רן רני רהב

רן רני רהב הוא איש יחסי ציבור, תקשורת וניהול משברים ישראלי, הבעלים והיו״ר הפעיל של קבוצת רהב תקשורת, קונסול כבוד של רפובליקת איי מרשל בישראל ואחת הדמויות המזוהות ביותר עם התפתחות מקצוע יחסי הציבור בישראל. מאז שנות השמונים הוא פועל בצומת שבו נפגשים תקשורת, עסקים, ממשל, תרבות, פילנתרופיה וחברה אזרחית, ובנה משרד שהפך לשם מוכר בזירה הציבורית והעסקית בישראל.

רהב אינו רק בעל משרד יחסי ציבור. הוא אחד האנשים שהפכו את יחסי הציבור בישראל ממקצוע צדדי של הודעות לעיתונות, קשרי עיתונאים ואירועים, למערך אסטרטגי רחב של דוברות, מוניטין, ניהול משברים, קשרי קהילה, תקשורת עסקית ועמידה מול סדר יום ציבורי משתנה. דמותו הצבעונית, סגנונו הישיר, קשריו הרחבים והיכולת שלו להכניס ארגונים עסקיים ותרבותיים אל מרכז השיחה התקשורתית הפכו אותו לשחקן משמעותי בעיצוב הזירה הציבורית הישראלית.

ילדות ברמת גן ושירות בחיל האוויר

רן רהב נולד ב־29 באפריל 1964 ברמת גן וגדל בעיר. הוא התחנך בבתי ספר בעיר, ובהמשך שירת בצה״ל בחיל האוויר כמש״ק חינוך. השירות בתפקיד חינוכי־ארגוני, בתוך מערכת גדולה וממושמעת, העניק לו ניסיון מוקדם בעבודה מול אנשים, מסגרות, טקסים, מסרים וקהלים — יסודות שיחזרו בהמשך בעבודתו המקצועית בעולם התקשורת.

רהב הגיע לעולם יחסי הציבור בגיל צעיר במיוחד. לאחר שחרורו מצה״ל, כשהיה בן עשרים ושתיים, מונה למנהל מחלקת יחסי הציבור והבידור של מלון דן פנורמה תל אביב, שהיה אז מלון חדש ומרכזי. תפקיד זה חשף אותו לעולם האירוח, התדמית, האירועים, הקשר עם עיתונאים והצורך לבנות נוכחות ציבורית למותג עסקי.

כבר בגיל עשרים ושלוש מונה לדובר רשת מלונות דן. מינוי מוקדם זה סימן את יכולתו לזהות את חשיבות התקשורת העסקית בישראל המתפתחת: מלון אינו רק מקום לינה, אלא מותג, חוויה, סמל של שירות, אירוח, תיירות ותדמית לאומית. הקשר המתמשך שלו עם מלונות דן הפך לאחד הסמלים של נאמנות מקצועית ארוכת שנים בעולם שבו לקוחות ומשרדים מתחלפים לעיתים קרובות.

הקמת רהב תקשורת

בשנת 1991 הקים רהב את משרד רן רהב תקשורת ויחסי ציבור בשותפות עם איש העסקים ברוך איבצ׳ר. בתוך זמן קצר הפך המשרד לאחד הגופים הבולטים בתחום יחסי הציבור בישראל, ובהמשך נעשה רהב לבעליו המלאים. הקמת המשרד התרחשה בתקופה שבה המשק הישראלי השתנה במהירות: הפרטה, צמיחת חברות גדולות, ערוצי טלוויזיה חדשים, עיתונות כלכלית מתפתחת, פתיחות לשווקים בינלאומיים והתרחבות השיחה הציבורית סביב עסקים, מותגים ואישי ציבור.

רהב הבין מוקדם כי יחסי ציבור אינם רק קשרים טובים עם עיתונאים. הם כוללים הבנה של אינטרסים עסקיים, תזמון, מיתוג, בניית נרטיב, תגובה למשבר, יצירת אמון וניהול מתמשך של היחסים בין ארגון לבין הציבור. במובן זה, משרדו היה חלק מתהליך רחב שבו העולם העסקי הישראלי למד לדבר עם הציבור בשפה מקצועית יותר, מסודרת יותר ומודעת יותר לכוח התקשורת.

עם השנים ייצג המשרד חברות מובילות בתחומי בנקאות, תעופה, קמעונאות, תקשורת, תרופות, מזון, נדל״ן, תרבות, צרכנות וטכנולוגיה. בין הלקוחות שנקשרו בשמו לאורך השנים נמנו חברות וגופים מרכזיים כגון אל על, שופרסל, סלקום, טבע, בנק הפועלים, ישראכרט, קבוצות עסקיות, מוסדות תרבות וארגונים ציבוריים. עצם רוחב התחומים מלמד על מקומו של המשרד כצומת בין כלכלה, תקשורת ומוניטין.

יחסי ציבור כניהול מוניטין

אחד מתווי ההיכר של עבודת רהב הוא תפיסת יחסי הציבור כניהול מוניטין ולא רק כפרסום. בעידן שבו ידיעה עיתונאית, ראיון, שמועה, משבר צרכני או החלטה רגולטורית יכולים להשפיע על חברה בתוך שעות, יחסי הציבור הפכו למקצוע של ניהול סיכונים ציבוריים. רהב היה מן הדמויות שהבליטו את ההבנה הזאת בישראל.

משרדו פעל לאורך השנים גם במצבי משבר: חברות גדולות, אנשי עסקים, גופים ציבוריים ודמויות מוכרות פנו אליו כאשר נזקקו לניהול תקשורתי, להסברת עמדה, לתגובה מול ביקורת או לבניית אמון מחודש. חלק מן המקרים היו מורכבים ורגישים, והם עוררו לא פעם דיון ציבורי על כוחם של יחצנים, על יחסי הון־שלטון־עיתון ועל גבולות ההשפעה התקשורתית. עצם הדיון הזה מלמד עד כמה מקצוע יחסי הציבור נעשה מרכזי בחיים הציבוריים בישראל.

רהב עצמו הפך לדמות ציבורית לא פחות מאשר איש מקצוע מאחורי הקלעים. סגנונו הישיר, נאמנותו ללקוחותיו, נכונותו להתייצב בחזית תקשורתית והיכולת שלו ליצור אירועים ותשומת לב הפכו אותו למזוהה עם מקצוע שנוהג בדרך כלל להישאר מאחורי הקלעים. בכך הוא שינה גם את דימוי היחצן בישראל: לא רק מתווך שקט, אלא גורם גלוי, דעתן, פעיל ובעל משקל.

קשרי עסקים, תקשורת ותרבות

רהב פעל במשך שנים בסביבה שבה התקשורת הישראלית נעשתה תחרותית ומהירה יותר. המעבר מערוץ טלוויזיה מרכזי אחד לריבוי ערוצים, התפתחות העיתונות הכלכלית, הופעת האינטרנט והרשתות החברתיות, והתחזקות השיח הציבורי סביב חברות גדולות — כל אלה דרשו מאנשי יחסי ציבור הבנה רחבה יותר של המרחב הציבורי.

בזירה זו בנה רהב מערכת קשרים עם עיתונאים, עורכים, אנשי עסקים, מנהלי חברות, אמנים, אנשי תרבות, ראשי מוסדות ואישי ציבור. קשרים אלה היו חלק חשוב מכוחו המקצועי, אך גם חלק מן השינוי שעבר המקצוע: יחסי ציבור נעשו תחום המחייב ניהול רשתות אנושיות, הבנה של מוסדות, ידע תקשורתי ואינטואיציה לגבי מה יעניין את הציבור.

רהב ורעייתו הילה ידועים גם כמארחים של אירועי חברה, תרבות וצדקה שבהם נפגשים אנשי עסקים, אנשי תקשורת, יוצרים, מנהלים, דיפלומטים ואישי ציבור. אירועים אלה שיקפו את מקומם כזוג הנמצא בצומת חברתי רחב, ואת ההבנה שתקשורת אינה מתרחשת רק במסיבת עיתונאים או באולפן, אלא גם במפגשים, ברשתות אמון ובבניית קהילה סביב מוסדות ויוזמות.

הילה רהב והשותפות המשפחתית־מקצועית

בשנת 1992 נישא רני רהב להילה קליין, לימים הילה רהב. לשניים בן אחד. הילה רהב היא דמות מקצועית וציבורית בזכות עצמה: מנכ״לית ברהב תקשורת, יו״ר אגודת ידידי תיאטרון בית ליסין על שם ברוך איבצ׳ר, ופעילה מרכזית במפגש שבין תקשורת, תרבות, חברה ועסקים.

השותפות בין רני והילה רהב היא חלק משמעותי מסיפורו הציבורי. היא אינה רק פרט משפחתי אלא גם מודל של עבודה משותפת לאורך שנים בתוך עולם תובעני, מהיר ולעיתים לחוץ מאוד. ביחד יצרו השניים בית ומרחב ציבורי המזוהים עם אירוח, תרבות, אמנות, קשרים חברתיים ופעילות למען מוסדות ועמותות.

בני הזוג ידועים גם כאספני אמנות ישראלית. אוסף אמנות אינו רק תחביב פרטי; במקרה שלהם הוא מתחבר למעורבות רחבה במוסדות תרבות, בתיאטרון, במוזיאונים ובחיי האמנות בישראל. בכך מתרחבת דמותו של רהב מעבר לעולם העסקי הצר אל תמיכה, נוכחות ועניין מתמשך בתרבות ישראלית.

פעילות ציבורית, תרבותית ופילנתרופית

לצד פעילותו העסקית, רהב מעורב במשך שנים במוסדות ציבור, תרבות ורווחה. הוא נקשר לפעילות למען אלו״ט, וראייטי ישראל, האגודה למלחמה באיידס, בתי חולים, מוזיאונים ותיאטראות. פעילות זו מדגישה צד חשוב במעמדו: הקשרים, הידע והנוכחות התקשורתית אינם משמשים רק לקידום חברות מסחריות, אלא גם ליצירת מודעות, תמיכה ציבורית וגיוס משאבים למוסדות חברתיים ותרבותיים.

בעולם שבו עמותות ומוסדות תרבות זקוקים לחשיפה ציבורית, קשר עם תורמים ויכולת לספר את סיפורם, אנשי תקשורת מנוסים יכולים לתרום לא רק כסף אלא גם גישה, אסטרטגיה וקשרים. תרומתו של רהב למוסדות כאלה היא חלק מן המורשת הציבורית שלו, במיוחד משום שהיא משקפת את המקום שבו יחסי ציבור הופכים לכלי של חברה אזרחית.

אירועי התרבות והצדקה שבהם היו מעורבים רני והילה רהב חיברו בין עולם העסקים לבין תיאטרון, אמנות, רפואה, חינוך ורווחה. גם כאשר אירועים כאלה עוררו לעיתים ביקורת על יחסי קרבה בין בעלי כוח, הם שיקפו בפועל את אחד המאפיינים המרכזיים של החברה הישראלית: מוסדות ציבוריים רבים נשענים על רשתות של מחויבות אזרחית, פילנתרופיה, קשרים אישיים ותמיכה ציבורית.

קונסול כבוד של איי מרשל בישראל

בשנת 2007 החל רהב לשמש קונסול כבוד של רפובליקת איי מרשל בישראל, לבקשת איי מרשל ובתיאום עם משרד החוץ הישראלי. תפקיד קונסול כבוד שונה מתפקיד שגריר מקצועי, אך הוא בעל משמעות ביחסים בין מדינות קטנות, קהילות, משלחות, מוסדות רפואיים, תרבותיים וחינוכיים.

במסגרת זו היה רהב מעורב בקשרי ידידות, אירוח, ייצוג, משלחות ופעילות ציבורית הקשורה לאיי מרשל ולישראל. הקשר עם מדינת איים באוקיינוס השקט עשוי להיראות רחוק מן הזירה הישראלית היומיומית, אך עבור ישראל יש חשיבות מיוחדת למערכות יחסים עם מדינות קטנות באו״ם ובזירה הבין־לאומית. תפקידו של רהב מדגים כיצד קשרים אזרחיים, דיפלומטיה רכה ויוזמה אישית יכולים להשלים את עבודת המדינה הרשמית.

היבט זה מוסיף למורשתו רובד בין־לאומי. רהב אינו רק יועץ תקשורת מקומי; הוא גם דמות שפעלה במרחב של יחסי ציבור, דיפלומטיה אזרחית וייצוג בין מדינתי, והשתמש בכישורי האירוח, התקשורת והקישור שלו כדי לחבר בין ישראל לבין זירה רחוקה מבחינה גאוגרפית אך משמעותית מבחינה מדינית.

נוכחות בטלוויזיה ובשיח הציבורי

לצד עבודתו המקצועית מאחורי הקלעים, רהב הופיע גם בקדמת הבמה התקשורתית. בשנת 2013 שימש כשופט בעונה הראשונה של התוכנית הכוכב הבא. בשנת 2019 החל להגיש עם שרון גל את תוכנית האירוח שרון ורני בע״מ ברשת 13, ובהמשך הופיע בתוכניות אקטואליה ופאנלים טלוויזיוניים.

המעבר של איש יחסי ציבור למסך הטלוויזיה אינו מקרי. הוא משקף את טשטוש הגבולות בין מומחי תקשורת, פרשנים, דמויות ציבוריות ובעלי השפעה. רהב ידע לא רק לייעץ לאחרים כיצד לדבר עם הציבור, אלא גם לדבר בעצמו אל הציבור — לעיתים באופן חד, רגשי וישיר מאוד.

נוכחות זו הרחיבה את ההיכרות הציבורית איתו מעבר למעגלי עסקים ותקשורת. היא הציבה אותו כחלק מן התרבות הפופולרית הישראלית, שבה אנשי עסקים, אנשי תקשורת, אמנים ויועצים ציבוריים נעשים לעיתים דמויות מוכרות בפני עצמן. בכך הפך רהב לאחד הסמלים של עידן שבו תקשורת היא לא רק מקצוע אלא גם במה, זהות וסגנון חיים.

מקצוע שנוי במחלוקת אך חיוני

יחסי ציבור הם מקצוע שמטבעו מעורר שאלות: מי מעצב את סדר היום, מי מדבר בשם מי, כיצד משברים מוסברים, מהו הגבול בין ייצוג לגיטימי לבין השפעה מוגזמת, וכיצד הציבור יכול לדעת מהו מידע ומהי אסטרטגיה תקשורתית. רהב, בשל מרכזיותו וסגנונו, עמד לא פעם במרכז דיונים כאלה.

חשוב לומר זאת בלי להפוך את סיפור חייו לרשימת פרשיות. רהב פעל לאורך שנים בתחום שבו נאמנות ללקוח, מאבק על מוניטין, הגנה בעת משבר ועמידה מול עיתונאים הם חלק מן המקצוע. לעיתים הדבר הוביל לעימותים ציבוריים, משפטיים או תקשורתיים; לעיתים גם לביקורת על סגנון, כוח וקִרבה למוקדי השפעה. עם זאת, עצם העובדה ששמו נקשר שוב ושוב לשאלות אלה מלמדת עד כמה הוא עמד בלב המקצוע ולא בשוליו.

מורשתו המקצועית נבחנת לכן בשני רבדים: מצד אחד, בניית משרד גדול, השפעה על סטנדרטים מקצועיים וייצוג גופים מרכזיים במשק; מצד אחר, הצבת שאלות חשובות על תפקידם של יחסי ציבור בדמוקרטיה תקשורתית. דמותו מאפשרת להבין כיצד חברה מודרנית מנהלת מוניטין, משברים, כוח, תרבות ותקשורת.

השפעה על תקשורת ישראלית ועסקים ישראליים

במשך יותר משלושה עשורים היה רהב חלק מן האופן שבו חברות ישראליות למדו לדבר עם הציבור. הוא פעל בתקופה שבה חברה גדולה אינה יכולה להסתפק במוצר, בשירות או במאזן כספי; היא זקוקה לסיפור, למוניטין, לאמון, לקשר עם לקוחות, למענה למשברים וליכולת להסביר את מקומה בחברה.

השפעה זו ניכרת גם בכך שמשרדו טיפל בתחומים מגוונים מאוד: חברות מסחריות, תעשייה, פיננסים, תעופה, קמעונאות, תרבות, בריאות, טכנולוגיה ומוסדות ציבור. בכל אחד מן התחומים הללו יש קהל אחר, עיתונות אחרת, סיכון אחר ושפה אחרת. היכולת לפעול ביניהם מחייבת לא רק קשרים אלא גם הבנה של החברה הישראלית על רבדיה.

רהב תרם גם לביסוס מעמדו של איש יחסי הציבור כיועץ אסטרטגי להנהלה בכירה. בעבר נתפס התחום לעיתים כטכני או משני; בעידן שבו כל החלטה יכולה להפוך לכותרת, איש תקשורת בכיר יושב קרוב יותר לשולחן קבלת ההחלטות. זהו אחד השינויים המרכזיים שהקריירה שלו משקפת.

דמות ישראלית של קשרים, נאמנות ועשייה

אחד הדברים הבולטים בדמותו של רהב הוא השילוב בין מקצוענות עסקית לבין רגש גלוי. הוא ידוע כאדם שמדבר בהתלהבות על לקוחותיו, חבריו, רעייתו, מוסדות שהוא אוהב והמדינה שבה הוא חי. בעולם תקשורתי שנוטה לעיתים לציניות, רהב בחר לא פעם בסגנון פומבי של נאמנות, התרגשות והזדהות.

הסגנון הזה אינו מתאים לכל טעם, אך הוא חלק מן הסיבה לכך שנעשה דמות מוכרת. רהב מגלם סוג ישראלי מאוד של תקשורת: ישירה, חמה, לעיתים סוערת, אישית מאוד, מחוברת לקשרים ולחברויות, ולא תמיד מופרדת בקפדנות בין עסק, חברה, תרבות ומשפחה. בכך הוא משקף משהו מן החברה שבתוכה פעל.

דווקא משום כך, סיפורו חשוב להבנת ישראל המודרנית. הוא אינו סיפור של פוליטיקאי, גנרל, סופר או מדען, אלא של אדם שבנה כוח באמצעות תקשורת, אמון, קשרים וניהול תדמית. בחברה שבה המרחב הציבורי נעשה מרכזי כל כך, זהו כוח ממשי.

מדוע רן רני רהב ראוי לציון כערך חשוב במורשת

רן רני רהב ראוי לציון כערך חשוב בארכיון מורשת (Moreshet) מפני שהוא אחת הדמויות המרכזיות בעיצוב מקצוע יחסי הציבור והתקשורת העסקית בישראל. הוא בנה משרד גדול ומשפיע, ייצג חברות ומוסדות מרכזיים במשק, סייע להפוך יחסי ציבור לתחום אסטרטגי של ניהול מוניטין ומשברים, ופעל במשך עשרות שנים בצומת שבו עסקים, תרבות, עיתונות, פילנתרופיה ודיפלומטיה אזרחית נפגשים.

Moreshet.com מתעד את רהב משום שמורשת יהודית וישראלית אינה נבנית רק בשדות הקרב, בכנסת, במעבדה או בספרות, אלא גם במרחב הציבורי שבו מוסדות, חברות, אמנים, עמותות ואנשים לומדים לדבר עם החברה. מקומו של רהב במורשת (Moreshet) נובע מן ההשפעה שלו על תרבות התקשורת הישראלית, מן התרומה שלו למוסדות תרבות ורווחה, מן הייצוג הדיפלומטי האזרחי של איי מרשל בישראל, ומן העובדה שהוא מגלם פרק חשוב בסיפור התבגרותה של ישראל כחברה תקשורתית, עסקית וציבורית מודרנית.