אהרן יהודה ליב שטינמן

הרב שטינמן היה חניך ישיבות ליטא בין שתי מלחמות העולם. בשנות העשרים המוקדמות שלו התמנה לראשונה כר"מ, ומאז לימד תורה במשך כשמונים שנה, בישיבות בשווייץ ובישראל. מעורבותו הציבורית החלה בשנות ה-60, אז עסק בעיקר בעידוד כוללי אברכים בישראל. הוא שימש כיועץ ומורה דרך מרכזי בנושאי חינוך בציבור הליטאי. עם הקמת מועצת גדולי התורה של "דגל התורה", בסוף שנות ה-80, הצטרף למועצה, ומאז התרחבה השפעתו הציבורית. לאחר פטירת הרב שך בשנת 2001 עמד לצד הרב יוסף שלום אלישיב בהנהגת הציבור הליטאי.

לאחר פטירת הרב אלישיב, הנהיג הרב שטינמן את הממסד הליטאי הוותיק, ונחשב לסמכות הרוחנית העליונה של מפלגת דגל התורה, ביטאונה "יתד נאמן", וכן מוסדות החינוך והישיבות הליטאיות הקשורים למפלגה זו. השפעתו חרגה מגבולות המגזר הליטאי. פלג בציבור הליטאי שלא רואה את עצמו ככפוף לו, פרש ממוסדות "דגל התורה", והקים מפלגה נפרדת.

הרב שטינמן יזם את הקמתם של ישיבות וכוללי אברכים בישראל ומחוצה לה, ושימש נשיא ופטרון של חלקם. הוא עמד בראש כולל פוניבז', בראשות ישיבות "גאון יעקב" ו"ארחות תורה". עד ראשית המאה ה-21 כיהן גם כראש ישיבת פוניבז' לצעירים.

הרב שטינמן כתב כשלושים ספרים, בהם סדרת ספרי אילת השחר על התלמוד הבבלי ועל התורה.

תקופת ליטא

נולד בקמניץ לנח צבי וגיטל פייגא שטימן. הוריו היו תושבי בריסק (אז באימפריה הרוסית, מ-1945 בבלארוס) ובתקופת לידתו שהו באופן ארעי בקמניץ אצל הוריה של גיטל, לשם נמלטו בשל קרבתה של בריסק לחזית הקרבות במלחמת העולם הראשונה. אביו שימש כמלמד, שמש בית הכנסת "חברה לוויה" בבריסק, וכממונה על העירוב בעיר. המשפחה התגוררה בשכנות לרב העיר, רבי יצחק זאב הלוי סולובייצ'יק, שהיה עורך את רישום הנישואים לבני העיר בחדר שהוקצה לו לשם כך בביתם.

בילדותו למד בתלמוד תורה המקומי. בזכרונות בן עירו, הרב זאב איידלמן (1914–2000), נכתב כי יצא לו שם של עילוי בבריסק וכי בשל כך התקבל ללימודים בישיבה בגיל צעיר מהמקובל, הוא החל את לימודיו בישיבת תורת חסד בבריסק בגיל 11 או 12, היה מקורב לראש הישיבה, הרב משה סוקולובסקי, והתפלל עמו במניין בביתו. לימים קרא לבנו הגדול על שמו של רבו זה. בישיבת "תורת חסד" היה גם תלמידו של המשגיח, הרב אברהם יעקב גורדון.

בגיל 16 נסע ללמוד אצל הרב פסח פרוסקין וחתנו הרב שלמה מטות בקוברין, שם למד כחצי שנה. בשנת ה'תרצ"א נסגרה הישיבה שם לאחר שבני הקהילה המקומית סירבו להמשיך להחזיק אותה, והוא חזר לישיבת "תורת חסד" בבריסק. בשבט ה'תרצ"ב, בשל מחלוקת על ראשות הישיבה בבריסק, עבר ללמוד בישיבת קלצק אצל הרב אהרן קוטלר. בחודש תמוז באותה שנה שב לישיבת "תורת חסד", שהייתה בראשות הרב ישראל חיים קפלן.

היה מקורב לרבני עירו, הרב שמחה זליג ריגר, בן דודה של אמו שגם סמך אותו לרבנות, וכן לרב העיר, יצחק זאב הלוי סולובייצ'יק, והיה ידידם של בניו הרב יוסף דב והרב דוד עמם למד בחברותא ומדי תקופה היו נבחנים אצל אביהם על הנלמד.

תקופת שווייץ

לפי החוק הפולני הוא היה אמור להיות פטור מגיוס בשל גיוסו של אחיו הגדול לצבא הפולני, ובכל זאת הוא קיבל צו גיוס. בעקבות זאת שינה את שם משפחתו לשטינמן כדי להציג את עצמו כבן יחיד, עילה נוספת לפטור מגיוס. ניסיון זה לא צלח, ניסיון נוסף שלא הגיע לכלל ביצוע נעשה בשנת ה'תרצ"ו, על ידי הרב שמחה זליג ריגר שניסה להשיג עבורו סרטיפיקט לעליה לארץ ישראל, ולכן החליט לעבור לשווייץ. בקיץ ה'תרצ"ז (1937) קיבל אשרת יציאה מפולין ואשרת כניסה לשווייץ, כתלמיד בישיבת 'עץ חיים' במונטרה, בראשות הרב ירחמיאל אליהו בוצ'קו. מכתבי המלצה עבורו נכתבו על ידי הרב יצחק זאב סולובייצ'יק והרב ברוך בר ליבוביץ. יחד עמו קיבלו אישור לצאת לשווייץ שני נכדיו של הרב חיים סולובייצ'יק, הרב משה סולובייצ'יק והרב אריה לייב גליקסון. הם ערכו גורל הגר"א לפני יציאתם, והתוצאה הייתה הפסוק "הבוקר אור והאנשים שולחו". הרב שטינמן יצא לפני חבריו, מיד כשקיבל את האשרה, ונסע לציריך דרך ורשה וברלין, למונטריי הגיע בחודש סיון ה'תרצ"ז.

רבי משה סולובייצ'יק והרב שטינמן הצעיר כיהנו כר"מים בישיבה. בין תלמידיו מתקופה זו היה המקובל הרב חיים אריה ארלנגר. בשנת ה'ת"ש עברו לעיירה בה. בזמן מלחמת העולם השנייה הם נלקחו למחנה העבודה בשאונברג(גר') על יד בזל, עקב היותם נתיני פולין, שם אולצו לעסוק בסלילת כביש, הרב משה סולובייצ'יק, שהנהיג את הפליטים היהודים במחנה העבודה, השלים במקומו חלק מהעבודות שהוטלו עליו. בהמשך אמר עליו מנהל המחנה שהוא רוחני ולכן פטרו מעבודה. לאחר מכן חלה בדלקת ריאות, במהלך אשפוזו בבית חולים ביקש מלווהו מחולה שחפת שיירק לתוך מבחנת הבדיקה שלו, על מנת שיזוהה בטעות כחולה במחלה מידבקת בסוף קיץ תש"א שהה במשך תקופה בעיירה לזאן שבה היו בתי מרפא לחולי שחפת, לאחר ששוחרר מהמחנה התגורר בלוצרן, שם התקבצו סביבו מספר תלמידים, ולאחר כמה חודשים פעל להשתלב עם הקבוצה כמסגרת נפרדת בתוך ישיבת מונטרה עד לנישואיו, אז עזב והקבוצה השתלבה בישיבה.

בטבת ה'תש"ד נשא לאישה בארוזה את תמר קורנפלד, ילידת פולין. בחתונה השתתף קהל מוזמנים שמנה כ-15 איש בלבד, בשל דרישת החתן לחיסכון בהוצאות, שמומנו מכספי צדקה של נדיבים יהודים מקומיים. שושבינו היה זאב וולף רוזנגרטן (לימים היה בנו של וולף, יצחק, נהגו האישי). לאחר חתונתו התגורר בלוגאנו. בתקופת שהותו בשווייץ עמד בקשרים תורניים עם הרב מרדכי יעקב ברייש.

בקיץ ה'תש"ה (1945) עלה לארץ ישראל דרך ספרד, באונייה "פלוס אולטרה" שהגיעה לנמל חיפה בח' בתמוז, והתיישב בפתח תקווה למשך חצי שנה. כתביו נשלחו על ידי הרב משה סולובייצ'יק לישראל, אך אבדו בדרך. זמן מה עבד בבית מלאכה ומשם הביאו הרב זאב איידלמן ללמוד בבית מדרש לתורת ארץ ישראל בפתח תקווה, שם למד בחברותא עם הרב חיים שאול קרליץ.

כעבור חצי שנה מונה, בהמלצת החזון איש, שלפי עדות נהג לקום לכבודו, לראש ישיבת חפץ חיים בכפר סבא. בקיץ ה'תשי"ב נפתחה בכפר סבא ישיבה גדולה על שם הרב חיים עוזר גרודז'ינסקי. הרב שטיינמן עבר לכהן בראשה והנהיג בה לימודים ביידיש.

באלול ה'תשט"ו מונה על ידי הרב יוסף שלמה כהנמן לראשות ישיבת פוניבז' לצעירים. בשנת ה'תשכ"ה מונה על ידי הרב כהנמן לכהן כראש כולל פוניבז'. הרב כהנמן רצה שיעזוב את משרתו בישיבת פוניבז' לצורך כך, אך לבקשת הרב מיכל יהודה ליפקוביץ הסכים שיכהן בשני התפקידים יחד. בשנת תשל"ח הקים את ישיבת גאון יעקב שבה היה ראש ישיבה. הוא העביר בה שיעורים בשעות אחר-הצהריים, שיעור כללי פעמיים בשבוע ושיחה מוסרית פעם בחודש. לאחר כמה שנים מינה את חתנו הרב זאב ברלין להנהגת הישיבה ולמסירת שיעורים יומיים לבני השיעור הגבוה. הוא המשיך למסור שם שיעורים כלליים ושיחות.

בתחילת שנות ה-80 של המאה ה-20 קיבל, בהמלצת הסטייפלר, הצעה ממזכיר העדה החרדית הרב יוסף שיינברגר להתמנות לראש בית דין ולגאב"ד העדה במקומו של הרב יצחק יעקב וייס ששקל לפרוש, אולם הוא סירב להצעות. באותן שנים היה מקורב גם לחוגי בריסק.

בסיוון ה'תשנ"ח (1998) ייסד את ישיבת ארחות תורה. הוא מסר בישיבה זו שיעור כללי מדי שבוע ושיחות מוסר לעיתים. בתקופה זו הפסיק למסור שיעורים סדירים בישיבות פוניבז' וגאון יעקב. הוא נשא בתואר ראש ישיבה גם בישיבות המסונפות לאורחות תורה ("רנה של תורה" בכרמיאל, "נר זרח" במושב עוצם ובישיבת תורה בתפארתה באלעד). בישיבות אלו מסר שיעורים ושיחות מפעם לפעם. מסר שיעורים שבועיים בביתו לבני הקיבוץ בישיבות ארחות תורה, גאון יעקב, ותורה בתפארתה.

בנוסף העביר בביתו מספר שיעורים בגמרא. בשעות הערב נהג למסור שיעור הלכה במשנה ברורה, וכמו כן העביר שיעור מוסר והשקפה מדי שבוע מתוך ספר "דרך ה'" של הרמח"ל וספרי הרב חיים מוולוז'ין, "נפש החיים" ו"רוח חיים".

הרב שטינמן התגורר בבני ברק בדירה קטנה המרוהטת בפשטות, וסגנון חייו נטה לסגפנות.

לאחר הקמת מפלגת דגל התורה, בשנת ה'תשמ"ט (1988), הוזמן על ידי הרב שך לכהן במועצת גדולי התורה של דגל התורה. בשנות ה-90 הפך לגורם משפיע בציבור החרדי הן בהנהגה ציבורית והן בנושאי חינוך וישיבות. לאחר פטירת הרב שך, בשנת ה'תשס"ב (2001), הוכר כמנהיג בציבור הליטאי, לצדו של הרב יוסף שלום אלישיב שהיה מנהיג המחנה הליטאי בתקופה זו.

בערוב ימיו של הרב אלישיב חל פיצול במחנה הליטאי. בראש מחנה הרוב ניצב הרב שטינמן, ששימש כסמכות הרוחנית העליונה של מפלגת דגל התורה, בתמיכת רובם הגדול של חברי מועצת גדולי התורה של המפלגה. בראש הזרם הקטן יותר (והמחמיר יותר מבחינה אידאולוגית) עמד הרב שמואל אוירבך.

הרב שטינמן כיוון את התנהלות מפלגת דגל התורה, החינוך העצמאי, ועד הישיבות, ארגון הצדקה קופת העיר בני ברק, ארגון התשובה "לב לאחים", המרכז הארצי לטהרת המשפחה, בד"ץ שארית ישראל והעיתון "יתד נאמן". עד שנותיו האחרונות קיבל קהל בביתו מדי יום, לעצה ולברכה. לעומת קודמו הרב אלישיב, שעסק בעיקר בפסיקת הלכה ובהנהגת הציבור, עסק הרב שטינמן, כבר בחיי הרב שך והרב אלישיב, גם בייעוץ חינוכי, הכוונת ראשי ישיבות, שלום בית ושידוכים.

בשל מעמדו, השפעתו חרגה מגבולות המגזר הליטאי והייתה לו השפעה גם על מפלגות ש"ס ואגודת ישראל.

"א. אבקש מאוד לא להספידני, לא בפני ולא שלא בפני ולא לעשות עצרת התעוררות או עצרת אבל, או כל מיני שמות שבודים והכוונה בהם להספיד.ב. לא לכתוב שום מאמר עלי בעיתונים יומיים, שבועיים, חדשיים. ולא להדפיס תמונתי ולא כמו שרגילים לכתוב תולדותיו.ג. לא להדפיס מודעות על הלוי', ולא להודיע על ידי רמקול או רדיו. מספיק שיהיו רק עשרה אנשים בהלווי'.ד. להשתדל שלא להשהות בין מיתה לקבורה, רק לזרז שיהי' קבורה הכי סמוך למיתה.ה. מקומי בבית החיים בין אנשים פשוטים.ו. לא לכתוב על המצבה שום תוארים, רק פ"נ ר' אהרן יהודה לייב ב"ר נח צבי שטינמן.ז. המצבה תהי' הכי זולה ופשוטה, לא לבזבז כסף עבור קניית מקום בבית הקברות שעולה ביוקר, אבל אם רוצים לתת צדקה שיתנו' בלי קניית מקום.ח. בימים שהמנהג בהם ללכת אל הקבר, כגון בכלות השבעה ושלושים ויא"צ, מכל מקום לא יבזבזו יותר מדי זמן עבור זה ויותר כדאי שיתחלפו במשך המעת לעת ללמוד כסדר ובלי לדבר אז דברים בטלים. אם על ידי החיפוש למצוא מקום להתפלל לפני העמוד יגרום הרבה ביטול תורה יותר כדאי ללמוד תורה לשם שמים בזמן זה.ט. אבקש שכל מי שרוצה בטובתי ילמוד כל יום פרק אחד משניות עד גמר י"ב חודש, והבנות יאמרו כל יום עשרה פרקי תהילים, גם בשבת ויום טוב.י. הכתבים בד"ת וכן באגדה אין להדפיס רק אלה שידעו שעברתי עליהם והם מוכנים לדפוס.יא. אבקש לא להזכירני בשם צדיק או ירא שמים, כדי שלא אתבזה על ידי זה בעולם האמת.יב. אבקש מאד מחילה מכל מי שפגעתי בכבודו וכן מי שאני חייב לו כסף ולא ידוע ושבמציאות לא יגבה (היינו דלא יוכל לגבות על פי דין) נא למחול לי.יג. כל יוצאי חלצי לא ילכו אחרי המיטה כמנהג ירושלים ת"ו.יד. היות שהרבה טועים בי, לכן מצידי אני מייעץ שלא לקבוע ילדים על שמי אבל איני אוסר את זה".

פטירתו והלווייתו

הרב שטינמן נפטר בכ"ד בכסלו ה'תשע"ח (12 בדצמבר 2017), בגיל 103, בבית החולים מעייני הישועה. בצוואתו ביקש כי קבורתו תיערך תוך זמן קצר (כשש שעות) מפטירתו, כי בהלווייתו לא יינשאו הספדים, וכי לא יצאו הודעות פומביות על הלווייתו. עוד ביקש כי יקברו אותו בין אנשים פשוטים וירכשו את המצבה הזולה ביותר, ואלו שרוצים לפעול לזכותו שילמדו פרק משניות או פרקי תהילים בשנת האבל.

בהלוויה, שעברה סמוך לביתו בבני ברק, השתתפו מאות אלפים. לא נישאו בה דברי הספד, אך הרב גרשון אדלשטיין נשא דברי חיזוק ומקורבו הרב חזקיהו מישקובסקי הקריא את צוואתו. הוא נטמן כצוואתו תוך מספר שעות, אך נישאו על אודותיו הספדים ונכתבו מאמרים וכתבות גם בתקשורת החרדית, ואף יצאו גיליונות אבל מיוחדים, בעקבות הוראת הרב חיים קנייבסקי, שאמר שצוואתו תקפה רק ביחס למשפחתו ולא לכלל הציבור שחייב בכבודו כגדול הדור.

בנובמבר 2021, ערב יום השנה הרביעי לפטירתו, חיללו אלמונים את קברו, ולאחר מכן נפתחה חקירה במשטרה.

הנצחתו

בעצרת השבעה לזכרו, שבה נשא דברים גם האדמו"ר מבעלז, הוכרז על ייסוד "קריית אילת השחר", על שם ספרו של הרב שטינמן. הקריה מיועדת לקום במתחם ישיבת ארחות תורה שיכלול גם את בניינה החדש. ראש עיריית נצרת עילית, רונן פלוט, הודיע שהשכונה החרדית "הר יונה ג'" תיקרא על שם הרב שטינמן שתמך בהקמתה. גם עיריית בית שמש החליטה על קריאת שכונה בשם "שכונת איילת השחר". ישיבת שערי יושר החליפה את שמה ל"ישיבת אילת השחר". רחוב נקרא על שמו בבית שאן.

לזכרו הוקם הארגון "ישיבה על קברו" לעידוד לימוד תורה.

מודעות אבל בירושלים על פטירתו

מודעות אבל במודיעין עילית על פטירתו

ההלוויה ברחוב חזון איש

ההלוויה ברחוב רבי עקיבא

תחום החינוך תפס חלק ניכר בפעילותו של הרב שטינמן. יחד עם האדמו"ר מגור, הרב יעקב אריה אלתר, הקים את רשת בתי הספר היסודיים "נתיבות משה". שני הרבנים נסעו יחד למסעות התרמה מחוץ לישראל עבור מוסדות אלו ועבור רשת "שובו", בשנים 1998.

בשנת ה'תשס"ט הוביל הרב שטינמן בשיתוף פעולה עם חלק מהגורמים החסידיים מסיעת שלומי אמונים, את הקמת העמותה החדשה של החינוך העצמאי, מהלך שבמסגרתו התחזקה השפעתם של אנשי דגל התורה בו. מהלך זה היה בין הגורמים למתיחות בין דגל התורה ובין חסידות גור במשך כעשור. המתיחות התבטאה בין היתר בתמיכה במועמדים מתחרים בבחירות לעיריית ירושלים. באלול ה'תשע"ו הופיע הרב שטינמן בחתונת נכדו של האדמו"ר מגור, צעד שהתפרש כחתירה לפיוס. שבועיים לאחר מכן השיב לו האדמו"ר מגור בביקור גומלין.

בשנת תשי"ג בעת פרשת חוק שירות לאומי היה שליח של החזון איש בנושא לרבנים לגייסם למאבק, וחתם על כרוז האיסור על גיוס נשים לשירות לאומי.

בשנת ה'תשכ"ג פעל הרב שטינמן לעידוד הקדשת החיים ללימוד תורה בכוללים. כך היה בין היוזמים של הוצאת "עמלה של תורה" באותה שנה, קונטרס שליקט הרב שלמה ברוודה והרב שטינמן כתב לו את ההקדמה, בעילום שם. כשנתיים לאחר מכן מונה לראש כולל פוניבז'. בשנות הנהגתו עודד הרב שטינמן פתיחת כוללים גם מחוץ לריכוזי האוכלוסייה החרדים הוותיקים. הוא יזם וסייע בהקמת רשתות כוללים שבהן אלפי אברכים, כמו "עטרת שלמה" בראשות הרב שלום בער סורוצקין, "יששכר באהליך" בראשות הרב אלחנן וייסבורד ו"מגדל עוז" בראשות הרב יחזקאל אתרוג, וכן סייע לכוללים ולמוסדות תורה נוספים בכספים שהתרים. הוא יזם הקמת קרנות סיוע כלכלי לאברכים והורה לנדיבים להעדיף הפניית כספי צדקה לתרומות לכוללים ולאברכים על פני מטרות אחרות.

החל משנת ה'תשנ"ו היה ממובילי מפלגת דגל התורה. בשנה זו הכריע על המשך האיחוד בין דגל התורה ואגודת ישראל על פי החלוקה של 40–60 לטובת אגודת ישראל. בשנת ה'תשנ"ט הכריע על כניסה לממשלת אהוד ברק תמורת הבטחה להמשך השחרור של בני ישיבות משירות צבאי (הבטחה שהביאה בהמשך להקמת ועדת טל). קודם לבחירות 2003 ובחירות 2006 נערכו בביתו כינוסים משותפים של מועצות גדולי התורה של דגל התורה ואגודת ישראל. מקורבו מרדכי קרליץ ניהל את המשאים ומתנים הקואליציוניים מטעם יהדות התורה במשך השנים.

בבחירות המוניציפליות בשנת 2008 התמודדה בבחירות בכמה ערים הרשימה החרדית-מודרנית "טוב". בכנס בחירות שהתקיים בבית שמש אמר כי הקמת מפלגה של מקלים במצוות היא חילול השם. לעומת זאת בבני ברק, בהכוונת הרב שטינמן, לא נערכו בחירות במערכת בחירות זו וכלל הסיעות בעיר הגיעו להסכמה על הרכב המועצה ועל תמיכה במקורבו של הרב שטינמן, יעקב אשר, לראשות העירייה, כך גם בעיר מודיעין עילית.

במשך שנים טענו מקורבי הרב שטינמן שהיומון הליטאי "יתד נאמן" אינו מתייחס כראוי לעמדותיהם של רבם ושל הרבנים המזוהים עמו, ושמערכת העיתון מצרה את צעדיהם של כתבים בעיתון הקשורים אליו. במאי 2012, בתקופת חוליו האחרון של הרב אלישיב, זמן קצר לפני פטירתו, לאחר משא ומתן וניסיונות לפשרה שלא צלחו הוביל הרב שטינמן מהפך בשליטה בעיתון "יתד נאמן", שעברה לידי מקורביו. מהלך זה לווה בביקורת כלפי מנהיגות הרב שטינמן מצד הזרם השמרני, שאיבד את השליטה בעיתון. בעקבות כך, פרסם העיתון מכתב בכתב ידו של הרב חיים קניבסקי, חתנו של הרב אלישיב, ובו כתב: ”הנה הנהגת הדור מסורה כיום למרן גאון ישראל הגראי"ל שטינמן שליט"א, אשר כל מעשיו לשם שמים, והנה עתה זכינו שמרן שליט"א ע"פ הוראת מורי חמי שליט"א [= הרב אלישיב] נטל עליו כל הנהגת העיתון יתד נאמן אשר אאמו"ר זללה"ה יסדו יחד עם מו"ר מרן הגרא"מ שך זללה"ה“. בהדרכה שנתן הרב שטינמן להנהלת העיתון לאחר המהלך אמר שבעת הצורך להשתמש בכוחו של העיתון יש להתמקד במאבק כנגד שיטות פסולות ולא כנגד אישים.

בעקבות שינוי הרכב מערכת "יתד נאמן", הקים פלג המיעוט את העיתון "הפלס" ולאחר מכן את מפלגת בני תורה. לאחר שהמפלגה התמודדה בבחירות לרשויות המקומיות בישראל בשנת 2013 תמך הרב שטינמן בהרחקת אברכים שהצביעו עבורה מכוללים. הוא חתם על מכתב חריף נגד "הפלס" והורה לתלמידים לעזוב את ישיבת כנסת יצחק בחדרה אל ישיבת "תורה בתפארתה" שהקים, בעקבות הזדהות ראש ישיבת "כנסת יצחק" וחלק מרבניה עם אנשי "בני תורה".

באוגוסט 2012 הרחיב את שורות מועצת גדולי התורה של דגל התורה.

בשנת 2014 תמך בצירוף חברים חדשים לבד"ץ שארית ישראל, שבו היה עד אז רוב לרבני פלג המיעוט, וכינס בביתו את כינוס הבד"ץ המורחב. בעקבות זאת הפך הבד"ץ לכפוף לו ולרב קניבסקי.

בעבר הרבה להגיע למבחני תלמידים בישיבות גדולות ובישיבות לצעירים ואף בתלמודי תורה בישראל. בשנותיו האחרונות הופיע בעיקר בכינוסים ציבוריים, וכן בחן בביתו תלמידים מישיבות ומתלמודי תורה.

הרב שטינמן ערך מסעות רבים מחוץ לישראל, במטרה לחזק את הזיקה היהודית בקהילות היהודיות שם. במקומות שבהם ביקר נערכו כינוסים רבי משתתפים שבהם עודד את הנוכחים לשלוח את בניהם לתלמודי תורה ולמוסדות ללא לימודי חול. הוא עודד פתיחת מוסדות כאלו על פי המתכונת המקובלת בציבור החרדי בישראל. כמו כן ביקר בישיבות ובמוסדות התורה. חלק מהמסעות נועדו אף לגיוס כספים לקרנות ולמוסדות חינוך ותורה, ובעיקר מוסדות להחזרה בתשובה והחזקת אברכים בישראל. חלקם נערכו יחד עם האדמו"ר מגור, גם מתוך רצון להעביר מסר של אחדות הציבור הליטאי עם הציבור החסידי, בפרט לאחר הקרע של בחירות תשמ"ט שבהן התפצלו הליטאים והחסידים. המסעות מחוץ לישראל סימלו התרחבות של פעילות הציבור החרדי-ליטאי להשפעה כלפי חוץ.

הרב שטינמן התנגד לשילוב לימודי חול בתכני הלימוד של מוסדות החינוך. הנושא עמד בבסיס חלק ממסעותיו מחוץ לישראל שבהם עודד פתיחת מוסדות ללא לימודי חול, וכן הימנעות מלימודי חול גם במקומות שבהם התקיימו אלה בהסכמת רבנים אחרים. בשנת 2010 כתב נגד יוזמה להקמת ישיבה תיכונית חרדית: ”חס וחלילה לתת יד לזה ולנגוע אף במקצת במסגרת ובדמות הישיבות הקדושות, והצלחת הבנים הוא אך ורק אם מתמסרים לתורה ויראת שמים לבד, בלי שום תערובת נטע זר“, בשנת 2013 חתם על מכתב נגד שילוב לימודי חול בכולל אברכים. גם במוסדות שנועדו למתקרבים ליהדות דעת הרב שטינמן שאין לשלב בהם לימודי חול.

צביון הישיבות

הרב שטינמן הדגיש את חשיבות החינוך ליראת שמים במכתב לתלמידי הישיבות כתב נגד עיסוק בנושאי "מאָדע", כלומר אופנה: ”וכמובן שזה מחוסר יראת שמים. גם מי שראשו בזה לא ייתכן שיצליח בלימוד“. בתקופת תוכנית ההתנתקות כתב לראשי הישיבות נגד השתתפות בחורי ישיבות במחאות לטובת מי מהצדדים. עוד התריע מפני נסיעת בחורי ישיבות לשהות בצימרים בחופשות. בערב פורים תשע"ב כתב לתלמידי הישיבות מכתב בגנות השכרות, בישיבות שבראשותו הורה לערוך סדרי לימוד בפורים במקום איסוף התרומות המקובל ברוב הישיבות.

כוללי אברכים

הרב שטינמן סבר כי בעת הזאת הכוללים משלימים את תפקיד הישיבות והם כלולים בדברי חז"ל "אלף נכנסים למקרא" לפיהם רק חלק קטן מתוך מי שנכנס ללימוד יצא להוראה לרבים, ועל כן יש להפנות לכוללים כל בוגר ישיבה. כמו כן ראה במסגרות הכוללים שמירה מרוח הרחוב וגורם לחיזוק הזיקה היהודית במקומות בהם הם נמצאים. בשאיפה לחיי מותרות ראה גורם שמסכן מציאות זו. עם זאת נקט קו רך כלפי מי שיצאו מהכולל לעבוד.

דת ומדינה

הרב שטינמן סבר כי יש להיזהר ממאבקים כוחניים מול הציבור החילוני ומדינת ישראל, ולדעתו על הציבור החרדי לנסות להגיע להסכמות באמצעות הידברות. לכן נטה להימנע מהפגנות וממחאות. הוא סבר כי לעיתים מאבקים גורמים דווקא לחיזוק היריב, כך כאשר הרב עמאר הוביל מאבק כנגד מימון המדינה לרבנים רפורמים, הסתייג הרב שטינמן מהמאבק הציבורי בנימוק שהוא מסייע דווקא לחיזוק הרפורמים. עם זאת, בשנות ה-90 קרא להשתתף בהפגנות השבת ברחוב בר-אילן, והשתתף בהפגנה כנגד חפירות הקברים ביפו בשנת 1999 תמך והשתתף בהפגנת החרדים נגד בית המשפט העליון ובשנת 2013 הורה על עריכת עצרות תפילה של נשים ותלמידות חרדיות בראש חודש בכותל המערבי, כמחאה כנגד תפילתן של חברות ארגון "נשות הכותל" באותה עת במקום.

לשיטתו, דרך ההתמודדות של הציבור החרדי עם מוסדות המדינה הציונית, היא על ידי הקמת מוסדות תורה וקירוב. בהשראתו יוצאים אברכים פעם בשבוע למקומות יישוב בפריפריה ולומדים תורה עם התושבים המקומיים. הוא עודד את פעילות החזרה בתשובה, בישראל ומחוצה לה והופיע בכינוסים לחיזוק הפעילות. החל מהפסקת פעילותו הציבורית של הרב שך שימש כנשיא ומכוון דרכו של ארגון "לב לאחים". מאז שנת ה'תש"ס (2000) שימש נשיא ישיבת תורת חיים במוסקבה.

בשנת 2001 חתם הרב שטינמן על מכתב נגד אמנת כנרת שדגלה בדיאלוג בין חילונים לחרדים, למרות השתתפות מקורבו מרדכי קרליץ בניסוח האמנה.

כאשר היו ניסיונות מצד משרד החינוך לכפות על מוסדות התורה לימודי ליבה, הורה למנהלי מוסדות שלא להסכים לכך.

ראה מעלה בכך שמוסדות חינוכיים לא יתוקצבו מכספי המדינה. רוב המוסדות שהוא עמד בראשם מקבלים כספים כאלה, אולם ישיבתו "גאון יעקב" נמנעת מכך, מאז היווסדה.

התנגד להכשרת גיורי צה"ל, אך סירב לחתום על כרוז שנוסח אישית כנגד הרב עובדיה יוסף שהכשיר אותם, בנימוק שהוא מזכה הרבים.

גיוס חרדים

בחודש סיון תשנ"ח פורסם ב"יתד נאמן" מכתב בחתימתו ובחתימת הרב אלישיב שבו נכתב: ”בדבר המזימה לעקירת תורה מישראל על ידי גיוס בחורי ישיבות, ובעקבות בקשת זקן ראשי הישיבות מרן שליט"א להצטרף לקול זעקתו ומחאתו, בוודאי שלימוד תורה של בני הישיבות שתורתם אומנותם הוא מעמודי התורה והדת, והמזימה לגייסם היא עקירת התורה ואין שום מקום למשא ומתן או לפשרות כלשהם בנושא זה.“

יש הטוענים כי הרב שטינמן תמך בהקמת הנח"ל החרדי, בראותו בכך פתרון חלקי לתופעת הנושרים בציבור החרדי. הוא עצמו הכחיש שתמך בנח"ל החרדי, וכתב שאינו יכול למנוע הקמת מסגרת זו עבור מי שאינם שומרים תורה ומצוות. יהודה דובדבני ממייסדי הגדוד שנפגש עם הרב שטיינמן בנושא סיפר כי הציג בפני הרב שטינמן את התוכנית להקמת הגדוד, שלא ענה ישירות, והוא ראה בכך הסכמה בשתיקה. עמדות האמורות שיוחסו לו הביאו למחאה נגדו מצדם של גורמים חרדים שמרניים, כמו אנשי העדה החרדית ובמיוחד נטורי קרתא, שהשמיצוהו בפשקווילים ובכמה הזדמנויות ניסו להפריע לשיעוריו. בכמה מקרים התחוללו התכתשויות אלימות שדרשו התערבות משטרתית הרב אלישיב האשים את התוקפים ב"ביזוי תלמידי חכמים".

בשנים ה'תשנ"ט-ה'תשס"א הוביל הרב שטינמן עם רבנים נוספים את העמדה החרדית בוועדת טל שדנה בהמשך מתן שחרור משירות צבאי לבני הישיבות, לאחר פסק דין של בג"ץ שביטל את ההסדר שהיה קיים עד אז. הרב שטינמן קיבל בביתו את חברי הוועדה ואמר להם כי אין להטיל מחויבויות צבאיות כלשהן על בני הישיבות; זאת מול רבנים אחרים שסברו שאין לשתף פעולה כלל עם הוועדה.

בשנת ה'תשע"ג פורסמו דבריו נגד פניית תלמידי ישיבות לשירות לאומי אזרחי.

בתקופת דיוני ועדת שקד, שדנה בחוק חדש לגיוס בני ישיבות, התנגד למאבק פומבי של הפגנות ועצרות מחאה ואמר כי דרך ההתמודדות הנכונה היא הידברות עם גורמי השלטון לצד תפילה וחיזוק בלימוד התורה. לאחר שהוועדה גיבשה את החוק החדש, שלפיו אם לא יעמוד הציבור החרדי ביעדי גיוס יופעל על תלמידי הישיבות (מלבד 1,800 תלמידים מכל שנתון) חוק גיוס חובה וכן יופעלו סנקציות פליליות כנגד מי שיסרבו להתגייס, אמר כי יש חילול השם בכך שמדינת ישראל מצהירה שלימוד תורה נחשב ל"פלילי". בעקבות זאת תמך בהפגנת החרדים נגד הגיוס. עם זאת, הורה לתלמידי הישיבות להמשיך ולהתייצב בלשכות הגיוס לקבלת דחיית שירות כבעבר, והורה לחברי הכנסת החרדים לפעול לתיקון החוק.

לימודי חול ופרנסה

בשנת תשנ"ט קיבלו מנהלי המרכז החרדי להכשרה מקצועית מכתב תמיכה להפעלת לימודים לגברים, לתואר באישור המל"ג למקצועות המחשב, חשבונאות ומינהל, בתנאי שלא ישולבו בהם תכנים של הגות ומחשבה "או כל לימוד שיש בו נגיעה לאפיקורסות", מהרבנים יוסף ישראלזון, מרדכי שלמה שטיינמץ ושמואל אליעזר שטרן, לאחר שנועצו ברב שטינמן וברבנים נוספים, עם זאת בשנת תשס"ג פורסם שדחה סכום עתק שהציע נדיב להכשרת אברכים לשוק העבודה. בהזדמנויות נוספות שלל לימודי חול.

חינוך

הרב שטינמן הדגיש שעיקר החינוך הוא בדוגמה האישית שנותנים ההורה והמחנך. הוא התנגד למבחנים פומביים בנימוק שאין לעודד תלמידים על ידי מתן כבוד בפרהסיה, והורה להמעיט ככל האפשר בהערות ובביקורת פומבית לילדים. הוא תמך בהפחתת השימוש בענישה פיזית והתנגד לסילוק של תלמידים בעייתיים ממוסדות לימוד, כל עוד אינם גורמים נזק רוחני לשאר התלמידים. לדבריו סילוק תלמיד מהישיבה כמוהו כהריגה. בנושא סינון בקבלת תלמידים למוסדות חינוך סבר כי במקרים רבים הדבר אינו נובע ממניעים ענייניים אלא מגאווה. במכתב שפרסם בשנת תשנ"ו קרא להורים לבחור מקום לימודים לבנם על פי ההתאמה החינוכית ולא לבחור במוסד בעל שם אם אינו תואם את רמתו של התלמיד.

שידוכים ונישואים

הרב שטינמן פסל כל גישה בלתי עניינית להתאמת המיועדים לנישואים, והסתמך על דברי "נפש החיים" באמרו שמי שאינו מסכים להשתדך עם אחר על רקע מעמד דתי או תורני שונה, חוטא בגאווה. הוא מצוטט בחוברת הדרכה לחתנים כמי שאמר שחיי זוגיות מאושרים תלויים ב"שלושה דברים: ויתור, ויתור וויתור", וכי שורש כל בעיה אפשרית ביחסים בין-אישיים נעוץ באגואיזם ששורשו גאווה.

עמדתו העקבית של הרב שטיינמן בנושא גיל הנישואין לבחורים, גרסה כי חובה על ראשי הישיבות לאפשר לבחורים להתחתן בכל גיל בו יחפצו. עם זאת, הוא לא חייב נישואין מוקדמים אלא רק כאפשרות למעוניינים. כך גם הנהיג בישיבות אורחות תורה ותורה בתפארתה. בנושא זה התבטא הרב שטיינמן באופן חריג על ראשי הישיבות המונעים נישואים מוקדמים, ואמר כי: "על פי הרוב כוונתם של ראשי הישיבות בעיקר משום שדואגים לישיבתם שלא יתחתנו צעירים ואז תהיה להם ישיבה קטנה"

נושאים מדיניים

בשנת תשס"ה (2005), בעת הכניסה של יהדות התורה לממשלת שרון שביצעה את תוכנית ההתנתקות, סירב להביע את דעתו וביקש לקבל את הכרעת הרב אלישיב. בשיחה לעיתון המבשר בערב פסח תשע"ב התריע מפני התגרות באיראנים. הוא הביע את דעתו נגד עלייה להר הבית אך סירב להאשים את העולים בטרור הערבי.

הרב שטינמן נסמך להוראה בבריסק על ידי הרב שמחה זליג ריגר, והוכר בבני ברק כבר בשנות ה-50 כאיש הלכה, חוג מקורביו בתקופה זו כלל גם מורי הוראה כמו הרב בן ציון פלמן, שמצטט בספריו פסקי הלכה רבים מפיו, ואנשי הלכה נוספים בעיקר מקרב תלמידי החזון איש. בכולל פוניבז' שבראשו עמד מסר בקביעות גם שיעורי הלכה.

לחלק מפסיקותיו נודעה השלכה ציבורית כאשר הורה לחברי הכנסת הסרים למרותו להצביע לפי דעתו. כך ב"חוק ההסדרה" (שעסק בנושא בעלות על קרקעות פלסטיניות פרטיות שיש עליהן בתים יהודים ולא אושר לבסוף) קבע הרב שטינמן כי על פי ההלכה, אי אפשר לחייב בעלים למכור את שדהו אם הוא מודיע שאינו מסכים לכך, ובעקבות כך הצביעו בשנת 2012 חברי הכנסת משה גפני ואורי מקלב מסיעת יהדות התורה נגד החוק. בשנת 2003 חיווה דעתו במכתב אישי לרב אלישיב כי עליו לעבור ניתוח נחוץ למרות היותו כרוך בסיכון חייו, בשל אחוזי ההצלחה של המנתח וסיכויי התועלת של הניתוח לטווח הארוך, בעקבות מכתבו זה החליט הרב אלישיב על ביצוע הניתוח.

משפחתו

אמו של הרב שטינמן, גיטל פייגא, הייתה בתו של הרב משה אליהו גיבורנובסקי מקמניץ. דודו של הרב שטינמן היה הרב חיים שלמה גורפינקל, מו"צ בקמניץ.

אחותה של סבתו עלקא, נישאה לדב, אביו של הרב שמחה זליג ריגר. אחיה של עלקא היה הרב משה אהרן וויצבלום, מתלמידי המהרי"ל דיסקין שכיהן כרב בעיירה סמוכה לבריסק, ובאחרית ימיו עלה לארץ ישראל וכיהן כר"מ בישיבת תורת חיים.

הרב שטינמן היה נשוי לתמר (נפטרה בכ"ה בסיוון ה'תשס"ב), בת שמאי קורנפלד, צאצא לרב משה חיים רוטנברג, אחיו של בעל "חידושי הרי"ם". לבני הזוג שני בנים ושתי בנות:

לצד ספרים אלה התפרסמו ספרים וקונטרסים ובהם נערכו דברים שאמר בעל פה, כגון הספר "צדיק כתמר יפרח" (ה'תשע"ד), מנכדו גדליה הוניגסברג; "הפנקס" - קטעים מתוך יומנו האישי של איש אמונו הרב יצחק לוינשטיין (ה'תשע"ו); וסדרת ספרים וקונטרסים בשם "אעלה בתמר" (בהם: תורת החזון איש, עם הערות הרב חיים קנייבסקי, ה'תשס"ד, תורת והנהגות בית בריסק, ה'תשע"ה). מסוף העשור הראשון של המאה ה-21 מוציא תלמידו הרב משה יהודה שניידר מדי שבוע עלון בשם "פרי חיים" ובו שיחותיו, דברי תורתו ותשובות הלכתיות מהשבוע שחלף. משנת ה'תשע"ד יוצא מדי שבוע העלון "כאיל תערוג" שבו הדרכות ודברי תורה מפיו. לאחר פטירתו החל לצאת עלון נוסף בשם "שאל אביך ויגדך" ובו דברי תורה והדרכות ממנו.

יצחק רוזנגרטן היה נהגו ומקורבו משך שנים רבות. הרב יצחק לוינשטיין ר"מ בישיבת אור יהודה היה מקורבו הבולט, עד לפטירתו ב-2009. מ-2009 מקורבו הבולט ביותר ומי שהביא פעמים רבות את דבריו, גם בהקשרים פוליטיים, היה נכדו דוד שפירא. הרב גדליה הוניגסברג, הנשוי לנכדתו למד עמו והוציא מספר ספרים על הגותו. הרב משה יהודה שניידר למד עמו בחברותא בשנותיו המאוחרות והוציא עלון שבועי מדברי תורתו.

הלוויתו