דבורה טייטלבאום

דבורה טייטלבאום (1941–2008) הייתה ביוכימאית ישראלית ושותפה מרכזית במחקר שהוביל לפיתוח קופקסון לטיפול בטרשת נפוצה. סיפורה מפנה את המבט אל העבודה המתמשכת שמאחורי תרופה: ניסויים, בדיקת תוצאות, שיפור שיטות והעברת ידע בין המעבדה למחקר הקליני. חלקה בהישג ראוי להיזכר בשמו, לצד חלקם של עמיתיה רות ארנון ומיכאל סלע.

מחקר שהחל בלימודי הדוקטורט

טייטלבאום נולדה בתל אביב בשם דבורה סביצקי, למשפחה שעלתה מפולין. היא למדה ביולוגיה באוניברסיטת תל אביב והמשיכה לדוקטורט במכון ויצמן למדע בהנחיית רות ארנון. המחקר עסק במערכת החיסון ובחומרים סינתטיים שנועדו לסייע בהבנת מחלה דמוית טרשת נפוצה. היא השלימה את הדוקטורט ב־1974 והמשיכה במחקר במכון גם לאחר מכן.

להבין תוצאה בלתי צפויה

החומרים שנבדקו לא עוררו את המחלה באופן המצופה; חלקם דווקא דיכאו אותה. ההבחנה הזאת פתחה כיוון חדש. טייטלבאום, ארנון וסלע היו שותפים בפיתוח קופולימר 1, הבסיס לקופקסון, ובפטנטים שנבעו מן העבודה. התקדמות כזאת לא הייתה מבוססת על רגע יחיד של השראה, אלא על נכונות לחקור תוצאה מפתיעה לאורך זמן.

טייטלבאום המשיכה לעסוק במנגנון הפעולה ובמחקר התומך בפיתוח התרופה. כאשר טבע קידמה את הפיתוח התעשייתי, היא שימשה יועצת וסייעה בתכנון ובביצוע מחקרים. קופקסון אושרה בארצות הברית ב־1996 ונעשתה טיפול להפחתת התקפים בצורות מתאימות של טרשת נפוצה; היא אינה מרפאת את המחלה.

זיכרון שממשיך לתמוך במחקר

לאחר מותה הקימו ילדיה קרן במכון ויצמן לזכרה ולזכר אביהם, התומכת בשיתופי פעולה עם בתי חולים. המשך זה הולם את מרכז הכובד של עבודתה: הקשר בין מחקר מדעי לבין צורכיהם של בני אדם.

מדוע דבורה טייטלבאום ראויה לציון כערך חשוב במורשת

מורשת (Moreshet), באתר Moreshet.com, כוללת את טייטלבאום מתוך הכרה בכך שהיסטוריה של מדע צריכה לזכור גם את החוקרות שבנו את הראיות יום אחר יום. תרומתה לפיתוח טיפול שנעשה בו שימוש בעולם מעניקה לה מקום ברור במורשת המדע הישראלית ובסיפור השפעתו על הרפואה.