הרברט סמואל

משפחתו

הרברט סמואל נולד כצעיר בין חמשת ילדיהם של אדווין לואיס סמואל וקלרה לבית ייטס. היו לו 3 אחים גדולים - סטיוארט, דניס וג'ילברט, ואחות, מייבל. סמואל נישא לביאטריס, בת למשפחת פרנקלין, משפחה בריטית-יהודית ממעמד כלכלי וחברתי גבוה שעסקה בעיקר בתחום הבנקאות וההוצאה לאור. שורשיה של המשפחה בפולין ובבוהמיה (השם המקורי של המשפחה היה פרנקל, והוא שונה לפרנקלין עם הגעתו של אבי אבות המשפחה לאנגליה לקראת אמצע המאה ה-18). אחיו הבכור סטיוארט (אנ') היה אף הוא פוליטיקאי וחבר פרלמנט. אחי אשתו היה חותנו של נורמן בנטוויץ', וסבה של המדענית הבריטית רוזלינד פרנקלין.

פעילות פוליטית

לאחר שהתמודד ללא הצלחה על מושב מחוז דרום אוקספורדשייר (הנלי) מטעם המפלגה הליברלית בבחירות כלליות בשנת 1895 ובשנת 1900, נבחר סמואל לראשונה לבית הנבחרים הבריטי בבחירות הביניים בנובמבר 1902 למושב מחוז קליבלנד (אנ'). הוא מונה כשר בממשלה בשנת 1909 על ידי ראש הממשלה הרברט הנרי אסקווית'. בתחילה שימש כצ'נסלור של דוכסות לנקסטר (למעשה כשר בלי תיק; דוכסות הנחשבת נחלה של מלך אנגליה), ולאחר מכן כממונה על שירותי הדואר ושר הפנים. סמואל היה היהודי הראשון (שאינו מומר כבנג'מין דיזראלי) ששימש כשר בממשלת בריטניה. בתפקידו כשר הפנים הנהיג את שעון הקיץ בבריטניה, הציע את החוק שאפשר לנשים להיבחר לפרלמנט והיה מעורב בדיכוי המהומות שפרצו באירלנד. כשר הפנים גם קידם את רעיון יצירת פרוטקטורט בריטי על ארץ ישראל, רעיונות שמצאו לאחר מכן את ביטוים במדיניות בריטניה בסמוך לסיום מלחמת העולם הראשונה, והשפיעו בין היתר על הצהרת בלפור.

כאשר המפלגה הליברלית התפרקה לסיעת אסקווית' וסיעת לויד ג'ורג', סמואל תמך באסקווית'. כאשר הודח אסקווית' ולויד ג'ורג' מונה לראש ממשלה סירב הרברט סמואל להמשיך ולכהן כשר ועזב את הממשלה, זאת כהבעת שאט נפש על מהלכיו של לויד ג'ורג' שהביאו להדחתו של אסקווית'.

לאחר כיבוש ארץ ישראל על ידי בריטניה בשנת 1917, איבד סמואל את מקומו בפרלמנט מטעם מחוז קליבלנד בבחירות כלליות של שנת 1918 וכפוליטיקאי בכיר לשעבר היה מועמד לתפקיד דיפלומטי. בראשית 1920, לאחר תחילת המנדט הבריטי על ארץ ישראל מינה אותו אלפרד מילנר, שר המושבות בממשלת האחדות (שמרנים - ליברלים) של דייוויד לויד ג'ורג', למשרת הנציב העליון על ארץ ישראל. הוא הגיע לכאן ב-30 בינואר 1920.

מינויו של סמואל עורר ביקורת מחוגים שונים בממשל הבריטי, וזכה לתמיכה בקרב יהדות בריטניה. בבואו לארץ התקבל הרברט סמואל, כנציב עליון יהודי בהתלהבות על ידי היישוב, וניתן לו הכינוי "הראשון ליהודה". אולם סמואל שאף לנייטרליות וניסה לנהל יחסים מאוזנים בין היישוב היהודי והאוכלוסייה הערבית ולרכוש גם את אמונם של הערבים. בין היתר, הוא מינה לתפקיד המופתי של ירושלים את אמין אל-חוסייני, תוך שימוש בסמכות שהועברה אליו מהסולטאן הטורקי. כמו כן, ב-7 ביולי 1920, מיד לאחר כניסתו לתפקידו הודיע על הגבלת העלייה היהודית לארץ ישראל ל-16,500 נפש לשנה.

בפברואר 1921 החליף וינסטון צ'רצ'יל את אלפרד מילנר בתפקיד שר המושבות, עדיין במסגרת ממשלת האחדות של לויד ג'ורג', שהוקמה במהלך מלחמת העולם הראשונה. סמואל המשיך בתפקידו כנציב העליון גם תחת השר החדש (שני השרים השתייכו אותה עת למפלגה הליברלית). במאי אותה שנה, בארץ ישראל פרצו מאורעות תרפ"א, שבמהלכם רצחו ערבים עשרות יהודים ביפו ובסביבתה, בהם הסופר יוסף חיים ברנר. על מנת להשקיט את הרוחות הורה סמואל על הפסקה זמנית בעלייה לארץ ישראל.

בעקבות המאורעות הוקמה ועדת חקירה שנקראה ועדת הייקראפט, ובעקבותיה הוציא משרד המושבות הבריטי את הספר הלבן הראשון של צ'רצ'יל - נייר עמדה רשמי של הממשלה הבריטית. בספר לבן זה, הראשון מבין שלושה וזה שנחשב דווקא לפרו יהודי מכולם, הופרד עבר הירדן משטח "ארץ ישראל" המנדטורית, והועבר לניהול נפרד (אם כי המנדט הבריטי הוסר לחלוטין משטח זה רק בשנת 1946). כן הודיע סמואל ב-3 ביוני 1921 על הגבלות על העלייה "בהתאם לכוח הקליטה של הארץ".

לאחר המאורעות הבין סמואל כי כוח המשטרה הבריטי שפעל בארץ זקוק לחיזוק משמעותי. עוד באותה שנה הוא הקים את "המשטרה המעולה" (שכונתה גם "הז'נדרמריה הפלשתינאית") – כוח משטרה למניעת מהומות ושמירה על השלום, שפיקודו היה בריטי, אך המשרתים בו גויסו מבני הארץ על פי מפתח עדתי. ב-1922 הקים את "הז'נדרמריה הבריטית" – כוח משטרה צבאי למחצה ששימש אף הוא למניעת מהומות וללוחמה בכנופיות שודדים. פעולתן של שתי הז'נדרמריות הביאה לרגיעה יחסית בארץ לקראת סוף שנות כהונת סמואל כנציב. מחליפו, הרברט פלומר, פירק את הז'נדרמריות.

בין פעולותיו החשובות של סמואל היו הכרזה על ירושלים כבירת "ארץ ישראל" המנדטורית, וקביעת משכנו של הנציב בירושלים. בימי ממשלו, משכן השלטון הבריטי היה במתחם אוגוסטה ויקטוריה בפסגת הר הצופים (רק בשנות ה-30, לאחר שרעידת האדמה של 1927 פגעה במבנה, נבנה "ארמון הנציב"). כן פעל סמואל רבות לפיתוח הארץ (מיזם סלילת הכבישים, שצמצם את בעיית התעסוקה של אנשי העלייה השלישית) ולרווחת תושביה, היהודים והערבים.

בעקבות כהונתו של סמואל, וכהונתו של הלורד פלומר לאחריה, שהיתה, מבחינות רבות, המשך ישיר למדיניותו של סמואל, חל בארץ שקט יחסי, עד למאורעות תרפ"ט שפרצו בשנת 1929. לאחר שסיים סמואל את תפקידו, בשנת 1925, שקל סמואל את האפשרות להשתקע בחיפה, אך חזר בו עקב התנגדותו הנחרצת של מחליפו, הלורד פלומר. אנשי היישוב היהודי (ביניהם הרב א"י קוק) התנגדו לעזיבתו את הארץ וביקשו ממנו להישאר בתפקיד הנציב העליון.

לעומת זאת רבים ראו בו כמי שהיה לו חלק מרכזי בשחיקה הדרגתית של ההבטחה שהתגלמה בהצהרת בלפור. במאמרו 'שלוש שנותיו של אדון סמואל' הציג זבוטינסקי את רשימת "חטאיו" של סמואל: "דחיקת רגליהם של אנשי סגל ציונים או אוהדי ציונות, הטלת האשמה בעניין הפרעות על יהודים עצמם, הפסקת העלייה, הספר הלבן ונוהל הסחטנות הקשור בו, הצבת מכשולים בכל צורה הנראית לעין על דרך הפעילות הכלכלית של היהודים, השפלת כבודו של היהודי על כל צעד ושעל, תמיד ובכל מקום. הפכיכתה של ארץ ישראל לארץ שאסור לשיר בה את "התקווה" אך אפשר לשיר בכיכרות ערים "היהודים הם כלבינו"..בשוקלנו זאת אנו נאלצים לומר תהיה כוונתיה של נפש סמואל פנימה טובות כאשר תהיינה מבחינה אובייקטיבית - זהו שיא שבו היה יכול להתגאות כל מושל נאו-מדיארי או מרוסיה הישנה".

חזרה בבריטניה

עם שובו לבריטניה בשנת 1925 מונה על ידי ראש הממשלה סטנלי בולדווין לבדיקת הבעיות בקרב אוכלוסיית הכורים. ועדת סמואל פרסמה את מסקנותיה במרץ 1926, והמליצה על רה-אורגניזציה במכרות, אך דחתה את הרעיון של הלאמתם. כן המליצה על ביטול הסובסידיות בענף והפחתת שכר הכורים. המלצות הוועדה היו אחד הגורמים לשביתה הגדולה בשנת 1926.

סמואל שב לפרלמנט בעקבות הבחירות בשנת 1929 כנציג מחוז דרוון (Darwen). שנתיים לאחר מכן הפך למנהיג המפלגה הליברלית, אחרי לויד ג'ורג', והיה ליהודי הראשון שהנהיג מפלגה גדולה באנגליה. כיהן כשר הפנים בממשלות רמזי מקדונלד. הוא פרש עם מפלגתו מן הממשלה בשנת 1932, ואיבד את מושבו בפרלמנט בשנת 1935.

בשנת 1937 קיבל את תואר האצולה ויקונט, שאותו הוריש לבנו הבכור, אדווין סמואל (1898–1978)(אנ'), ואחר כך לנכדו, פרופ' דוד הרברט סמואל (1922–2014). עם קבלת תואר האצולה נכנס סמואל לבית הלורדים; ה"ויקונט סמואל מהר הכרמל" (אנ') שימש כמנהיג המפלגה הליברלית בבית הלורדים בשנים 1944–1955. בין תוארי הכבוד שהוענקו לו לאורך שנות פעילותו: אביר מסדר האמבט, אביר מסדר ההצטיינות, אביר מסדר האימפריה הבריטית וחבר המועצה המלכותית המכובדת ביותר של הוד מלכותו.

גם לאחר עזיבתו את ארץ ישראל הוסיף סמואל להיות מעורב בענייני התנועה הציונית, והביע התנגדות למדיניות הספר הלבן השלישי של 1939, שכללה איסור על העלייה ועל מכירת אדמות ליהודים.

סמואל נפטר בשנת 1963. חלק מצאצאיו גרים עד היום בישראל. בכמה ערים בארץ, כגון חדרה, תל אביב, נתניה ועוד, ישנם רחובות הקרויים על שמו וכן שכונת אחוזת שמואל (אחוזה) בחיפה וקריית שמואל בטבריה.

בנו אדווין (אנ') נישא להדסה, בתו של המחנך, הבלשן והמילונאי העברי יהודה גור (גרזובסקי). בנו של אדווין, דוד, הקים את המחלקה לחקר המוח במכון ויצמן.