ג'ורג' סורוס

בשנת 2018 העריך מגזין "פורבס" את הונו בכ-8 מיליארד דולר.

ראשית חייו

נולד בשם ג'רג' שוורץ (בהונגרית: Schwartz György) בבודפשט שבהונגריה, למשפחה יהודית חילונית אמידה. הוריו לא חשו בנוח עם שורשיהם וסורוס אמר שגדל בבית "יהודי אנטישמי". אביו טיבדר היה עורך דין במקצועו שנפל בשבי במהלך שירותו במלחמת העולם הראשונה, ונמלט חזרה מרוסיה למשפחתו בבודפשט. אימו ארז'בט הגיעה ממשפחה בעלת חנות מצליחה למשי. כמו כן אביו היה חובב אספרנטו ולימד את בנו את השפה. בשנת 1936 שינה אביו את שם משפחתו משוורץ ("שחור" בגרמנית) לשורוש ("תוֹרָן" או "בְּשוּרוֹת" בהונגרית, או "להרקיע" באספרנטו), כהגנה מפני התחזקות האנטישמיות בהונגריה ובאירופה.

במרץ 1944 השתלטו הנאצים על הונגריה. ילדים יהודים הורחקו מבתי הספר, ונדרשו להתייצב בפני היודנראט. סורוס סיפר שקיבל מהיודנראט משימה: לחלק הודעות ליהודים. הוא הראה את ההודעות לאביו, שזיהה שאלה צווי הגליה לעורכי דין יהודים, והורה לסורוס להזהיר את מקבלי הצווים. משפחתו של סורוס רכשה מסמכים שהקנו לה זהות נוצרית, וכך שרדה את שואת יהודי הונגריה. סורוס הנער התחזה לבן הסנדקות של פקיד במשרד החקלאות ההונגרי, שעסק בהחרמת רכוש יהודי. בשנת 1998 בריאיון עם סטיב קרופט במסגרת התוכנית 60 דקות אמר סורוס שאין הוא מצטער על מעשיו באותה תקופה, שכן בכל מקרה אדם אחר היה עושה זאת. אביו של סורוס סייע להצלת יהודים נוספים, וסורוס כתב על כך מאוחר יותר ששנת 1944 הייתה המאושרת בחייו, משום שהתאפשר לו לחזות בגבורתו של אביו. המשפחה ניצלה בזכות תושייתה של אלזה ברנדייס אשר סיפקה להם מחסה בביתה. בשנת 1945 שרד סורוס את המצור על בודפשט.

בגיל 17 היגר לאנגליה ולמד בבית הספר לכלכלה של לונדון שם סיים תואר ראשון ושני בפילוסופיה בשנת 1954. הוא הושפע רבות מהפילוסוף קרל פופר, שהיה אחד ממוריו, ומרעיון החברה הפתוחה אותו קידם. בתום לימודיו החל לעבוד כפקיד בבנק "סינגר ופרידלנדר", ובהמשך עבר למחלקת הארביטראז'. בהמלצת חבר לעבודה עבר בשנת 1956 לניו יורק, שם עבד בחברת הברוקרים F.M. Mayer והתמחה במניות אירופיות, שעוררו עניין בארצות הברית עם ראשיתו של התהליך שהסתיים לימים בהקמת האיחוד האירופי. בשנת 1959 עבר לעבוד בחברת Wertheim & Co., כאנליסט לניירות ערך אירופיים.

פעילות כלכלית

סורוס עשה את הונו ממסחר במטבע חוץ. הוא רכש מטבעות שלדעתו עמדו בפני ייסוף, ומכר מטבעות שלדעתו עמדו בפני פיחות. לרוב, הערכותיו היו נכונות ומבוססות. את עיקר פרסומו הציבורי קנה ב-1992, עת מכר בחסר מיליארדי לירות שטרלינג תוך ציפייה לפיחות בשער המטבע הבריטי. הפיחות אכן התממש ב-1993 והביא ליציאת הליש"ט ממנגנון שערי החליפין האירופי, שקדם לאירו.

הונו מוערך, נכון ל-2013, ב-19.2 מיליארד דולר, מה שהופך אותו לאחד מ-50 עשירי תבל. מגזין "פורבס" דירג אותו במקום ה-35 ברשימת עשירי תבל. בעשורים האחרונים החל סורוס לתרום מיליארדי דולרים לצדקה וארגונים פוליטיים. סורוס הוא יו"ר הנהלת קרן ההון "סורוס" וראש "מכון החברה הפתוחה" (Open Society Institute). הוא גם חבר לשעבר במועצת המנהלים של המועצה האמריקנית ליחסי חוץ. ב-2009, לאחר המשבר הכלכלי העולמי, הקים את המכון למחשבה כלכלית חדשה (Institute for New Economic Thinking).

עסקיו

בשנת 1970 ייסד סורוס את "סורוס ניהול קרנות" כחברה-בת של בנק ההשקעות "ארנולד אנד ס. בלייקרודר" שבו כיהן כסגן נשיא, יחד עם עמיתו לחברה ג'ים רוג'רס. עוד קודם לכן ניהלו השניים את קרן הגידור Double Eagle מטעם הבנק. בשנת 1973 עזב את ניהול הקרן כדי להקים קרן גידור משלו באמצעות 12 מיליון דולר שגויסו ממשקיעים. בתחילה נקראה הקרן קרן סורוס, אך שמה שונה לקרן קוונטום (בהמשך, קבוצת קרנות קוונטום). רוג'רס פרש מהקרן בשנת 1980; במהלך שבע שנים אלה השיגה הקרן תשואה של 4200%[דרוש מקור], בהשוואה לעלייה של כ-47% במדד S&P. בשנת 2011 הכריז סורוס כי הקרן תהפוך לקרן ניהול השקעות משפחתית ותיסגר להשקעות חיצוניות, והשקיע מכספו כמיליארד דולר כהחזר למשקיעים. עם תשואה ממוצעת של מעל 20% בשנה מאז הקמתה, הייתה זו קרן הגידור המצליחה היותר מאז ומעולם[דרוש מקור].

ב-16 בספטמבר 1992, יום שכונה "יום רביעי השחור", הקרן של סורוס ביצעה מכירה בחסר של לירות שטרלינג בשווי יותר מ-10 מיליארד דולר, תוך ניצול הימנעותה של ממשלת בריטניה מלהעלות את הריבית לרמה ששררה בכלכלות אחרות באירופה או לאפשר ניוד של המטבע שלה. כשלבסוף נסוגה בריטניה ממנגנון הריבית האחידה האירופי, הדבר גרם לפיחות קיצוני במטבע הבריטי, והמרוויח הגדול מכך היה סורוס שגרף סכום המוערך ב-1.1 מיליארד דולרים. כתוצאה מכך הוא כונה "האיש ששבר את הבנק המרכזי של אנגליה". בשנת 1997, העריך משרד האוצר הבריטי את העלות של יום רביעי השחור ב-3.4 מיליארד ליש"ט.

באוקטובר 1992, צוטט סורוס בעיתון הטיימס: "הפוזיציה שלנו ביום רביעי השחור הייתה שווה כמעט 10 מיליארד דולר. תכננו למכור יותר מכך. למעשה, כאשר נורמן למונט (שר האוצר של בריטניה) אמר לפני הפיחות שהוא מתעתד ללוות קרוב ל-15 מיליארד כדי להגן על השטרלינג, היינו משועשעים, מפני שזה היה בערך הסכום שרצינו למכור".

בשנת 1997, במהלך המשבר הפיננסי באסיה (1997), האשים ראש ממשלת מלזיה מאהאטיר מוחמד את סורוס בשימוש בעושרו על מנת להעניש את איגוד מדינות דרום-מזרח אסיה (ASEAN) על קבלת מיאנמר כחברה בארגון. בהמשך להיסטוריה של התבטאויות אנטישמיות, מהאטיר התייחס לרקע היהודי של סורוס ("היה זה יהודי אשר עורר את קריסת המטבע" ) ורמז כי סורוס גרם למשבר כחלק מקונספירציה יהודית. תשע שנים מאוחר יותר, בשנת 2006, התנצל על כך מהאטיר.

בספרו משנת 1998 "The Crisis of Global Capitalism: Open Society Endangered" הסביר סורוס את תפקידו במשבר כך:

התוצר מקומי גולמי (תמ"ג) של ASEAN במונחי דולר אמריקאי ירד בכ-9.2 מיליארד דולרים בשנת 1997 ו-218.2 מיליארדי דולר (31.7%) בשנת 1998.

תחזיות

בספרו: "הפרדיגמה החדשה של השווקים הפיננסיים" (מאי 2008), תיאר סורוס "סופר בועה" שהלכה והתנפחה במשך 25 השנים האחרונות והיא מוכנה לקריסה. זה היה השלישי בסדרה של ספרים שנכתבו על ידו ובהן הוא חזה בהצלחה אסון כלכלי. כפי שהוא קובע:

הוא מייחס את הצלחתו ליכולתו להבחין כאשר התחזיות שלו אינן נכונות:

בחודש פברואר 2009, אמר ג'ורג' סורוס כי המערכת הפיננסית העולמית למעשה התפרקה, והוסיף כי אין סיכוי לפתרון בטווח הקרוב למשבר. "אנו עדים להתמוטטות של המערכת הפיננסית... היה דגש על "יצוב החולה”, וזה עדיין בשלב של "יצוב החולה”. אין שום סימן שאנחנו קרובים לתחתית".

מידע פנים

בשנת 1988, סורוס התבקש להצטרף לניסיון השתלטות על הבנק הצרפתי סוסייטה ז'נרל והוא סירב להשתתף במכרז, אך למרות זאת מאוחר יותר קנה ממניות החברה. השלטונות הצרפתיים החלו בחקירה בשנת 1989, ובשנת 2002 בית המשפט הצרפתי קבע כי היה זה סחר במידע פנים, הרשעה פלילית כמוגדר תחת חוקי ניירות ערך הצרפתית, והוא נקנס בסכום של 2.3 מיליון דולר, אשר היה הסכום שאותו הרוויח מהשימוש במידע פנים. לא נעשתה חקירה של נזקי האירוע בגלל התיישנות המקרה ומשך הזמן עד להרשעה. סורוס הכחיש כל אשמה ואמר כי החדשות של השתלטות היו נחלת הכלל. ההרשעה שלו בסחר במידע פנים אושרה גם על ידי בית המשפט העליון בצרפת ב-14 ביוני 2006. סורוס ערער לבית המשפט האירופי לזכויות אדם, בטענה כי עיכוב של 14 שנה בהבאת התיק לבית המשפט מנע שימוע הוגן. באוקטובר 2011 נדחה ערעורו.

השקעות בישראל

במשך השנים השקיע סורוס במספר חברות בישראל, בהן:

תרומותיו

החל משנות ה-80 החל סורוס בפעילות פילנתרופית למען דמוקרטיזציה וחברה חופשית, ועם הזמן הפך לאחד התורמים הגדולים בעולם לארגוני חברה אזרחית. רוב התרומות נעשות בעזרת "מכון החברה הפתוחה" שהקים. מאז 1982 ועד תחילת 2017 תרם המכון מעל 14 מיליארד דולר. בסוף 2017 תרם סורוס למכון 18 מיליארד דולר.

את פעילותו הפילנתרופית התחיל סורוס במזרח אירופה בסוף ימי המשטר הקומוניסטי. הוא תרם לארגונים כמו סולידריות בפולין ואמנה 77 בצ'כוסלובקיה. בהונגריה הוא תרם לרכישת מאות מכונות צילום (שעד אז היו בשליטה ממשלתית הדוקה) ולייבוא רבבות ספרים שלא ניתן היה להשיג עד אז במדינה. סורוס הוא התורם המרכזי לאוניברסיטה המרכז-אירופית שהוקמה ב-1991 בעקבות נפילת המשטר הקומוניסטי שם. האוניברסיטה מעניקה את "פרס החברה הפתוחה", שראשון זוכיו היה הפילוסוף קרל פופר.

סורוס היה אחד ממתנגדיו הגדולים של נשיא ארצות הברית לשעבר ג'ורג' ווקר בוש ותרם כסף רב לקמפיינים של מתחריו. בכלל זה תרם למפלגה הדמוקרטית 27 מיליון דולר, בעת הבחירות לנשיאות ארצות הברית 2004. הוא תרם גם למסעי הבחירות של ברק אובמה לנשיאות. סורוס נמנה עם התורמים המרכזיים של שדולת "ג'יי סטריט".

בשנת 2016 הודלפו מסמכים של "מכון החברה הפתוחה". על פי המסמכים תרם המכון לארגוני שמאל הפועלים בישראל וכן ארגונים הקשורים לערביי ישראל ולרשות הפלסטינית, תוך ניסיון שלא להבליט את מעורבותו. בין היתר נתרמו 2.5 מיליון דולר לעדאלה – המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל, ומיליון דולר לארגון אעלאם. נכון לשנים 2014–2015, קיבלו כסף מגופים של 'החברה הפתוחה' בסכום מצטבר של מיליוני שקלים, הארגונים בצלם, שוברים שתיקה, מחסום ווטש ועוד. הקרן החדשה לישראל קיבלה מענק בסך 837 אלף דולר בשנת 2015. על פי המסמכים, המכון מולד - המרכז להתחדשות הדמוקרטיה קיבל שני מענקים על סך 100 אלף דולר כל אחד, כשאחד מהם הוגדר כמיועד "לגייס תמיכה פוליטית וציבורית בישראל נגד ההתנחלויות, באמצעות מחקר על ההשלכות הכלכליות שלהן".

עמדותיו והתגובה להן

סורוס תומך בארגוני שמאל וארגונים ליברליים בארצות הברית ובמקומות אחרים בעולם. נחשב ל"ביקורתי כלפי מדיניות ממשלת ישראל". בשנת 2003 הביע סורוס עמדה שלפיה מדיניותן של מדינת ישראל ושל ארצות הברית וכן עושרם של יהודים מחזקים מגמות אנטישמיות. ב-2007 כתב מאמר ב-The New York Review of Books, שבו טען שהאנטישמיות קדמה למדינת ישראל, ושמדיניות מדינת ישראל אינה אחראית לאנטישמיות, אולם הגישה כלפי מדינת ישראל מושפעת מהמדיניות שלה.

סורוס פועל נגד מדיניות ההגירה של הונגריה, המונעת כניסת פליטים מוסלמים למדינה. בשנת 2017 יצאה פידס שבראשות ראש ממשלת הונגריה, ויקטור אורבן, בקמפיין שלטי חוצות נגד סורוס שבהם נאמר: "אסור לתת לג'ורג' סורוס להיות זה שצוחק אחרון". בין השאר הודבק דיוקנו של סורוס על רציפי רכבת בבודפשט כדי שנוסעים ידרכו עליו. הקהילה היהודית בהונגריה ראתה בקמפיין זה גם עידוד לאנטישמיות, ובעקבות זאת פרסם שגריר ישראל בהונגריה הודעת גינוי לקמפיין. יום לאחר מכן פרסם משרד החוץ הודעת הבהרה, בהנחיית ראש הממשלה ושר החוץ, בנימין נתניהו, שבה נאמר כי ישראל מגנה כל ביטוי של אנטישמיות, אך הודעת הגינוי "לא נועדה בשום אופן לעשות דה-לגיטימציה לגורמים שמותחים ביקורת על ג'ורג' סורוס, אדם שבאופן מתמשך חותר תחת ממשלות ישראל שנבחרו באופן דמוקרטי וזאת על ידי מימון ארגונים שמכפישים את המדינה היהודית ומנסים לשלול ממנה את זכותה להגנה עצמית".

נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, סילק מרוסיה את ארגוני "החברה הפתוחה", ואסר בחקיקה קבלת תרומות מסורוס.

במקדוניה, הנמצאת בנתיב המעבר של פליטים לגרמניה, נמתחת ביקורת ממשלתית על סורוס ונערכו הפגנות נגדו.

ב-2018 נבחר סורוס לאיש השנה של "פייננשל טיימס", בנימוק: "הבחירה [...] משקפת בדרך כלל הישגים. במקרה של סורוס, הבחירה בו מייצגת גם את הערכים שהוא מייצג".

סורוס נשוי בשלישית ואב לחמישה ילדים. שלושת הראשונים נולדו מאשתו הראשונה, לה היה נשוי בשנים 1960–1983, ושני האחרונים מאשתו השנייה, לה היה נשוי בשנים 1983–2005. בשנת 2008 פגש את אשתו הנוכחית שצעירה ממנו ב-40 שנה, טמיקו בולטון, והזוג התחתן בספטמבר 2013.