אפרים שך

ביוגרפיה

אפרים עזריאל שך נולד בקלצק שבברית המועצות (בתחומי בלארוס של ימינו), לגוטל טובה ולרב אלעזר מנחם שך. בחודש טבת תש"א (ינואר 1941) עלה עם משפחתו לארץ ישראל. במשך מספר חודשים התגוררה המשפחה בתל אביב ולאחר מכן עברה להתגורר בשכונת כרם בירושלים. למד בישיבת תפארת צבי ולאחר מכן בישיבת חברון בה קיבל הסמכה לרבנות. בשנת תש"ג נערכה בביתו סעודת הבר מצווה שלו בהשתתפות גדולי הרבנים, ובהם: הרב איסר זלמן מלצר, הרב יצחק זאב סולובייצ'יק והרב אליעזר יהודה פינקל. בבחרותו התגייס לאצ"ל. בסוף שנות ה-40 למד בישיבת הדרום, שם כיהן אביו כראש ישיבה. בשנות ה-50 למד באוניברסיטת אוטווה ובישיבה יוניברסיטי. בעל תואר דוקטור במחשבת ישראל ובתולדות עם ישראל בימי הביניים.

לאחר שובו מלימודיו בחו"ל עבד בהוראה במוסדות חינוך שונים בישראל ובהם בשנת 1951 כמורה בבית הספר היסודי ממלכתי מרמורק ברחובות ובכפר הנוער הדסים. בשנת 1954 היה קצין מבחן לנוער באזור הדרום. בסוף שנות ה-50 יצא לשליחות חינוכית בקהילות יהודיות בחו"ל. היה רב בוולקום שבדרום אפריקה, מנהל בית הספר הלל באוטווה, ומחנך בישיבה דפלטבוש, ניו יורק. היה חבר בהסתדרות הרבנים בארצות הברית וחבר הנהלת ארגון המורים העבריים בארצות הברית.

בשנות ה-80 שב לישראל. עם שובו היה מנהל המחלקה לחינוך ותרבות בעיריית נתניה ולאחר מכן מנהל מחוז ירושלים במחלקה לחינוך מבוגרים במשרד החינוך ומנהל המחלקה לבתי ספר עבריים בתפוצות. היה יושב-ראש מערכת השבועון "שער למתחיל". כיהן כחבר הנהלה בארגון המפקחים בהסתדרות המורים בישראל וכחבר הנהלה באוניברסיטה העממית בירושלים.

פרסם מאמרים וחוברות בנושאי מחשבת ישראל ותולדות עם ישראל וחגיו, רובם בהוצאת משרד החינוך והתרבות.

יקיר ירושלים לשנת 2006, "על פעילותו החינוכית להפצת מורשת ישראל ותולדות עם ישראל בארץ ובתפוצות".

נפטר בי"ט בתשרי תשע"ב, יום השנה לפטירת סבו עזריאל שך, ששמו השני נקרא לזכרו. נקבר בהר המנוחות בירושלים.

היה נשוי לתמרה ואב לשניים, והתגורר שנים רבות בשכונת בית וגן בירושלים.

השקפת עולמו ויחסו לאביו הרב שך

עד הגיעו לגיל בר מצווה הלך שך בדרכו של אביו, הרב שך. התרחקותו מדרכו והשקפת עולמו של אביו החלה באמצע שנות ה-40, בתקופת לימודיו בישיבת חברון. הוא התגייס לאצ"ל וגילה נטיות עצמאיות. מאז פיתח השקפת עולם ציונית-דתית ובחר במסלול אקדמי, המנוגד להשקפת עולמו של הרב שך. עם זאת, אמר על תגובת אביו לתמורות שחלו בו: "ראית את גדולתו בכך שהוא מסוגל היה לקבל זאת, כל עוד – ואת זה הוא אמר בצורה ברורה – כל עוד אני נשאר נאמן לתורת ישראל ולאמונת ישראל".

בסוף שנות ה-60, עם פטירת האם, גוטל שך, חל נתק בין שך לאביו. באותה תקופה שהה אפרים בחו"ל ואביו החליט לערוך את הלווייתה של רעייתו בזמן ולא להמתין לשובו של הבן ארצה, בנימוק של מניעת ביטול תורה של תלמידי ישיבת פוניבז'. כעבור זמן חלה הפשרה ביחסיהם של השניים והבן נהג לבקר את אביו בקביעות.

בשנת 1990, בתקופת "התרגיל המסריח", היה שך מעורב בהתרחשויות הפוליטיות. הוא שימש כתובת לגורמים השונים במערכת הפוליטית שניסו לגייס דרכו את תמיכת אביו הרב שך. בין השאר, הוא נכח בפגישה שקיים האלוף (מיל.) אביגדור בן-גל עם הרב שך בניסיון לשכנעו לתמוך בהקמת ממשלה בראשות שמעון פרס. לאחר "נאום השפנים והחזירים" של אביו שבו יצא נגד השמאל ואנשי הקיבוצים, פעל בנו לרכך את התגובות הקשות שעוררו הדברים. לאחר הרכבת הממשלה על ידי יצחק שמיר, הוצע לשך על ידי נציגי הליכוד תפקיד ביצועי, אולם הוא דחה את ההצעה בנימוק כי "הוא מקבל תפקידים רק לפי כישוריו והשכלתו, וכי הוא בוחל בתפקידים שריח קרבה ביולוגית נודף מהם".

לאחר פטירת הרב שך התבטא בנו בראיונות שונים באור חיובי על דרכו והשקפת עולמו של אביו.