אלי ברוד

אלי ברוד (6 ביוני 1933 – 30 באפריל 2021) היה איש עסקים ונדבן יהודי־אמריקאי, שבנה את הונו בשתי מהפכות עסקיות: תחילה בתחום בניית הבתים ולאחר מכן בענף החיסכון והביטוח. אולם מורשתו הציבורית חורגת בהרבה מן ההצלחה העסקית. יחד עם אשתו אידית, הוא השקיע מיליארדי דולרים באמנות בת־זמננו, בחינוך הציבורי, במחקר גנומי ורפואי ובמוסדות תרבות. באמצעות תרומות, הקמת מוסדות ומעורבות אישית, סייע ברוד להפוך את לוס אנג'לס למרכז תרבותי ומחקרי בעל חשיבות עולמית.

ממשפחה יהודית בדטרויט אל עולם העסקים

ברוד נולד בברונקס, ניו יורק, בנם היחיד של רבקה ולאו ברוד, יהודים שהיגרו מליטא. אביו עבד כצבע וכמארגן באיגוד עובדים, ואמו הייתה תופרת שמלות. כשהיה בן שש עברה המשפחה לדטרויט, ושם למד בבתי הספר הציבוריים וסיים את לימודיו בתיכון Detroit Central בשנת 1951.

הוא למד חשבונאות וכלכלה באוניברסיטת המדינה של מישיגן, סיים בהצטיינות בשנת 1954, ובאותה שנה נישא לאידית, שנודעה לימים כאידית או אדִי ברוד. בתקופת לימודיו עבד במגוון עבודות, ובהן מכירת נעליים ומכירת מסלקי אשפה מדלת לדלת. לאחר הלימודים עבד כרואה חשבון, לימד חשבונאות בשעות הערב ופתח משרד עצמאי.

הקשר המקצועי עם דונלד קאופמן, בעל עסק קטן לבניית בתים, הוביל את ברוד לתחום הבנייה. בשנת 1956 הקימו השניים את Kaufman and Broad. הם ביקשו להציע בתים ראשונים במחיר שנגיש למשפחות צעירות, ופישטו את תהליך הבנייה: במקום מרתף הציעו חניה מקורה, וכך יכלו לשמור על תשלום חודשי שהיה נמוך משכר הדירה של דירת שני חדרים. דגם הבית הראשון, שנקרא “Award Winner”, נמכר במחיר של 13,700 דולר; בסוף שבוע אחד נמכרו 17 בתים.

בתוך שנתיים בנתה החברה 600 בתים בפרברי דטרויט. בשנת 1960 עברו השותפים לפיניקס, מתוך רצון להפחית את התלות בכלכלת הרכב של דטרויט, וב־1961 הונפקה החברה בבורסה האמריקאית. בשנת 1963 העביר ברוד את פעילותה ללוס אנג'לס. החברה, שנודעה לימים בשם KB Home, הייתה ב־1969 לחברת בניית הבתים הראשונה שנרשמה למסחר בבורסה של ניו יורק. ברוד פרש מתפקיד המנכ"ל בשנת 1974.

SunAmerica והמעבר לפילנתרופיה

בשנת 1971 רכש ברוד את Sun Life Insurance Company of America, חברת ביטוח משפחתית קטנה שנוסדה בבולטימור בשנת 1890. הוא הפך אותה ל־SunAmerica, חברה גדולה בתחום החיסכון הפנסיוני. SunAmerica הונפקה בשנת 1989, וב־1998 נמכרה ל־AIG בעסקה בשווי 17.8 מיליארד דולר. ברוד המשיך לכהן כמנכ"ל עד שנת 2000, ואז עזב את הניהול היומיומי כדי להקדיש את עיקר זמנו לפעילות ציבורית ולפילנתרופיה.

ברוד ואידית הקימו את Eli and Edythe Broad Foundation ואת Broad Art Foundation. בשנת 2010 הצטרפו ל־Giving Pledge, והתחייבו לתרום 75 אחוזים מהונם. עד אוקטובר 2017 הסתכמו תרומותיהם ביותר מארבעה מיליארד דולר, בתחומים ובהם חינוך, מחקר מדעי ורפואי ואמנות. הפעילות הפילנתרופית שלהם לא הסתפקה במימון חד־פעמי: היא כללה הקמת מוסדות, יצירת מסלולי הכשרה, תמיכה במחקר ארוך טווח והשפעה על האופן שבו הציבור פוגש אמנות וידע.

אמנות ומוסדות התרבות של לוס אנג'לס

ברוד היה יושב הראש המייסד של Museum of Contemporary Art, Los Angeles, שהוקם בשנת 1979, וכיהן בתפקיד עד 1984. הוא גייס את המנהל הראשון של המוזיאון והיה מעורב ברכישת אוסף פנזה, שהפך לאחד מאוספי היסוד החשובים של המוסד. בשנת 2008 העניקה קרן ברוד למוזיאון 30 מיליון דולר, בתנאי שיישאר עצמאי.

הוא היה נאמן לכל החיים של Los Angeles County Museum of Art. בשנת 2003 תרמה קרן ברוד 60 מיליון דולר לקמפיין השיפוץ של המוזיאון, להקמת Broad Contemporary Art Museum ולרכישת יצירות. בני הזוג תרמו גם שישה מיליון דולר לאופרה של לוס אנג'לס כדי לאפשר את העלאת מחזור האופרות “טבעת הניבלונג” של ריכרד וגנר בעונת 2009–2010, ובהמשך שבעה מיליון דולר נוספים לתמיכה במשרת המנהל הכללי של האופרה.

הם תרמו עשרה מיליון דולר להקמת קרן תכניות למרכז למוזיקה ולאמנויות הבמה של Santa Monica College, שנקרא Eli and Edythe Broad Stage, וכן לחלל ההופעות Edye. בסך הכול התחייבו בני הזוג לכמיליארד דולר עבור מוסדות אמנות בלוס אנג'לס. ברוד היה גם ממייסדי Grand Avenue Committee, שסייע לקדם את פיתוח השדרה. הוא השתתף בגיוס הכספים להקמת Walt Disney Concert Hall, שנפתח בשנת 2003, ובקידום Grand Park.

אוסף האמנות של ברוד ואשתו החל בשנת 1973, עם רכישת רישום של וינסנט ואן גוך, ובהמשך כלל יצירות של מירו, פיקאסו, מאטיס, אנדי וורהול, דייוויד סמית, דמיאן הירסט, סינדי שרמן, אדוארד רושה, ג'ף קונס, רוי ליכטנשטיין, רוברט ראושנברג, ג'ספר ג'ונס וג'ון באלדסארי. בשנת 1984 הקימו את Broad Art Foundation כדי להנגיש את האוסף לציבור. האוסף הפרטי כלל כמעט 600 יצירות, ואוסף הקרן כ־1,500 יצירות, בעיקר מאמנות שלאחר מלחמת העולם השנייה ומאמנות בת־זמננו.

בשנת 2010 הודיע ברוד על הקמת מוזיאון עצמאי לאמנות בת־זמננו בלוס אנג'לס. המבנה, שתוכנן בידי Diller Scofidio + Renfro, נפתח בשנת 2015 בשם The Broad. המוזיאון נועד להציג אמנות בת־זמננו לקהל רחב, ובשנותיו הראשונות משך יותר מ־2.5 מיליון מבקרים. בכך הפך האוסף הפרטי למוסד ציבורי פעיל, המעניק לקהלים רחבים גישה ליצירות מרכזיות של האמנות המודרנית והעכשווית.

חינוך, מחקר והזדמנויות לדור הבא

פעילות החינוך של קרן אלי ואידית ברוד התמקדה בהרחבת אפשרויות הלמידה לתלמידים מקהילות מוחלשות. מאז הקמת התוכנית בשנת 1999 העניקה הקרן מענקים בהיקף של 650 מיליון דולר. בין השנים 2002 ו־2014 העניקה הקרן את Broad Prize for Urban Education, פרס שנתי בסך מיליון דולר למחוזות חינוך עירוניים שהשיגו שיפור משמעותי בהישגי התלמידים וצמצמו פערים. פרס נוסף לבתי ספר ציבוריים במודל צ'רטר הושק בשנת 2012. לאורך 17 שנות פעילות חולקו כמעט 18 מיליון דולר למלגות ולתוכניות הכנה ללימודים אקדמיים.

בשנת 2001 הקים ברוד את Broad Center, ארגון שנועד לפתח מנהיגות במערכות החינוך הציבוריות. תוכניות Broad Academy ו־Broad Residency in Urban Education הכשירו מנהלי מחוזות, מנהיגים במערכי בתי ספר ומנהלים במערכות חינוך עירוניות. הדגש היה על חיבור בין הכשרה מקצועית, ניהול ארגוני ושיפור הישגים עבור תלמידים שלא תמיד זכו למשאבים שווים.

ברוד תמך גם במוסדות להשכלה גבוהה. בשנת 1970 התחייב לתרום עשרה מיליון דולר ל־Pitzer College, וב־1973 נעשה יושב ראש חבר הנאמנים. באוניברסיטת המדינה של מישיגן העניק 20 מיליון דולר להקמת Eli Broad College of Business ו־Eli Broad Graduate School of Management, ובהמשך תרם למוזיאון האמנות על שם אלי ואידית ברוד, שנפתח בשנת 2012 בתכנון זאהה חדיד. עד 2014 הגיעו תרומות בני הזוג לאוניברסיטה לכמעט 100 מיליון דולר. באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס תמך בהקמת Broad Art Center, ובמוסדות נוספים סייע ליצור תשתית קבועה ללימודי אמנות, עסקים ותרבות.

קידום מחקר רפואי וגנומיקה

אחד המיזמים המדעיים המרכזיים של ברוד היה Broad Institute of MIT and Harvard. בשנת 2003 העניקו בני הזוג תרומת יסוד של 100 מיליון דולר, ולאחר מכן תרמו 100 מיליון דולר נוספים בשנת 2004, 400 מיליון דולר בשנת 2009 ו־100 מיליון דולר בשנת 2013. המכון נועד להשתמש בגנומיקה כדי להבין את הביולוגיה של מחלות אנושיות ולהניח תשתית לפיתוח טיפולים חדשים. הוא חיבר בין חוקרים ממוסדות שונים, ובכך תרם לבניית תשתית מחקרית רחבת היקף בתחום הביולוגיה והרפואה.

בשנת 2001 הקימו בני הזוג את Broad Medical Research Program כדי לממן מחקר חדשני במחלות מעי דלקתיות. התוכנית התמזגה בשנת 2013 עם Crohn's and Colitis Foundation of America. הם תמכו גם במחקר תאי גזע ורפואה רגנרטיבית: תרמו 30 מיליון דולר למרכז באוניברסיטת דרום קליפורניה, 20 מיליון דולר למרכז באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס, וסייעו במימון המרכז לרפואה רגנרטיבית באוניברסיטת קליפורניה בסן פרנסיסקו.

ב־Caltech תמך ברוד ב־Broad Center for the Biological Sciences וב־Joint Center for Translational Medicine, מיזם משותף עם UCLA. בכך חיברה הפילנתרופיה שלו בין מחקר בסיסי, רפואה יישומית והכשרת חוקרים, והעניקה למוסדות מדעיים משאבים שאפשרו להם לפעול לאורך שנים.

כתיבה, הכרה ציבורית ושנותיו האחרונות

בשנת 2012 פרסם ברוד את הספר The Art of Being Unreasonable: Lessons in Unconventional Thinking, שהפך לרב־מכר ברשימות ה־New York Times, Wall Street Journal, USA Today ו־Washington Post. בספר תיאר את החשיבה העסקית והניהולית שהנחתה אותו, ואת נכונותו לבחון דרכים לא שגרתיות להקמת חברות ולפתרון בעיות.

ברוד היה עמית באקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים, קיבל בשנת 1994 את אות אביר לגיון הכבוד של צרפת, ובשנת 2007 את Carnegie Medal of Philanthropy. הוא כיהן כחבר מועצת המנהלים של מוסד הסמית'סוניאן בשנים 2004–2009, קיבל את David Rockefeller Award ממוזיאון המטרופוליטן לאמנות מודרנית בשנת 2009, ונבחר על ידי מגזין Time לאחד ממאה האנשים המשפיעים בעולם בשנת 2016. בשנת 2018 הוכרו הוא ואשתו כפילנתרופים מצטיינים של מרכז קנדי, ובשנת 2019 קיבלו תוארי דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת דרום קליפורניה.

אלי ברוד נפטר בלוס אנג'לס ב־30 באפריל 2021, בגיל 87. הוא הותיר אחריו את אשתו אידית, שני ילדים ומערכת רחבה של מוסדות, אוספים, תוכניות מחקר ויוזמות חינוכיות.

מדוע אלי ברוד ראוי לציון כערך חשוב במורשת

אלי ברוד ראוי להיכלל במורשת (Moreshet) משום שסיפור חייו מדגים כיצד יזמות עסקית יכולה להפוך לתשתית ציבורית ארוכת טווח. בן למשפחה יהודית של מהגרים, שגדל בחינוך הציבורי של דטרויט, הוא בנה חברות שהשפיעו על שוק הדיור והביטוח, ולאחר מכן הפנה את משאביו להקמת מוסדות שמשרתים מיליוני אנשים באמצעות אמנות, חינוך ומדע.

התרומה שלו לחיי התרבות היהודיים והאמריקאיים אינה מתבטאת רק בתרומות כספיות, אלא במוסדות שנשארו פעילים: The Broad, Broad Art Foundation, Broad Institute, מרכזי מחקר רפואי, תוכניות להכשרת מנהיגי חינוך ומוזיאונים ואולמות הופעות בלוס אנג'לס ובאוניברסיטאות. המוסדות האלה מעצבים את האופן שבו הציבור פוגש אמנות, ידע והזדמנויות חינוכיות. משום כך, Moreshet.com מציג את ברוד לא רק כאיש עסקים עשיר, אלא כאדם שהשפיע בפועל על התרבות, המחקר והחינוך ועל הדרך שבה פילנתרופיה יכולה לבנות מורשת ציבורית לדורות.