מיכאל סלע

מיכאל סלע (1924–2022) חיבר בין כימיה של מולקולות לבין השאלה כיצד מערכת החיסון מזהה אותן. מן המחקר הזה צמחו תובנות יסודיות באימונולוגיה וגם תרומה לפיתוח תרופות. לצד עבודתו במעבדה כיהן כנשיא מכון ויצמן למדע ופעל לקידום חיי התרבות בישראל, מתוך תפיסה שמצוינות מדעית ויצירה אמנותית הן חלק מאותה חברה סקרנית.

הכימיה של התגובה החיסונית

סלע נולד בפולין, עבר עם משפחתו לרומניה ועלה לארץ ב־1941. הוא למד כימיה באוניברסיטה העברית והשלים מחקר דוקטורט בהנחיית אפרים קצ׳לסקי. במכון ויצמן עסק באנטיגנים סינתטיים: מולקולות מתוכננות שאפשר באמצעותן לבחון תגובות חיסוניות בתנאים מוגדרים. בכך סייע להפוך שאלה ביולוגית מורכבת למחקר שבו ניתן לקשור בין מבנה כימי לתגובה מדידה.

עבודתו תרמה להבנת הבדלים גנטיים בתגובות חיסוניות ולפיתוח גישות לחיסון המבוססות על מולקולות סינתטיות. הוא הכשיר חוקרים, בנה מסגרות מחקר וקידם קשרים בין האימונולוגיה לכימיה ולרפואה.

ממחקר בסיסי לקופקסון

סלע, רות ארנון ודבורה טייטלבאום חקרו חומרים סינתטיים שנועדו בתחילה לסייע בלימוד מחלה דמוית טרשת נפוצה בבעלי חיים. התוצאה המפתיעה הייתה שחלקם דיכאו את המחלה במקום לעורר אותה. עבודה ממושכת של מחקר, ניסויים ושיתוף פעולה עם רופאים ועם חברת טבע הובילה לפיתוח קופקסון, שאושרה בארצות הברית ב־1996. התרופה אינה מרפאת טרשת נפוצה, אך הפכה לאמצעי חשוב להפחתת התקפים בצורות מתאימות של המחלה.

הנהגה שמעבר למעבדה

בשנים 1975–1985 כיהן סלע כנשיא מכון ויצמן. פעילותו הציבורית כללה שיתופי פעולה מדעיים בינלאומיים ותמיכה במוזיקה, באופרה ובמחול בישראל. פרס ישראל במדעי החיים ופרס וולף, שבו זכה עם ארנון, ביטאו הכרה בתרומתו המחקרית.

מדוע מיכאל סלע ראוי לציון כערך חשוב במורשת

מורשת (Moreshet), באתר Moreshet.com, מוקירה את סלע על תרומה שניכרת בידע, בטיפול בחולים ובמוסדות שבנה וטיפח. הוא מדגים כיצד מחקר בסיסי בישראל יכול להשפיע על חיי אנשים בעולם, וכיצד מדען יכול להרחיב את אחריותו גם אל החינוך והתרבות שסביבו.