רוזאן בר

רוזאן שרי בר (נולדה ב-3 בנובמבר 1952) היא קומיקאית, שחקנית, כותבת ומפיקה אמריקאית-יהודייה, מן הדמויות הבולטות שעיצבו את הקומדיה הטלוויזיונית בארצות הברית מסוף המאה ה-20. היא פרצה לתודעה בסטנד-אפ, והפכה את דמותה של עקרת הבית העובדת, אם המשפחה ומפרנסת הבית למרכז של הומור, מאבק וזהות. סדרת הטלוויזיה רוזאן, שנשאה את שמה וכיכבה בה, הציגה משפחה ממעמד העובדים באופן ישיר ולא מהודר, והשפיעה על האופן שבו הטלוויזיה האמריקאית תיארה נשים, משפחות וקשיים כלכליים.

מן הבמה אל דמותה של עקרת הבית האמריקאית

בר גדלה בסולט לייק סיטי, יוטה, במשפחה יהודית ששמרה על זיקתה ליהדות לצד קשרים עם הכנסייה המורמונית. היא הייתה הבכורה מבין ארבעה ילדים. סבה וסבתה מצד אביה היו מהגרים יהודים מן האימפריה הרוסית, ומשפחת אמה הגיעה מאוסטריה-הונגריה ומליטא. ילדותה הייתה מורכבת, ובגיל 16 אושפזה במשך שמונה חודשים בעקבות פגיעת ראש ותמורות קשות בהתנהגותה. בגיל 17 ילדה בת, ברנדי אן בראון, שנמסרה לאימוץ; השתיים התאחדו שנים לאחר מכן.

בשנות השבעים עברה בר לקולורדו והחלה להופיע במועדוני סטנד-אפ. בתחילת שנות השמונים בנתה מופע שהתבסס על חיי היומיום של עקרת בית אמריקאית ממעמד הביניים. הביטוי "אלת הבית" שהכניסה למופע שלה הפך לחלק מהדימוי הציבורי שלה: לא דמות נשית מושלמת או פסיבית, אלא אישה עייפה, חריפה, מצחיקה ומעשית, המתמודדת עם עבודה, ילדים, זוגיות והוצאות. הופעותיה ב-The Tonight Show ובתוכניות קומיות מרכזיות הובילו אותה לבמה הלאומית, וב-1987 זכתה במופע מיוחד של HBO ובפרס American Comedy Award.

רוזאן: משפחת קונר והקול של מעמד העובדים

ב-1988 עלתה ברשת ABC הסדרה רוזאן, שבה גילמה בר את רוזאן קונר, אם למשפחה העובדת במפעל ומנסה להחזיק יחד בית, עבודה וילדים. הסדרה לא הציגה את מעמד העובדים כרקע קישוטי, אלא כעולם חברתי שלם: שכר נמוך, חובות, אבטלה, יחסי עבודה, גידול ילדים, נישואים, בריאות והפער בין חלום השפע האמריקאי לבין החיים בפועל.

הפרק הראשון נצפה על ידי כ-21.4 מיליון משקי בית והפך לבכורת הסדרה הנצפית ביותר של אותה עונת טלוויזיה. הסדרה שודרה במשך תשע עונות, מ-1988 עד 1997, ובה הופיעו ג'ון גודמן, לורי מטקאלף, שרה גילברט ושחקנים נוספים. בר זכתה על תפקידה בפרס אמי, בפרס גלובוס הזהב, בפרס Kids' Choice ובשלושה פרסי American Comedy.

חשיבותה של הסדרה חרגה מן הרייטינג. בר ביקשה להציג אם חזקה שאינה קורבן ושאינה חיה לפי אידיאל צרכני או מגדרי מצוחצח. בכך פתחה מרחב טלוויזיוני לדמויות של נשים עובדות, משפחות בעלות הכנסה מוגבלת ואנשים שהתרבות הפופולרית נטתה להשאיר בשוליים. הסדרה גם נתנה מקום לדמויות ולנושאים חברתיים שלא תמיד הופיעו בקומדיות משפחתיות בפריים-טיים, וסייעה להפוך את חיי היומיום של מעמד העובדים לחומר ראוי לסיפור, לצחוק ולהזדהות.

יצירה, ספרים והופעות נוספות

בר לא הסתפקה במשחק. היא השתתפה בעיצוב הסגנון והכיוון של הסדרה, ובהמשך העניקה הזדמנויות כתיבה מוקדמות ליוצרים כמו איימי שרמן-פלדינו וג'וס וידון, שעבדו על רוזאן. בשנת 1989 פרסמה את האוטוביוגרפיה Roseanne: My Life as a Woman, וב-1994 את My Lives. בספריה שילבה את סיפור עלייתה לבמה עם התבוננות בזהות, במשפחה, באימהות ובחוויות חיים קשות.

ב-1989 הופיעה בסרט She-Devil, וב-1991 דיבבה בסרט Look Who's Talking Too. היא הופיעה שלוש פעמים ב-Saturday Night Live, גילמה את המכשפה הרעה מן המערב בהפקה של The Wizard of Oz במדיסון סקוור גארדן, והנחתה את תוכנית האירוח The Roseanne Show בשנים 1998–2000. בשנת 1994 הייתה הקומיקאית הראשונה שהנחתה לבדה את טקס פרסי MTV Video Music Awards.

לאחר סיום הסדרה חזרה בר שוב ושוב לסטנד-אפ. היא הופיעה בספיישל של HBO, יצאה לסיבוב הופעות עולמי, הנחתה תוכניות רדיו עם בן זוגה ג'וני ארגנט, והשתתפה בתוכניות טלוויזיה, בתחרויות קומיות ובסרט תיעודי על עולם הסטנד-אפ. בשנת 2011 פרסמה את הספר Roseannearchy: Dispatches from the Nut Farm, ובאותה שנה השתתפה בתוכנית המציאות Roseanne's Nuts, שעסקה בחייה בחווה בהוואי.

זהות יהודית, מעורבות ציבורית וחזרה למסך

היהדות הייתה חלק מן הסיפור המשפחתי והתרבותי של בר, גם כאשר ילדותה כללה השפעות מורמוניות. היא סיפרה על בית שבו התקיימו זה לצד זה מסורות יהודיות ונוצריות, ובהמשך למדה קבלה במרכז הקבלה. זיקתה ליהדות ולישראל השתנתה לאורך השנים: לאחר ביקורת חריפה שהשמיעה כלפי ישראל ב-2008, הצהירה בשנים שלאחר מכן על תמיכה נלהבת בישראל וביקרה בה לראשונה ב-2019. בביקורה בשומרון הדגישה את הקשר ההיסטורי של העם היהודי לארץ ישראל ואת תפיסתה את החלוצים כמגינים על היהדות ועל העם היהודי.

ב-2012 התמודדה בר על מועמדות המפלגה הירוקה לנשיאות ארצות הברית, ולאחר שלא זכתה במועמדות התמודדה מטעם מפלגת השלום והחופש. היא קיבלה 67,326 קולות בבחירות הכלליות. אף שלא הייתה מועמדת מרכזית, הקמפיין שלה ביטא את המעבר שלה מן הבמה הקומית אל פעילות ציבורית ישירה ואת רצונה לעסוק בכלכלה, בבריאות, במדיטציה ובמעמד האזרח הפשוט.

ב-2018 שבה רוזאן לעונה עשירית עם רוב צוות השחקנים המקורי וזכתה לנתוני צפייה גבוהים. לאחר ציוץ שפרסמה ברשתות החברתיות ביטלה ABC את הסדרה, ובהמשך נוצרה סדרת הספין-אוף The Conners ללא השתתפותה. בשנת 2023 יצא ספיישל הסטנד-אפ שלה Cancel This!. פרקים אלה משקפים את מורכבות הקריירה שלה: הישגיה האמנותיים והתרבותיים נשענים על יכולתה ליצור דמות ציבורית בלתי נשכחת, אך גם על סגנון תקשורתי ישיר ולעיתים מתריס.

מדוע רוזאן בר ראויה לציון כערך חשוב במורשת

רוזאן בר ראויה להיכלל בארכיון משום שהשפעתה ניכרת לא רק בפרסים שקיבלה, אלא בשינוי שהובילה בתרבות הפופולרית. באמצעות הסטנד-אפ והסדרה רוזאן היא הביאה אל מרכז הטלוויזיה האמריקאית את קולה של אישה יהודייה-אמריקאית ושל משפחות ממעמד העובדים, והפכה חוויות יומיומיות של עבודה, הורות, לחץ כלכלי ומאבק על כבוד לחומר תרבותי מרכזי.

עבור המורשת היהודית והישראלית, סיפורה מוסיף דוגמה לזהות יהודית אמריקאית מורכבת: זהות המשלבת משפחתיות, מסורת, פופולריות, ביקורת חברתית וזיקה משתנה לישראל. עבור העולם הרחב, הקריירה שלה ממחישה כיצד קומדיה יכולה לפתוח שיחה על מעמד, מגדר, משפחה והשתייכות. משום שהותירה חותם ברור על הטלוויזיה, על הקומדיה ועל ייצוגן של נשים ומשפחות עובדות, מקומה של רוזאן בר שמור במורשת (Moreshet) וב-Moreshet.com.