ויליאם פוקס

ויליאם פוקס, שנולד בשם וילהלם פריד פוּקס, היה יזם יהודי־הונגרי־אמריקאי ומחלוצי תעשיית הקולנוע במאה העשרים. הוא לא הסתפק בהפקת סרטים: הוא בנה רשת של בתי קולנוע, רכש והפיץ סרטים, הקים אולפן בעל השפעה לאומית והשקיע בטכנולוגיות ששינו את חוויית הצפייה. החברה שייסד ב-1915, Fox Film Corporation, הייתה מן החברות שעיצבו את הוליווד המוקדמת, ולימים התמזגה עם Twentieth Century Pictures ויצרה את Twentieth Century-Fox.

השפעתו ניכרת גם לאחר שאיבד את השליטה בחברותיו. שמו המשיך להופיע בשם Twentieth Century-Fox, ובהמשך גם במותגים שונים של תאגיד Fox. כך נותר שמו של בן למשפחת מהגרים יהודית חלק מן הזיכרון התעשייתי והתרבותי של הקולנוע האמריקאי.

ממשפחת מהגרים בניו יורק לעולם הבידור

פוקס נולד ב-1 בינואר 1879 בעיירה טולצ'ווה שבממלכת הונגריה, להורים יהודים, מיכאל פוּכס ואנה פריד. כשהיה בן תשעה חודשים היגרה המשפחה לארצות הברית והתיישבה בניו יורק. המשפחה גדלה עד שתים־עשרה לידות נוספות, אך רק שישה מן הילדים שרדו. כבר בילדותו נאלץ פוקס לסייע בפרנסת הבית: הוא מכר ממתקים ועיתונים בסנטרל פארק, עבד בתעשיית הביגוד והתמודד עם פגיעה קבועה בידו לאחר שנפל ממשאית קרח כשהיה בן שמונה.

ההתנסות המוקדמת בעבודה ובמסחר חידדה אצלו גישה מעשית ויזמית. בשנת 1900 הקים חברה בתחום הבידור, וב-1904 מכר אותה כדי לרכוש את בית הקולנוע הראשון שלו, אולם ניקלודיאון. במקום לראות בבית הקולנוע עסק יחיד, הוא השתמש בו כבסיס להקמת רשת. הוא רכש סרטים מחברות ובהן Biograph, Essanay, Kalem, Lubin, Pathé, Selig ו-Vitagraph, והפיץ אותם תחילה באולמותיו ולאחר מכן גם לבתי קולנוע אחרים.

בניית רשת של אולמות והקמת Fox Film Corporation

פוקס התמקד תחילה בשווקים של ניו יורק וניו ג'רזי. בשנת 1910 חכר את האקדמיה למוזיקה בניו יורק והסב אותה לבית קולנוע, צעד שהמחיש את שאיפתו להפוך את הקולנוע לבידור עממי ונגיש באולמות גדולים. בשנת 1914 החל לרכוש סרטים ישירות מחברת Balboa Amusement Producing Company בקליפורניה, הן עבור אולמותיו והן להשכרה למפעילים ברחבי ארצות הברית.

ב-1 בפברואר 1915 הקים את Fox Film Corporation. בעזרת הון שהגיע ממשפחות מק'קרטר, קוזר ואוזר מניוארק ומבית ההשקעות הקטן Eisele and King, יכול היה לרכוש מתקנים ולהרחיב את יכולת ההפקה. האולפן הראשון של החברה פעל בפורט לי, ניו ג'רזי, שהיה באותן שנים אחד המרכזים החשובים של תעשיית הסרטים המוקדמת.

המודל שפוקס פיתח שילב בין הפקה, הפצה והקרנה. בכך הוא שלט בחלקים רבים יותר של מסלול הסרט, מהיצירה ועד המפגש עם הקהל. בהמשך פיקח אישית על הקמת בתי קולנוע של Fox בערים כמו אטלנטה, סנט לואיס, דטרויט, פורטלנד, אוקלנד, סן פרנסיסקו וסן דייגו. רשת זו הרחיבה את נוכחות הקולנוע בערים אמריקאיות והפכה את שם Fox למותג תרבותי מוכר.

כוכבים, ז'אנרים וטכנולוגיה

בין 1915 ל-1919 צברה Fox Film מיליוני דולרים מסרטים שבהם כיכבה תידה בארה, שכונתה “The Vamp” בעקבות הופעתה בסרט A Fool There Was משנת 1915. פוקס החתים גם את שחקן המערבונים טום מיקס ב-1917; המעבר לחברה תרם במידה ניכרת להתרחבות הפופולריות שלו. הצלחות אלה סייעו לאולפן לבנות קהל נאמן ולבסס את הקולנוע המסחרי כעסק הנשען על כוכבים, ז'אנרים מוכרים ורשת הפצה רחבה.

תרומתו של פוקס לא הייתה עסקית בלבד. באמצע שנות ה-20 רכש את הזכויות לעבודתו של פרימן הריסון אוונס, את הזכויות האמריקאיות למערכת Tri-Ergon, שהומצאה בידי יוזף אנגל, הנס פוגט ויוזף מסולה, וכן את עבודתו של תיאודור קייס. משילוב הידע והזכויות הללו נוצרה מערכת Fox Movietone, טכנולוגיית קול על סרט.

המערכת הוצגה ב-1927 עם סרטו של פ. ו. מורנאו Sunrise: A Song of Two Humans. טכנולוגיות קול על סרט, ובהן Movietone ו-RCA Photophone, נעשו בתוך זמן קצר לתקן המקובל, בעוד שטכנולוגיות מתחרות של קול על תקליט, כגון Vitaphone של Warner Bros., איבדו את מעמדן. המעבר הזה שינה את שפת הקולנוע, את עבודת השחקנים והבמאים ואת ציפיות הקהל.

בין 1928 ל-1964 הייתה Fox Movietone News אחת מסדרות יומני החדשות המרכזיות בארצות הברית. היא הביאה למסכים דיווחים מצולמים וקוליים והפכה את בית הקולנוע למקום שבו הקהל לא רק צפה בסיפורים בדיוניים אלא גם פגש אירועים ואישים מן העולם האמיתי. בכך הרחיב פוקס את השפעת הקולנוע מעבר לבידור, אל התיעוד והתרבות הציבורית.

התרחבות, משבר ואובדן השליטה

פוקס היה בראש ובראשונה יזם של מערכות, ולא איש ראווה. אף שאולפן הסרטים שלו פעל בהוליווד, הוא העדיף להישאר בניו יורק, שם הכיר את אנשי הכספים והמשקיעים. בהמשך דרכו ניסה להרחיב את האימפריה שלו באמצעות רכישת אחזקות משפחת לואו ב-MGM, אך המהלך הסתבך על רקע התנגדות עסקית ומשפטית.

תאונת דרכים קשה ביולי 1929 ולאחריה קריסת הבורסה באוקטובר אותה שנה פגעו קשות בהונו וביכולת המימון שלו. בשנת 1930 איבד את השליטה בארגון שהקים, וב-1935 התמזגה Fox Film Corporation עם Twentieth Century Pictures של דריל זאנוק וג'וזף שנק. כך נוצרה Twentieth Century-Fox, מן האולפנים הבולטים בתולדות הקולנוע האמריקאי, אף שפוקס עצמו כבר לא היה קשור לבעלות, להפקה או לניהול של החברה החדשה.

השלב האחרון בקריירה שלו היה קשה: הוא ניהל מאבק משפטי ממושך סביב פשיטת הרגל, וב-1943 ריצה עונש מאסר של חמישה חודשים ושבעה־עשר ימים לאחר שהורשע בקשירת קשר לשיבוש הליכי משפט ולהונאת ארצות הברית. שנים לאחר שחרורו העניק לו הנשיא הארי טרומן חנינה. עובדות אלה הן חלק מן התמונה ההיסטורית, אך הן אינן מבטלות את היקף התשתית העסקית והטכנולוגית שפיתח בעשורים שקדמו לכך.

מורשתו של חלוץ קולנוע יהודי

ויליאם פוקס נפטר ב-8 במאי 1952 בניו יורק, בגיל 73, והובא לקבורה בבית העלמין היהודי Salem Fields בברוקלין. הוא הותיר אחריו את אשתו אווה לאו ושתי בנות. אף שהשליטה הישירה בחברותיו נלקחה ממנו, השפעתו נמשכה דרך רשתות האולמות, טכנולוגיית Movietone והשם Fox, שנשאר מזוהה עם תעשיית הקולנוע והתקשורת במשך דורות.

סיפורו משקף פרק חשוב בתרומתם של מהגרים יהודים לבניית תעשיית התרבות האמריקאית. פוקס הגיע לארצות הברית כתינוק ממשפחה ענייה, ובאמצעות שילוב של יוזמה, השקעות והבנה של הקשר בין טכנולוגיה לקהל, סייע להפוך את הקולנוע ממופע חדשני לעסק תרבותי רחב היקף. השפעתו הורגשה לא רק אצל בעלי האולפנים, אלא גם אצל שחקנים, יוצרי סרטים, מפעילי בתי קולנוע ומיליוני צופים.

מדוע ויליאם פוקס ראוי לציון כערך חשוב במורשת

ויליאם פוקס ראוי להיכלל במורשת משום שפעל בכמה מן הצמתים שעיצבו את התרבות המודרנית: הגירת יהודים לארצות הברית, צמיחת היזמות, התפתחות הקולנוע והמעבר מטכנולוגיה אילמת לקול ולחדשות מצולמות. הוא הקים את Fox Film Corporation, בנה רשת בתי קולנוע, טיפח כוכבים מרכזיים וקידם מערכת קול שהפכה לסטנדרט בתעשייה. ההישגים הללו שינו את הדרך שבה סיפורים, חדשות וזיכרונות הגיעו אל הציבור.

הכללתו במורשת (Moreshet) מאפשרת לראות את ההיסטוריה היהודית והישראלית גם דרך תרומתם של יהודים לתרבות העולמית. ב-Moreshet.com סיפורו של פוקס מחבר בין חיי מהגרים, יוזמה עסקית, חדשנות טכנולוגית ובניית מוסדות תרבות, ומסביר מדוע שמו נותר חלק מן ההיסטוריה של הקולנוע הרבה אחרי שהחברה המקורית שהקים המשיכה להתפתח בלעדיו.