אריה ורשל

אריה ורשל, יליד 1940, סייע להפוך את המחשב לכלי שבאמצעותו אפשר לחקור תגובות כימיות בתוך מערכות ביולוגיות. עבודתו לא הסתפקה בתיאור צורתה של מולקולה: היא ביקשה להבין כיצד היא פועלת, כיצד משתנה האנרגיה שלה ואיך סביבתה משפיעה על התהליך. על פיתוח מודלים מרובי־סקאלות למערכות כימיות מורכבות חלק את פרס נובל לכימיה ב־2013 עם מרטין קרפלוס ומיכאל לויט.

מן הקיבוץ אל חזית המחקר

ורשל נולד בקיבוץ שדה נחום. לאחר שירות בחיל השריון למד כימיה בטכניון וסיים בהצטיינות יתרה. במכון ויצמן השלים תארים מתקדמים בהנחיית שניאור ליפסון, ושם החל גם שיתוף הפעולה עם לויט. מחקריו הובילו אותו להרווארד ולקיימברידג׳, ובהמשך לאוניברסיטת דרום קליפורניה, שאליה הצטרף ב־1976.

לחבר בין שתי דרכי חישוב

בתגובה כימית יש אזור קטן שבו קשרים נשברים ונוצרים, ולצדו סביבה גדולה שמשפיעה על התגובה. חישוב קוונטי מפורט של הכול יחד עלול להיות יקר מדי. המודלים שפיתחו ורשל ועמיתיו אפשרו לשלב תיאור קוונטי באזור הפעיל עם תיאור פשוט יותר של סביבתו. כך ניתן לבחון מערכת מורכבת תוך שמירה על הפרטים החשובים לשאלה המדעית.

ורשל תרם במיוחד להבנת אנזימים: כיצד סביבת החלבון והכוחות החשמליים שבו מסייעים לתגובה להתרחש במהירות. המחקר קידם מעבר מהתבוננות במבנה להסבר של פעילות, וחיזק את התשתית לחקר תהליכים ביולוגיים ולתכנון מולקולות.

מדע שנבנה בשיתוף פעולה

מסלולו מדגים קשר מתמשך בין ההכשרה המדעית בישראל לבין מעבדות בעולם. ההישג נוצר משילוב של פיזיקה, כימיה, ביולוגיה ותכנות, ומן הנכונות לפתח כלים חדשים כששיטות קיימות אינן מספיקות.

מדוע אריה ורשל ראוי לציון כערך חשוב במורשת

מורשת (Moreshet), באתר Moreshet.com, כוללת את ורשל בזכות שינוי עמוק ביכולת לחקור את הכימיה של החיים. תרומתו מציבה חינוך ומחקר ישראליים בתוך התפתחות בינלאומית בעלת משמעות לרפואה ולביוטכנולוגיה, ומראה שכוחו של רעיון נמדד גם בשאלות החדשות שהוא מאפשר לשאול.