יפה ירקוני

ביוגרפיה

נולדה בשם יפה אברמוב בדרום תל אביב, למלכה אַלחַסוב ולאברהם אברמוב, סוחר בדים ושטיחים. הוריה היו יהודים קווקזים מבאקו (כיום באזרבייג'ן), שעלו לארץ ישראל במפנה המאה ה-20, הכירו בארץ ונישאו ב-1920. יפה הייתה האמצעית במשפחה בת שלושה ילדים, ולה אחות גדולה, תקוה (ילידת 1921), ואח קטן, בנימין (יליד 1927). כשהייתה בת שמונה נפרדו הוריה, אביה ירד מהארץ אל רודזיה (שם ישבה קהילה יהודית) והמשפחה סבלה ממצב כלכלי קשה. בשנות ה-30 עברה עם אמה ואחיה לגבעת רמב"ם (כיום שכונה בגבעתיים), שם פתחה אמה בית קפה–מסעדה בשם "צליל", שזכה לפופולריות, בעיקר בקרב אנשי ביטחון ואמנים.

את דרכה האמנותית החלה בגיל צעיר, כשהופיעה יחד עם אחותה ואחיה בבית הקפה המשפחתי בגבעת רמב"ם. ההרכב שיצרו, "בָּמָתִי" (ראשי תיבות של שמות ארבעת בני המשפחה) – תקוה הזמרת, יפה הרקדנית ובנימין הפסנתרן – זכה להצלחה בקרב באי בית הקפה, ובהמלצת הזמר והשחקן שמואל פישר היא התקבלה ללימודים בסטודיו למחול קלאסי של גרטרוד קראוס, שם גם למדה לנגן בפסנתר, וכעבור שנים ספורות התקבלה גם ללהקת הרקדניות של קראוס, שפעלה ליד האופרה הארצישראלית העממית. היא הופיעה עם הלהקה במשך 12 שנה, עד שבאחד המופעים בשנת 1945 נפצעה ברגלה ונאלצה לזנוח את קריירת הריקוד.

ב-21 בספטמבר 1944 נישאה ליוסף גוּסְטין. גוסטין (במקור גורטין), יליד 1918, היה חבר תנועת הנוער "גורדוניה" בעירו לוּצְק (אז בפולין, כיום באוקראינה), ולאחר הכשרה עלה לארץ ישראל ב-1938 והצטרף לגרעין שהקים את קיבוץ נווה ים. השניים נישאו מקץ היכרות בת שנתיים, ויום לאחר נישואיהם הוא התנדב לשירות בצבא הבריטי (הימים ימי מלחמת העולם השנייה) וצורף עם חבריו לבריגדה היהודית. גוסטין נהרג ב-29 במרץ 1945 במערכה על נהר סֶניוֹ, בזירה האיטלקית. השיר "אוּרי", שביצעה יפה גוסטין האלמנה, נכתב לזכרו על ידי רפאל קלצ'קין והולחן על ידי יששכר מירון. ב-1945 שינו גם אמה של ירקוני ואחיה הצעיר את שם משפחתם ל"גוסטין", כמחווה לחתנה שנפל חלל.

בשלהי שנת 1947 התגייסה ירקוני לארגון ההגנה כאלחוטאית, והמשיכה בכך עם פרוץ מלחמת העצמאות במסגרת חטיבת גבעתי. את ניסיונה הראשון כזמרת קנתה לה בלהקת "החישטרון" של החטיבה שהוקמה בזמן המלחמה והיא צורפה אליה. צמד היוצרים טולי רביב ובובי פנחסי כתבו ללהקה שירים "סלוניים" ששימשו מוזיקת רקע לריקודים וזוהו לאחר מכן עם ירקוני, בהם "אל נא תאמר לי שלום", "שחרחורת" ו"קרה זה רק הפעם". שני שירים ששרה באותה תקופה נהפכו לסמלי המלחמה הקשה: "האמיני יום יבוא" שהביא במיוחד בשבילה השחקן רפאל קלצ'קין והיא שרה אותו לראשונה בפני מלווי השיירות לירושלים, ו"באב אל ואד" שכתב חיים גורי לזכרם של מלווי השיירות כשנה לאחר תום הקרבות.

ב-1948 נישאה בשנית לשייקה ירקוני. ירקוני, יליד תל אביב 1920, בנו של משה ירקוני (שצ'ופק), ממנהלי המשביר, היה איש ההגנה (נכלא על ידי הבריטים כשנתיים במחנה המעצר בלטרון) וממייסדי החי"ש (ולימים מ"גיבורי" הפרשה שהייתה אחת העילות לתביעת הדיבה שהגיש עמוס בן-גוריון ידידו כנגד ארגון שורת המתנדבים), ואיש עסקים. השניים היו הורים לשלוש בנות. שייקה ירקוני נפטר ב-29 באוגוסט 1983.

עם קום המדינה, עוד בזמן ההפוגה בקרבות מלחמת העצמאות, הקליטה ירקוני באולפן "רדיו דוקטור" תקליט שזכה להצלחה גדולה. במיוחד התפרסם מתוכו הלהיט "עיניים ירוקות", שאף נחשב לשיר הפופ הראשון בארץ. לאחר מכן הוחתמה ירקוני בחברת התקליטים הד ארצי שרק הוקמה והחלה להקליט את כל אלבומיה שם. היא הקליטה את האלבום "באב אל וואד" שהורכב משירי מלחמת העצמאות, בהם "האמיני יום יבוא" שביצעה בעת המלחמה וכן "רבותי ההיסטוריה חוזרת", "הפינג'אן", "הן אפשר", "דודו" ו"יצאנו אט", שהפכו למזוהים עמה יותר מאשר עם הצ'יזבטרון, המבצעים המקוריים של השירים. בשנת 1951 הקליטה אלבום מצליח שהורכב משירים לריקודי עם.

בשנות החמישים והשישים הפכה לזמרת מובילה בארץ, ושיריה – בעיקר השירים הלאומיים שהקליטה ב-1948: "בערבות הנגב" (מילים: רפאל קלצ'קין) ו"הסבתא בנגב" (מילים: אבשלום כהן) – הושמעו רבות בתוכנית "כבקשתך לשירים עבריים" בקול ישראל. עיקר הצלחתה בקרב הקהל (ופחות בקרב עורכי הרדיו) היו בשירים הסלוניים שהקליטה, שירי הוואלס והטנגו, ששימשו גם כמוזיקת רקע לריקודים בבתי הקפה באותה תקופה. ב-1959 הוציאה את האלבום "נרקודה עם יפה ירקוני", שקיבץ שירים סלוניים רבים שזוהו עמה, בהם "חביבי", "ארצנו הקטנטונת" ו"שחרחורת". אמצעי התקשורת נהגו לייחס לה יריבות עם הזמרת שושנה דמארי, שגם היא זכתה לפופולריות רבה באותה תקופה, אף כי הדבר איננו נכון והשתיים אף שיתפו פעולה מספר פעמים.

בשנות החמישים הקליטה מספר אלבומי ילדים, בהם שניים מצליחים במיוחד: האלבום "שירי ילדים כבקשתך" מ-1953, שכלל את שיר הילדים שכתב אבשלום כהן "עגלה עם סוסה", שהוקלט עוד ב-1948, ו"דובון ימבו" (גם: יומבו), שכתב יחיאל מוהר, והאלבום "שירים מכנרת" מ-1957, שהוקדש לשירי הילדים שכתבה נעמי שמר בקבוצת כנרת וחשף את שמר לקהל הרחב, עם שירים כמו "הדואר בא היום" ו"אחינו הקטן". היא גם הוציאה תקליט של שירי חגים לילדים והקליטה שירים נוספים שהפכו ללהיטים לילדים, בהם "אבא שלי" ("לאבא שלי יש סולם..."), שכתבה תלמה אליגון.

בפסטיבל הזמר והפזמון 1965 זכתה במקום הראשון עם השיר "איילת החן", שאותו ביצע בפסטיבל גם אריק איינשטיין בביצוע נוסף, למילים של עודד בצר, ללחן של נתן שחר ולעיבוד של יצחק גרציאני. שנה לאחר מכן בפסטיבל הזמר והפזמון 1966 זכתה שוב עם השיר "ליל סתיו", שאותו ביצע בפסטיבל גם אריק איינשטיין בביצוע נוסף, למילים של חיה כהן, ללחן של חיים צור ולעיבוד של שמעון כהן.

בשנות השישים והשבעים הופיעה ירקוני גם באולמות ובמועדונים נחשבים בעולם, בעיקר בארצות הברית, בלונדון ובפריז. היא הופיעה בקרנגי הול ולינקולן סנטר בניו יורק, אולימפיה בפריז, פלדיום בלונדון וכן ביפן, אוסטרליה ורוסיה. במהלך שנות השישים היא אף שהתה ארבע שנים בארצות הברית, הקליטה שם שלושה תקליטים וביצעה הופעות רבות. בפריז פגשה את בועז שרעבי שהופיע שם באותה תקופה והקליטה לראשונה את שירו "פמלה".

בספיישל טלוויזיוני ביום העצמאות של שנת 1969 ביצעה ירקוני את השיר "כשהיינו ילדים" (אסף/וילנסקי) שהפך לאחד מהשירים המזוהים איתה ביותר. במהלך שנות השבעים הקליטה מספר שירי פופ, בהם הלהיט "כל היונים" ודואט עם צביקה פיק בשם "ערב סתיו יפה". עם פיק היא אף הופיעה במופע משותף, שלא נחל הצלחה מיוחדת.

שלושה להיטי ילדים נוספים בוצעו על ידה במסגרת פסטיבל שירי הילדים בשנות ה-70: "אין דן דינו", "אני אוהב לשרוק" ו"אחותי הקטנה".

בשנת 1986 הוקדשה לה התוכנית "חיים שכאלה". בשנים 1991–1992 השתתפה יחד עם חתנה מאיר סוויסה בסדרת הטלוויזיה לילדים של הערוץ הראשון "חג שמח עם יפה ירקוני", שכל פרק בה שודר באחד מימי החגים. בשנת 1994 שיחקה בתפקיד משני בסרט הקולנוע "שירת הסירנה", המבוסס על ספרה של עירית לינור.

בשנת 1996 הוציאה את אלבום הדואטים "שרים עם יפה ירקוני" במסגרתו ביצעו מיטב האומנים את שיריה בדואט עמה, בהם היו שושנה דמארי, אריק איינשטיין וחוה אלברשטיין.

ירקוני זכתה בפרס ישראל בשנת היובל למדינת ישראל, 1998. באותה שנה גם יצא אוסף מחומש משיריה בשם "יפה ירקוני מאז ועד היום, 1998-1948". האוסף כלל גם שיר חדש בשם "רוקדת", שכתבה נעמי שמר על סמך סיפור חייה של ירקוני, עם אזכורים מהיותה רקדנית בתחילת דרכה, הופעותיה במלחמת העצמאות, שיריה "על המלחמה ועל שלום" ועד ימינו אלה. ב-1999 השתתפה בפסטיגל כאומנית אורחת.

בקיץ 2000 הקליטה את שירה האחרון, "עכשיו עברו שנים (וכבר קשה להיזכר)". באותה שנה יצא אוסף משולש ובו 62 להיטים.

ירקוני הייתה ידועה כמעורבת בחיי המדינה. היא ביצעה מאות הופעות לפני החיילים במלחמות ישראל ובין המלחמות, לא נרתעה מלהופיע ממש בחזית הקרבות וכך זכתה לכינוי "זמרת המלחמות", על אף שלא אהבה אותו והעדיפה להיקרא "זמרת החיילים".

היא נהגה להיות מעורבת גם בפוליטיקה, והשמיעה לא אחת את דעותיה הפוליטיות המזוהות עם השמאל הציוני. בשנת 2002, בעת מבצע חומת מגן, התבטאה ירקוני בתוכנית "מה בוער" של גלי צה"ל כנגד חיילים שסימנו מספרים על זרועותיהם של פלסטינים "אנחנו עם שעבר את השואה, איך אנחנו מסוגלים לעשות דברים כאלו?" אמרה. דבריה אלה התפרשו באמצעי התקשורת כהשוואה בין מעשי צה"ל בשטחים לבין מעשי הנאצים בשואה. לדבריה, היא לא ערכה השוואה כזו אלא רק ניסתה למחות על מעשה ספציפי. התבטאות זו גרמה לסערה תקשורתית תוך קריאה מאנשי ימין להחרימה. איומים ומכתבי נאצה רבים נשלחו אליה ואף בוטל ערב לכבודה שהפיקה אמ"י. לאחר זמן מה, כשהסערה שככה, הפיקה אמ"י ערב לכבודה ובדצמבר 2006 נערך לירקוני ערב הצדעה גדול בהיכל התרבות בהשתתפות אומנים רבים.

בשנת 2001 אובחנה ירקוני כחולה במחלת אלצהיימר, ובשנת 2008 החמיר מצבה. היא נפטרה ב-1 בינואר 2012, בגיל 86, ונקברה לצד בעלה שייקה בבית העלמין קריית שאול.

משפחה

ירקוני הייתה אם לשלוש בנות: אורית (1950), תמר (1953) ורות (1956), סבתא לשמונה וסבתא-רבתא לשמונה. בתה הבכורה, אורית שוחט, היא עיתונאית לשעבר ב"הארץ" (נשואה ליגאל שוחט, רופא, לשעבר טייס שנפל בשבי המצרי במלחמת ההתשה וקצין הרפואה הראשי של חיל האוויר). בתה הצעירה, רותי ירקוני-סויסה, הייתה נשואה לשחקן מאיר סויסה (ילדיהם המשותפים הם המפיק המוזיקלי ישי סוויסה והראפר מיכאל סוויסה).

לירקוני שני אחים וכן אח למחצה. שני אחיה פעלו כמוזיקאים. אחותה, תקוה הנדל, הקליטה שירים אחדים בשנת 1947, בליווי נחום נרדי ושמואל פרשקו. בהמשך היגרה לקראקס בירת ונצואלה, שם הקימה בית ספר יהודי. לימים היגרה לארצות הברית והתיישבה בניו יורק. אחיה, בנימין (נָני) גוסטין, היגר גם הוא לקראקס, ושם השתקע. הוא פעל כמלחין, פסנתרן וכנר.

אחיה למחצה של ירקוני (בן אביה מאשתו השנייה, אסתר),ישראל אברמוב, יליד רודזיה (כיום זימבבואה), הוא חוקר מדעי המוח המתמחה במערכת הראייה, פרופסור לפסיכולוגיה בברוקלין קולג' וכן פרופסור לקוגניציה, מוח והתנהגות ופרופסור לביופסיכולוגיה, שניהם במרכז לתארים מתקדמים של אוניברסיטת העיר ניו יורק.

במאי 2014 נקבעה לוחית זיכרון בכניסה לביתה ברחוב דב הוז 23 בתל אביב. רחובות נקראו על שמה בערים חולון, עפולה, קריית ביאליק, קריית מוצקין, ראש העין וראשון לציון.

בשנת 2018 הוצגה תערוכה המוקדשת ליפה ירקוני בגלריה "החווה" בחולון.בתערוכה יוצגו יומנים שכתבה ירקוני, עטיפות תקליטים ותצלומים מאלבומה הפרטי, שמלות, תכשיטים ואביזרי אופנה של יפה ירקוני.

ארכיונה מופקד במחלקת המוזיקה בספרייה הלאומית בירושלים.