חן קוגל

ד״ר חן קוגל הוא מן הדמויות המרכזיות ברפואה המשפטית בישראל. כרופא מומחה וכמנהל המכון הלאומי לרפואה משפטית, הוא פועל בנקודת המפגש הרגישה שבין רפואה, משפט, ביטחון וכבוד האדם: קביעת סיבות מוות, זיהוי חללים, מתן חוות דעת מדעיות לבתי משפט וסיוע למשפחות ולרשויות במצבים שבהם לאמת הרפואית יש משמעות אנושית ולאומית עמוקה. עבודתו לאחר מתקפת 7 באוקטובר 2023, כאשר המכון נדרש לבדיקת חללים ולסיוע בזיהוי קורבנות, עמדה במרכז ההכרה בו כחתן פרס ישראל לשנת 2024 בתחום הגבורה האזרחית.

קוגל נודע גם בזכות מאבקו למען תקינותו ועצמאותו המקצועית של המכון לרפואה משפטית. שנים לפני שהתמנה לעמוד בראש המוסד, הוא התריע על ליקויים שמצא בעבודתו ופעל לשינוי דרכי הניהול והפיקוח בו. בכך המחיש כי רפואה משפטית אינה רק תחום טכני: אמינותה משפיעה על משפטים פליליים, על זכויות נאשמים ונפגעים, על אמון הציבור ועל האופן שבו המדינה מכבדת את מתיה ואת משפחותיהם.

ילדות, לימודי רפואה ושירות צבאי

חן קוגל נולד ב-14 במאי 1962 בחולון. הוא נכדו של ד״ר חיים קוגל, שהיה ראש המועצה המקומית הראשון של חולון וראש העירייה הראשון שלה. החיבור המשפחתי לשירות ציבורי קיבל אצל הנכד ביטוי בתחום אחר: בניית קריירה רפואית המשרתת את מערכות המשפט, הבריאות והביטחון של ישראל.

קוגל למד רפואה בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב במסגרת העתודה האקדמית, והשלים את לימודיו באמצע שנות השמונים. לאחר מכן שירת בחיל הרפואה של צה״ל והתמחה ברפואה משפטית. הוא הגיע לדרגת סגן-אלוף, ובמסגרת שירות המילואים פיקד על מרכז לאיסוף נתוני חללים של צה״ל. תפקיד זה דורש שילוב של קפדנות רפואית, יכולת ארגונית ורגישות כלפי המשפחות, לצד הצורך לספק למדינה מידע אמין בעת מלחמה ואסון.

פיתוח המומחיות ברפואה משפטית

קוגל החל לעבוד במכון הלאומי לרפואה משפטית בראשית שנות התשעים. בין 1996 ל-1998 השתלם ונחשף לעבודתם של מכונים לרפואה משפטית בארצות הברית, באנגליה, באוסטרליה ובדרום אפריקה. המפגש עם שיטות עבודה במדינות שונות הרחיב את ניסיונו המקצועי וסיפק לו בסיס להשוואת נוהלי בדיקה, תיעוד, פיקוח וכיבוד המת.

הרפואה המשפטית מתרגמת ממצאים בגוף האדם לשפה שבאמצעותה יכולים חוקרים, תובעים, סנגורים ושופטים להבין מה התרחש. פתולוג משפטי נדרש להבחין בין עובדה מדעית, הסתברות ומסקנה שאינה ניתנת להוכחה מלאה. איכות העבודה עשויה להשפיע על הכרעה בשאלות של אחריות פלילית, על זיהוי קורבן ועל האפשרות של משפחה לקבל תשובה מוסמכת בדבר גורלו של אדם קרוב.

במהלך שנות עבודתו מסר קוגל חוות דעת ועדויות מומחה במקרים שבהם נדרשה בחינה פתולוגית. בין היתר, הוא הכין חוות דעת רשמית בנוגע לסבירות מותם של חיילי צה״ל החטופים אהוד גולדווסר ואלדד רגב לאחר חטיפתם עם פרוץ מלחמת לבנון השנייה. הוא עסק גם בבירור סיבת מותה של הילדה רוז פיזם. מקרים אלה ממחישים את רוחב האחריות המוטלת על מומחה לרפואה משפטית: לעיתים מסקנתו נעשית חלק מחקירת רצח או מהליך משפטי, ולעיתים היא משפיעה על החלטות לאומיות ועל משפחות הממתינות לוודאות.

מאבק למען תקינות המכון וכבוד המת

לאחר שנחשף לדרכי הפעולה של מכונים מקבילים בעולם, סבר קוגל כי במכון הישראלי קיימים ליקויים חמורים, ובהם עניינים הנוגעים לכבוד המת ולסדרי הניהול. כאשר ניסיונותיו לקדם שינוי מתוך המערכת לא נשאו את התוצאה שקיווה לה, הוא הביא את הדברים לידיעת גורמי ביקורת והתקשורת. סדרת תחקירים שפורסמה ב״ידיעות אחרונות״ בשנת 2000 הייתה חלק מתהליך ציבורי ומוסדי שהוביל לבדיקת התנהלות המכון ולשינויים בפיקוח עליו.

קוגל פנה גם למבקר המדינה, אליעזר גולדברג, כאשר חשש שמעמדו וסמכויותיו נפגעים בשל התראותיו. מבקר המדינה הורה למשרד הבריאות שלא לפגוע במעמדו, וטענותיו של קוגל בדבר אי-סדרים זכו להכרה במסגרת הבדיקות שנערכו. בשנת 2005 הוא עזב את המכון והקים מסגרת פרטית למתן שירותי רפואה משפטית, שתוארה כמכון הפרטי הראשון מסוגו בישראל. צעד זה הרחיב את האפשרות לקבל מומחיות פורנזית גם מחוץ למכון הממשלתי.

בשנת 2007 העניקה לו התנועה למען איכות השלטון בישראל את אות אביר איכות השלטון בקטגוריית הלוחם בשחיתות. חשיבות פעולתו חרגה מהמחלוקת הניהולית עצמה: הוא סייע לבסס את העיקרון שמומחה רפואי המשרת מערכת ציבורית חייב להיות מסוגל להתריע על ליקויים בלי לוותר על שיקול דעתו המקצועי.

חזרה למכון כמנהלו

בשנת 2013 מונה קוגל למנהל המכון הלאומי לרפואה משפטית. חזרתו כמנהל למוסד שאת התנהלותו ביקש בעבר לשנות הייתה שלב משמעותי בקריירה שלו. בתפקידו הוא נושא באחריות למערך הלאומי המרכזי העוסק בנתיחות שלאחר המוות, בזיהוי, בבדיקת ממצאים ובהכנת חוות דעת רפואיות עבור רשויות החקירה והמשפט.

ניהול המכון מחייב הגנה על עצמאותם המקצועית של רופאים גם כאשר מסקנותיהם אינן נוחות לאחד הצדדים. קוגל נתן לכך ביטוי כאשר ביקש לתמוך בזכותה המקצועית של ד״ר מאיה פורמן להציג את עמדתה במסגרת הליך משפטי, לאחר שחוות דעתה בפרשת תאיר ראדה עוררה מחלוקת בין גורמי המדינה. היועץ המשפטי לממשלה התיר לבסוף את הגשת תצהירו תוך הבהרה שהוא משקף את דעתו האישית. הפרשה הדגישה את תפיסתו כי מומחה מטעם מוסד ציבורי אינו אמור להתאים מסקנה רפואית לעמדתה המשפטית של המדינה.

המשימה הלאומית לאחר 7 באוקטובר

לאחר מתקפת 7 באוקטובר 2023 נדרש המכון הלאומי לרפואה משפטית להתמודד עם אחת המשימות הקשות בתולדותיו. צוותי המכון בדקו את גופותיהם של קורבנות, תיעדו ממצאים וסייעו בתהליך הזיהוי. תנאי העבודה היו מורכבים במיוחד בשל מצבם של חלק מן החללים ובשל הצורך לפעול במהירות בלי לוותר על דיוק מדעי.

בראש המכון עמד קוגל מול אחריות כפולה: לספק לרשויות מידע רפואי אמין, ובה בעת לסייע בהשבת שמות וזהויות לבני אדם שנרצחו. לזיהוי יש משמעות מעשית והלכתית עמוקה בחברה הישראלית והיהודית. הוא מאפשר למשפחות לדעת את גורל יקיריהן, להביאם לקבורה ולהתחיל בתהליך האבל, ומסייע למדינה להבחין בין נרצחים, נעדרים וחטופים.

במרץ 2024 הוכרז כי קוגל יקבל את פרס ישראל בתחום הגבורה האזרחית. הפרס ביטא הכרה בעבודתו ובהנהגת המכון בתקופה שבה מומחיות רפואית, עמידות נפשית ושליחות ציבורית נדרשו בעת ובעונה אחת. תרומתו הייתה חלק ממאמץ רחב של רופאים, אנשי מעבדה, אנשי זיהוי ורשויות ביטחון שפעלו כדי לתת תשובות למשפחות ולתעד את אשר אירע.

הוראה, אתיקה ומעורבות חברתית

לצד עבודתו המעשית עסק קוגל בהוראה לסטודנטים לרפואה ולמשפטים, בין היתר באוניברסיטת תל אביב, באוניברסיטת בר-אילן ובמסגרות אקדמיות נוספות. הוראה משותפת לשני התחומים חשובה במיוחד ברפואה משפטית: רופאים צריכים להבין כיצד ממצאיהם נבחנים בבית המשפט, ומשפטנים צריכים לדעת מה המדע מסוגל לקבוע ומהן מגבלותיו.

קוגל היה חבר בוועד המנהל של עמותת עוגן, המסייעת לעובדים החושפים שחיתות וחוששים מפגיעה בשל פעולתם. מעורבות זו המשיכה באופן ציבורי את הנושא שליווה את הקריירה שלו: ההגנה על אנשי מקצוע המבקשים לדווח על ליקויים במערכות שבהן הם עובדים.

בחייו האישיים הוא פסנתרן ג׳אז חובב שניגן במועדונים בתל אביב ובערים אחרות. הוא היה פעיל באגודה למען הלהט״ב בישראל ושותף מוזיקלי להקמת ״הגייזמרים״, המקהלה הגאה של האגודה. כמו כן נמנה עם מייסדי ״גאווה בליכוד״. נוכחותו הציבורית כאיש מקצוע בכיר וכהומוסקסואל גלוי תרמה לנראות של להט״בים במוסדות המדינה ובחברה הישראלית.

מדוע חן קוגל ראוי לציון כערך חשוב במורשת

חן קוגל ראוי להיכלל בארכיון מורשת (Moreshet) משום שעבודתו נוגעת בכמה מן המחויבויות העמוקות ביותר של חברה מתוקנת: חתירה לאמת, עשיית צדק, כבוד המת ואחריות כלפי משפחות המבקשות לדעת מה עלה בגורל יקיריהן. הוא לא רק מסר חוות דעת בתיקים מרכזיים; הוא פעל לחיזוק המוסד הלאומי שעליו נשענות ישראל ומערכת המשפט בשעות הקשות ביותר.

השפעתו ניכרת במאבקו לעצמאות מקצועית, בהכשרת דורות של רופאים ומשפטנים, בעבודתו עם חללי צה״ל וקורבנות טרור ובהנהגת המכון לאחר 7 באוקטובר. עבור הציבור היהודי והישראלי, מלאכת הזיהוי והבירור הרפואי מחברת מדע מדויק עם חובות של זיכרון, קבורה וכבוד האדם. פרופיל זה ב-Moreshet.com מתעד אפוא מורשת של שירות ציבורי שבה מומחיות רפואית נעשית כלי לצדק, לאמת ולחוסן חברתי.