ג׳סיקה מאיר

ג׳סיקה מאיר, ילידת 1977, בנתה מסלול מדעי שחיבר בין מעמקי הים, האוויר הדליל והחיים במסלול סביב כדור הארץ. האסטרונאוטית האמריקאית, בת לאב יהודי־ישראלי ולאם שוודית, הגיעה לחלל כחוקרת של הסתגלות לתנאים קיצוניים. סקרנותה כלפי יכולות הגוף הייתה בסיס לעבודה מדעית ומבצעית יוצאת דופן.

כיצד חיים בתנאים קיצוניים

מאיר גדלה בקאריבו שבמיין. היא למדה ביולוגיה באוניברסיטת בראון, לימודי חלל באוניברסיטת החלל הבינלאומית ודוקטורט בביולוגיה ימית במכון סקריפס. במחקריה בחנה כיצד פינגווינים קיסריים ופילי ים מתמודדים עם מיעוט חמצן בצלילה, ובהמשך חקרה את הפיזיולוגיה של אווזים המסוגלים לעוף בגובה רב. השאלות היו מדויקות ומעשיות: איך הגוף מחלק חמצן, אילו מנגנונים מאפשרים עמידות, ומה ניתן ללמוד מהבדלים בין מינים.

עוד לפני בחירתה לנאס״א השתתפה במחקר על השפעות טיסה בחלל על האדם ובמשימת NEEMO התת־ימית. עבודה בתנאים כאלה מחייבת גם אמינות, הסתגלות ושיתוף פעולה בחלל מצומצם.

מחקר, הליכת חלל ופיקוד

מאיר נבחרה לקבוצת האסטרונאוטים של נאס״א ב־2013. בשנים 2019–2020 שירתה בתחנת החלל הבינלאומית. ב־18 באוקטובר 2019 יצאה עם כריסטינה קוק להליכת החלל הראשונה שבוצעה כולה בידי נשים. זו הייתה משימת תחזוקה חיונית, שהייתה גם נקודת ציון בתולדות השתתפותן של נשים בחקר החלל. בפברואר 2026 המריאה שוב לתחנה, הפעם כמפקדת משימת Crew-12.

זהות וקשר לישראל

מאיר דיברה בפומבי על זיקתה התרבותית ליהדות ועל הקשר המשפחתי שלה לישראל. פעילותה מאפשרת לצעירות ולצעירים לראות זהות יהודית כחלק טבעי מעשייה בינלאומית: במעבדה, בצוות מחקר ובמשימות שדורשות אמון בין אנשים מרקעים שונים.

מדוע ג׳סיקה מאיר ראויה לציון כערך חשוב במורשת

במורשת (Moreshet), באתר Moreshet.com, ג׳סיקה מאיר ראויה למקום בזכות עבודתה כחוקרת וכאסטרונאוטית ובזכות האופק שהיא פותחת לאחרות ולאחרים. מסלולה מדגים כיצד הכשרה מעמיקה, ניסיון שטח ועבודת צוות יכולים להפוך חלום ילדות לתרומה מדעית ממשית.