מרקוס גולדמן

מרקוס גולדמן (9 בדצמבר 1821 – 20 ביולי 1904) היה בנקאי השקעות, איש עסקים וברוקר יהודי-אמריקאי, וממייסדי החברה שהפכה לימים לגולדמן זקס. הוא הגיע לארצות הברית כמהגר כמעט חסר אמצעים, עבד כרוכל וכחנווני, ובנה בהדרגה עסק שהתמחה במסחר יעיל בשטרי חוב ובניירות ערך מסחריים. בכך סייע ליצור מודל חדש של תיווך פיננסי, שהעניק לעסקים גישה מהירה וגמישה יותר לאשראי.

ממהגר בבוואריה לאיש עסקים בניו יורק

גולדמן נולד בשם מארק גולדמן למשפחה יהודית אשכנזית בטראפשטאדט שבבוואריה. אביו, וולף גולדמן, עסק בחקלאות ובמסחר בבקר, ואמו בלה הייתה בת למשפחה יהודית מזייל אם מיין. בתקופת לימודיו בבית הכנסת בווירצבורג הכיר את יוזף זקס, שהפך לחברו הקרוב ולימים לשותפו העסקי של חתנו.

בצעירותו עבד גולדמן כמורה בבוואריה. בשנת 1848, על רקע גל ההגירה הגדול של יהודים מגרמניה לארצות הברית בעקבות מהפכות אירופה, היגר לאמריקה. שמו שונה למרקוס גולדמן, והוא התיישב בפילדלפיה. בתחילה התפרנס כרוכל שנע ברחובות בעגלה רתומה לסוס, ולאחר מכן ניהל חנות בגדים ברחוב מרקט. מסלול חייו משקף את האפשרויות שנפתחו בפני מהגרים יהודים בארצות הברית, אך גם את המאמץ והיזמות שנדרשו כדי להפוך אותן להצלחה ממשית.

חלוץ המסחר בניירות ערך מסחריים

בשנת 1869 עבר גולדמן לניו יורק בחיפוש אחר הזדמנויות עסקיות רחבות יותר. במנהטן התחתית הקים עסק קטן שנשא את השם “Marcus Goldman & Co.” והתמחה בתיווך שטרי חוב והתחייבויות קצרות טווח. במקום להמתין עד למועד הפירעון, הוא רכש את השטרות מבעלי עסקים ומכר אותם לבנקים מסחריים, ובכך חיבר בין חברות הזקוקות למזומנים לבין מוסדות שהיו מעוניינים להשקיע באשראי מסחרי.

המודל היה פשוט אך בעל משמעות גדולה: העסק ייעל את המעבר של כסף בין עסקים לבנקים והפך התחייבויות קצרות טווח לנכס שניתן לסחור בו. גולדמן הצליח לבצע לבדו עסקאות בהיקף של מיליוני דולרים בשנה, הישג שהציב את עסקו בתוך עולם הבנקאות היהודית-גרמנית המתפתח של ניו יורק, גם אם בתחילה היה קטן ביחס לבתי הבנקאות הגדולים של התקופה.

לפי המקורות, בהמשך הרחיבו גולדמן ושותפיו את פעילותם גם לשירותי המרת מטבע, וביקשו לשרת לקוחות מסחריים גדולים. פעילות זו, לצד ההתמחות בניירות ערך מסחריים, הניחה תשתית לצמיחתה של החברה וליכולתה לפעול מעבר לשוק המקומי.

השותפות המשפחתית שהפכה לגולדמן זקס

בשנת 1882 הזמין גולדמן את חתנו, סמואל זקס, להצטרף לעסק. כניסתו של זקס סימנה את המעבר מעסק אישי לשותפות משפחתית ומקצועית רחבה יותר, ושם החברה שונה ל-M. Goldman and Sachs. בתוך זמן קצר גדל מחזור המסחר השנתי בניירות ערך מסחריים לכ-30 מיליון דולר, והון החברה הגיע ל-100,000 דולר.

בשנת 1885 הצטרפו לעסק בנו של גולדמן, הנרי, וחתנו לודוויג דרייפוס כשותפים זוטרים, והחברה אימצה את השם Goldman Sachs & Co. בשנת 1894 הצטרף גם הנרי זקס, וב-1896 התקבלה החברה כחברה בבורסת ניו יורק. הצטרפותה לבורסה הייתה צעד חשוב במעבר של העסק ממשפחת מהגרים מצליחה למוסד פיננסי בעל מעמד מרכזי בזירה האמריקאית.

המשפחה הייתה חלק בלתי נפרד מהתפתחות החברה. נישואי ילדיו של גולדמן לילדי משפחת זקס חיזקו את הקשרים בין שתי המשפחות, ובמשך עשרות שנים היו כל שותפי החברה בני משפחות הקשורות זו בזו בנישואין. עם פרישתו מסר גולדמן את ניהול העסק לבנו הנרי ולחתנו סמואל זקס; בהמשך הצטרפו גם בניו של זקס, ארתור ופול, לאחר לימודיהם בהרווארד.

משפחה, קהילה ומורשת

גולדמן נישא לברטה גולדמן, מהגרת יהודייה אף היא, ולשניים נולדו חמישה ילדים: יוליוס, הנרי, רבקה, רוזה ולואיזה. בתו לואיזה נישאה לסמואל זקס, ובתו רבקה נישאה ללודוויג דרייפוס. נכדתו, הטי גולדמן, הייתה לארכאולוגית, והמשפחה המשיכה למלא תפקיד בולט בחיי העסקים והתרבות היהודיים-אמריקאיים.

גולדמן נפטר באלבורן, ניו ג'רזי, ב-20 ביולי 1904, ונקבר בבית עלמין יהודי בברוקלין. הוא הותיר אחריו לא רק חברה מצליחה, אלא גם דוגמה לאופן שבו מהגרים יהודים השתלבו בחיי הכלכלה האמריקאיים, יצרו מוסדות חדשים ובנו רשתות של אמון, שותפות ומשפחה.

מדוע מרקוס גולדמן ראוי לציון כערך חשוב במורשת

מרקוס גולדמן ראוי להיכלל במורשת משום שפעל בנקודת מפגש משמעותית בין ההיסטוריה היהודית לבין התפתחותה הכלכלית של ארצות הברית. הוא עבר ממסחר זעיר של מהגר לעיצוב שיטה יעילה למסחר באשראי מסחרי, ובנה את היסודות של חברה שהפכה לאחד מבתי ההשקעות הגדולים בעולם. חשיבותו אינה מסתכמת בגודל החברה שנשאה את שמו: סיפורו מתעד את תרומתם של מהגרים יהודים מגרמניה ליצירת מוסדות, עסקים ורשתות מקצועיות שהשפיעו על החברה האמריקאית.

עבור מורשת (Moreshet), סיפורו של גולדמן מאיר את הקשר בין יוזמה אישית, משפחה, קהילה והשתלבות יהודית בעולם המודרני. ב-Moreshet.com הוא נשמר כחלק מן הסיפור הרחב של יהודים שבנו חיים חדשים, פיתחו מוסדות בעלי השפעה והותירו חותם שנמשך הרבה מעבר לדורם.