הסיבה להקמת האתר

ש״י עגנון כתב פעם כי האותיות ניתנות לקריאה לא רק בזכות הדיו השחור שהן כתובות בו, אלא גם ובעיקר בזכות הלובן שמקיף אותן (זה ציטוט מהזיכרון. הוא מן הסתם ניסח זאת טוב יותר). ואת זה ניתן להגיד על העם היהודי כולו, על כל קבוצה ומחנה ומגזר שבתוכו, ועל כל אחת ואחד מאיתנו. לא התקלות או החולשות או הכשלונות הן שמאפיינות אותנו, אלא הלובן הצח והבוהק שסובב אותן.

האנטישמים אלופים בלהדגיש את השלילי שהם מצאו או המציאו נגדנו כקולקטיב. וזה כל כך מעוות, מטעה, מעצבן ולא מאפיין. נכון?

אבל… זה בדיוק גם מה שאנחנו עושים כנגד כל אחד ואחת מאיתנו כאינדיבידואלים. אלופים בלהדגיש את החסרונות שאנחנו מוצאים או ממציאים באחרים, מתענגים ממש לגלות שהאחר איננו מושלם (כאילו שאנחנו כן) ומתעלמים לחלוטין שבכל אחת ואחד מאיתנו יש כל כך הרבה יתרונות, איכויות, הישגים ויכולות, הרבה יותר לבן בכל עמוד משחור הדיו שכותב את סיפור חיינו.

כשאנחנו מאוהבים (בעצמנו, בעיקר) אנחנו לא רואים את החסרונות, ואנחנו עוורים לחלוטין לכל היתרונות המרשימים שיש במי שאנחנו לא אוהבים. או בלשון הגמרא: ״דרחים ליה לא חזי ליה חובה דסני ליה לא חזי ליה זכותא״.

וזו הטרגדיה שהאתר הזה מבקש לשקם.

כולנו היינו שם. סידרו אותנו. עיצבנו אותנו. זימברו אותנו. בגדו בנו. איכזבו אותנו. אכלו לנו. שתו לנו. תיכמנו אותנו. שיקרו לנו. ניצלו את הכוח שאנחנו נתנו להם לרעה. מעלו באמון שנתנו בהם. כעסנו. נמאס לנו. נשבענו לא לשכוח ולא לסלוח ולהקדיש את כל החיים שלנו להראות להם מה זה. להחזיר להם כגמולם.

אבל השנאה ויצר הנקמה והתיעוב לא באמת מפריע לאחרים להמשיך להזיק, לנו או לאחרים, אלא בסך הכל מטביע את כל מי ששונא ברעל עצמי. מרוכזים בכעס על כל מה שלא בסדר, ועיוורים לחלוטין כלפי כל מה שכל כך נהדר וכל מה שיכול להיות כל כך הרבה יותר טוב.

להרוס אחרים ולנקום לא מוביל אף אחד לשום מקום טוב יותר. זה בא על חשבון לבנות, להיבנות, למצוא את הטוב ולמנף אותו לטובתנו. נקמה לא בהכרח מצליחה להזיק למי שעשה רע. אבל להצליח ולהתקדם ולעשות טוב לעצמנו זו לא רק הנקמה הכי מתוקה אלא גם הכי כיפית שיש. היא לא עושה רע לאף אחד אבל היא עושה המון טוב לעצמנו.

אז כל אחד מאיתנו צריך להחליט לעצמו, וכולנו ביחד צריכים להחליט עבור כולנו כאחד, האם אנחנו נותנים לשלילי לנהל אותנו ולהמשיך ללכלך, להשפריץ בוץ על אחרים, לפסול ולשלול ולהחרים ולנדות, או להתרכז בלהיות טוב לכל מי ומה שאנחנו אוהבים, לראות את הטוב שיש גם בכל אחד שאנחנו ממש לא אוהבים, ולהניח לזה לנהל אותנו ולגבור על השלילי באופן טבעי, מובנה.

אף אחד מאיתנו לא מושלם. ובכל אחד מאיתנו יש איכויות שאין לאף אחד אחר. במקום להתעסק במה שלא מושלם אצל האחרים, ולהקצין את זה לגוזמאות והוצאה מכל פרופורציה עובדתית בשם אלוהי השנאה והכעס והרעל, הרבה יותר בריא, מהנה ומתגמל זה להתרכז בכל מה שטוב אצלנו ולטפח את זה לעוד יותר טוב, ולדעת להפיק את הטוב שכן יש בכל אחד שהצלחנו לגלות שהוא (רק הוא ולא אנחנו כמובן) לא מושלם.

המדינה הזו בסכנה. וזו לא הגזמה. השנאה מעבירה אותנו על דעתנו. יצר ההרס שלנו כנגד האחרים מונע מאיתנו למנף את ההצלחה שלנו ואת האיכויות ואת היתרונות שלנו לשיאים שיצדיקו את כל מה שאנחנו באמת: עם סגולה, ראש וראשון.

הפוטנציאל של המדינה הקטנה הזו להפוך למעצמה עולמית בכמה וכמה תחומים שונים וחשובים, קיים, ועוד איך.
המלחמות הפנימיות והפילוג והשנאה וההדרה של כל האחרים בגלל שהם שונים, או חושבים אחרת, או עשו משהו שבעינינו הוא נוראי כשהם עושים אל זה טפאבל לא נורא כשאנחנו עושים את זה לאחרים, כל זה הוא סרטן, קטלני, ממאיר. זה איננו סרטן חשוך מרפא. זה סרטן שהוא בחירה.העדפה של המתרכזות ברוע והשלילי וברעל, במקום באיכויות ובפוטנציאל ובכוח האדיר והבלתי מנוצח של הביחד.

המדינה שלנו מסריחה מכסף. טובעת בעושר, כשרון, כוח, והשפעה מאגית על העולם כולו. יש בה די והותר לכו-לם. יש בה מספיק כדי לאפשר דיור חינם וחינוך איכותי ושירותי בריאות איכותיים ואוכל נהדר בשפע לכולם כולל כולם. המחלוקות, השנאה ההדדית, הרדיפה, החרמות, הנידויים, יצר ההרס והנקמה והיזק והבריונות הקולקטיבית של האזרחים כנגד המדינה והמדינה כנגד האזרחים, מבזבזת את כל השפע שיש לנו להרוס האחד אל השני ביקום להנות מכל הטוב שיש לנו ושאין לשום עם אחר.

האתר הזה הוא אוסף של אלפי תזכורות עד כמה מדהימים אנחנו, כולנו. אלה שאנחנו אוהבים, ואלה שאנחנו אוהבים לשנוא. עד כמה שפע של כשרון, איכויות, הצלחות, פוטנציאל, אמצעים ויכולות יש לנו. כל אחד כאן הוא סיפור מדהים בפני עצמו, וכולם ביחד זו הצטברות שהמסה הקריטית שלה בעלת יומה גדולה הרבה יותר מכל מיני דברים שליליים שקל כל כך למצוא, ולהמציא, כנגד כל אחד ואחת שמאוזכר כאן.

לאורך השנים שבה אני אוסף את האוסף הזה, אני מקבל תגובות מדאיגות. למה דודו טופז, הרי הוא עשה כך וכך. למה וודי אלן, הרי הוא עשה כך וכך. למה אליעזר ויצמן ולמה כהנה, ולמה ביבי ולמה גולדה ולמה אהרן ברק ולמה ולמה לח״י ולמה האצ״ל ולמה אליעז שרגא, ולמה השמאלני הזה ולמה הימין קיצוני הזה ולמה ולמה ולמה. אז זהו שזה בגלל שזה ככה. להעביר ביקורת במקום לעשות זה תחליף קל, וזול. זה בחינם. לעשות בלי להיכשל זה דבר שאפילו אלוהים עדיין מנסה ללא הצלחה ללמוד. למצוא ובעיקר להמציא פגמים אצל אחרים זה תמיד יותר פשוט מלהסביר במה מה שיצרנו, בנינו, תרמנו, עשינו זה טוב יותר, חשוב יותר ואיכותי יותר.

נער הייתי וגם זקנתי, ראיתי את הכל מגג העולם ומתחתית הביוב. והמסקנה היחידה שלי היא שאם לא נתפוס את עצמנו בידיים, נעשה ריסט טוטאלי לבטל את השנאה ולהתרכז באהבה, לא טילים ולא אטום ולא כלום יציל אותנו מעצמנו.

האתר הזה בא לרסן את הדהירה שלנו להתאבדות קולקטיבית ולהוכיח שהטוב שמשותף לכולנו, גדול וחשוב וחזק יותר מכל מה שמפלג אותנו. שאם לא נלמד לעשות שלום בינינו לבין עצמנו, לסלוח, להכיל, להבליג, לקחת את הטוב מכל אחד ואחת במקום להעצים ולהתרכז בחולשות ובצדדים השליליים שאין אף אחד בעולם שאין בו, לא רק שלא נתקדם לשום מקום אלא נקבור האחד את השני, כל אחד בתורו שלו.

יש בנו אהבה, והיא תנצח. יש בנו גם שנאה ואסור לנו לתת לה להמשיך לנהל אותנו עד כלות.

עם ישראל חי. לא כי כולם דתיים או כולם חילוניים או כולם שייכים לשבט אחד, או כולם הם כאלה ולא אחרים או אחרים ולא כאלה, אלא עם ישראל חי בזכות זה שכולנו שונים כל כך האחד מהשני ולמרות זאת בעלי מכנה משותף שאי אפשר לברוח ממנו: העולם לא אוהב אותנו. השאלה אם גם אנחנו חייבים לשנוא את עצמנו, או שנבין שאם נניח לכשרון שלנו למנף אותנו במקום לחסל אותנו, לא רק שלכולנו יהיה טוב יותר, אלא זו המלחמה האמיתית והאפקטיביות ביותר באנטישמיות.

תסתכלו קדימה. תכוונו למעלה. ותניחו לאהבה שבכם לנצח.