יעקובה כהן

ביוגרפיה

הוא נולד בירושלים בשם יעקב כהן למשפחה ברוכת ילדים ממוצא פרסי בשכונת נחלת ציון, ומגיל צעיר חי בשכנות ובידידות עם ערבים מהכפר שייח' באדר הסמוך ולמד את שפתם ומנהגיהם. הוא היה חבר בתנועת הנוער העובד, ובשנת 1939 יצא מטעמה להכשרה בקיבוץ גבעת השלושה, ובהמשך בקבוצת כנרת. בתקופה זו קיבל את השם "יעקובה", בתחילה ככינוי חיבה מחבריו בהכשרה להבדילו מחבר נוסף בשם יעקב כהן, אך בהמשך בחר לאמצו כשמו הרשמי לשארית חייו.

בפלמ"ח

בשנת 1942, בהיותו בן שבע עשרה, גויס לפלמ"ח לפלוגה א' בפיקודו של נחום שריג. משעמד שריג על כישוריו להשתלב בקבוצת ערבים כאחד משלהם, המליץ לצרפו למחלקה הערבית שהוקמה בפיקודו של יצחק חנקין, שבהמשך התאחדה עם קבוצת המסתערבים שבפיקודו של ירוחם כהן, תחת השם 'מחלקת השחר'. בסיס המחלקה היה באותה עת בקיבוץ אלונים, שהפך להיות ביתו של יעקובה לשארית חייו, הגם שהמחלקה הערבית עצמה נדדה בין קיבוצים שונים.

יעקובה וחבריו אומנו בתורת ההסתערבות בהנחייתו של שמעון סומך ("סמעאן"), למדו לימודי קוראן ואסלאם, התמקצעו באורחות הערבים ומנהגיהם, ונשלחו להתפלל במסגדים. יעקובה גם נשלח בתחפושת של פועל חורני לעבוד עם הסבלים הערביים בנמל חיפה בתנאים קשים, במטרה לתרגל ולהתמקצע בהיטמעות לטווח ארוך בסביבה ערבית. הוא וחבריו יצאו לפעולות של איסוף מודיעין בערים ערביות, והשתתפו בפעולות מבצעיות של סיכול, תגמול והרתעה. בין היתר השתתף יעקובה בפעולה בביסאן (בית שאן) בה סורס ערבי שאנס חברת קיבוץ יהודייה וכן בפיצוץ גשר דמיה בליל הגשרים, שם הרג ערבי שהתקיף אותו בשברייה. במאי 1946 נשלח יעקובה כערבי פלסטיני לעבר הירדן להשתתף בחגיגות הכתרתו של המלך עבדאללה הראשון.

לפני פרוץ מלחמת העצמאות שלח יגאל אלון את יעקובה כהן יחד עם שמעון חורש לקוניטרה שבסוריה להביא משם ידיעות על הצבא הסורי המתכונן לפלישה. השניים ביצעו בהצלחה את משימתם ואף הגדילו לעשות והגיעו עד דמשק, אספו ידיעות על הצבא הסורי וחזרו בשלום לבסיסם.

בפברואר 1948 התקבלה ידיעה כי במוסך בעיר התחתית בחלקה הערבי של חיפה מכינים הערבים מכונית תופת במסווה של אמבולנס כדי להחדירה לשכונות היהודיות. יעקובה וחברו למחלקה יצחק שושן (אבו סחיק) קיבלו הוראה לאתר את מכונית התופת ולנטרלה. אנשי היחידה המיוחדת בחיפה דני אגמון ויוחאי בן נון הכינו מכונית תופת נוספת, אותה הצליחו יעקובה ויצחק שושן להחדיר בקור רוח למוסך, להצמידה לאמבולנס, להפעיל את חומר הנפץ ולהימלט במכונית מילוט. הפיצוץ האדיר גרם להרוגים ופצועים רבים. במאי 1948 צורף כמפקד משוריין לליווי שיירה לירושלים, שם התאפשר לו לבקר את בני משפחתו טרם יציאתו לשליחות ארוכה.

בלבנון ובסוריה

לקראת סוף המלחמה הונחת יעקובה בחוף לבנון עם אמצעי לחימה, כסף ומשדר אלחוט שם חבר לתא ריגול שהפעילו בביירות חבריו מהמחלקה הערבית ששהו שם במסווה של פליטים פלסטינים, ובהם יצחק שושן (אבו סחיק), חבקוק כהן, גמליאל כהן, שמעון חורש ושאול כרמלי. הוא התמקם בעיר, ובתוך זמן קצר רכש לעצמו חוג מכרים, חלקם מקורבים לשלטון. שכנו היה המפקד הערבי לשעבר פאוזי קאוקג'י שאיתו היה ליישוב חשבון ארוך, ויעקובה התקרב אליו תוך שהוא רוקם מזימות לחסלו, אך מפעיליו פסלו את הרעיון משום שקאוקג'י לא היווה עוד איום.

בכסף שהביא עימו רכש מכונית אולדסמוביל, רשם אותה כמונית, וזו שימשה את החוליה כאמצעי תחבורה וכסיפור כיסוי לנסיעותיהם לטריפולי, דמשק ועמאן. מפעולותיהם יש לציין הכנת התוכנית להתנקש בחייו של ראש ממשלת לבנון ריאד א-סולח, שלא יצאה אל הפועל. כן השתתף במבצע דוד - פעולה לפיצוץ ספינת הטיולים של היטלר, "איגריס", בנמל ביירות. הוא גם דחף לביצוע פעולה לפיצוץ בתי הזיקוק בטריפולי, ויחד עם יצחק שושן יצא לאיסוף מודיעין במקום, אך גם לפעולה זו לא התקבל אישור מהמטה.

בהמשך נשלח יעקובה לדמשק במסווה של נהג מונית והציב בעיר את שמעון חורש ושאול כרמלי יחד עם משדר האלחוט שהביא, להקים ולבסס שם תחנת ריגול נוספת.

באמ"ן

ב-1950 הסתיימה שליחותו של יעקובה בביירות ובדמשק והוא הוחזר לישראל. הוא הצטרף ליחידה 188 של המודיעין שעסקה בהכשרה והפעלה של לוחמים בחו"ל, תחת מפקדיו מהיחידה הערבית לשעבר שמריה גוטמן ושמעון סומך, וקיבל דרגת רב-סרן. במקביל ביסס את חייו בקיבוץ אלונים, ויצא מדי פעם לשליחויות בחו"ל. רוב פעולותיו עדיין חסויות, אך מאיר עמית אמר עליו כי: "אפשר לאמר מבלי להפריז כי עלייתם של יהודי סוריה בשנות החמישים התגשמה לא מעט בזכות יעקובה". במהלך מלחמת סיני ב-1956 הוצב לחקירת קצינים מצריים שבויים.

ב-1959, לאחר שהמצרים עצרו בתעלת סואץ את אוניית המשא אינגה טופט, הוחלט להטביע ספינה בתעלה. לשם כך נשלח יעקובה למצרים. היות ששנים אחדות קודם לכן פגש קצינים מצריים רבים אותם חקר כשבויים, עבר לפני כן בבית החולים תל השומר ניתוח פלסטי לשינוי תווי פניו. הוא הביא משם מל"ם (מודיעין לפני מבצע) שזיכה אותו לטפיחת שכם של ראש אמ"ן חיים הרצוג.

במוסד ובשב"כ

לאחר מעבר יחידה 188 מאגף המודיעין למוסד המשיך לפעול עבור הארגון. ב-1965 נשלח לאיראן עם משפחתו, ופעל בשיתוף עם האיראנים במסווה של קצין צבא איראן והפעיל סוכנים בעיראק. בשנת 1967 חזרה המשפחה לישראל בעקבות נפילת אחיו וגיסו במלחמת ששת הימים. הוא חזר למודיעין, ועסק בחקירת שבויים מהחזית המצרית ומהחזית הסורית. ב-1968 עבר לשב"כ, עסק באיסוף מודיעין כמסתערב ברצועת עזה, ומונה לראש יחידת החוקרים בשומרון.

הוא שלט בשפות עברית, ערבית, ספרדית ופרסית ושליטה חלקית באנגלית ואיטלקית.

בשנת 1983 נמנה עם מדליקי המשואות בפתיחת חגיגות יום העצמאות.

נפטר בשנת 2003, והובא למנוחות בבית העלמין שבקיבוץ אלונים . על מצבתו נכתב- " לוחם אמיץ עשוי ללא חת, שהמיס לבבות רבים בחיוכו החם, אהב את החיים והחיים אהבו אותו".

בלוויתו אמר ראש השב"כ אבי דיכטר כי "יעקובה כבר שכח את מה שאנחנו עדיין לא למדנו". חיים גורי אמר עליו כי "יעקובה היה מגדולי הגיבורים שלנו. אדם שרוב חייו חי בגוב אריות".