מיכאל לויט

מיכאל לויט, יליד 1947, היה מן המדענים שהראו שאפשר להשתמש במחשב כדי להבין כיצד מולקולות החיים מאורגנות ומשתנות. עבודתו על חלבונים ועל מערכות כימיות מורכבות סייעה לבסס את הביולוגיה החישובית כתחום מרכזי. ב־2013 חלק עם אריה ורשל ומרטין קרפלוס את פרס נובל לכימיה על פיתוח מודלים מרובי־סקאלות.

מסלול בין קהילות מדעיות

לויט נולד בפרטוריה למשפחה יהודית, עבר לאנגליה ולמד פיזיקה בקינגס קולג׳ לונדון. הקשר עם ישראל ועם מכון ויצמן נוצר בראשית דרכו המחקרית, בעבודה בסביבתו של שניאור ליפסון. הוא השלים דוקטורט בקיימברידג׳, חזר בהמשך למכון ויצמן והיה גם לאזרח ישראלי. לאחר מכן פיתח את מחקרו בסטנפורד. מסלולו המחיש את כוחה של תנועה בין מוסדות, שיטות ורעיונות.

מה אפשר ללמוד ממודל

חלבון אינו פסל קבוע: הוא מתקפל, נע ומגיב לסביבה. לויט פיתח גישות חישוביות לחקר מבנים מולקולריים, התנועה שלהם והכוחות הפועלים בהם. מודלים ברמות פירוט שונות מאפשרים לבחון תהליכים שלא ניתן לחשב בקלות אם מתארים כל חלק באותה רמת דיוק.

בשיתוף פעולה עם ורשל תרם ליצירת כלים שחיברו בין תיאורים פיזיקליים שונים של מערכות מורכבות. הגישות האלה קידמו את היכולת לקשור בין צורת החלבון לבין תפקודו ולבחון רעיונות על קיפול ועל פעילות. ערכו של המודל הוא בהסבר ובהשערות שניתן לבדוק בניסוי, ולא בהחלפת הבדיקה הניסויית.

תשתית לדורות של מחקר

כלים חישוביים מן הסוג שסייע לפתח נעשו חלק מרכזי בביולוגיה מבנית ובמחקר תרופות. לויט תרם גם להכשרת חוקרים ולעידוד חשיבה שחוצה את הגבולות המסורתיים בין מתמטיקה, פיזיקה ומדעי החיים.

מדוע מיכאל לויט ראוי לציון כערך חשוב במורשת

במורשת (Moreshet), באתר Moreshet.com, לויט ראוי לציון כחלק מן התרומה היהודית והישראלית לשינוי דרכי העבודה במדע. הישגו ניכר ביכולתם של חוקרים רבים לבחון מערכות מורכבות יותר ולשאול שאלות מדויקות יותר על המנגנונים שמקיימים את החיים.