יהודה וזהר זיסאפל

יהודה זיסאפל (12 באפריל 1942 – 10 במרץ 2024) ואחיו זהר זיסאפל (15 בפברואר 1949 – 20 במאי 2023) נמנו עם הדמויות שעיצבו את תעשיית ההיי־טק הישראלית מראשיתה. באמצעות קבוצת רד־בינת הם לא הסתפקו בשיווק טכנולוגיה מחו״ל, אלא בנו בישראל חברות שפיתחו, ייצרו וייצאו מוצרי תקשורת נתונים. המבנה המבוזר שיצרו אפשר לצוותים קטנים לפעול כחברות עצמאיות, וטיפח סביבם שכבה רחבה של מנהלים, מהנדסים ויזמים שהמשיכו להקים מיזמים משלהם.

השפעתם חרגה מעולם העסקים. האחים השקיעו במחקר, בביוטכנולוגיה ובננו־אלקטרוניקה, העניקו מלגות לסטודנטים מעוטי אמצעים, סייעו לבני נוער לשפר את הישגיהם במתמטיקה והעמידו כלי נגינה איכותיים לרשות מוזיקאים צעירים. כך חיברו בין יזמות טכנולוגית לבין בניית תשתית אנושית ומדעית למדינת ישראל.

מתל אביב אל הנדסת החשמל

האחים נולדו בתל אביב למשפחה של יוצאי פולין. הוריהם, שרה ומשה זיסאפל, ניהלו חנות נעליים ברחוב הרצל, שהיה אז אחד מצירי המסחר המרכזיים בעיר. מן העסק המשפחתי הקטן יצאו שני אחים שבחרו במסלול של הנדסה, ניהול ויזמות תעשייתית.

יהודה למד הנדסת חשמל בטכניון במהלך שירותו הצבאי והשלים במוסד תואר ראשון ותואר שני. בהמשך קיבל תואר שני במנהל עסקים מאוניברסיטת תל אביב. הוא נפצע במלחמת ששת הימים, ולאחר תקופת האשפוז הצטרף למוטורולה ישראל, שם התקדם לניהול מחלקת הנדסת המערכות. הניסיון הזה העניק לו היכרות מעשית עם צורכי התקשורת של המשק הישראלי ועם הדרך שבה חברות טכנולוגיה בינלאומיות הופכות ידע הנדסי למוצרים.

זהר למד אף הוא הנדסת חשמל בטכניון ולאחר מכן מנהל עסקים באוניברסיטת תל אביב. במסגרת עבודתו הטכנולוגית־ביטחונית הוענק לו בשנת 1977 פרס ביטחון ישראל. השילוב בין הכשרתם ההנדסית לבין הבנתם העסקית היה בסיס לשותפות ארוכת השנים ביניהם.

מביטקום לרד־בינת

הבאת טכנולוגיות תקשורת לישראל

בשנת 1975 הקים יהודה את ביטקום סוכנויות, חברה קטנה ששיווקה מוצרי תקשורת וייצגה בישראל יצרנים בינלאומיים. החברה, ששמה שונה לימים לבינת תקשורת מחשבים, סייעה להכניס לשוק המקומי טכנולוגיות תקשורת חדשות בתקופה שבה תשתיות המחשוב והעברת הנתונים בישראל היו עדיין בשלבי התפתחות.

אולם האחים ביקשו לעשות יותר מייבוא ושיווק. בתחילת שנות השמונים הצטרף זהר אל יהודה, והשניים פנו לפיתוח ולייצור של ציוד תקשורת בישראל עבור השוק העולמי. רד תקשורת מחשבים, שהקימו יחד, נעשתה לחברה הוותיקה במשפחת החברות רד־בינת ולבסיס שממנו צמחו מיזמים נוספים.

מודל של חברות עצמאיות

במהלך השנים הוקמו במסגרת רד־בינת עשרות חברות שפיתחו, ייצרו ושיווקו פתרונות בתחומי תקשורת הנתונים, הרשתות והטלקומוניקציה. במקום לרכז את כל הפעילות בתאגיד אחד, האחים העדיפו חברות עצמאיות יחסית, שכל אחת מהן התמקדה בשוק ובטכנולוגיה מוגדרים. החברות נהנו מניסיון משותף, מקשרים עסקיים ומסיוע ניהולי, אך שמרו על זריזות ועל אחריות יזמית.

המודל הזה היה משמעותי משום שהוא יצר לא רק מוצרים וחברות אלא גם אנשים בעלי ניסיון בהקמת עסק טכנולוגי, בפיתוח מוצר ובחדירה לשווקים בינלאומיים. מחקר של אוניברסיטת תל אביב שפורסם ב־2012 זיהה כ־56 יזמים סדרתיים שצמחו בחברות שהקימו האחים. במובן זה, רד־בינת שימשה בית ספר מעשי ליזמות והשפיעה על התרחבותה של תעשיית ההיי־טק הישראלית מעבר לגבולות הקבוצה עצמה.

בין החברות המזוהות עם המשפחה העסקית נמצאת רדוור, המתמחה בפתרונות לרשתות וליישומים ובראשה עמד בנו של יהודה, רועי זיסאפל. בתו של זהר, כליל זיסאפל, פנתה לעולם הספרות. המשכיות זו משקפת את רוחב עולמם של האחים: טכנולוגיה ותעשייה לצד תרבות ומוזיקה.

ביוטכנולוגיה, תרופות ותשתית מחקר

פעילותם היזמית של האחים לא נותרה מוגבלת לתקשורת. בדצמבר 1991 הקימו יהודה ורעייתו, פרופ׳ נאווה זיסאפל, חוקרת נוירוכימיה באוניברסיטת תל אביב, את חברת התרופות נעורים. החברה פיתחה תכשיר מלטונין בשחרור מושהה לטיפול בנדודי שינה, בהתבסס על מחקריה של נאווה בתחום. התרופה המאושרת הראשונה של החברה הושקה באיחוד האירופי בשנת 2007. המיזם המחיש כיצד מחקר אקדמי ישראלי יכול להתקדם לעבר פיתוח רפואי שימושי ומוצר המגיע למטופלים.

יהודה וזהר הקימו גם את חממת רד ביומד, שסיפקה לפרויקטים ביו־רפואיים מקום, מימון ראשוני ושירותי תמיכה. החממה הרחיבה אל מדעי החיים את הגישה שאפיינה את פעילותם הטכנולוגית: הענקת מסגרת מעשית לצוותים קטנים כדי שיוכלו להפוך רעיון מדעי לחברה ולמוצר.

תרומתם בסך 4.5 מיליון דולר לטכניון סייעה בהקמת המרכז לננו־אלקטרוניקה על שם הוריהם, שרה ומשה זיסאפל. המרכז נועד לחזק תשתית מחקרית המחייבת ציוד מתקדם ושיתוף פעולה בין חוקרים מתחומים שונים. בכך השקיעו האחים לא רק בחברות שבבעלותם, אלא גם ביכולת ארוכת הטווח של חוקרים ומהנדסים בישראל לפעול בחזית המדע והטכנולוגיה.

חינוך, נגישות ומוזיקה

הפילנתרופיה של האחים התמקדה ביצירת הזדמנויות. עמותת רד העניקה מדי שנה מאות מלגות לסטודנטים מצטיינים מעוטי אמצעים שלמדו הנדסה ומדעי המחשב. התמיכה סייעה לסטודנטים להיכנס לתחומים שהיו מרכזיים לצמיחת המשק הישראלי, ובו בזמן הרחיבה את מאגר הכישרונות שעמד לרשות התעשייה.

העמותה תרמה מדי שנה גם כ־15 חדרי מחשבים לפנימיות ולמוסדות חינוך ששירתו ילדים ובני נוער בסיכון. בתקופות שבהן מחשב וחיבור לטכנולוגיה לא היו מובנים מאליהם בכל בית או בית ספר, חדרים אלה סיפקו גישה לכלי לימוד ולמיומנויות שנעשו חיוניות להשכלה ולתעסוקה.

תחת ארגון בוגרי הטכניון, שבראשו עמד יהודה במשך שש שנים, יזמו האחים תוכניות שבהן בוגרי הטכניון שימשו חונכים ומורים. התוכנית ״פועלים מ־3 ל־5״ נועדה לסייע לבני נוער בצפון ובדרום לעבור משלוש לחמש יחידות לימוד במתמטיקה. תוכנית ״עיר מצוינת״, שיהודה יזם בבת ים, פעלה למען תלמידים במרכז הארץ שלמדו במסגרות שחסרו משאבים לטיפוח מצוינות. מיזם נוסף, ״מהנדסים מהפריפריה״, סייע לחיילים קרביים משוחררים מן הפריפריה לשפר את נתוני הקבלה שלהם ולפנות ללימודים אקדמיים במדעים ובהנדסה.

לצד המדע והטכנולוגיה טיפחו האחים גם מוזיקה. יהודה ניגן בכינור מנעוריו ואסף כינורות עתיקים. עמותת רד השאילה כלי נגינה לתלמידים ולנגנים מצטיינים, ובהם כינור גוארנרי דל ג׳זו שהועמד לרשות הכנר אקרט לורנצן, שכיהן כנגן הראשי של התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון. זו הייתה דרך מעשית לשמר כלי תרבות נדירים כחלק מחיים מוזיקליים פעילים, ולא רק כאוספים סגורים.

הוקרה על יזמות ותרומה ציבורית

בשנת 1994 קיבלו יהודה וזהר את פרס היזמות של בית הספר למנהל עסקים באוניברסיטת תל אביב, כהכרה בתרומתם לפיתוח, לייצור ולייצוא של פתרונות תקשורת נתונים. זהר קיבל בשנת 1996 את פרס הוגו רמניסיאנו לכלכלה, וב־1999 זכה להוקרה על מפעל חיים מטעם התאחדות התעשיינים בישראל.

בשנת 2001 העניק הטכניון ליהודה תואר דוקטור לשם כבוד. בשנת 2005 זכו האחים בפרס ההיי־טק של האיגוד הישראלי לתעשיות מתקדמות, וב־2007 קיבלו מאוניברסיטת תל אביב את פרס מקס פרלמן למצוינות בניהול עסקים גלובליים. בשנת 2022 העניק להם הטכניון את אות הטכניון, אות ההוקרה הגבוה של המוסד, על מפעל חייהם ועל תרומתם לטכניון, למדינת ישראל ולרווחת העם היהודי.

מדוע יהודה וזהר זיסאפל ראויים לציון כערך חשוב במורשת

יהודה וזהר זיסאפל ראויים להיכלל בארכיון מורשת (Moreshet) משום שהשפעתם ניכרת בכמה מן התשתיות המרכזיות שעליהן נשענת ישראל המודרנית: תעשיית טכנולוגיה המכוונת לשוק העולמי, מסלול צמיחה ליזמים צעירים, מחקר אקדמי מתקדם והרחבת הנגישות ללימודי מתמטיקה, מדעים והנדסה. הם לא בנו חברה מצליחה אחת בלבד; הם יצרו סביבה שממנה יצאו חברות, מנהלים ויזמים רבים.

הפרופיל שלהם ב־Moreshet.com מתעד גם תפיסה ישראלית מובהקת של אחריות: שימוש בידע הנדסי ובהצלחה עסקית כדי לחזק מוסדות מחקר, לפתוח דלתות לסטודנטים ולבני נוער ולתמוך בחיי התרבות. מורשתם מצויה במוצרים שיוצאו מישראל, בחוקרים שקיבלו תשתית לעבודתם, ביזמים שצמחו בקבוצה ובצעירים שקיבלו הזדמנות ממשית להגיע להשכלה גבוהה. זהו חיבור מתמשך בין יוזמה פרטית, בניין הארץ והשקעה בהון האנושי של החברה הישראלית והעם היהודי.