גל פרידמן

גל פרידמן נולד בחדרה לאורי ודגנית פרידמן, וגדל בפרדס חנה-כרכור. פרידמן החל להתאמן בגלישת רוח במועדון השיט בשדות ים כאשר היה בן 9, בעקבות אביו שהיה מראשוני הגולשים בארץ. בגיל 13 התחיל להשתתף בתחרויות בינלאומיות ובגיל 16 הצטרף לנבחרת ישראל, שם התאמן תחת הדרכתו של גור שטיינברג. את שירותו הצבאי העביר פרידמן כספורטאי מצטיין. בשנת 1989, כאשר היה בן 13, פרידמן התחרה באליפות העולם לנוער (עד גיל 19) שנערכה במונטריאול וזכה במדליית כסף בשנת 1994 הוא השתתף לראשונה באליפות אירופה לבוגרים וסיים במקום ה-19 הכללי.[דרוש מקור] כמו כן הוא השתתף לראשונה באליפות העולם לבוגרים בתחרות שנערכה בעיירה גימלי שבקנדה וסיים במקום ה-35.

פרידמן הפך לגולש המוביל של ישראל כאשר דגם הגלשן הוחלף בשנת 1993 מדגם "לכנר", בו הצטיין עמית ענבר, לדגם "מיסטרל". מבנה גופו הצנום יחסית העניק לו יתרון בדגם החדש. במרץ 1995, פרידמן זכה במדליה הראשונה שלו בטורנירים בינלאומיים כאשר זכה במדליית זהב באליפות אס"א הבינלאומית בגלישת רוח שנערכה באילת. באותה השנה הוא זכה במדליית כסף באליפות אירופה שנערכה בחופי האי וייט. שנה לאחר מכן הוא זכה במדליית כסף באליפות העולם שנערכה בבת גלים, חיפה.

הודות להישגיו אלה הוא נבחר לייצג את ישראל באולימפיאדת אטלנטה 1996, בה זכה במדליית הארד והפך לגולש הישראלי הראשון שזוכה במדליה אולימפית והספורטאי היחיד במשלחת הישראלית שזכה במדליה באולימפיאדה זו. בשיוט הראשון פרידמן חצה את קו הסיום במקום הראשון ואת השיוטים הבאים הוא המשיך לסיים במקומות הראשונים. בשיוט השישי הוא שוב ניצח, אבל סיים תשיעי בלבד בשיוט השביעי, מה שעירער את מעמדו ואת הסיכוי שלו לסיים בשלישייה הראשונה. בימי התחרויות האחרונים הרוח חדלה מלנשוב באתר השיט בסוואנה ובסופו של דבר נערכו בתחרות תשעה שיוטים בלבד, במקום 11 כמתוכנן. בשיוט הלפני אחרון פרידמן סיים במקום הרביעי בזמן שקקלמנאקיס היווני סיים במקום הראשון ולמעשה הבטיח את הזהב. בשיוט התשיעי והאחרון פרידמן סיים במקום הראשון, אך לרוע מזלו קרלוס אספינולה הארגנטיני סיים אחריו במקום השני והבטיח את מדליית הכסף, מה שהותיר את פרידמן בשקלול כל השיוטים עם מדליית הארד.

בטקס הנעילה של המשחקים, פרידמן נבחר להיות נושא הדגל של המשלחת.

פרישה זמנית וחזרה לצמרת

בשנת 1997, הוא זכה במדליית ארד באליפות אירופה שנערכה במורסיה שבספרד. בשנת 1998 הוא זכה במדליית כסף באליפות אס"א הבינלאומית בגלישת רוח שנערכה באילת ושנה לאחר מכן זכה באותה התחרות במדליית הזהב. למרות הישגיו אלה פרידמן הפסיד את המקום במשלחת הישראלית לאולימפיאדת סידני 2000 לעמית ענבר. בעקבות כישלונו להיכנס לסגל האולימפי, פרש לתקופה של כשנתיים, שבמהלכן התרכז ברכיבה על אופני הרים.

פרידמן חזר להתחרות בגלישה במרץ 2001, וכבר באותה השנה זכה במדליית ארד באליפות אירופה שנערכה במרסיי וסיים במקום הרביעי באליפות העולם.

אלוף עולם ואלוף אולימפי

באליפות העולם בשנת 2002 שנערכה בפאטאיה שבתאילנד, פרידמן זכה במדליית הזהב לאחר שהוביל לאורך רוב התחרות והפך לישראלי הראשון שזוכה בתואר אלוף העולם בתחום גלישת הרוח בענף השיט. כבר בשיוט הלפני אחרון פרידמן הבטיח את מדליית הזהב כאשר סיים במקום הראשון ופתח פער מיריביו, בשיוט ה-11 והאחרון הוא סיים במקום ה-16 אולם לדירוג זה לא הייתה כל משמעות. באותה השנה זכה פרידמן גם במדליית כסף באליפות אירופה שנערכה בנויזידלרזה. בשנת 2003 הוא זכה במדליית ארד באליפות העולם שנערכה בקדיס לאחר שסיים את התחרות עם 57 נקודות שליליות, ארבע יותר מהמקום השני.

באולימפיאדת אתונה 2004, גל פרידמן זכה במדליית הזהב הראשונה של ישראל במשחקים האולימפיים בתחרות בדגם מסטרל לגברים (אנ') ובכך הפך לספורטאי הישראלי הראשון שהוכתר כאלוף אולימפי ולספורטאי הישראלי הראשון שזוכה בשתי מדליות אולימפיות. גל היה הגולש היחיד בתחרות שסיים בעשירייה הראשונה בכל אחד מהשיוטים. בשיוטים הראשונים פרידמן סיים בצמרת ואף ניצח את השיוט החמישי והשמיני, יציבות זו הבטיחה לו מעשית מדליה כבר בשיוט הלפני אחרון. לקראת השיוט האחרון פרידמן דורג במקום השני במרחק 3 נקודות מהמקום הראשון של יריבו הברזילאי ריקארדו סנטוס. כדי לזכות במדליית הזהב פרידמן היה צריך לסיים את השיוט האחרון בפער של שלושה מקומות מהברזילאי ולסיים לפני היווני ניקוס קקלמנאקיס. בשיוט ה-11 והאחרון פרידמן סיים במקום השני, הרחק לפני הברזילאי שסיים במקום השבעה עשר והיווני שסיים במקום העשירי, וכך זכה במדליית הזהב.

בטקס הענקת המדליות נכחו שרת החינוך והספורט, לימור לבנת, השופט הישראלי בתחרות אהרון בוצר וחבר הוועד האולימפי הבינלאומי אלכס גלעדי שהעניק לגל את המדליה.

שנים אחרונות ופרישה

בתחילת יוני 2005 נגנבה כספת מבית הוריו של פרידמן, ובה המדליות בהן זכה. מספר ימים לאחר מכן נמצאה מדליית הזהב על ידי ילדה בת 7 מפוריידיס בעת שטיילה עם משפחתה ביער עופר. מדליית הארד מאטלנטה 1996 לא נמצאה.

לאחר הישגו באולימפיאדת אתונה, נכנס פרידמן ל"סגל היהלום" של ישראל כחלק מההכנות לאולימפיאדת בייג'ינג 2008 אולם הוא לא הצליח להסתגל לדגם החדש של "ניל פרייד" שנכנס לשימוש בשנת 2005. בשנת 2006 הוא סיים במקום ה-32 באליפות אירופה ובמקום ה-19 באליפות העולם. בינואר 2007 הוא זכה בתחרות 'New Year International Regatta' שנערכה בלימסול שבקפריסין, אך בהמשך השנה סיים רק במקום ה-34 באליפות העולם שנערכה בקשקאיש. באליפות העולם בשנת 2008 שנערכה באוקלנד, הוא סיים במקום ה-29 והפסיד את המקום במשלחת הישראלית לאולימפיאדת בייג'ינג 2008 לשחר צוברי.

בשנת 2008 פרש מגלישה מקצועית והפך למאמן באיגוד השייט ובין היתר אימן את נמרוד משיח. במאי 2013, הוחלט באיגוד השייט ליצור נבחרת עם מאמן אחד במקום מאמן אישי לכל גולש כפי שהיה עד אז. פרידמן כבר מונה למאמן הלאומי של נבחרת גלישת הרוח, אך הגולשים סירבו להחליף את מאמניהם האישיים במאמן יחיד ולבסוף מינויו של פרידמן בוטל.

בשנת 2018 מכר פרידמן את הגלשן איתו התחרה באולימפיאדת אתונה 2004 ואת המדליה האולימפית שזכה בה לתנועת מכבי העולמית אשר תציג את הגלשן במוזיאון בכפר המכביה.

חיים אישיים

בשנת 2005 התחתן פרידמן עם מיכל פלג, בת שדות ים, שהייתה חברתו במשך עשר שנים. הם מתגוררים בקיבוץ שדות ים ולהם שתי בנות ושני בנים.

פרידמן הוא חובב צילום ובשנת 2017 החל לעבוד כצלם חתונות. בין היתר באותה השנה הוא התמנה לצלם הבית של קבוצת הכדורסל מכבי חיפה.

פרידמן הוא טבעוני. כשנשאל מדוע בחר בטבעונות, השיב "רק אחרי שהבנתי איזה סבל אנחנו גורמים לחיות בשביל שיהיה לנו טעים, אז נמנעתי לגמרי. לפני זה, פשוט רק הרגשתי שזה לא עושה לי טוב באימונים לאכול והרגשתי כבד עם בשר".