מייקל ה. שטיינהרדט

מייקל ה. שטיינהרדט, שנולד ב־7 בדצמבר 1940 בניו יורק, הוא איש השקעות, יזם ופילנתרופ יהודי־אמריקאי. הוא התפרסם בעולם הפיננסי כמייסד Steinhardt Partners, מקרנות הגידור המצליחות של תקופתה, אך חותמו הציבורי ניכר לא פחות בתמיכתו בחינוך יהודי, בקשר בין צעירים יהודים לישראל, באוניברסיטאות ובמוסדות תרבות ומדע. יותר מכל מזוהה שמו עם תגלית (Taglit-Birthright Israel), התוכנית שהביאה מיליוני צעירים יהודים לביקור ראשון בישראל והפכה את המפגש עם המדינה ועם החברה הישראלית לחלק משמעותי בחייהם של רבים מהם.

מקריירה בוול סטריט להקמת Steinhardt Partners

שטיינהרדט למד בבית הספר וורטון באוניברסיטת פנסילבניה וסיים תואר ראשון בשנת 1960. את דרכו המקצועית החל כאנליסט בחברות ההשקעות Calvin Bullock ו־Loeb, Rhoades & Co., שם התמחה בניתוח חברות ובזיהוי מגמות בשווקים. בשנת 1967 הקים עם ויליאם סלומון וג'ק נאש את Steinhardt, Fine, Berkowitz, שלימים נקראה Steinhardt Partners.

הקרן פעלה בסגנון שהיה חדשני ודינמי לזמנו. היא שילבה השקעות קצרות טווח, מכירות בחסר, מינוף והימורים מחושבים על כיוון התנועה של שוקי המניות ואיגרות החוב. בין 1967 ל־1995 השיגה הקרן עבור לקוחותיה תשואה שנתית ממוצעת של 24.5%, לאחר דמי ניהול ודמי ביצוע — נתון שהיה גבוה בהרבה מביצועי מדד S&P 500 באותה תקופה. הצלחה זו הפכה את שטיינהרדט לאחת הדמויות הבולטות בדור הראשון של מנהלי קרנות הגידור המודרניים.

הקרן נסגרה בשנת 1995, לאחר שחילקה את כספי השותפים המוגבלים. החלטתו של שטיינהרדט לפרוש מעולם ההשקעות נבעה גם מתחושה שעליו להפנות את מרצו למטרות בעלות ערך ציבורי ורוחני רחב יותר. בשנת 2004 חזר לפעילות עסקית כיו״ר WisdomTree Investments, חברה שפיתחה קרנות מחקות המבוססות על מדדים של דיבידנדים ורווחים, ולא רק על שווי השוק של החברות. בכך תרם גם להפצת גישות השקעה חלופיות בשוק ההון.

פעילות עסקית והשקעות בישראל

מאז שנות ה־80 השקיע שטיינהרדט בישראל ובחברות ישראליות. בשנת 1987 הקים, בשיתוף Merrill Lynch וקבוצת כלל, קרן השקעות בישראל, ובאותה שנה השתתף ברכישת השליטה בחברת קרגל. בהמשך השקיע בחברת הטקסטיל מאקפל, שהייתה קשורה גם לתפרון, ורכש בשנת 1992 את השליטה בבנק הספנות.

בשנת 1997 הצטרף לקבוצת המשקיעים שרכשה את גרעין השליטה בבנק הפועלים בהובלת תד אריסון. בנק הפועלים רכש בהמשך את בנק הספנות, ושטיינהרדט מכר את מניותיו בבנק הפועלים בשנת 2006. לצד פעילותו הפיננסית היה מעורב גם בפרויקטים של נדל״ן, באנרגיה ובחברות ישראליות נוספות. השקעות אלה ביטאו את הקשר הכלכלי המתמשך שלו לישראל ואת אמונתו בפוטנציאל העסקי של המשק הישראלי.

תגלית: יצירת מסע משותף לדור צעיר

התרומה המזוהה ביותר עם שטיינהרדט לחיים היהודיים היא הקמת תגלית, שנוסדה בשנת 1999 יחד עם צ'רלס ברונפמן. התוכנית מעניקה לצעירים יהודים בני 18–26 מסע בן עשרה ימים בישראל ללא עלות. מטרתה אינה רק תיירות: היא יוצרת מפגש ישיר עם ההיסטוריה היהודית, עם החברה הישראלית ועם צעירים יהודים מרחבי העולם.

עבור משתתפים רבים היה זה הביקור הראשון בישראל והמפגש הראשון עם קהילה יהודית עולמית רחבה. המסע חשף אותם לאתרים היסטוריים, לחיים הישראליים ולשאלות של זהות, אחריות והמשכיות. במובן זה, תגלית הפכה השקעה פילנתרופית במיזם חינוכי לתשתית חברתית ארוכת טווח, שחיברה בין צעירים, משפחות, קהילות וארגונים יהודיים במדינות רבות.

על תרומתו להקמת התוכנית ולחיזוק הקשר בין יהדות התפוצות לישראל נבחר שטיינהרדט בשנת 2017 להדליק משואה בטקס הממלכתי לציון יום העצמאות. הבחירה בו סימלה את ההכרה בתגלית כמיזם בעל חשיבות לאומית ויהודית רחבה.

חינוך עברי, אוניברסיטאות ומוסדות תרבות

שטיינהרדט השקיע חלק ניכר מפעילותו הפילנתרופית בחינוך יהודי ובחינוך עברי. הוא ייסד רשת של בתי ספר ציבוריים־עצמאיים ללימוד עברית בארצות הברית, הפתוחים ליהודים ולמי שאינם יהודים. בתי הספר ביקשו להפוך את העברית לשפה חיה של למידה, תרבות וזהות, ולא רק למקצוע לימוד. בכך הם הרחיבו את האפשרות למשפחות אמריקאיות להעניק לילדיהן חיבור יומיומי לשפה ולמורשת היהודית.

שמו מונצח בבית הספר שטיינהרדט לתרבות, חינוך והתפתחות אנושית באוניברסיטת ניו יורק, בעקבות שתי תרומות בסך 10 מיליון דולר כל אחת. הוא תמך גם באוניברסיטת ברנדייס, בגנים הבוטניים של ניו יורק, בבתי ספר יהודיים ובמוסדות קהילתיים. תרומות אלה חיזקו מחקר, הכשרת אנשי חינוך ותשתיות שאפשרו למוסדות להמשיך לפעול לאורך שנים.

באוניברסיטת תל אביב כיהן בעבר כיו״ר חבר הנאמנים, ובשנת 2011 קיבל מן האוניברסיטה תואר דוקטור לשם כבוד. הוא תרם להקמת מוזיאון הטבע על שם שטיינהרדט, שנפתח בקמפוס האוניברסיטה ומציג את המגוון הביולוגי של ישראל ואת חשיבות השמירה על הסביבה. המוזיאון מחבר בין מחקר מדעי, חינוך ציבורי והיכרות עם הטבע המקומי, ומשרת תלמידים, משפחות, חוקרים ומבקרים.

הוא תמך גם במוזיאון ישראל, בקרן ירושלים ובמוסדות תרבות נוספים. בנוסף השתתף במימון הפקת סרטיו של עמוס קולק. מכלול זה משקף תפיסה רחבה של פילנתרופיה: לא רק תרומה לארגון יחיד, אלא בנייה של מוסדות, תוכניות ומרחבי תרבות המשפיעים על הציבור לאורך זמן.

זהות יהודית ומעורבות ציבורית

שטיינהרדט הגדיר את עצמו כמי שאינו אדם דתי, אך תיאר קשר עמוק לתרבות היהודית ולמדינת ישראל. פעילותו הציבורית נבעה במידה רבה מן הרצון לחזק את הזיקה בין יהודים בעולם לבין ישראל, וליצור עבור הדור הצעיר מסגרות שבהן הזהות היהודית יכולה להתפתח באמצעות שפה, חינוך, מסע ומפגש אישי.

הוא עמד בראש הקרן על שם שטיינהרדט לחיים יהודיים ושימש יו״ר חבר הנאמנים של תגלית. הוא הופיע בפני צעירים יהודים במסגרת ארגונים חינוכיים וקהילתיים, ותמך במוסדות העוסקים בזהות, בחינוך ובחיזוק הקשר עם ישראל. תרומותיו המצטברות למטרות יהודיות הוערכו ביותר מ־125 מיליון דולר.

כתיבה, אוספים ומורשת אישית

בשנת 2001 פרסם את האוטוביוגרפיה No Bull: My Life in and out of Markets, שבה תיאר את דרכו בעולם ההשקעות ואת המעבר מחיי מסחר פיננסיים לעשייה ציבורית ופילנתרופית. הספר מציג את השקפתו על שווקים, סיכון, משמעת וקבלת החלטות, ומספק עדות אישית להתפתחותו המקצועית.

שטיינהרדט עסק גם באיסוף אמנות, עתיקות ויודאיקה, ובמשך השנים השאיל פריטים למוזיאונים, ובהם מוזיאון ישראל. אוספיו משקפים עניין מתמשך בהיסטוריה, בתרבות ובאמנות של העולם העתיק ושל העם היהודי. לצד זאת, פרשת החזרת עתיקות לרשויות ולמדינות מוצא בשנותיו המאוחרות המחישה את הרגישות המשפטית והתרבותית הכרוכה באיסוף עתיקות, ואת החשיבות של תיעוד מקורם החוקי של פריטים המוצגים במוסדות ציבור.

מדוע מייקל ה. שטיינהרדט ראוי לציון כערך חשוב במורשת

מייקל ה. שטיינהרדט ראוי להיכלל בארכיון משום שפעל בכמה מן הזירות שעיצבו את החיים היהודיים והישראליים בעשורים האחרונים. הוא בנה קריירה פיננסית יוצאת דופן, אך הפנה חלק מרכזי ממשאביו ומכוח השפעתו להקמת מוסדות חינוך, לתמיכה באוניברסיטאות ובמוזיאונים ולחיזוק הקשר בין צעירים יהודים לישראל.

הקמת תגלית היא תרומתו המזוהה ביותר: מיזם שהפך את הביקור בישראל לחוויה מעצבת עבור צעירים יהודים רבים ויצר רשת של קשרים בין קהילות יהודיות בעולם. בתי הספר לעברית, מוזיאון הטבע באוניברסיטת תל אביב ותמיכתו במוזיאון ישראל ובמוסדות נוספים מוסיפים נדבכים של שפה, ידע, מדע ותרבות למורשת היהודית והישראלית.

לכן מקומו של שטיינהרדט במורשת (Moreshet) אינו נובע רק מהונו או ממעמדו, אלא מן המוסדות והתוכניות שסייע להקים ומהאנשים שנחשפו באמצעותם לישראל, לעברית, למדע ולתרבות יהודית. ב־Moreshet.com סיפורו מאפשר להבין כיצד פעילות עסקית יכולה להפוך, באמצעות השקעה ציבורית מתמשכת, להשפעה על זהות, חינוך וחיי קהילה בישראל ובעולם היהודי.