ג'וינט

הג'וינט (באנגלית: The Joint או JDC), או בשמו המלא: American Jewish Joint Distribution Committee, הוא הארגון היהודי ההומניטרי הגדול בעולם. הוקם בט' בכסלו תרע"ה, 27 בנובמבר 1914 על ידי מיזוג שלושה ועדים לסיוע שהיו נפרדים עד אז.

The Gaon of Vilna: Biography, Heritage, Legacy, and Contributions

הג'וינט פועל להצלת יהודים הנתונים תחת איום. בתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20 סייע הג'וינט לקיים ולחלץ כ-15,000 יהודים מאתיופיה. הג'וינט מספק סעד לקהילות יהודיות במצוקה על ידי אספקת מזון, לבוש ותרופות לזקנים. פעילות חשובה נוספת של הג'וינט היא חידוש החיים והקהילות היהודיות, בעיקר במדינות ברית המועצות לשעבר. הג'וינט מסייע לשירותים החברתיים במדינת ישראל ולאוכלוסיות החלשות - ילדים במצוקה, עולים חדשים, זקנים, נכים ואוכלוסיית מבקשי המקלט. כמו כן, בעת אסון טבע או מעשה אדם, הג'וינט מסייע גם ללא-יהודים ברוח מסורת "תיקון עולם".

מקום מושבו של הסניף הישראלי של ארגון הג'וינט הוא בגבעת רם בירושלים.

עקרונות הפעולה

ארגון הג'וינט הגדיר לעצמו שלושה עקרונות פעולה בבואו לסייע ליהודים:

היסטוריה

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה בסתיו של שנת 1914 הבינו יהודי ארצות הברית שאחיהם ואחיותיהם החיים באירופה בכלל ובמזרחה בפרט, עומדים בפני בעיות קשות מאד. התגובה הראשונה של יהודי ארצות הברית הייתה איסוף תרומות ולשם כך הוקמו ארגונים שונים בהתאם לחלוקה הפוליטית והחברתית שאפיינה את יהדות ארצות הברית באותו הזמן: אורתודוקסים, סוציאליסטים, ציונים, רפורמים, עניים (הרוב) עשירים, תושבי מזרח ארצות הברית (בעיקר ניו יורק) ותושבי אזורים אחרים. ככל שהתברר שהמלחמה מחמירה ובשונה ממלחמות קודמות היא מביאה הרס רב ופגיעה בחייהם של אזרחים, הבינו הפעילים שהיו עסוקים באיסוף התרומות שאין טעם לפעול באופן נפרד, וכך עלה הרעיון ליצור גוף משותף - "JOINT" - שיטפל בשני צידי הפעילות ההומניטרית: איסוף תרומות (בין אם בכסף ובין אם במוצרים וחפצים) והבטחת הגעתן ליעדים באירופה, בעיקר במזרחה, משימה לא פשוטה בלשון המעטה. הצלחת הארגון המשותף והתארכות המלחמה, חידדה את המחלוקת הפנימית בין מרכיביו. המחלוקת הייתה בשאלה האם על הארגון המשותף לעסוק רק ב"דגים", כלומר בעזרה בעין (כסף ומוצרים), או שמא עליו להתארגן לקראת שלב השיקום, כלומר שלב "החכה". את הגישה המרחיבה הובילו הציונים למיניהם שנתמכו בדרך כלל על ידי הארגונים האורתודוקסיים שהיו מזוהים עם יהדות מזרח אירופה, ואילו את הגישה המצמצמת הובילו היהודים הרפורמים שהיו גם בעלי המאה (מתוך כ-38 מיליון דולר שנאספו וחולקו על ידי הג'וינט בשנות המלחמה לפחות 80% הגיעו מכיסיהם של עשירי הקהילה הרפורמית, המפורסם בהם היה ג'ייקוב שיף). מאבק זה הסתיים כצפוי בניצחון בעלי המאה, אך בעלי הגישה המרחיבה פעלו במקביל במאמץ פוליטי כלל-יהודי-אמריקני, שהתמקד ברעיון להקים גוף ייצוגי כלל-יהודי שלא יתחשב רק בבעלי המאה אלא יהפוך את הציבור היהודי-אמריקני כולו - באמצעות נציגים, כנהוג בארצות הברית הדמוקרטית - לבעל דעה. הקונגרס היהודי-אמריקני אכן הצליח להתארגן והוא התכנס בסוף המלחמה וקיבל החלטות ברוח המגמה 'המרחיבה': לתבוע בסוף המלחמה הקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל, ולשמור על זכויות המיעוט של הלאום היהודי בארצות מזרח אירופה.

חלק מפעולת הג'וינט קשור ביהודי ארץ ישראל כמובן. עם פרוץ המלחמה, פנה הנרי מורגנטאו, אז שגריר ארצות הברית באימפריה העות'מאנית, ללואיס מרשל ויעקב שיף בניו יורק וביקש מהם $50,000 כדי להציל את היהודים בארץ ישראל מרעב. הסכום נאסף עד מהרה ונשלח בחודש נובמבר, והמנגנון שגייס את הכספים הפך לארגון הג'וינט, ששם לו למטרה לדאוג ליהודים נזקקים בארץ ישראל ובאירופה, בה השתוללה אז המלחמה.

מלחמת העולם הראשונה

כספי הג'וינט שנועדו לחלוקה בין יהודי ארץ ישראל נמסרו לניהולו של אליעזר הופיין שהיה מנהלו בפועל של בנק אנגלו-פלשתינה. הופיין היה הבכיר מבין ראשי היישוב שלא גורש מהארץ או שהפך לנתין עות'מאני, בעל כורחו.

עניינו של הג'וינט בנעשה בארץ ישראל התעורר בעקבות דוחות פסימיים של קונסול ארצות הברית בירושלים, ד"ר אוטיס אלן גלייזברוק ושגריר ארצות הברית בקונסטנטינופולהנרי מורגנטאו. הדוחות הצביעו על מחסור, גדל והולך, במזון בארץ ישראל. כתוצאה, מספר לא קטן של ארגונים יהודים בארצות הברית אספו כסף ומזון ושלחו אותם ליישוב בארץ ישראל באמצעות הג'וינט.

הפעילות נמשכה עד שארצות הברית זנחה את העמדה הנייטרלית והכריזה גם היא מלחמה על טורקיה. קונסול ארצות הברית בירושלים נאלץ לעזוב את העיר ומרכז פעילות הסעד של הג'וינט הועתק להולנד הנייטרלית. בראש הפעילות בהולנד עמד היהודי סולומון פרדריק ואן נירופּ (van Nierop) מנכ"ל הבנק האמסטרדמי (Amsterdamische Bank). ב-8 ביוני 1917 פנה ואן נירופ אל הופיין ובקשו לעמוד בראש מפעל החלוקה של המזון והכספים ליהודי ארץ ישראל. הופיין הסכים ורתם את מערך הסניפים של אפ"ק (ביפו, בירושלים, בביירות, בחיפה, בחברון, בצפת ובטבריה) לאחת הפעולות הסוציאליות החשובות בתולדותיו. העובדה שמוצאו של הופיין היה מאותה ארץ ממנה אורגנו משלוחי המצרכים לא"י, הולנד, הקלה על המלאכה. כל פעילותו הבנקאית והחברתית של הופיין נעשתה בהתנדבות ממשרד שהועמד לרשותו על ידי הקונסול הספרדי בירושלים הרוזן אנטוניו דה ביובר. המיקום לא היה מקרי, ספרד, כמו הולנד שהוזכרה, שמרה גם היא במלחמה זאת על נייטרליות.

עם סיום המלחמה חיבר הופיין עבור ראשי הג'וינט בארצות הברית דו"ח מפורט על פעילותו בתקופה שבין 1 באוגוסט 1917 עד 31 במאי 1918. (ראו בתמונה)

הדו"ח חולק לתיאור המצב באותן שנים ולנספחים מפורטים אודות העזרה. במבוא הסביר או תרגם הופיין מונחים רבים לקורא האמריקאי שאינו בקיא די הצורך במציאות הארצישראלית. ברשימת המונחים (באותיות לטיניות) המלווים בהסבר בשפה האנגלית, מופיעים מושגים כמו "פקידים ואמרכלים בארץ הקודש", "תלמידי חכמים", כולל, "מוּטֶצריף" (נציב טורקי, באותיות ערביות متصرف, בטורקית mutasarrıf, ובאנגלית Mootessarif), שטריימל ונס חנוכה.

הואיל וחלק גדול מן הפעילות עסקה בענייני כספים דאג הופיין לרשום בין מושגים אלו גם את "קופת הצדקה ע"ש רבי מאיר בעל הנס", חלוקה ו"שנורר". המילה האחרונה תורגמה ל-A persistent beggar.

הארץ חולקה לצורך המפעל לשמונה יחידות משנה שאליהן הוזרמו מזון וכספים. חלקה של ירושלים בקבלת העזרה היה הגדול ביותר בשל אופי הסוציו-אקונומי של אוכלוסייתה והסתכם ב-50%. הדו"ח פירט את כמויות האורז והחיטה שנמסרו בין השאר לבתי ספר, לישיבות, לבתי יתומים לכוללים ולמלמדים (באנגלית Melamdim). בפירוט יבש תיאר הופיין את העזרה הרפואית שניתנה על ידי רופאים שונים. ללא העזרה היו התלמידים גוועים ברעב פשוטו כמשמעו. תמיכות בסדר גודל גבוה ביותר הועברו גם לגולי הארץ ששכנו בחומס שבסוריה בסך 741 ליש"ט.

מלחמת העולם הראשונה הסתיימה בשנת 1918, אך סבלם של היהודים באירופה לא תם. ברוסיה, בה התחוללה מהפכת אוקטובר ובשרידי האימפריה האוסטרו-הונגרית המתפוררת ובפולין החלו גלים של אנטישמיות. יהודים נספו בפוגרומים ובמגפות ורכושם נהרס. הג'וינט סייע לקהילות להשתקם ולהקים תוכניות עזרה הדדית, טיפול בילדים, ומוסדות חינוך ותרבות. בברית המועצות הוקם האגרו-ג'וינט שעזר לממשלה ליישב מחדש כ-600,000 יהודים, אולם האגרו-ג'וינט סולק מברית המועצות בשנת 1938.

מלחמת העולם השנייה

לקראת מלחמת העולם השנייה סייע הג'וינט לכ-250,000 מיהודי גרמניה ולכ-125,000 מיהודי אוסטריה לברוח. כשהתקרב הצבא הגרמני לפריז בשנת 1940 העביר הארגון את מטהו באירופה לליסבון. משם הוא המשיך לסייע ליהודים לברוח מאירופה כמו גם להסתתר במקומות מחבוא. הסיוע של הג'וינט הגיע לידי יהודים שברחו מפולין ואוקראינה לרוסיה. חבילות סיוע גם הוצנחו ביוגוסלביה וכספים הוברחו לידי המחתרת היהודית בפולין.

הג'ויינט סייע ליישב את הפליטים היהודים בדרום אמריקה וארגן תוכניות סיוע לכ-20,000 יהודים שהגיעו לשאנגחאי. לאחר המתקפה היפנית בפרל הארבור וניתוק הקשרים בין ארצות הברית לשטחים שהיו תחת כיבוש יפני, דאג הג'וינט להעביר סיוע לפליטים היהודיים שהגיעו לסין דרך הנציגות שלו בשווייץ ומדינות נייטרליות אחרות, וגם בסיועו של הצלב האדום.

כבר בסוף שנת 1944 הגיעו אנשי הג'וינט לשטחים באירופה ששוחררו מידי הכיבוש הנאצי וארגנו את מאמצי השיקום. עד שנת 1947 זכו כ-700,000 יהודים לתמיכה מהג'וינט. 250,000 שכנו במחנות עקורים שהניהל הג'וינט. הג'וינט יזם תוכניות הכשרה מקצועית כדי לעזור לעקורים לשקם את עצמם ולרכוש תעסוקה שבעזרתה יוכלו להרוויח את לחמם. הג'וינט גם יזם פעילויות תרבותיות ודתיות במטרה לשקם את הקהילות היהודיות שנהרסו במלחמה.

הג'וינט גם סייע לממן את הגירת היהודים מאירופה. נפתח משרד של הג'וינט בבואנוס איירס שבארגנטינה כדי לסייע לאלו שהיגרו לדרום אמריקה. כמו כן, המימון סייע לכ-115,000 יהודים לעלות לארץ לפני שנת 1948.

עם קום מדינת ישראל סייע הג'וינט, יחד עם הסוכנות היהודית, לכ-440,000 יהודים לעלות ארצה מאירופה, צפון אמריקה ומכל רחבי המזרח התיכון. חלק ניכר מהעולים היו זקנים או שלא יכלו לדאוג לעצמם ולבנות חיים חדשים במדינה הצעירה, והג'וינט הקים את קרן "מלב"ן" שדאגה למחסורם, כמו גם לנכים גופנית ונפשית בישראל.

הג'וינט ארגן תוכניות סעד ליהודים בצפון אפריקה ובמזרח התיכון בשנת 1949, ומאוחר יותר סייע לפינוי היהודים מעיראק ומתימן, ומסייע בסעד לקהילות יהודיות קטנות ומבודדות אלו עד היום.

במערב אירופה סייע הג'וינט לקומם את הקהילות שחרבו במלחמה ולהקים בהן מנהיגות חדשה ולחדש את מוסדות הקהילות. עם פרוץ המלחמה הקרה גורש הג'וינט מרוב מדינות מזרח אירופה אך עדיין הצליח, בדרך לא דרך, להעביר סיוע עקיף ליהודים מעבר למסך הברזל.

סה"כ הוציא הארגון כ-266 מיליון דולרים בין השנים 1945 - 1949: הסכום בהתאם למחירים עדכניים הוא פי 10 לפי הגעת קצב האינפלציה נכון ל-2016.

שנות השישים והשבעים

בשנת 1962 החל הג'וינט לפעול בהודו ולסייע שם לעניי הקהילה היהודית ולחיזוק התרבות היהודית בקהילות שבמדינה. בשנת 1967 הוזמן הג'וינט מחדש לרומניה, בעיקר כדי לסייע לקהילה לתמוך בחבריה המזדקנים, כמו גם לסייע בשמירת האופי היהודי של הקהילה.

בישראל החל הארגון לשנות את מעמדו ממפעיל שרותי תמיכה לנזקקים ולעולים חדשים לזה של מאיץ שינוי חברתי. בשנת 1969 הקים הארגון, יחד עם ממשלת ישראל, את "אשל" - ארגון לתכנון ופיתוח שירותים לזקן. הג'וינט גם יזם את הקמת המתנס"ים על בסיס המודל האמריקאי של המרכז הקהילתי, כדי לשמש ככלי להשתלבות של החלקים השונים של החברה הישראלית.

בשנת 1975 הקים הג'וינט את מכון ברוקדייל, שהוא כיום המרכז היהודי המוביל בעולם לחקר ההזדקנות, מדיניות בריאות הציבור, מוגבלויות, וילדים ונוער.

באמצע שנות השבעים נפתחו באופן חלקי שערי העלייה מברית המועצות ויהודים החלו להגר ממנה. אלפים מביניהם פנו לישראל, וחלקם עצרו באיטליה ובחרו לפתוח בחיים חדשים במערב. הג'וינט הקים עבורם מחנה מעבר בלדיספולי, ליד רומא, בו התגוררו עד שקיבלו אשרות למדינות המערב. המחנה התקיים במשך כעשור וסיפק חוויית חיים כוללת - החל משירותי רווחה וכלה בשירותי דת ותרבות, ליהודים במעבר.

שנות השמונים והתשעים - מסך הברזל נפתח

בשנת 1983 קיבל הג'וינט את רשותה של ממשלת אתיופיה לפעול בחבל גונדר. הג'וינט סייע מאוחר יותר לעליית היהודים מאתיופיה, ששיאה היה במבצע שלמה בחודש מאי 1991.

במהלך שנות השמונים החל הג'וינט לחזור למזרח אירופה ולסייע לקהילות היהודיות לפתח שרותי רווחה לנזקקים ותמיכה לזקני הקהילות, כמו גם לפתח תוכניות תרבות ודת בקרב הקהילות. בשנת 1988 הורשו אנשי הג'וינט לשוב לברית המועצות. מתנדבי הג'וינט פנו מיד לחידוש התרבות והדת היהודית שם כמו גם לסיוע לנזקקים. בשנת 2005 תמכו תוכניות הרווחה של הג'וינט בשטחי ברית המועצות לשעבר בכ-250,000 זקנים נזקקים ביותר מ-2,600 ערים, ויהודים רבים השתתפו באירועי התרבות והחינוך ובאירועים קהילתיים נוספים וחגגו את חגי ישראל.

בשנת 1991 ביטלה ממשלת קובה את ההגבלות על הדת במדינה. מאז מספק הג'וינט מזון ותרופות לקהילה הקטנה, המונה כ-1,500 איש.

הג'וינט בשנות האלפיים

כיום ממשיך הג'וינט לעסוק בפעילויות המסורתיות שלו, בין אם במדינות מצוקה ובין אם בישראל. למשל, הארגון נחלץ לעזרת יותר מ-40,000 מיהודי ארגנטינה שנפגעו קשות מקריסת הכלכלה במדינה.

ג'וינט ישראל

בשנת 1976 יִסד ארגון הג'וינט העולמי את ג'וינט-ישראל והעביר את מטה הג'וינט בישראל מתל אביב לירושלים. מעתה ואילך פעל ג'וינט ישראל לפתח תוכניות ושירותים לאוכלוסיות נזקקות בישראל באמצעות שיתוף פעולה עם ממשלת ישראל, עמותות וארגונים.

בשנת 2018 מונתה סיגל שלח למנכ"לית ג'וינט ישראל.

אשל

אשל - האגודה לתכנון ולפיתוח שירותים למען הזקן בישראל הוקמה בשנת 1969 על ידי ג'וינט מלב"ן והיא נתמכת במשותף על ידי ממשלת ישראל וג'וינט ישראל. מטרתה של העמותה היא לשפר את המעמד והדימוי של הזקנים בחברה הישראלית ואת איכות חייהם. אשל מסייעת לתכנון ופיתוח שירותים למען הזקנים בישראל. בתחילה עסקה האגודה בהקמת בתי אבות, ביחד עם אגודות מקומיות שהוקמו ברחבי ישראל. על פי התוכנית, לצד בתי האבות יופעל מרכז יום לקשיש שיספק שירותים לקשישים שהמשיכו להתגורר בבתיהם. במקביל, החלו דיונים בהקמת מרכזי יום שאינם קשורים לבתי אבות.

בין הפעילויות של אשל:

אשלים

אשלים - העמותה לתכנון ולפיתוח שירותים למען ילדים ובני נוער בסיכון ולמשפחותיהם הוקמה על ידי הג'וינט בינואר 1998. אשלים פועלת בתחומים הבאים:

בשנים 2005-2020 בראש העמותה היה רמי סולימני שהרחיב את פעילותה באופן משמעותי.

תב"ת (תנופה בתעסוקה)

ג'וינט ישראל - תב"ת (תנופה בתעסוקה) היא חברה לתועלת הציבור (חל"צ) שהוקמה בשנת 2006 כשותפות בין ג'וינט ישראל וממשלת ישראל במטרה לסייע לאוכלוסיות שנמצאות מחוץ לשוק העבודה בשילוב וקידום בעולם התעסוקה.

תבת פועלת בשותפות עם משרדי ממשלה, רשויות מקומיות, עמותות ומעסיקים ומקדמת את המטרות הבאות:

אוכלוסיות היעד של תבת הן: חרדים, החברה הערבית בדגש מיוחד על העסקת נשים, אנשים עם מוגבלויות, עולים חדשים בעיקר יוצאי אתיופיה, קוקז ובוכרה, מבוגרים צעירים מודרים בגילאי 18 - 34 חסרי עורף משפחתי וכלכלי.

מכון אלכא למנהיגות וממשל

המכון למנהיגות וממשל נוסד בשנת 2012, במטרה להוות בית מקצועי למנהיגים מכל המגזרים, מקום ללמידה ולהשפעה משותפת. המכון מבוסס על אלכא ועל המרכז למנהיגות מתנדבת. המכון מחויב לשיפור אפקטיביות של המנהלים הבכירים והמנהיגות הנבחרת בשירות הציבורי והמגזר החברתי בישראל, על ידי דגש על תכנון וחשיבה לטווח ארוך, וחיזוק יכולת הפעולה וההשפעה המיצרפית של הסגל הבכיר במגזר הציבורי, של ראשי רשויות ושל מנהיגות מתנדבת ומנכ"לי עמותות.

המכון למנהיגות וממשל כולל שלושה מרכזים:

כן כולל המכון חטיבת למידה המתמחה בתוכניות פיתוח מנהיגות ומנהלים בכירים, כולל במשרדי הממשלה, דוגמת האוצר, והסגל הבכיר, השלטון המקומי דוגמת פורום ראשי רשויות קטנות, ותוכניות הדרכה למנהלי עמותות.

המכון מלווה תהליכי שינוי והשפעה נרחבים של קבוצות מנהלים בכירים וראשי רשויות; לדוגמה את ראשי הרשויות בנגב הפועלים למינוף ההזדמנות במעבר בסיסי צה"ל, וחמישה אשכולות של ראשי רשויות בישראל. בנוסף המכון מלווה מנהיגים מחוללי שינוי בייעוץ דיסקרטי; מתמחה בנושא השפעה קולקטיבית ועוסק בפיתוח ידע וכלי ניהול בסוגיות ניהול רלוונטיות למגזר הציבורי והחברתי בישראל.

הקרן להענקת פרסי לאונור ולארי זוסמן-ג'וינט הוקמה במטרה לציין יחידים או צוותים אשר הוכיחו מצוינות, בחדשנות, במקוריות, ביוזמה וביישום תוכניות בתחום השירותים החברתיים בישראל. הקרן מעניקה מדי שנה שלושה פרסים, בסכום השווה בערכו ל-25,000 דולר כל אחד. הקריטריון להענקת הפרס הוא תרומה משמעותית באחד מן התחומים הבאים:

משאב

משאב הוא בסיס נתונים שמספק נתונים כמותיים על האוכלוסייה המבוגרת בישראל בחתכים שונים - דמוגרפיים, בריאות ותפקוד, מאפיינים סוציואקונומיים, שירותים והשימוש בהם ותחזיות שונות. משאב שואב את הנתונים משיתוף הפעולה בין תוכנית אשל ומכון ברוקדייל. הנתונים אמורים לסייע למקבלי החלטות לקבל תמונת מצב מלאה בנושאים הללו.

הארכיון בירושלים

ארכיון הג'וינט בירושלים מתעד את פעילות הג'וינט ברחבי העולם, מאז שנות הארבעים ועד היום. בין הנושאים שהארכיון מכיל מידע רב עליהם נמצאים:

עוד נמצאים בארכיון מסמכים שונים מתקופת השואה - רישומי משרדי הג'וינט באיסטנבול משנת 1944 ורישומי מאמצי ההצלה של הג'וינט בצרפת וספרד באותה שנה. המסמכים גם כוללים שמונים גלילי מיקרופילם מהמכון ההיסטורי היהודי בוורשה, הכוללים מידע על גורלן של קהילות יהודיות קטנות בפולין בין השנים 1939–1942. עוד בארכיון נמצאים רישומים של ניצולי השואה ורישומי עקורים בגרמניה ואוסטריה, כמו גם רשימות של ילדים יהודיים שהוסתרו במהלך המלחמה. הארכיון מכיל גם ספריה של פרסומי הג'וינט, ואוסף סרטים שהופקו על ידי הג'וינט, ביניהם צילומים מפעולות האגרו-ג'וינט ברוסיה בשנות השלושים, כמו גם סרטונים המתעדים את פעילות הג'וינט באירופה לאחר מלחמת העולם השנייה.

מכון מאיירס-ג'וינט-ברוקדייל (מכון ברוקדייל)

מכון מאיירס-ג'וינט-ברוקדייל (מכון ברוקדייל) בירושלים הוא מכון למחקר יישומי העוסק במדיניות חברתית ושירותים חברתיים ומשרת את ישראל, את העולם היהודי ואת הקהילה הבין-לאומית. מטרת המכון היא לזהות ולחקור נושאים חברתיים מרכזיים, ולתרום לעיצוב מדיניות, לתכנון תוכניות ולשיפור שירותים ליחידים, למשפחות ולקהילות. בשנת 1974, בסיוע מענק מקרן ברוקדייל, הוקם ג'וינט-מכון ברוקדייל לגרונטולוגיה כשותפות בין ממשלת ישראל ובין הג'וינט העולמי. בשנת 2004, הצטרפה קרן דוד ואינז מאיירס מקליבלנד לשותפות לאחר שתרמה 15 מיליון דולר. כהוקרה, הוחלף שם המכון למכון מאיירס-ג'וינט-ברוקדייל. במכון ברוקדייל שמונה יחידות מחקר: מרכז אנגלברג לילדים ולנוער, מרכז סמוקלר לחקר מדיניות הבריאות, הצוות לחקר מוגבלויות, הצוות לחקר התעסוקה, הצוות לחקר הזיקנה, הצוות לאיכות בשירותים חברתיים, הצוות לאוכלוסייה הערבית, ויחידת היוזמה והפיתוח.

המחלקה ליהודי ברית המועצות לשעבר

הג'וינט חזר לפעול בברית המועצות בשנת 1988, לאחר שגורש ממנה בשנות השלושים. הג'וינט הציב לעצמו שתי מטרות: לחדש את החיים היהודיים במדינה הענקית ולדאוג לאוכלוסייה היהודית המבוגרת והענייה במדינה.

הג'וינט הקים מעל 1,800 תוכניות תמיכה ביותר מ-2,640 ערים, עיירות וכפרים ברחבי המדינה וברחבי הרפובליקות לשעבר של המדינה. צוותי הג'וינט מסייעים ליותר מ-275,000 זקנים יהודיים כמו גם עוזרים לבנות קהילות יהודיות ולהגיע ליהודים שהיו מנותקים מיהודים אחרים במשך עשרות שנים.

הג'וינט עוסק גם בתמיכה בקורבנות הנאצים המתגוררים במדינות כמו גם בהחזרת הרכוש היהודי הקהילתי לבעליו. במדינות ברית המועצות לשעבר, בהן הוחרם הרכוש הקהילתי כבר בשנות העשרים והשלושים, בדרך כלל מצליח הג'וינט להחזיר לרשות הקהילה מבנה אחד, לרוב מבנה בית הכנסת, המשמש כעוגן לחידוש החיים היהודיים במקום.

הג'וינט גם מפעיל תוכניות לפיתוח מנהיגות קהילתית בקרב יהודי מדינות ברית המועצות לשעבר.