יצחק אייזיק הלוי

תולדותיו

נולד בעיירה איווניץ באזור מינסק (כיום בבלארוס), לאליהו (בן נחום חיים) הלוי, ולרחל, בתו של רבי מרדכי אליעזר מקובנא, מחבר הספר "קרני ראם".

בגיל שלש עשרה נשלח יצחק אייזיק ללמוד בישיבת וולוז'ין. שם למד תורה מפי רבי יוסף דב סולובייצ'יק. נישא בגיל שמונה עשרה לבת דודתו אלקה.

בגיל עשרים נתמנה לתפקיד גבאי בישיבת וולוז'ין. במשך השנים שלאחר מכן עסק בפעילות ציבורית. בין השאר, הוא התכתב עם הברון דוד גינצבורג בפטרבורג, בנושא הוועדה הממשלתית שהוקמה על ידי ממשלת רוסיה בעניין חיי היהודים. פרנסתו הייתה ממסחר והוא עסק בסיטונאות תה.

בשנת תרנ"ה-1895 עקר מרוסיה לפרסבורג (כיום ברטיסלאבה), שהייתה אז בהונגריה. שם החל לכתוב את ספרו "דורות הראשונים". שם כתב גם את ספרו "בתים לבדים" על כללי ספיקות. בשנת תרס"ב 1902 התיישב בעיר המבורג שבגרמניה. נפטר בשבת כ' באייר תרע"ד (1914).

קשריו עם רבנים חשובים

הלוי עמד בקשר שוטף עם גדולי רבני תקופתו. הוא התכתב עם רבים מהם, ומהתארים שכתבו עליו ניתן ללמוד על ההערכה שרחשו לו. בין השאר הוא עמד בקשר עם רבי חיים סולובייצ'יק מבריסק, רבי אליעזר גורדון מטלז, האדמו"ר מגור רבי אברהם מרדכי אלתר, הרב קוק (שמכתביו אל הרב הלוי הודפסו בספרו אגרות ראי"ה) ורבי חיים עוזר גרוז'ינסקי.

השתתפותו בהקמת "אגודת ישראל"

הלוי היה אחד ממקימיה של תנועת אגודת ישראל באירופה. הוא סבר שעל הקהילות החרדיות שבארצות אירופה להתאגד במסגרת כללית עולמית, לשם שמירה משותפת על האינטרסים הדתיים שלהן. בשנת תרס"ו (1906) הוא החל להציע את רעיון ההתאגדות בפני רבנים ואישים שונים ברחבי אירופה. בין הרבנים הללו היו רבי חיים מבריסק, רבי אליעזר רבינוביץ ממינסק ורבי יעקב רוזנהיים. בדחיפתו ובעידודו קרם רעיון זה עור וגידים, ובמהלך השנים שלאחר מכן הוקמה תנועה עולמית זו.

מאבקו בהשכלה

הלוי עסק רבות בנושאי השקפה ואמונה. בנושאים אלו הוא נאבק עם המשכילים, אשר ניסו לגרום לסגירת החדרים - תלמודי התורה החרדיים במזרח אירופה. הוא פרסם שלושה מאמרים חריפים בעיתון הלבנון שהופיע בפריז ונפוץ גם ברוסיה. כן פרסם גם מאמרים בהמליץ. הוא סיכל את מאמציהם של המשכילים להוציא לאור שולחן ערוך מחודש "מוגה ומתוקן".

חלק חשוב ממאבקו בהשכלה הייתה הוצאת הספרים "דורות הראשונים". ספריו אלו היוו תשובה תורנית מדעית לכמה מספריהם של המשכילים, מאסכולת חכמת ישראל. בין השאר הוא התפלמס עם מחקריהם של ההיסטוריונים הבאים: הרב הפוזיטיבי-היסטורי רבי זכריה פרנקל וספריו "דרכי המשנה" ו"מבוא הירושלמי", נחמן קרוכמל (רנ"ק) וספרו "מורה נבוכי הזמן", היינריך (צבי) גרץ וספרו "דברי ימי ישראל" ואייזיק הירש וייס וספרו "דור דור ודורשיו". אף עם הרב שלמה יהודה רפפורט (שי"ר) הרבה הרב הלוי להתעמת. הרב הלוי הצביע על טעויות, לדעתו, בשיטת החקירה של המשכילים, ועל עובדת הסתמכותם על ספרי קודמיהם, כגון "סדר הדורות", ללא בדיקה וחקירה יסודיים. הלוי אף האשים חלק מהחוקרים הללו בהטיה ובמגמתיות, מתוך רצון להשחיר את פניהם של חכמי ישראל התנאים והאמוראים. הוא עצמו לא הסתיר את מגמתו ההפוכה, להאיר את דמותם באור חיובי, דבר שגרר ביקורת מקצועית כלפיו, מפי אנשי אקדמיה ומחקר. גם שיטת מחקרו הייחודית עוררה לפעמים הסתייגויות, בעיקר במקומות שלא ביסס את הנחותיו באופן מוחלט. לצד זאת, זכה להערכת חוקרים שונים.

את ספרי "דורות הראשונים" הוא הוציא שלא לפי הסדר הכרונולוגי, אלא לפי מה שראה כנחוץ יותר. ראשונה יצא לאור החלק השלישי של ספרו על תקופת הסבוראים והגאונים - פרסבורג תרנ"ז (1897). לאחר כמה שנים הוציא את החלק השני, על סוף תקופת התנאים וחיבור המשנה, ועל תקופת האמוראים והתלמוד - פרנקפורט תרס"א (1901). החלק הראשון של ספרו הופיע מאוחר יותר, והוא נחלק לשני כרכים - הראשון - מסוף ימי החשמונאים ועד תקופת הנציבות, והשני - מאחר החורבן עד חתימת המשנה - פרנקפורט תרע"ח (1918). לאחר מותו הודפסו מכתב ידו חלקים נוספים: על תקופת המקרא (הוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים תרצ"ט (1939)), ועל התקופה האחרונה של הבית השני (הוצאת "נצח" - בני ברק תשכ"ד (1964)).

הלוי פרסם גם מאמרים במחקר היסטורי, שהתפרסמו בכתב העת ישורון שיצא לאור בפרנקפורט, ובכתב העת בן עמי של יהודה לייב קנטור.

בחיבוריו עוסק הלוי בשאלות היסטוריות כבדות משקל: האם יש יסוד לתאוריה הדויטרונומיסטית, המאחרת כתיבת חלקים מן התורה לראשית ימי הבית השני? מתי נתקנו תקנות חז"ל? מתי הוחל בחיבור המשנה ועל ידי מי? מי היו הצדוקים והבייתוסים? האם ניתן לסמוך על יוספוס פלאוויוס? האם קדם מרד יהודי לחורבן הבית? מהי חתימת המשנה? כיצד נערך התלמוד? מי היו רבנן סבוראי? ועוד.

מלבד ספריו אלו עסק הלוי גם בכתיבה הלכתית, והוא חיבר ספר בשם "בתים לבדים" על ענייני ספיקות, שנדפס שנים רבות לאחר פטירתו.

ספר נוסף שכתב הוא חידושים על מסכת חולין. ספר זה לא נדפס מחוסר אמצעים.

זכרו מונצח ברחוב הנושא את שם ספרו "דורות ראשונים" במרכז ירושלים.