אוליביה ניוטון-ג'ון

ילדות

ניוטון-ג’ון נולדה בקיימברידג' שבאנגליה. אמה, איירין בורן, הייתה בתו הבכורה של הפיזיקאי מקס בורן, זוכה פרס נובל לפיזיקה לשנת 1954, יהודי שהתנצר ללותרניזם שנמלט מגרמניה עם רעייתו (שגם הייתה ממוצא יהודי) בשנת 1933 כדי להינצל מהרדיפות האנטישמיות. אביה, ברינלי ניוטון-ג'ון, יליד ויילס ובן למשפחה נוצרית, היה קצין ב-MI5 הבריטי, שנמנה עם המשתתפים בפרויקט פיצוח האניגמה והיה זה שעצר את רודולף הס עם צניחתו בסקוטלנד במאי 1941. לניוטון-ג’ון אח ואחות גדולים ממנה. לאחר מלחמת העולם השנייה מונה האב לפרופסור לגרמנית בשלוחת אוניברסיטת ניו סאות' ויילס בניוקאסל שבאוסטרליה. בשנת 1954, בהיותה בת חמש, עברה משפחתה למלבורן שבאוסטרליה, שם עמד אביה בראש אורמונד קולג' שבאוניברסיטת מלבורן עד 1958.

תחילת הקריירה

בגיל 15 הקימה ניוטון-ג’ון עם חברותיה לספסל הלימודים להקת בנות בשם Soul Four, וכעבור זמן לא רב החלה להשתתף בתוכניות טלוויזיה שונות, כגון The Happy Show בערוץ HSV-7, ובתוכניות רדיו באוסטרליה. השתתפה בתחרות הכישרונות הטלוויזיונית Sing, Sing, Sing בהגשת ג'וני אוקיף, וביצעה את השירים Anyone Who Had a Heart ו-Everything's Coming Up Roses. זכתה בתחרות ובפרס הראשון - נסיעה לאנגליה. בתחילה ביקשה שלא לממש את הפרס, אך אמהּ עודדה אותה לנסוע ולהרחיב את אופקיה.

עם שובה לאוסטרליה השתתפה ניוטון-ג’ון ב-Go Show, שם פגשה את מי שלימים היו חבריה הטובים, פאט קרול וג'ון פראר. זמן קצר לאחר מכן נסעה שוב לאנגליה עם אמה. במשך זמן מה הופיעה יחד עם פאט קרול, שהגיעה אף היא לאנגליה, במועדוני לילה באירופה. בשנת 1966, לאחר שאשרת השהייה של קרול פקעה והיא נאלצה לשוב לאוסטרליה, הקליטה ניוטון-ג’ון באנגליה את הסינגל הראשון שלה Till You Say You'll Be Mine. לאחר מכן הצטרפה ללהקה Tomorrow מבית היוצר של המפיק האמריקני הנודע דון קירשנר. הלהקה הקליטה אלבום וכיכבה במחזמר, אך הפרויקט נכשל והלהקה התפרקה תוך זמן קצר.

ניוטון-ג’ון הוציאה את אלבומה הראשון, If Not For You, בשנת 1971. שיר הנושא, שנכתב על ידי בוב דילן, היה להיטה הבינלאומי הראשון והגיע למקום ה-25 במצעד של המגזין האמריקני בילבורד (להלן: המצעד האמריקני) ולמקום הראשון במצעד השירים העכשוויים למבוגרים בארצות הברית (להלן: AC). השיר הבא, Banks of the Ohio, נכנס לעשירייה המובילה באנגליה ובאוסטרליה, אך כשל בארצות הברית (מקום 94 במצעד, מקום 34 ב-AC). ניוטון-ג'ון נבחרה כזמרת הבריטית הטובה ביותר שנתיים ברציפות על ידי המגזין "רקורד מירור". היא הופיעה פעמים רבות בתוכנית הטלוויזיה השבועית של קליף ריצ'רד וכיכבה לצדו בסרט הטלוויזיה The Case. בארצות הברית נקלעה הקריירה שלה לקשיים לזמן מה, עד ליציאת השיר Let Me Be There בשנת 1973. השיר הגיע למקום השישי במצעד האמריקני, השביעי במצעד שירי הקאנטרי והשלישי ב-AC, וזיכה אותה בפרס גראמי לזמרת קאנטרי. בעקבות יציאתו ניצב גם האלבום Let Me Be There בראש טבלת המכירות של אלבומי הקאנטרי במשך שבועיים.

בשנת 1974 עברה ניוטון-ג’ון מחברת התקליטים PYE לחברת EMI והוציאה את אלבומה השלישי, Long Live Love. באותה שנה היא ייצגה את בריטניה בתחרות האירוויזיון בברייטון עם שיר הנושא של האלבום, שנבחר על ידי הקהל הבריטי למגינת לבה, והגיע למקום הרביעי (להקת אבבא זכתה באותה התחרות עם השיר "ווטרלו"). הצלחתו של האלבום Let Me Be There במצעדי הקאנטרי הובילה אותה להוציא את אותו האלבום בארצות הברית עם שירי קאנטרי נוספים בשם If You Love Me, Let Me Know. שיר הנושא הגיע למקום חמישי במצעד האמריקני, מקום שני במצעד הקאנטרי ומקום שני ב-AC. הסינגל הבא מאותו אלבום, בלדה בשם I Honestly Love You, הפך לסימן ההיכר שלה: הוא ניצב בראש המצעד האמריקני במשך שבועיים רצופים ובראש ה-AC במשך שלושה שבועות רצופים. בעקבות הצלחת האלבום זכתה ניוטון-ג’ון בשני פרסי גראמי נוספים: תקליט השנה וזמרת הפופ של השנה. האלבום עצמו הגיע אף הוא לראש טבלת המכירות - הן של מוזיקת פופ והן של מוזיקת קאנטרי.

הצלחתה של ניוטון-ג’ון בשוק מוזיקת הקאנטרי גררה טענות מצד המבקרים, לפיהן זמרת זרה המבצעת שירי קאנטרי מתובלים בפופ אינה שייכת באמת לז'אנר של מוזיקת הקאנטרי. למרות זאת זכתה, בנוסף לפרסי גראמי, גם בתואר זמרת הקאנטרי של שנת 1974 מטעם ההתאחדות למוזיקת קאנטרי, וגברה על זמרות קאנטרי ידועות מאוד באותה העת דוגמת דולי פרטון, טניה טאקר, לורטה לין, אן מוריי ואחרות. ההסתייגות של אמני קאנטרי מזכייתה של "זרה" בתואר הנכסף הובילה להקמת איגוד מתחרה של אמני קאנטרי, אולם בסופו של דבר זכתה ניוטון-ג’ון להכרה מצד מרבית חברי הקהילה. את אלבומה 'Don't Stop Believin הקליטה בשנת 1976 באחד ממרכזי הקאנטרי האמריקניים - נאשוויל שבטנסי.

בהשראת הזמרת האוסטרלית הלן רדי, עזבה ניוטון-ג’ון את אנגליה ועברה לארצות הברית. אלבומה הבא, Have You Never Been Mellow, ניצב בראש טבלאות המכירות של תקליטי פופ ושל תקליטי קאנטרי בארצות הברית. מתוך האלבום יצאו לרדיו שני סינגלים: שיר הנושא של האלבום (מקום ראשון במצעד הפופ האמריקני, שלישי במצעד הקאנטרי וראשון ב-AC), והשיר Please Mr. Please (מקום שלישי במצעד הפופ האמריקני, חמישי במצעד הקאנטרי וראשון ב-AC). הקריירה של ניוטון-ג’ון דעכה מעט עם צאת אלבומה הבא Clearly Love. הרצף של חמישה סינגלים בעשירייה הפותחת של המצעד האמריקני נקטע עם הסינגל הראשון מן האלבום, Something Better To Do, אשר הגיע למקום ה-13 בלבד במצעד האמריקני (19 במצעד הקאנטרי ומקום ראשון ב-AC). למרות הצלחתה היחסית במצעדי הקאנטרי (להלן) וזכייה בתקליטי זהב, היא לא שבה אל העשירייה הפותחת במצעד האמריקני עד לשנת 1978.

ניוטון-ג’ון רשמה לזכותה עשרה סינגלים בראש ה-AC, מהם שבעה רצופים, בין 1974–1976. גם במצעד הקאנטרי עשתה חיל עם שבעה להיטים בראש המצעד עד 1976. אולם בשנת 1977 דעכה מעט הצלחתה גם במצעדים אלה. אלבומה Making a Good Thing Better דורג בשיאו במקום ה-34 הכללי, ובמקום ה-13 בדירוג הקאנטרי. הסינגל היחיד מן האלבום לא הגיע לעשירייה הפותחת אפילו ב-AC. עם זאת, אלבום האוסף שהוציאה בסוף אותה שנה היה תקליט הפלטינה הראשון שלה.

הקריירה של ניוטון-ג’ון נסקה לאחר שכיכבה בשנת 1978 בגרסה הקולנועית של המחזמר "גריז", שהועלה קודם לכן על בימות ברודוויי. התפקיד הנשי הראשי (סנדי) הוצע לה לאחר פגישה מקרית עם המפיק אלן קאר בארוחת ערב בביתה של הלן רדי בלוס אנג'לס. אולם בעקבות כישלון הלהקה Tomorrow ולאור חששה מאי-התאמתה לתפקיד של בוגרת בית ספר תיכון (בעת הצילומים הייתה בת 29), התעקשה לעבור מבחן בד עם הכוכב השני של הסרט, ג'ון טרבולטה. הכימיה בין השניים הייתה ברורה ומיידית, וניוטון-ג’ון הסכימה להשתתף בסרט. כדי להתמודד עם מבטאה האוסטרלי שונתה הביוגרפיה של הדמות הנשית הראשית - מנערה אמריקנית למהגרת אוסטרלית. הסרט היה ההצלחה הקופתית הגדולה ביותר בקולנוע בשנת 1978 ונותר פופולרי עד כדי כך שהופץ לבתי קולנוע בשנית בשנת 1998, עשרים שנה לאחר יציאתו הראשונה לאקרנים.

הפסקול של הסרט נמצא 12 שבועות בראש טבלת המכירות והניב לניוטון-ג’ון שלושה סינגלים בחמישייה הפותחת של המצעד: You're the One That I Want (עם ג'ון טרבולטה) במקום הראשון; Hopelessly Devoted to You במקום השלישי; ו-Summer Nights (עם ג'ון טרבולטה ויתר משתתפי הסרט). שני השירים הראשונים נכתבו על ידי המפיק הוותיק של ניוטון-ג’ון, ג'ון פראר, במיוחד בשביל הסרט (לא הופיעו בגרסת המחזמר). ניוטון-ג’ון הפכה לאישה השנייה בהיסטוריה (אחרי לינדה רונסטאדט ב-1977) שלה שני שירים במקביל בחמישייה הפותחת (Hopelessly Devoted to You, ו-Summer Nights). היא הייתה מועמדת לפרס גלובוס הזהב על תפקיד נשי בסרט מוזיקלי ולפרס אוסקר על ביצועה לשיר Hopelessly Devoted to You בשנת 1979. עד היום נמכרים אלפי עותקים של הפסקול מדי שבוע.

הטרנספורמציה שעברה על דמותה של ניוטון-ג’ון בסרט (סנדי) - מנערה טובה למרדנית - עברה גם על הקריירה המוזיקלית שלה. בנובמבר 1978 היא הוציאה את האלבום Totally Hot, שעל עטיפתו הופיעה תמונתה בבגדי עור שחורים, והיה אלבום הסולו הראשון שלה שנכנס לעשירייה הפותחת (במקום השביעי) מאז Have You Never Been Mellow. הסינגלים שיצאו מתוך האלבום (A Little More Love, Deeper Than The Night, Totally Hot) ייצגו מוזיקה אגרסיבית וקופצנית יותר והצליחו בעיקר במצעד הפופ. אף על פי שבאלבום אין מאפייני קאנטרי ברורים, הוא הגיע למקום הרביעי בטבלת הקאנטרי. השיר Dancin' Round And Round הצליח יותר במצעד הקאנטרי (מקום 29, מקום 82 במצעד הפופ, ו-25 ב-AC), אך היה הסינגל המדורג האחרון של ניוטון-ג’ון במצעד זה.

את שנת 1980 החלה בדואט I Can't Help It עם אנדי גיב (מקום 12 במצעד הפופ, 8 ב-AC) מאלבומו של גיב After Dark. בהמשך אותה השנה השתתפה בסרטה הראשון מאז גריז - הסרט המוזיקלי "זאנאדו" (Xanadu; לעיתים נכתב "קסנדו") עם ג'ין קלי ומייקל בק. הסרט זכה לביקורות קטלניות ובקושי החזיר את ההשקעה הכספית (22 מיליון דולר בקופות ארה"ב מתקציב של 20 מיליון דולר), והפסקול שלו (תמונה משמאל) הגיע למעמד של אלבום פלטינה כפול. חמישה סינגלים מן האלבום הגיעו ל-20 המקומות הראשונים במצעד האמריקני. העיקריים שבהם הם השיר Magic (מקום ראשון במצעד הפופ ומקום ראשון ב-AC); הדואט Suddenly עם קליף ריצ'רד (מקום 20 במצעד הפופ, 4 ב-AC); שיר הנושא של האלבום והסרט יחד עם ELO (מקום 8 במצעד הפופ, 2 ב-AC). הסרט היה מועמד לשישה פרסי פטל הזהב וביניהם הסרט הגרוע ביותר והשחקנית הגרועה ביותר וזאת בשנה הראשונה שבה נערך הטקס. במאי הסרט, רוברט גרינוולד, זכה בפרס הראשון שהוענק לבמאי הגרוע ביותר. הסרט נחשב מאז לסרט פולחן ושימש בסיס למחזמר מצליח שעלה על בימות ברודוויי בשנת 2007, והיה מועמד לפרס טוני בשנת 2008. בשנה שלאחר מכן זכתה לכוכב בשדרת הכוכבים בהוליווד כאות הוקרה על פועלה.

בשנת 1981 הוציאה את אלבום האולפן המצליח ביותר שלה עד היום - Physical - אלבום פלטינה כפול. שיר הנושא שהה עשרה שבועות במקום הראשון במצעד, ובכך השווה את שיא השהייה בראש המצעד של זמרת (השיא היה שייך לדבי בון ולשיר "You Light Up My Life"). הסינגל עצמו הגיע למעמד פלטינה ודורג כלהיט הגדול ביותר של העשור על ידי המגזין בילבורד. הסינגל שהה עשרה שבועות במקום הראשון במצעד האמריקאי החל מ-21 בנובמבר 1981. אף שיר אחר לא שהה מספר זהה או רב יותר של שבועות במקום הראשון במצעד שם באותו עשור. האלבום הניב עוד שני סינגלים: Make A Move On Me (מקום 5 במצעד הפופ, 6 ב-AC) ו-Landslide (מקום 52 במצעד הפופ). כדי להצניע את הטון ה"מזמין" של שיר הנושא צילמה ניוטון-ג’ון וידאו קליפ המתאר פעילות בחדר כושר, והשיר הפך למעין "המנון" של הפעילות האירובית.

ניוטון-ג’ון הייתה חלוצה בתחום המתפתח של וידאו מוזיקלי כשצילמה אלבום וידאו מקביל לאלבום האודיו ובו קליפים לכל שירי האלבום ולשלושה משיריה הוותיקים יותר. אלבום הווידאו זיכה אותה בפרס גראמי רביעי, שודר ברשת ABC בשעת צפיית שיא ודורג בין 10 התוכניות הנצפות ביותר במדד נילסן. בעקבות הצלחת האלבום יצאה ניוטון-ג’ון לסיבוב הופעות בינלאומי והוציאה אלבום אוסף שני שהיה אף הוא אלבום פלטינה כפול. שני סינגלים מתוך האלבום זכו להצלחה יחסית: Heart Attack (מקום 3 במצעד הפופ) ו-Tied Up (מקום 38 במצעד הפופ). סיבוב ההופעות צולם לתוכנית מיוחדת ששודרה ברשת HBO בשנת 1983. הווידאו המבוסס על התוכנית הקנה לניוטון-ג’ון מועמדות נוספת לגראמי.

בשנת 1983 שיתפה פעולה פעם נוספת עם ג'ון טרבולטה בסרט Two of a Kind. הסרט נחל כישלון בקופות, אך הפסקול הצליח מאוד (אלבום פלטינה) והניב שלושה סינגלים מצליחים יחסית: Twist Of Fate (מקום 5 במצעד הפופ), Livin' In Desperate Times (מקום 31 במצעד הפופ) והדואט עם טרבולטה Take A Chance (מקום 3 ב-AC). ניוטון-ג’ון הוציאה אוסף וידאו נוסף בשם Twist Of Fate ובו וידאו קליפים לארבעה משירי הפסקול ולשני שירים חדשים מהאלבום Olivia's Greatest Hits Vol. 2. באותה שנה פתחה עם פאט פראר את החנות Koala Blue, שנועדה לשמש לממכר מוצרי ייבוא מאוסטרליה, אך התפתחה לבסוף לרשת בגדי נשים. בתחילת הדרך הרשת הצליחה, אולם בשנת 1992 היא פשטה רגל.

ניוטון-ג’ון נישאה לבן זוגה הוותיק מאט לטנצי, אותו פגשה בעת צילומי הסרט "זאנאדו", בדצמבר 1984 (הנישואין נמשכו עד לשנת 1995). בשנת 1985 הוציאה את האלבום Soul Kiss (שהגיע למקום 29 בטבלת המכירות). רק סינגל אחד מתוך האלבום נכנס למצעדים - שיר הנושא - שהגיע למקום ה-20 במצעד הפופ ולמקום ה-20 ב-AC. הריונה של ניוטון-ג’ון הגביל את יכולתה לשווק את האלבום. באלבום הווידאו הנושא את אותו השם היו חמישה מתוך עשרת שירי אלבום האודיו. הסינגל השני מתוך האלבום לא הצליח להיכנס למצעדים. ב-17 בינואר 1986 נולדה לניוטון-ג’ון בת בשם קלואי רוז לטנצי.

בשנת 1988, לאחר הפוגה של שלוש שנים שבהן גידלה את בתה, הוציאה ניוטון-ג’ון את האלבום The Rumour. האלבום נכשל למרות קידומו בתוכנית מיוחדת של ערוץ הטלוויזיה HBO, ואף שהסינגל הראשון מתוכו - שיר הנושא - נכתב והופק על ידי אלטון ג'ון. הסינגל הגיע אך ורק למקום ה-62 במצעד הפופ (33 ב-AC) והאלבום - למקום ה-67. הסינגל השני מתוך האלבום, Can't We Talk It Over In Bed, לא נכנס למצעדים כלל. לעומת זאת, השיר חודש בשנה שלאחר מכן על ידי גרייסון היו והגיע למקום ה-19 במצעד הפופ. בשנת 1989 הוציאה ניוטון-ג’ון את האלבום Warm and Tender שבו שירי ערש ושירי ילדים. גם אלבום זה נכשל והגיע רק למקום ה-124 בטבלת המכירות.

מחלת הסרטן

ניוטון-ג’ון תכננה קאמבק נוסף בשנת 1992 כאשר הוציאה את האוסף Back To Basics - The Essential Collection 1971-1992 ועמדה לצאת לסיבוב ההופעות הראשון שלה מאז יציאת האלבום Physical. זמן קצר לאחר יציאת האוסף היא אובחנה כחולה בסרטן השד. באותו שבוע נפטר אביה. בעקבות אירועים אלה נאלצה לבטל את התוכניות לקידום האוסף ולסיבוב הופעות.

ניוטון-ג'ון החלימה לגמרי ממחלתה והפכה לפעילה למען מוּדעוּת לסרטן. בין היתר שימשה כפרזנטורית של המוצר Liv-Kit לבדיקה עצמית של השד והחלה לגייס כספים להקמת המרכז לסרטן על שמה במלבורן שבאוסטרליה. מחלת הסרטן השפיעה גם על סוגי המוזיקה שהקליטה. בשנת 1994 הוציאה את האלבום Gaia: One Woman's Journey, אשר תיעד את סבלה, ואשר כל השירים בו היו פרי עטה, ובשנת 2005 הוציאה בארצות הברית בלבד את האלבום Stronger Than Before עם השיר Phenomenal Woman בהשתתפות זמרות ידועות אחרות שהתגברו על המחלה: דיאן קארול, בת' נילסן צ'אפמן, דלתא גודרם, איימי הולנד, פאטי לאבל ומינדי סמית'. הכנסות האלבום שיצא בשנה שלאחר מכן, Grace And Gratitude, הוקדשו לצדקה.

בשנת 2008 גייסה ניוטון-ג'ון כספים למימון הקמת מרכז אוליביה ניוטון-ג'ון לסרטן ובריאות במלבורן. במהלך אפריל עמדה בראש צעדה של 228 קילומטרים לאורך החומה הגדולה של סין כשלצידה ידוענים שונים ואנשים שהחלימו מסרטן. זמן קצר לאחר מכן הוציאה את התקליטור A Celebration In Song ובו דואטים - חדשים או מחודשים - עם זמרות וזמרים אחרים כגון ג'ן ארדן, ג'ימי בארנז, ג'ון פראר, בארי גיב, דלתא גודרם, סאן הו, ריצ'רד מרקס, קליף ריצ'רד ועוד.

בשנת 2018 חזרה להתמודד שוב עם מחלת הסרטן, הפעם בשלב 4, עם גרורות בעמוד השדרה שלה.

אלבומי חג מולד

בעשור הראשון של המילניום השלישי הוציאה ניוטון-ג’ון כמה אלבומי חג-מולד. בשנת 2000 הוציאה ביחד עם וינס גיל והתזמורת הסימפונית של לונדון את האלבום Tis The Season'; בשנה שלאחר מכן הוציאה אוסף לכבוד חג המולד (The Christmas Collection); ובשנת 2007 הוציאה עם איימי סקיי את האלבום Christmas Wish.

פופ

במקביל, הוציאה גם כמה אלבומי פופ. בשנת 1998 הקליטה בנאשוויל את Back With a Heart שהגיע למקום התשיעי בטבלת אלבומי הקאנטרי. הסינגל היחיד מן האלבום, גרסה מחודשת לשיר I Honestly Love You, הגיע למקום 67 במצעד הפופ ו-18 ב-AC. שיר נוסף מן האלבום, Love Is A Gift, לא יצא כסינגל, אך הושמע באופרת הסבון As The World Turns וזכה בפרס אמי לשיר מקורי בתוכניות בוקר בשנת 1999.

אלבומיה הבאים של ניוטון-ג’ון יצאו בעיקר באוסטרליה. סיבוב ההופעות שלה עם ג'ון פרנהם ואנתוני וורלו באוסטרליה צולם וזכה בפרס איגוד תעשיית ההקלטות האוסטרלית (להלן: ARIA) לדיסק הנמכר ביותר באוסטרליה. היא ופרנהם הופיעו בטקס הפתיחה של המשחקים האולימפיים בסידני בשנת 2000 עם השיר Dare To Dream. בשנת 2002 הוציאה ניוטון-ג’ון את האלבום (2) (תמונה למעלה משמאל) ובו דואטים עם זמרים אוסטרלים ידועים ובהם דארן הייז, טינה ארינה, ג'ימי ליטל, בילי ת'ורפ, ג'וני או'קיפ ופיטר אלן. באותה שנה נכנסה להיכל התהילה של ARIA. בשנת 2004 הוציאה את האלבום Indigo: Women of Song ובו גרסאות כיסוי לשירים של הקרפנטרז, מיני ריפרטון, דוריס דיי, נינה סימון, ג'ואן באאז ואחרים. היא הקדישה את האלבום לאמה שנפטרה שנה קודם לכן.

בינואר 2008 הוציאה DVD המתעד הופעה משותפת עם התזמורת הסימפונית של סידני בבית האופרה של סידני, וכן אלבום אודיו נלווה בשם Olivia's Live Hits. גרסה מקוצרת של הסרט שודרה בתחנת טלוויזיה ציבורית בניו יורק באוקטובר 2007 ולאחר מכן בכל ארצות הברית במסגרת מסע לגיוס כספים של PBS.

קולנוע וטלוויזיה

בשנת 1996 הופיעה בתפקיד משנה בסרט הדרמה It's My Party, סרטה הראשון מאז Two of a Kind. בשנת 2000 גילמה את בטסי מיי הארלינג, זמרת קאנטרי לסבית שזה עתה השתחררה מן הכלא בסרט Sordid Lives. בשנת 2008 החלה לגלם את אותה הדמות בסדרת טלוויזיה הנושאת את אותו השם.

ניוטון-ג’ון כיכבה בסרטי הטלוויזיה A Mom For Christmas ‏(1990) ו-A Christmas Romance ‏ (1994), אשר הגיעו לעשירייה הפותחת במדד הצפייה של נילסן. בתה קלואי שיחקה את אחת מילדיה בסרט A Christmas Romance וגם בסרט נוסף, The Wilde Girls, בשנת 2001. ניוטון-ג’ון שיחקה את עצמה בסדרות הטלוויזיה "נד וסטייסי", "מרפי בראון" ו"בט" (בכיכובה של בט מידלר). באוסטרליה הנחתה ניוטון-ג’ון את תוכנית הטבע Wild Life. כמו כן התארחה בסדרת הטלוויזיה האוסטרלית "האיש מסנואי ריוור". בשנת 2008 הצטרפה לג'ודי ברוקס ורוי וולקנהורסט בהנחיית תוכנית הטלוויזיה Healing Quest.

חיים אישיים

ניוטון-ג'ון הייתה נשואה לשחקן ורקדן אמריקאי מאט לטאנצי ולהם בת משותפת אחת, קלואי, הם התגרשו בשנת 1995. ב-1996 פגשה את הצלם פטריק מק'דרמוט, עמו התראתה לסירוגין בין השנים 1996–2005 עד היעלמותו המסתורית בעת מסע דיג מול חופי קליפורניה. אף אחת מן התאוריות אודות היעלמותו לא אוששה. בשנת 2007 פורסם כי בתה קלואי סבלה מאנורקסיה. קלואי השתתפה בעונה הראשונה של תוכנית המציאות של ערוץ MTV ‏, Rock The Cradle, שהחלה באפריל 2008, והגיעה למקום השלישי בתוכנית.

ביוני 2008 נישאה ניוטון-ג'ון בחשאי לג'ון איסטרלינג, מייסד ונשיא חברת התרופות הטבעיות Amazon Herb. השניים נפגשו 15 שנים קודם לכן, אך החלו לקיים קשר רומנטי רק בשנת 2007. השניים קיימו טקס נישואין באתר קדוש של האינקה בקוסקו שבפרו. תשעה ימים לאחר מכן ערכו השניים טקס נוסף בפלורידה. בשני הטקסים נכחה, נוסף לבני הזוג, רק בתה של ניוטון-ג'ון. ניוטון-ג'ון בישרה על נישואיה באירוע חברתי שנערך בביתה במאליבו שבקליפורניה ב-4 ביולי 2008.

גראמי

זכיות:

מועמדויות:

פרס המוזיקה האמריקאי (AMA)

זכיות:

מועמדויות:

פרסי האקדמיה למוזיקת קאנטרי (ACM)

זכייה:

מועמדות:

פרסי האיגוד למוזיקת קאנטרי (CMA)

זכייה:

מועמדויות:

סינגלים

במהלך יותר מארבעים שנות פעילות הוציאה ניוטון-ג'ון כשישים סינגלים. המצליחים שבהם היו I Honestly Love You (מ-1974) ו-Have You Never Been Mellow (מ-1975) שהגיעו שניהם למקום הראשון במצעד האמריקני; השירים You're the One that I Want ו-Hopelessly Devoted to You מתוך הסרט "גריז" (שהגיעו למקומות 1 ו-3 בהתאמה במצעד האמריקני ב-1978); השיר Magic מתוך הסרט "זאנאדו" (1980, מקום ראשון); ושיר העשור של שנות השמונים - Physical (מ-1981), שהגיע אף הוא למקום הראשון.