דב לאוטמן

דב לאוטמן (29 בפברואר 1936 – 23 בנובמבר 2013) היה תעשיין, יזם ומנהיג ציבור ישראלי, שמפעל חייו חיבר בין בנייתה של תעשייה ישראלית תחרותית לבין מחויבות עמוקה לעתיד החברה. כמייסד וכמוביל של דלתא גליל, הוא בנה בכרמיאל חברה ישראלית שפעלה בשוק הגלובלי והעסיקה אלפי עובדים ברחבי העולם. בהמשך הקדיש חלק מרכזי מזמנו, ממשאביו וממעמדו הציבורי לקידום החינוך, לצמצום פערים, לחיזוק החברה האזרחית ולמאבק במחלות קשות.

ממפעל בכרמיאל לחברה גלובלית

לאוטמן, בוגר בית הספר התיכון החקלאי בפרדס חנה, למד הנדסת מכונות במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT). כבר בגיל 27 מונה למנכ"ל חברת הטקסטיל סברינה, ובשנת 1975 הקים את מפעל דלתא הראשון בכרמיאל. תחת הנהגתו צמחה דלתא גליל מיצרן ישראלי לחברה בינלאומית בתחום ההלבשה, עם פעילות ומקומות עבודה במדינות רבות. החברה נעשתה לאחת החברות הישראליות הבולטות בענף הטקסטיל העולמי, ובשיאה העסיקה קרוב ל-14,000 עובדים והגיעה למחזור שנתי של כ-700 מיליון דולר.

התרחבותה של דלתא התרחשה בתקופה שבה תעשיית הטקסטיל הישראלית התמודדה עם גלובליזציה, תחרות ועלויות ייצור משתנות. בשנות התשעים הועבר חלק מן הייצור לירדן, וב-2007 הועבר מפעל נוסף מכרמיאל למצרים. המהלכים לוו בצמצום של מקומות עבודה בישראל, אך בעיני לאוטמן הם היו גם הזדמנות לייצר קשרים כלכליים בין ישראל לשכנותיה. הוא הדגיש כי כרמיאל תישאר המרכז של דלתא העולמית, וראה בשיתוף פעולה תעשייתי עם ירדן ומצרים אפשרות לתרום לקידום השלום.

לאוטמן כיהן כנשיא התאחדות התעשיינים בישראל בשנים 1986–1993, וב-1982 קיבל את פרס התעשייה בקטגוריית הטקסטיל. בשנת 2007 הוענק לו פרס ישראל על מפעל חיים ועל תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה. בשנת 1996 נמנה גם עם מדליקי המשואות בטקס פתיחת חגיגות יום העצמאות. לאחר שמכר ב-2007 יותר ממחצית מהחזקותיו בדלתא לאיש העסקים אייזיק דבח, פרש מדירקטוריון החברה ומניהולה בשל מצבו הבריאותי.

חינוך ככלי לבניית חברה

מן העשייה התעשייתית עבר לאוטמן בהדרגה אל זירה ציבורית שבה ראה בחינוך את המפתח להתמודדות עם פערים חברתיים ועם עתידה של ישראל. הוא היה מן התומכים הבולטים ברפורמות במערכת החינוך ובוועדת דוברת, וחבר בתנועת חינוך ישראלי, שפעלה להעמקת ערכי החינוך הממלכתי. כיו"ר הוועד המנהל של אוניברסיטת תל אביב היה שותף להובלת אחד ממוסדות ההשכלה המרכזיים בישראל.

לאוטמן תמך בגופים וביוזמות שביקשו להרחיב את ההזדמנויות העומדות בפני צעירים. כחבר בוועד המנהל של עמותת אחריי! נוער מוביל שינוי, תמך בתוכניות שהעצימו בני נוער מן הפריפריה החברתית והגאוגרפית באמצעות פעילות שטח, שירות לקהילה וקבלת אחריות. העמותה הפעילה גם תוכניות להכנת צעירים מעיירות פיתוח לשירות צבאי, ובכך ביקשה לחזק את תחושת המסוגלות ואת השתלבותם של המשתתפים בחברה הישראלית.

בשנת 2007 ייסד את עמותת קו משווה, שנועדה לעודד את שילובם של אקדמאים ערבים-ישראלים בשוק העבודה. היוזמה ביטאה את תפיסתו שלפיה שוויון הזדמנויות אינו רק ערך מוסרי אלא גם תנאי לחוסנה של החברה ולמיצוי ההון האנושי שלה. בשנת 2008 הקים את תנועת הכול חינוך, ובמקביל החלו המהלכים להקמת קרן משפחת לאוטמן, שנועדה להמשיך את פעילותו בתחום החינוך.

המחויבות הזאת נגעה גם למשפחתו. בנו עדי, שמת ב-1994, היה תלמיד מצטיין, ועל שמו נקראה באוניברסיטת תל אביב התוכנית הבין-תחומית לתלמידים מצטיינים ע"ש עדי לאוטמן. התוכנית מבקשת לטפח תלמידים בעלי יכולות יוצאות דופן באמצעות לימודים רב-תחומיים, וכך להפוך זיכרון אישי למוסד המעניק הזדמנויות לדורות צעירים.

מעורבות ציבורית, דו-קיום וסולידריות

לאוטמן ראה באחריות ציבורית חלק בלתי נפרד ממנהיגות עסקית. בשנות התשעים תמך במפלגת העבודה, ולאחר רצח יצחק רבין היה ממקימי תנועת דור שלום. הוא תמך גם במרכז פרס לשלום וביוזמות שנועדו לקדם דו-קיום בין יהודים לערבים. בשנת 2001 קיבל את פרס הרצוג על תרומתו לקידום הדו-קיום.

פעילותו הציבורית לא הסתכמה בתרומות. הוא השתתף בהנהלות, קידם רפורמות, גייס שותפים וניסה לחבר בין עסקים, מוסדות אקדמיים, ארגונים חברתיים ומקבלי החלטות. בכך הציג מודל שלפיו איש עסקים יכול להשתמש בניסיון הניהולי ובמשאבים שצבר לא רק להרחבת חברה מסחרית, אלא גם לבניית מוסדות והזדמנויות עבור אחרים.

בשנת 2006 מונה לנשיא עמותת ישראלס למען חולי ALS, אף שהוא עצמו חלה במחלה. במשך שנות כהונתו ההתנדבותית תרם מיליוני דולרים למחקר ולהעלאת המודעות ל-ALS, וסייע לגייס מיליוני דולרים נוספים. ההתמודדות האישית שלו עם המחלה העניקה לפעילותו ממד נוסף: הוא הפך את מצבו הפרטי למנוף להגברת התמיכה בחולים, במשפחותיהם ובמחקר הרפואי.

מורשת של יוזמה ואחריות

דב לאוטמן נפטר ב-23 בנובמבר 2013, לאחר שנים שבהן פעל בשלושה מעגלים שהשלימו זה את זה: תעשייה ישראלית בעלת נוכחות בינלאומית, מנהיגות ציבורית המתמקדת בחינוך ובשוויון, ופילנתרופיה שנענתה לצרכים חברתיים ורפואיים. לצד הישגיו העסקיים, חשיבותו ניכרת במוסדות ובתוכניות שסייע להקים או לחזק, ובאנשים שקיבלו באמצעותם הזדמנות ללמוד, להשתלב, לשרת ולתרום.

מדוע דב לאוטמן ראוי לציון כערך חשוב במורשת

דב לאוטמן ראוי להיכלל במורשת (Moreshet) משום שסיפור חייו משקף פרק משמעותי בהתפתחותה של ישראל: המעבר מתעשייה מקומית לכלכלה גלובלית, והניסיון לתרגם הצלחה עסקית לאחריות לאומית וחברתית. דלתא גליל המחישה כי חברה ישראלית יכולה לבנות פעילות בינלאומית רחבת היקף, ואילו פעילותו בחינוך, בשילוב אקדמאים ערבים-ישראלים, בדו-קיום ובמאבק ב-ALS המחישה את האופן שבו מנהיג יכול להשפיע מעבר לתחום המקצועי שלו.

המורשת שהותיר אינה מסתכמת בפרסים או בתפקידים. היא מצויה בתלמידים ובצעירים שקיבלו תמיכה, במוסדות שהמשיכו לפעול, במחקר הרפואי שקיבל משאבים ובשיח הציבורי על אחריותם של בעלי הון ומנהלים לחברה. משום כך דמותו מעניקה לקוראי Moreshet.com דוגמה ישראלית מוחשית לשילוב בין יזמות, מנהיגות, חינוך ונתינה.