דייוויד לורנס גפן

דייוויד לורנס גפן, שנולד ב־21 בפברואר 1943 בברוקלין, הוא מן הדמויות המשפיעות ביותר בתרבות האמריקאית המודרנית. כמייסד חברות התקליטים Asylum Records, Geffen Records ו־DGC Records וכממייסדי אולפן DreamWorks, הוא סייע להעניק במה לאמנים, מפיקים ויוצרים ששינו את המוזיקה הפופולרית ואת הקולנוע. בהמשך הפנה חלק ניכר מהונו למוסדות ציבוריים, ובהם אוניברסיטת UCLA, אוניברסיטת ייל, מרכז לינקולן, מוזיאון מחוז לוס אנג'לס לאמנות והספרייה הלאומית לישראל.

ממשפחה יהודית בברוקלין אל עולם הבידור

גפן גדל במשפחה יהודית. הוריו, אברהם גפן ובטיה וולובסקיה, היו מהגרים יהודים שנפגשו בארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי ולאחר מכן עברו לארצות הברית. אמו ניהלה חנות בגדים בברוקלין, והבית המשפחתי העניק לו קשר מוקדם הן לעולם העסקים והן לחוויה של משפחה יהודית מהגרת.

לאחר לימודים קצרים באוניברסיטת טקסס באוסטין, בברוקלין קולג' ובמכללת סנטה מוניקה, עבר גפן ללוס אנג'לס וביקש להשתלב בתעשיית הבידור. בשנת 1964 החל לעבוד בחדר הדואר של סוכנות ויליאם מוריס. הוא למד במהירות את מבנה התעשייה, את דרכי העבודה של סוכנים ואת החשיבות של זיהוי כישרון לפני שהוא נעשה מובן מאליו. בתוך שנים אחדות התקדם לתפקיד סוכן כישרונות, ובהמשך ניהל אמנים ובהם לורה נירו וקרוסבי, סטילס ונאש.

Asylum Records: יצירת בית לאמנים שקשה היה להחתים

בשנת 1971 הקים גפן יחד עם אליוט רוברטס את Asylum Records. הרעיון מאחורי השם ביטא את נכונותם להחתים יוצרים שחברות התקליטים הגדולות התקשו להבין או לשווק. הלייבל הפך לאחד המרכזים החשובים של סצנת הפולק־רוק הדרום־קליפורנית, והחתים אמנים כמו The Eagles, ג'וני מיטשל, בוב דילן, טום וייטס, לינדה רונסטאדט, וורן זבון, ג'ודי סיל וג'יי־די סאות'ר.

הישגו של גפן לא היה רק בהקמת חברה מצליחה, אלא גם ביצירת סביבה שאפשרה ליוצרים בעלי קול אישי להתפתח ולהגיע לקהל רחב. Asylum חיברה בין כתיבה אישית, הפקה מקצועית ותעשיית הפצה רחבת היקף. בכך סייעה לעצב את הצליל ואת הדימוי של המוזיקה האמריקאית בשנות השבעים. הלייבל עבר בהמשך לבעלות Warner Communications והתמזג עם Elektra, אך שמו והמורשת האמנותית שלו נותרו חלק מן ההיסטוריה של תעשיית התקליטים.

Geffen Records ו־DGC: אמון באמנים וביצירות פורצות דרך

לאחר תקופה בתפקיד בכיר באולפני Warner Bros. ופרישה זמנית, חזר גפן לתעשייה והקים בשנת 1980 את Geffen Records. כבר בראשית דרכה הוכיחה החברה שהיא מסוגלת להתמודד עם אמנים מוכרים ועם יצירות שאפתניות. בין החתומים והיוצרים שהוציאו בה מוזיקה היו דונה סאמר, ג'ון לנון, אוליביה ניוטון־ג'ון, אלטון ג'ון, שר, פיטר גבריאל, אירוסמית', ניל יאנג, סוניק יות', Guns N' Roses, נירוונה, וויזר, בלינק־182 ואחרים.

אחת ההחלטות הזכורות ביותר הייתה החתמת ג'ון לנון ויוקו אונו על האלבום Double Fantasy. לנון סיפר שגפן היה היחיד שהאמין בו במידה מספקת כדי להסכים לעסקה בלי לשמוע את ההקלטה מראש; אונו ציינה שגפן היה ראש חברת התקליטים היחיד שהקדיש לה תשומת לב של ממש. רציחתו של לנון זמן קצר לאחר יציאת האלבום הפכה את האלבום לאירוע תרבותי עולמי, אך הבחירה של גפן בו קדמה לאירוע והמחישה את נכונותו להמר על יצירה ועל יוצר גם בתנאי אי־ודאות.

בשנת 1990 נמכרה Geffen Records ל־MCA בעסקה שהעניקה לגפן מניות בשווי של מאות מיליוני דולרים. הוא המשיך להיות מעורב בניהול החברה עד 1995. במהלך השנים התפתחה החברה ונקשרה למבנה של Universal Music Group, ואילו DGC, שהקים בשנת 1990, הפכה לבית חשוב למוזיקה אלטרנטיבית ורוק. השפעתו ניכרת לא רק בתקליטים מסוימים, אלא גם בדרך שבה לייבלים עצמאיים וגדולים כאחד זיהו, טיפחו ושיווקו אמנים בעלי זהות מובהקת.

מן המוזיקה לקולנוע ולברודוויי

גפן הרחיב את פעילותו גם לקולנוע. באמצעות Geffen Film Company הפיק סרטים ובהם Risky Business, Little Shop of Horrors ו־Beetlejuice, יצירות ששילבו מסחריות עם סגנון אמנותי ברור והפכו לחלק מן התרבות הפופולרית האמריקאית. הוא תמך גם בהפקות בברודוויי, ובהן המחזות המוזיקליים Dreamgirls ו־Cats.

בשנת 1994 הקים יחד עם סטיבן ספילברג וג'פרי קצנברג את DreamWorks SKG. האולפן ביקש ליצור חלופה יצירתית ויזמית למבנה המסורתי של הוליווד, וחיבר בין קולנוע, טלוויזיה, מוזיקה ואנימציה. מעורבותו של גפן במיזם נמשכה עד 2008. הקמת DreamWorks המחישה את יכולתו לזהות שינוי מבני בתעשייה ולחבר בין יוצרים בעלי חזון לבין משאבים עסקיים וארגוניים גדולים.

פילנתרופיה: השקעה ברפואה, בחינוך ובתרבות

התרומה הציבורית של גפן בולטת במיוחד בהיקפה ובמגוון המוסדות שנהנו ממנה. בשנת 1995 תרם חמישה מיליון דולר לתיאטרון Westwood Playhouse של UCLA, שנקרא מאז Geffen Playhouse. בשנת 2002 העניק 200 מיליון דולר לבית הספר לרפואה של UCLA, והמוסד נקרא David Geffen School of Medicine at UCLA. בשנת 2012 הודיעה האוניברסיטה על תרומה נוספת של 100 מיליון דולר, שנועדה לממן את מלוא עלות הלימודים והמחיה של עד 30 סטודנטים לרפואה בכל שנה, החל ממחזור 2017. בשנת 2020 התחייב לתרום לבית הספר 46 מיליון דולר נוספים.

המשמעות של תרומות אלה חורגת משינוי שמו של מוסד. תמיכה במלגות מלאות מסירה מחסום כלכלי בפני סטודנטים מוכשרים ומאפשרת להם לבחור ברפואה מתוך שאיפה מקצועית ולא על פי יכולת משפחתית לממן את הכשרתם. במקביל, התמיכה בתיאטרון ובאמנויות מחזקת את התשתית התרבותית של לוס אנג'לס, העיר שבה בנה גפן את הקריירה שלו.

בשנת 2015 התחייב גפן לתרום 100 מיליון דולר לשיפוץ אולם Avery Fisher Hall במרכז לינקולן בניו יורק. לאחר השלמת השיפוץ נקרא האולם David Geffen Hall. בשנת 2021 תרם 150 מיליון דולר לבית הספר לדרמה של אוניברסיטת ייל; התרומה אפשרה לבטל את שכר הלימוד בתוכניות לתואר שני, דוקטורט ותעודה, והמוסד נקרא David Geffen School of Drama at Yale University. באותה שנה הודיעה Columbia Business School על תרומה של 75 מיליון דולר למבנה החדש שלה במנהטןוויל, שנקרא David Geffen Hall עם פתיחתו בשנת 2022.

בשנת 2017 התחייב גפן לתרום 150 מיליון דולר למוזיאון מחוז לוס אנג'לס לאמנות (LACMA), התרומה הגדולה ביותר בתולדות המוזיאון בעת ההכרזה. היא נועדה לסייע בבניית מבנה חדש ולהרחבת יכולתו של המוזיאון להציג אמנות לקהל רחב. בכך הצטרף גפן למסורת של תמיכה פרטית במוסדות תרבות ציבוריים, תוך יצירת תשתית שתשרת מבקרים, אמנים, חוקרים וקהילות לאורך שנים.

קשר לישראל ולחיים היהודיים

שורשי משפחתו של גפן בארץ ישראל והזהות היהודית של הוריו הם חלק חשוב מסיפור חייו. בשנת 2021 פורסם כי הודיע על כוונתו לתרום לספרייה הלאומית לישראל לצורך הקמת אולם בבניין החדש של הספרייה. האולם, שנועד לארח הרצאות, קונצרטים ואירועי תרבות, משקף את הקשר שבין מורשת יהודית, ידע, מוזיקה וחיים ציבוריים בישראל. לפי החומר שנמסר, מדובר בהודעה על תרומה מתוכננת, ולכן יש להבחין בין ההתחייבות לבין השלמת הפרויקט בפועל.

גפן הוא גם דוגמה לנוכחות יהודית גלויה ומשפיעה בתרבות האמריקאית. הוא יצא מהארון בשנת 1992, ובכך נעשה אחד מאנשי העסקים היהודים־אמריקאים הבולטים שפעלו בזירה הציבורית בזהות אישית גלויה. השפעתו ניכרת לא רק בעמדתו האישית, אלא גם במוסדות שפתחו דלתות בפני יוצרים וקולות שונים.

אמנות, הכרה ציבורית והשפעה תרבותית

גפן אסף יצירות של אמנים אמריקאים מרכזיים, ובהם ג'קסון פולוק, מארק רותקו ווילם דה קונינג. האוסף שלו נחשב לאחד האוספים הבולטים של אמנות אמריקאית לאחר מלחמת העולם השנייה. מכירות של יצירות מרכזיות מאוספו, ובהן No. 5, 1948 של פולוק, עוררו תשומת לב עולמית לשוק האמנות ולערכן של יצירות מן התקופה.

השפעתו של גפן חדרה גם לתרבות הפופולרית. ג'וני מיטשל כתבה עליו את השיר Free Man in Paris, והוא הופיע לצד מנהלי תעשייה אחרים באלבומה של ברברה סטרייסנד The Broadway Album. חייו ופעילותו תועדו בספרים, בביוגרפיות ובסרט הדוקומנטרי של PBS במסגרת American Masters, Inventing David Geffen, ששודר בשנת 2012.

על תרומתו למוזיקה זכה גפן בשנת 2010 בפרס Ahmet Ertegun של היכל התהילה של הרוק אנד רול, ובשנת 2011 בפרס הנשיא של האקדמיה הלאומית לאמנויות ולהקלטות בטקס הגראמי. ההכרה הזו מתייחסת לא רק להצלחתו העסקית, אלא גם לתפקיד שמילא בהבאת מוזיקה חדשנית ואמנים בעלי השפעה לקהל בינלאומי.

מדוע דייוויד לורנס גפן ראוי לציון כערך חשוב במורשת

דייוויד גפן ראוי להיכלל במורשת משום שפעל בשלושה מעגלים שהשפעתם נמשכת: יצירה תרבותית, בניית מוסדות ופילנתרופיה ציבורית. הוא הקים לייבלים שנתנו לאמנים כמו ג'וני מיטשל, ג'ון לנון, נירוונה וניל יאנג אפשרות להגיע לקהלים רחבים; היה ממקימי DreamWorks; ותמך במבנים תרבותיים, באולמות מופעים ובמוסדות הכשרה ששינו את חייהם של סטודנטים, אמנים ורופאים.

סיפורו מחבר בין חווייתה של משפחה יהודית שהיגרה לאמריקה לבין כוחו של יזם יהודי־אמריקאי לעצב את התרבות הכללית ולתרום למוסדות בישראל. משום כך, ערך עליו במורשת (Moreshet) וב־Moreshet.com אינו מתעד רק הון או תהילה, אלא את האופן שבו חזון עסקי, זיהוי כישרון ונתינה רחבת היקף יכולים להשאיר חותם על חיי יהודים וישראלים, על התרבות האמריקאית ועל החברה העולמית.