אנו – מוזיאון העם היהודי

אנו – מוזיאון העם היהודי, שנקרא עד תחילת 2021 בית התפוצות, הוא מוסד תרבות, חינוך וזיכרון שנועד לספר את סיפורו של העם היהודי על פני אלפי שנים ובקהילות ברחבי העולם. המוזיאון, השוכן בקמפוס אוניברסיטת תל אביב, אינו מציג את היהדות רק כרצף של אירועים היסטוריים, אלא כתרבות חיה ומגוונת: חיי משפחות וקהילות, מסורות, יצירה רוחנית ואמנותית, שפות, מנהגים, הגירה, הישרדות והתחדשות.

ייחודו של המוסד הוא בשילוב בין תצוגות, מאגרי מידע, חינוך ופעילות ציבורית. הוא מאפשר ליהודים בישראל ובתפוצות להכיר את השורשים המשותפים שלהם, ולמבקרים מכל העולם להבין את המורכבות, העושר והתרומה של החיים היהודיים. בכך משמש אנו גשר בין עבר להווה ובין קהילות רחוקות זו מזו.

מן הרעיון של בית התפוצות למוזיאון לאומי

הרעיון להקים בישראל מוסד שיבטא את הקשר בין ישראל לבין הקהילות היהודיות בעולם עלה כבר בסוף שנות החמישים. ב-1959 החליטה מליאת הקונגרס היהודי העולמי, שהתכנסה בסטוקהולם, להקים מוסד על שמו של ד״ר נחום גולדמן, מייסד הקונגרס ונשיאו. גולדמן ביקש ליצור מוזיאון שינציח את העולם היהודי שנחרב בשואה, אך גם ימחיש לדור הצעיר בישראל את עוצמתה, חיוניותה ויצירתה של יהדות התפוצות.

אבן הפינה לבניין הונחה ב-20 באוקטובר 1966, במעמד נשיא המדינה זלמן שזר, נשיא אוניברסיטת תל אביב ג׳ורג׳ וייז, נחום גולדמן וראש עיריית תל אביב מרדכי נמיר. תהליך ההקמה נמשך כשני עשורים. המשורר אבא קובנר גיבש את הרעיון המרכזי של התצוגה הקבועה, שנבנתה סביב שישה שערים נושאיים והציגה את זיכרון הגולה, את עושר החיים היהודיים ואת המאבק להישרדות. ישעיהו שייקה וינברג עמד בראש צוות ההקמה והיה למנהל הראשון; ד״ר אלי בן-גל סייע בתכנון ובהקמה וכיהן במשך עשרים שנה כהיסטוריון הראשי; והאדריכל יצחק ישר תכנן את הבניין.

בית התפוצות נחנך במאי 1978 ונחשב באותה תקופה לאחד המוזיאונים החדשניים בעולם. הוא התבסס במידה רבה על שחזורים ולא על מוצגים מקוריים, ועשה שימוש מתקדם באמצעי תצוגה, כולל שימוש חלוצי במחשבים. בשנת 2005 אישרה הכנסת את חוק בית התפוצות, שהגדיר אותו כ״מרכז לאומי לקהילות ישראל בארץ ובעולם״ והכיר בחשיבותו הציבורית והלאומית.

תצוגות המעניקות לסיפור היהודי צורה וחוויה

ציר הפעילות של המוזיאון הוא סיפורו של העם היהודי. התצוגות עוסקות באנשים ובנשים, בילדים ובמבוגרים, במשפחות ובקהילות, ובאופן שבו מסורות ואורחות חיים השתנו והתפתחו בארצות שונות לאורך הדורות. הן מציגות את היצירה הרוחנית והאמנותית היהודית, את הקשר בין קהילות, את חוויות ההגירה והרדיפה, ואת יכולתן של קהילות יהודיות לשמר זהות ולחדש אותה.

לאחר כעשר שנות תכנון ובנייה מחדש נפתח המוזיאון לקהל במרץ 2021 בשם אנו – מוזיאון העם היהודי. המוזיאון הורחב לכ-7,000 מטרים רבועים ונוספו לו שלוש קומות וארבעה אגפים. הבחירה בשם הקצר והקל להגייה בשפות שונות נועדה לבטא את מגוון הזהויות המרכיבות את העם היהודי ואת תחושת השותפות שהמוזיאון מבקש לעורר.

ארבעת אגפי התצוגה

הפסיפס מציג זהות ותרבות יהודית בת זמננו דרך פולקלור, אמנות, שפה וספרות, וכן דרך התרומות שיהודים תרמו לתרבות האנושית.

המסע מספר את ההיסטוריה היהודית מן העת העתיקה ועד ימינו: הגירות, מרכזים יהודיים, יצירה תרבותית, רדיפות, תקומה, הקמת מדינת ישראל והקהילות בנות זמננו.

היסודות עוסק במרכיבים המשותפים של החיים היהודיים, בהם השבת, הברית, מעגל השנה ואירועי החיים, ובמקביל בתנ״ך ובהשפעתו על תרבויות ברחבי העולם.

הללו-יה מציג 21 דגמים של בתי כנסת מתקופות ומקהילות שונות, ולצדם פריטים טקסיים ומקוריים הקשורים לבתי הכנסת ולקהילות שהם מייצגים. בין הדגמים נמצאים בתי הכנסת של פירנצה, ונציה, וורשה, קאיפנג, טולדו ואלטנוישול בפראג. התצוגה ממחישה כיצד מבנה אחד יכול לשמר זיכרון של קהילה שלמה, גם כאשר הקהילה עצמה השתנתה או נעלמה.

מאגרי מידע פתוחים: תיעוד של משפחות, קהילות ויצירה

במשך יותר משלושים שנה נאספו בבית התפוצות חומרים בחמישה מאגרי מידע מרכזיים: אילנות יוחסין ועצי משפחה, שמות משפחה, קהילות יהודיות, תיעוד חזותי ומוזיקה יהודית. בשנת 2016 נפתחו המאגרים לעיון מקוון וחינמי, ובית התפוצות היה המוזיאון הראשון בישראל שהציע גישה חופשית למידע באמצעות API.

המאגר החזותי כולל צילומים, סרטים וסרטי חובבים, ובהם תיעוד של חיים יהודיים משנות העשרים של המאה העשרים ואילך. לצד תיעוד היסטורי נאספים גם סרטים שנוצרים בישראל ובעולם כיום. החומרים מאפשרים לחוקרים, לתלמידים, למשפחות ולציבור הרחב לעקוב אחר שינויים בחיי הקהילות, להכיר עולמות שנעלמו ולראות כיצד מסורת ומודרניות מתקיימות זו לצד זו. מאגרי המשפחות ושמות המשפחה מעניקים לאנשים אפשרות לחקור את שורשיהם, ואילו מאגרי הקהילות והמוזיקה משמרים זיכרונות שאינם תמיד נגישים במקורות רשמיים.

חינוך, זהות ומפגש בין קהילות

בית הספר של המוזיאון פועל לטיפוח חינוך לעמיות יהודית בישראל ובעולם. הוא מפתח תוכניות המשלבות ידע וחוויה עבור ילדים ומבוגרים, תלמידים, סטודנטים, חיילים, מורים ואנשי חינוך. הפעילות עוסקת בזהות יהודית ומתאימה את התכנים לתערוכות ולרקע של המשתתפים.

לצד הביקורים המאורגנים מוצעים סיורים, סמינרים, השתלמויות למורות ולמורים, סדנאות וסדרות מפגשים עם מומחים בתחומי קולנוע, אמנות, פולקלור וספרות. התוכניות מאפשרות למשתתפים לא רק לצרוך מידע, אלא לשאול כיצד קהילה נוצרת, כיצד זיכרון עובר מדור לדור ומה משמעותה של שייכות יהודית בעולם מגוון.

סדנאות הקולנוע נשענות על אוסף המרכז לתיעוד חזותי, הכולל סרטים דוקומנטריים נדירים וסרטי חובבים. באמצעותם לומדים המשתתפים לקרוא סרט כמקור היסטורי וכעדות לחיים, לזהות את רוח התקופה שבה נוצר, ולבחון את הקשר בין קולנוע, זהות וזיכרון. הפעילות מותאמת לבתי ספר, למורים, לאנשי חינוך, לצה״ל ולקהל הרחב.

אוספים, מוזיקה ויצירה יהודית

במוזיאון כ-600 פריטים הקשורים באמנות וביצירה יהודית. בין הפריטים שהוצגו נמצאים התסריט של סטנלי קובריק ל״אודיסיאה בחלל״, הגיטרות של לאונרד ברנשטיין ושל ג׳ין סימונס, שנולד כחיים ויץ, צווארון גלימת השופטת רות ביידר גינסבורג, מכונת הכתיבה של יצחק בשביס-זינגר, התסריט המקורי של ״גבעת חלפון אינה עונה״ וכתב ידה של נעמי שמר לשיר ״לו יהי״. הבחירה באובייקטים מסוג זה מרחיבה את המושג ״מורשת יהודית״ ומראה כיצד יהודים יצרו והשפיעו בתחומי מוזיקה, קולנוע, משפט, ספרות ותרבות פופולרית.

בשנת 2000 הוציא בית התפוצות את הדיסק ״כעופרת הרקיע״, ובו יצירות של מלחינים יהודים, ישראלים וצ׳כים שנוצרו בהשראת זיכרון גטו טרזין. בין היצירות נכללו ״שמי עופרת״ מאת חיים פרמונט, ״מקום אישי״ מאת בן-ציון אורגד, ״קונצ׳רטינו״ מאת ארווין שולהוף ויצירות של גדעון קליין, ויקטור אולמן וראובן סרוסי. השתתפו בהקלטה מירה זכאי, יונתן זק, התזמורת הסימפונית תל אביב, אנסמבל מוזיקה נובה, מקהלת האיחוד והמנצחים אבנר איתי, איתי טלגם ולאונטי וולף. הפרויקט חיבר בין זיכרון היסטורי, יצירה מוזיקלית וביצוע עכשווי, והפך את ההנצחה לחוויה תרבותית חיה.

הצלה, התחדשות ותפקיד ציבורי

בראשית המאה ה-21 נקלע בית התפוצות למשבר שנבע מקיצוץ מתמשך בתקצוב, מירידה במספר המבקרים בתקופת האינתיפאדה השנייה, ממחסור בתרומות ומהתיישנות התצוגה. בקיץ 2003 עמד המוזיאון בפני סכנת סגירה. אנשי ציבור, ובראשם ראש עיריית תל אביב לשעבר שלמה להט, פעלו להצלתו. בתחילת 2004 גובשה חבילת הצלה בסך ארבעה מיליון דולר, בשותפות ממשלת ישראל, ליאוניד נבזלין באמצעות קרן נדב וועידת התביעות.

המאמצים הובילו גם לחקיקת חוק בית התפוצות, שאושר ב-6 בדצמבר 2005 והגדיר את המוסד כמרכז לאומי לקהילות ישראל בארץ ובעולם. במסגרת הארגון מחדש הוקם חבר נאמנים בינלאומי, שכלל אנשי ציבור בישראל וראשי קהילות יהודיות בתפוצות, וגובשה תוכנית ארוכת טווח להפיכת המוזיאון למרכז עולמי, חדשני ומודרני לחוויה יהודית. במסגרת זו הוקם גם בית הספר הבינלאומי ללימודי העם היהודי.

המוזיאון מאוגד כחברה לתועלת הציבור ופועל במסגרת מעורבת שבה שותפים ממשלת ישראל, אוניברסיטת תל אביב, הסוכנות היהודית והקונגרס היהודי העולמי. בשנים 2008–2010 הורחבו קומת הכניסה וחללי הפעילות, ונוספו לובי, אולמות תצוגה, אודיטוריום, קפיטריה, חנות ואזור פעילות לילדים. צעדים אלה יצרו תשתית טובה יותר למפגש של משפחות, תלמידים, חוקרים ומבקרים מכל העולם עם סיפורו של העם היהודי.

מדוע אנו – מוזיאון העם היהודי ראוי לציון כערך חשוב במורשת

אנו ראוי להיכלל במורשת (Moreshet) משום שהוא אינו רק מוזיאון על יהודים, אלא מוסד שמאפשר לעם היהודי לתעד את עצמו, ללמוד את סיפורו ולהיפגש סביבו. במשך עשרות שנים הוא אסף עדויות על משפחות, קהילות, מוזיקה, תמונות וסרטים, והפך חלק ניכר מהן לנגיש לציבור בישראל ובעולם. בכך הוא מסייע לאנשים למצוא קשר אישי להיסטוריה יהודית רחבה, גם כאשר משפחתם או קהילתם השתנו לבלי הכר.

ההשפעה של המוסד ניכרת גם בחינוך: תלמידים, מורים, חיילים, סטודנטים ומבוגרים פוגשים בו את היהדות כתרבות רבת פנים וכרשת של קהילות, ולא רק כפרק בספר היסטוריה. תצוגותיו, מאגריו ופעילותו החינוכית מחזקים זיכרון, שייכות ודיאלוג בין ישראל לתפוצות. דרך העיסוק בתרבות, באמנות ובתרומה לעולם, הם גם מזמינים מבקרים שאינם יהודים להבין את הסיפור היהודי מתוך קרבה, ידע ואמפתיה.

לכן מתעד Moreshet.com את אנו כמוסד מרכזי בחיי העם היהודי ובמורשת מדינת ישראל: מוסד שנבנה מתוך צורך לזכור את העולם היהודי שנחרב, התחדש כדי לייצג את הקהילות החיות בהווה, וממשיך ליצור כלים שבאמצעותם הדורות הבאים יוכלו להכיר את העבר ולנסח את עתידם.