ברוך מזרחי (לוחם המוסד)

ברוך זכי מזרחי (1927 – ינואר 2005) היה לוחם ביחידת המבצעים של "המוסד". הוא יצא לפעילות מול יעדי טרור פלסטיני בתימן במאי 1972, נלכד בידי שירותי הביטחון התימניים והוסגר למצרים. מזרחי הוחזר לישראל במסגרת עסקת חילופי אסירים במרץ 1974, לאחר מלחמת יום הכיפורים.

Baruch Mizrahi: A Warrior's Journey for the Jewish Heritage

ברוך מזרחי הוא אחד מלוחמי המוסד המעטים שפעלו בזהות בדויה במדינות אויב ונלכדו במהלך פעילותם.

קורותיו עד גיוסו למוסד

ברוך מזרחי נולד בקהיר שבמצרים בשנת 1927. ב-1948 סיים לימודי מסחר באוניברסיטת קהיר והחל לעבוד כמורה בבית ספר תיכון של העדה הקופטית, ובשנת 1957 עלה לישראל. לאחר עלייתו התגייס למשטרת ישראל ושירת כבלש בתחנת רמת גן עד מלחמת ששת הימים. ב-1967 התגייס לשירות הביטחון הכללי, ולאחר תקופה קצרה הושאל למוסד, עבר הכשרה קצרה והחל לפעול כלוחם בארגון. במהלך עבודתו במוסד, הכיר את אשתו, מרגרט, גם היא ילידת מצרים, ולהם שלושה ילדים.

פעילותו במוסד

מזרחי פעל במוסד כלוחם בכיסוי ערבי ביחידת המבצעים של הארגון (אז נקראה "מצדה" בפיקודו של מייק הררי), כלומר, איש מבצעים הפועל מול יעדים במדינות אויב ובמדינות אחרות בזהות בדויה של ערבי. סייעה לכך שליטתו בשפה ובתרבות הערבית כמצרי שהיגר לישראל בגיל 30. מקורות תעמולה מצריים טענו, לאחר מעצרו, גם כי לפני המשימה בתימן פעל מול יעדים מצריים בבלגיה וביצע משימות גם בתימן, ובקניה, באתיופיה ובמפרץ הפרסי. גם על פי מקורות ישראליים, ביצע משימות רבות במדינות יעד, כולל משימה אחת לפחות בתימן, לפני המשימה שבה נלכד.

הפעולה בתימן

ב-11 ביוני 1971 תקפה חוליה של ארגון "החזית העממית לשחרור פלסטין" ברקטות RPG-7 את מכלית הנפט "קוראל סי", שהובילה נפט מאיראן לישראל, במצר באב אל-מנדב ליד תימן. פיגוע זה אישר את חששה של ישראל מפגיעה בחופש השיט של ספינות לישראל דרך ים סוף, ומערכת הביטחון נערכה לאיסוף מידע על איומים נוספים במצר ולהגנה על השיט הישראלי דרכו.

במסגרת זו שוגר ברוך מזרחי למשימת איסוף מודיעין על גורמי טרור פלסטינים באחת ממדינות האזור. לאחר שביצע את המשימה בהצלחה, שוגר למשימת המשך לתימן. הוא הגיע לתימן בחודש מאי 1972 בכיסוי של איש עסקים מרוקני בשם אחמד אל-סבאג, והספיק לבצע במדינה מספר משימות מודיעיניות. מקורות תעמולה מצריים טענו, לאחר מעצרו, כי לפני המשימה בתימן פעל מול יעדים מצריים בבלגיה וביצע משימות גם בתימן, בקניה, באתיופיה ובמפרץ הפרסי. גם על פי מקורות ישראליים, ביצע משימות רבות במדינות יעד, כולל משימה אחת לפחות בתימן, לפני המשימה שבה נלכד.

מקורות במוסד טוענים לגבי נסיבות חשיפתו, כי בעת טיסתו של מזרחי לתימן, איתרע מזלו והוא התיישב ליד פעיל אופוזיציה תימני שהיה בפיקוח שירותי הביטחון המקומיים. לאחר ירידתו מהטיסה המשיך בשיחה עם אותו פעיל והעלה את חשדם של התימנים. בשל כך הוכנס תחת פיקוח של המודיעין התימני ונעצר לאחר מספר ימים. גורמים תימניים רשמיים טענו שמזרחי נעצר ב-18 במאי, לאחר שנתפס מצלם את נמל אל-חודיידה. הוא הפעיל רשת של סוכנים שכללה שמונה אזרחי תימן ושלושה זרים ופעל לכיסוי מודיעיני של האיומים על ישראל במצר באב אל-מנדב.

חקירתו במאסר

בשלבים הראשונים של חקירתו, לא ידעו התימנים על זהותו הישראלית של מזרחי. לאחר שהצליח להעביר מסר למפעיליו במוסד שנלכד בידי השירות המקומי, מינו עבורו במוסד עורך דין זר שפעל עבור הארגון, ומעבר להגנה עליו שימש כאיש קשר בינו לבין מפעיליו. בשלב מאוחר יותר נודעה לתימנים זהותו האמיתית של מזרחי וישראל החלה להפעיל לחץ דיפלומטי עקיף על תימן לשחררו.

לאחר כחודשיים של חקירה ועינויים, החליטו התימנים להעביר את מזרחי לידי המצרים. טענתם הרשמית להעברה הייתה אזרחותו המצרית, אולם נרמז גם על קשר ללחץ הבינלאומי שהופעל עליהם ורצונם להסיר מעליהם את האחריות עליו. ביולי 1972 הועבר מזרחי למצרים ונכלא בכלא מס' 6, שם עבר חקירות ועינויים. בעת פריצת מלחמת יום הכיפורים התנהל משפטו של מזרחי בבית הדין הצבאי.

המגעים לשחרורו

המגעים לשחרורו של מזרחי החלו מיד לאחר מלחמת יום הכיפורים, עם תחילת השיחות על חילופי השבויים בין הצדדים. בנוסף לכ-300 החיילים הישראלים שנשבו במלחמה, דרשה ישראל את שחרורם של מזרחי וכן של ישראלי נוסף, משה לוי, לוקה בנפשו שברח למצרים ב-1953 ומאז היה כלוא בה. המצרים סירבו במשך כל אורך השיחות להכליל את מזרחי בחילופי השבויים בטענה שמדובר במרגל, שאיננו חייל ושלמעשה הוא אזרח מצרי שבגד. במהלך המשא ומתן אף ניסה צה"ל להפעיל לחץ על מצרים בהתניית מעבר אספקה לחיילים מצריים נצורים בשחרור של מזרחי ולוי.

לקראת סיכום עסקת שחרור השבויים, כשהמצרים עדיין עמדו על עמדתם לא לשחרר את מזרחי, קיבל שר הביטחון, משה דיין, החלטה לותר על הכללת מזרחי בעסקה כדי לא לעכב את שחרור מאות החיילים. זאת, על רקע הלחץ שהפעילו עליו משפחות השבויים. בעת קבלת ההחלטה, שהה ראש המוסד, צבי זמיר, בביקור בארצות הברית וכשקיבל הודעה על ההחלטה העביר באמצעות מברק לראש הממשלה, גולדה מאיר את התפטרותו. לאחר שהובטח לזמיר שמזרחי ישוחרר זמן קצר אחרי מימוש עסקת השבויים, התרצה ומשך את התפטרותו.

במהלך המשא ומתן נעזרה ישראל בלחצים עזים שהפעיל מזכיר המדינה האמריקני, הנרי קיסינג'ר, על המצרים לשחרר את מזרחי. בשלב כלשהו במשא ומתן, וייתכן שאף מיד אחרי שחרור החיילים, הודיעו המצרים לישראל בשיחות בז'נבה, כי משפטו של מזרחי בבית הדין הצבאי הסתיים והוא נידון למאסר עולם עם עבודות פרך. בכל זאת, לאחר משא ומתן סוכמה עסקה לשחרורם של מזרחי ולוי תמורת מספר עשרות אסירים בישראל – עשרות אסירים פלסטינים ובדואים בעלי אזרחות מצרית ו-24 בני משפחותיהם (סה"כ, כ-65 אנשים שרבים מהם מרצועת עזה וסיני) ושני אזרחים ערביים תושבי ישראל שריצו מאסר בגין ריגול לטובת מצרים – תאופיק פיאד בטאח מהכפר מוקייבלה שליד עפולה שנידון ל-8 שנות מאסר, ועבדול רחים קרמאן מחיפה, שנידון ל-16 שנות מאסר. עסקת שחרור האסירים מומשה בתחילת מרץ 1974 ומזרחי הגיע לישראל יחד עם משה לוי.