ארתור מילר

ארתור אשר מילר (באנגלית: Arthur Asher Miller; ‏17 באוקטובר 1915 − 10 בפברואר 2005) היה מחזאי ותסריטאי יהודי-אמריקאי, מגדולי המחזאים בארצות הברית בכל הזמנים, חתן פרס פוליצר למחזאות (1949) ופרס הרצאת ג'פרסון (2001).

Arthur Miller: A Playwright's Quest for Truth

ארתור מילר נולד בשנת 1915 בניו יורק, בנם של איזידור ואוגוסטה מילר, שניהם יוצאי משפחות מראדומישל ויילקי שבגליציה. אביו היה יצרן בגדים ואמו עקרת בית. למילר היו שני אחים - קרמיט וג'ואן. המשפחה התגוררה במנהטן בדירת גג מפוארת הצופה לסנטרל פארק, עד השפל הכלכלי הגדול של שנת 1929, שגזר עליהם חיי דלות, ותקופה מסוימת לאחר שסיים את התיכון, מילר אף נאלץ לעבוד כפועל במחסן לחלקי חילוף למכוניות. המעבר מעושר יחסי לדלות השפיע השפעה עמוקה על ארתור הנער.

במהלך לימודיו באוניברסיטת מישיגן כתב מילר בשנת 1936 את מחזהו הראשון (מתוך 27 בסך הכול), "כבוד בשעת השחר". בשנת 1938 סיים את לימודיו באוניברסיטת מישיגן וקיבל תואר בעיתונאות. ב-1940 נישא למרי סלטרי, ונולדו להם שני ילדים: ג'יין ורוברט. בשנת 1944 הועלה בברודוויי מחזהו "האיש שהיה לו הכול", והוּרַד לאחר ארבע הצגות בלבד. בשנת 1945 יצא לאור הרומן היחיד שכתב, "פוקוס".

בשנת 1947 כתב את המחזה "כולם היו בני". המחזה זכה להצלחה רבה, וסלל את דרכו של מילר להצלחה. זהו מחזה ריאליסטי-פסיכולוגי, המעלה את הנושאים שמילר העלה גם בשאר יצירותיו – האחריות שנוטל אדם על עצמו ורגש האשמה שהוא חש באשר לבגידתו במשפחתו. גיבור המחזה, יצרן מנועי מטוסים לחיל האוויר האמריקאי בתקופת מלחמת העולם השנייה מגלה ליקוי בתהליך הייצור, אך ממשיך לייצר ולספק את המנועים למרות הליקוי וממשיך בכך אפילו אחרי שמסתבר שהליקוי גורם לתאונות קטלניות. בנו הטייס, המודע לאחריותו של אביו לתאונות, מתאבד ואחריו מתאבד גם האב החוטא.

בשנת 1949 זכה מילר בפרס פוליצר על מחזהו "מותו של סוכן", וכן בשלושה פרסי טוני. גיבור המחזה וילי לומן, סוכן מכירות, אינו מסוגל לפרנס את משפחתו בכבוד ומביים תאונה, למעשה מתאבד, כדי לזכות את אשתו האלמנה בדמי הביטוח שיבטיחו לה ולילדיהם קיום בכבוד בעתיד. בזכות מחזה זה היה ארתור מילר לאחד המחזאים האמריקאים החשובים בדורו. הוא אמר על עצמו: "נטלתי על עצמי מעין תפקיד של מתווך בין היהודים לאמריקה ובין האמריקנים לבין עצמם".

מחזהו הבא של ארתור מילר, "ציד המכשפות", שנכתב ב-1953, מתרחש אמנם בסיילם בשנת 1692, אך היה בגדר התקפה ישירה וברורה כנגד "ציד המכשפות" של ג'ו מקארתי. מילר הואשם בנטיות קומוניסטיות בידי איליה קאזאן ונאלץ להופיע בפני ועדת בית הנבחרים לפעילות אנטי-אמריקאית. ב-31 במאי 1957 הוא הואשם בביזיון הקונגרס מאחר שסירב להסגיר את שמות ידידיו החברים יחד עמו בחוג ספרותי, לאחר שאלה נחשדו בפעילות קומוניסטית. בית המשפט לערעורים של ארצות הברית (אנ') ביטל החלטה זו ב-8 באוגוסט 1958.

ב-1956 התגרש מילר מאשתו הראשונה מרי, ועבר לרינו שבנבדה. ב-29 ביוני 1956 נישא לשחקנית הקולנוע מרילין מונרו, לאחר שהתגיירה לבקשתו בגיור רפורמי. הוא התגרש ממנה ב-24 בינואר 1961. שלוש שנים לאחר מכן העלה מילר את מחזהו "לאחר הנפילה", שבו דן בפרשת נישואין הקשה ובהרסנותה של הדמות המרכזית בו, מגי. המחזה עורר סערה ציבורית ורבים ראו בו את תחילתו שקיעתו של מילר כמחזאי חברתי חשוב, בנוסח המודל הנערץ שלו - איבסן. אף שהמשיך לכתוב, ומדי פעם להעלות, מחזות עד מותו - לא זכה עוד להצלחה של ממש, לא מן הקהל ולא מן הביקורת. ב-1961 כתב את התסריט לסרט "יוצאי הדופן", שבו שיחקו מרילין מונרו, קלארק גייבל ומונטגומרי קליפט. הסרט, בבימויו של ג'ון יוסטון, נכשל קופתית והתקבל בקרירות, ברם עם חלוף השנים זכה להערכה מחודשת כיצירת מופת.

ב-17 בפברואר 1962 נישא בשלישית, לאינגה מורת', ולבני הזוג נולדו שני ילדים: רבקה ודניאל. מילר נשאר נשוי למורת' עד פטירתה ב-30 בינואר 2002.

ב-2001 קיבל מילר את הזכות לשאת בוושינגטון את הרצאת ג'פרסון, הנחשבת לאות הכבוד הגבוה ביותר שמעניק הממשל האמריקאי עבור הישגים מחקריים במדעי הרוח. אות זה מוענק מדי שנה, החל מ-1972, לנבחר אחד בלבד, על ידי הקרן הלאומית למדעי הרוח (NEH), סוכנות פדרלית עצמאית שהוקמה ב-1965 במטרה לקדם את המחקר במדעי הרוח.

בדצמבר 2004 הכריז מילר בן ה-89 כי הוא מתכוון לשאת לאישה את האמנית אגנס בראלי (בת ה-34), שעמה התגורר מאז 2002.

מילר נפטר מהתקף לב ב-10 בפברואר 2005 בביתו ברוקסבורי שבקונטיקט.

בתו רבקה מילר היא קולנוענית עצמאית וסופרת. נשואה לשחקן דניאל דיי-לואיס.

האסטרואיד 3769 Arthurmiller נקרא על שמו.