולדבריה התפתחה אצלה תודעה פוליטית. צמל הייתה חברת מצפן ושם פגשה את מיכאל ורשבסקי בן זוגה לחיים ולהם שני ילדים.
פעילות משפטית
ב-1971 עשתה צמל את ההתמחות אצל עורכת הדין פליציה לנגר. ב-1972 ייצגה לראשונה קבוצה של פלסטינים וישראלים תומכי אש"ף, שהואשמו שנסעו לסוריה לאימוני גרילה. המפורסם מחברי הקבוצה הוא אודי אדיב. צמל ייצגה את הפלסטינים. צמל מתארת שבמהלך המשפט כונתה בוגדת והותקפה מילולית. ביולי 1977, פנתה בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ (בג"ץ 139/77) קבע כי צמל לא יכולה לייצג בבתי דין צבאיים מאחר והיא חלק מ "המזדהים עם אויבי המדינה המבקשים את חורבנה"..
צמל ייצגה, במהלך 40 שנה, ישראלים ופלסטינים בבתי דין צבאיים ואזרחיים ובהם מבצעי הלינץ' ברמאללה, אחמד סעדאת, עזרא נאווי ואחרים. לפי תפיסתה, לקוחותיה הפלסטינים הם "..אנשים די מסכנים שמנסים בדרכים פרימיטיביות לחלוטין, בחוסר כוח, בהיעדר צבא ובהיעדר ארגון של ממש להביע את התנגדותם לכיבוש". ב-1993 סרבה לגנות פגיעה במתנחלים ואמרה שאינה מתנגדת לפגיעה בחייהם.
ב-1992 ייצגה את 415 אנשי החמאס שגורשו ללבנון בעתירות לבג"ץ. העתירה הראשונה השהתה את הגירוש ולאחר הדיון השני הגירוש אושר. צמל הייתה אחת העותרות בעתירות לבג"ץ נגד עינויים שהביאו בסופו של דבר על איסור שימוש בסדרה של שיטות חקירה אלימות ובבג"ץ בנושא מתקן הכליאה והמאסר 1391.
ייצגה את אחמד מנאסרה. ייצגה את חבר הכנסת באסל גטאס מבל"ד שהורשע בעסקת טיעון בהברחת טלפונים ניידים לאסירים ביטחוניים בשנים 2016–2017.
פעילות פוליטית
צמל חברה במפלגת בל"ד. בבחירות לכנסת החמש עשרה הוצבה במקום ה-50 ברשימת בל"ד לכנסת, בבחירות לכנסת השבע עשרה ב-2006 הוצבה במקום ה-108, בבחירות לכנסת התשע עשרה ב-2013 הוצבה במקום ה-20, ובבחירות לכנסת העשרים ב-2015 הוצבה במקום ה-20, הפעם במסגרת הרשימה המשותפת מטעם בל"ד, בבחירות לכנסת העשרים ואחת ב-2019 הוצבה במקום ה-106, הפעם במסגרת רע"ם-בל"ד מטעם בל"ד ובבחירות לכנסת העשרים ושתיים ב-2019 הוצבה במקום ה-76, במסגרת הרשימה המשותפת מטעם בל"ד. במערכות בחירות אלו הצבתה הייתה הצהרתית ובמקומות לא ריאליים, והיא לא נבחרה לכנסת.
הוקרה ופרסים
ב-1996 קיבלה צמל, יחד עם המרכז הפלסטיני לזכויות האדם, את הפרס "חירות, שוויון, אחווה", פרס זכויות האדם החשוב ביותר שניתן על ידי ממשלת צרפת. ב-2005 זכתה צמל ביחד עם עורך דין מוחמד נעאמה בפרס על שם הנס ליטן מטעם איגוד עורכי הדין הדמוקרטיים הגרמנים והאירופאיים.
סרטים על צמל
בשנת 1999 הופק סרט ששמו "פרקליטה ללא גבולות", המתעד את מפעל חייה.
בפסטיבל דוקאביב 2019 זכה סרט תעודה אודותיה, "לאה צמל, עורכת דין" בפרס הסרט הטוב ביותר. הסרט, ובמיוחד הזכייה שלו, גרמו לסערה ציבורית. עיקר המחאה כוון נגד מפעל הפיס אשר העביר מענק בסך 150 אלף ש"ח ליוצרי הסרט במסגרת תמיכתו במפעלי תרבות ישראליים. אחרי מספר ימים של מחאות בפתח משרדיו, מפעל הפיס הודיע כי יבחן את המענק לסרט ויבטל את המענקים לסרטים הזוכים בשנים הבאות.
לאה צמל נולדה בחיפה לצבי ופניה צמל, ילידי פולין ואנשי העלייה החמישית. למדה משפטים באוניברסיטה העברית בירושלים. במהלך מלחמת ששת הימים התנדבה במסגרת צה"ל לפינוי עולים מאזור הקרבות בירושלים. אחרי המלחמה השתתפה בסיור של צה"ל ביהודה ושומרון, במסגרתו ראתה פליטים פלסטינים, ולדבריה התפתחה אצלה תודעה פוליטית. צמל הייתה חברת מצפן ושם פגשה את מיכאל ורשבסקי בן זוגה לחיים ולהם שני ילדים.
פעילות משפטית
ב-1971 עשתה צמל את ההתמחות אצל עורכת הדין פליציה לנגר. ב-1972 ייצגה לראשונה קבוצה של פלסטינים וישראלים תומכי אש"ף, שהואשמו שנסעו לסוריה לאימוני גרילה. המפורסם מחברי הקבוצה הוא אודי אדיב. צמל ייצגה את הפלסטינים. צמל מתארת שבמהלך המשפט כונתה בוגדת והותקפה מילולית. ביולי 1977, פנתה בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ (בג"ץ 139/77) קבע כי צמל לא יכולה לייצג בבתי דין צבאיים מאחר והיא חלק מ "המזדהים עם אויבי המדינה המבקשים את חורבנה"..
צמל ייצגה, במהלך 40 שנה, ישראלים ופלסטינים בבתי דין צבאיים ואזרחיים ובהם מבצעי הלינץ' ברמאללה, אחמד סעדאת, עזרא נאווי ואחרים. לפי תפיסתה, לקוחותיה הפלסטינים הם "..אנשים די מסכנים שמנסים בדרכים פרימיטיביות לחלוטין, בחוסר כוח, בהיעדר צבא ובהיעדר ארגון של ממש להביע את התנגדותם לכיבוש". ב-1993 סרבה לגנות פגיעה במתנחלים ואמרה שאינה מתנגדת לפגיעה בחייהם.
ב-1992 ייצגה את 415 אנשי החמאס שגורשו ללבנון בעתירות לבג"ץ. העתירה הראשונה השהתה את הגירוש ולאחר הדיון השני הגירוש אושר. צמל הייתה אחת העותרות בעתירות לבג"ץ נגד עינויים שהביאו בסופו של דבר על איסור שימוש בסדרה של שיטות חקירה אלימות ובבג"ץ בנושא מתקן הכליאה והמאסר 1391.
ייצגה את אחמד מנאסרה. ייצגה את חבר הכנסת באסל גטאס מבל"ד שהורשע בעסקת טיעון בהברחת טלפונים ניידים לאסירים ביטחוניים בשנים 2016–2017.
פעילות פוליטית
צמל חברה במפלגת בל"ד. בבחירות לכנסת החמש עשרה הוצבה במקום ה-50 ברשימת בל"ד לכנסת, בבחירות לכנסת השבע עשרה ב-2006 הוצבה במקום ה-108, בבחירות לכנסת התשע עשרה ב-2013 הוצבה במקום ה-20, ובבחירות לכנסת העשרים ב-2015 הוצבה במקום ה-20, הפעם במסגרת הרשימה המשותפת מטעם בל"ד, בבחירות לכנסת העשרים ואחת ב-2019 הוצבה במקום ה-106, הפעם במסגרת רע"ם-בל"ד מטעם בל"ד ובבחירות לכנסת העשרים ושתיים ב-2019 הוצבה במקום ה-76, במסגרת הרשימה המשותפת מטעם בל"ד. במערכות בחירות אלו הצבתה הייתה הצהרתית ובמקומות לא ריאליים, והיא לא נבחרה לכנסת.
הוקרה ופרסים
ב-1996 קיבלה צמל, יחד עם המרכז הפלסטיני לזכויות האדם, את הפרס "חירות, שוויון, אחווה", פרס זכויות האדם החשוב ביותר שניתן על ידי ממשלת צרפת. ב-2005 זכתה צמל ביחד עם עורך דין מוחמד נעאמה בפרס על שם הנס ליטן מטעם איגוד עורכי הדין הדמוקרטיים הגרמנים והאירופאיים.
סרטים על צמל
בשנת 1999 הופק סרט ששמו "פרקליטה ללא גבולות", המתעד את מפעל חייה.
בפסטיבל דוקאביב 2019 זכה סרט תעודה אודותיה, "לאה צמל, עורכת דין" בפרס הסרט הטוב ביותר. הסרט, ובמיוחד הזכייה שלו, גרמו לסערה ציבורית. עיקר המחאה כוון נגד מפעל הפיס אשר העביר מענק בסך 150 אלף ש"ח ליוצרי הסרט במסגרת תמיכתו במפעלי תרבות ישראליים. אחרי מספר ימים של מחאות בפתח משרדיו, מפעל הפיס הודיע כי יבחן את המענק לסרט ויבטל את המענקים לסרטים הזוכים בשנים הבאות.
