נחמיה שטרסלר

נחמיה שטרסלר הוא עורך, עיתונאי ופרשן כלכלי ישראלי, מן הקולות המזוהים והמתמשכים בעיתונות הכלכלית והציבורית בישראל. במשך עשרות שנים כתב וערך ב״הארץ״, פרש בטלוויזיה וביקש להסביר לקהל רחב כיצד החלטות ממשלה, מיסוי, מונופולים, שוק העבודה והוצאות המדינה משפיעים על חיי היום־יום. ייחודו אינו רק בהבעת עמדה כלכלית, אלא בהתעקשות להפוך נושאים שנתפסו כמקצועיים ומורכבים לשאלות ציבוריות ברורות: כמה עולה מוצר, מי משלם את המחיר, כיצד פועלת המדינה ומהי אחריותה כלפי מי שאינם יכולים לפרנס את עצמם.

ראשית חייו והכשרתו

שטרסלר נולד בישראל באוקטובר 1951. הוא למד בתיכון עירוני ה׳ בתל אביב במגמת אלקטרוניקה, ולאחר מכן שירת בצה״ל בשנים 1970–1973 במסגרת מערך הנ״מ בסיני, ביחידת בקרה. אביו, נפתלי, שירת בצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה ונפל בשבי הגרמני ביוון — פרט משפחתי המוסיף לסיפור חייו האזרחי גם זיקה לזיכרון היהודי והישראלי של המאה העשרים.

שטרסלר למד כלכלה ומינהל עסקים באוניברסיטת תל אביב, שם השלים תואר ראשון בכלכלה ותואר שני במינהל עסקים. ההכשרה הזאת סיפקה לו בסיס מקצועי לעיסוק ארוך השנים במדיניות כלכלית, אך עבודתו העיתונאית היא שהפכה את הידע הזה לכלי ציבורי נגיש.

עורך כלכלי וקול מרכזי ב״הארץ״

בשנת 1983 מונה שטרסלר לעורך הכלכלי של עיתון ״הארץ״. הוא מילא את התפקיד עד סוף 1998, ולאחר מכן מונה לעורך בכיר לענייני כלכלה וחברה. במסגרת זו היה מעורב בעיצוב סדר היום העיתונאי סביב מדיניות כלכלית, רפורמות מבניות, רגולציה, התחרות במשק, יחסי הון־שלטון ומצבה של החברה הישראלית.

העבודה העיתונאית שלו התאפיינה בכתיבה ישירה ובניסיון לקשור בין נתונים כלכליים לבין חוויות מוחשיות של משפחות, עובדים וצרכנים. הוא כתב לאורך השנים על הצורך בשוק תחרותי ופתוח יותר, על הפחתת חסמים ומונופולים, על שינויים במגזר הציבורי ועל מדיניות שתעודד תעסוקה וצמיחה. לצד זאת, הוא תמך בתפקיד חברתי פעיל של המדינה ובסיוע מוגבר לקשישים, לחולים, לאנשים עם מוגבלות ולמי שאינם מסוגלים לעבוד.

״ושלא יעבדו עליכם״ והנגשת הכלכלה לציבור

אחד הביטויים המוכרים לעבודתו הוא המאבק למען שקיפות מחירים. במשך כעשר שנים פעל שטרסלר לפרסום מחיר על כל מוצר ומוצר, בתקופה שבה לא הייתה חובה כללית לסימון מחירים על גבי מוצרים במשק. המאבק הסתיים בהצלחה כאשר משרד התעשייה והמסחר, בראשות נתן שרנסקי, פרסם צו שחייב בתי עסק ורשתות שיווק להצמיד תגיות מחיר למוצרים החל מ־23 ביולי 1998.

הישג זה ממחיש את האופן שבו עיתונות יכולה לחרוג מהתיאור והפרשנות ולהשפיע על הסדרים מעשיים בחיי האזרחים. סימון המחירים מעניק לצרכן מידע בסיסי הדרוש להשוואה, לבחירה ולפיקוח על התנהלותם של עסקים. הוא גם הפך סוגיה צרכנית יומיומית לנושא של מדיניות ציבורית.

שטרסלר פרסם שני ספרים, ובהם הספר ״ושלא יעבדו עליכם״, העוסק בהסברים ובביקורת על תופעות כלכליות וחברתיות. גם דרך הספרים וגם דרך טוריו ביקש להעניק לקוראים כלים להבין את השפה הכלכלית ואת האינטרסים המעצבים את המשק.

נוכחות בתקשורת ובהוראה

במקביל לעבודתו ב״הארץ״ הופיע שטרסלר כפרשן כלכלי בערוץ 2, והגיש בין היתר את הפינה ״ושלא יעבדו עליכם״ בתוכנית ״אולפן שישי״. הטלוויזיה הרחיבה את קהל הקוראים שלו והביאה את הדיון על צרכנות, מחירים ומדיניות כלכלית אל תוכנית חדשות מרכזית וביתית.

שטרסלר עסק גם בהכשרת הדור הבא של אנשי ניהול ותקשורת. הוא שימש מרצה בבית הספר למינהל עסקים של אוניברסיטת תל אביב לתלמידי תואר שני, ובהמשך לימד בבית הספר לעיתונאות במרכז הבינתחומי הרצליה. כך פעל לא רק ככותב וכפרשן, אלא גם כמורה שהעביר לסטודנטים את החשיבות של ניתוח נתונים, הבנת מוסדות ותרגום נושאים מורכבים לשפה ציבורית.

בשנת 2021 השתתף בעונה השנייה של תוכנית המציאות ״הזמר במסכה״, תחת דמות הקיפוד, והודח במקום החמישי. הופעה זו חשפה צד בידורי וקליל יותר בדמותו הציבורית, המוכרת בדרך כלל מן העיתונות ומדיוני הכלכלה.

תפיסתו הכלכלית והחברתית

שטרסלר מזוהה עם תפיסת עולם ליברלית התומכת בכלכלת שוק לצד מדיניות רווחה. מבחינתו, תחרות, יוזמה פרטית ופתיחות ליבוא עשויות לתרום להתייעלות ולהורדת מחירים, אך אין בכך כדי לפטור את המדינה מאחריותה החברתית. הוא תמך בהגדלת שכר המינימום ובעידוד היציאה לעבודה, ובמקביל בהרחבת התמיכה במי שאינם יכולים להשתלב בשוק העבודה.

במאמריו קרא לאורך השנים להקטנת תקציב המדינה, להפחתת מיסים ולשמירה על גירעון נמוך, כחלק מתפיסה של משק צומח, אבטלה נמוכה וסקטור פרטי חזק. הוא תמך בהפרטת עסקים ממשלתיים, ברפורמות במגזר הציבורי ובפירוק מונופולים וקרטלים, בין שהם מוחזקים בידי המדינה ובין שהם קשורים לבעלי הון. עם זאת, הוא התנגד להטבות מופרזות לבעלי הון ולשכר גבוה של מנהלים, שאותם תיאר כ״שוד ברישיון״.

עמדותיו השתנו בהתאם למדיניות ולנסיבות. הוא תמך במדיניותו של בנימין נתניהו כשר האוצר בשנת 2003, אך מתח ביקורת על המדיניות הכלכלית שהוביל נתניהו משנת 2009. ביחס לחוק ההסדרים הציג עמדה מורכבת: לצד ביקורת על דרך השימוש בו, הדגיש לעיתים את חשיבותו ככלי יעיל לקידום שינויים. בשנת 2020 מתח ביקורת חריפה על התנהלותו של שר האוצר ישראל כ״ץ, והוויכוח ביניהם התפתח לסדרת מאמרים בטורו השבועי ב״הארץ״.

מעורבות בוויכוחים על תכנון, תשתיות וסביבה

שטרסלר השתתף גם בוויכוחים ציבוריים על תשתיות ופיתוח. הוא הביע הסתייגות מן הגופים הירוקים ומחלק ממאבקיהם, ותמך בעמדת יזמים שקידמו פרויקטים שונים. בין היתר יצא נגד ההתנגדות לכביש חוצה ישראל, למתחם התיירות של יואב איגרא ליד שמורת תמנע ולהקמת תחנה לקליטת גז טבעי בצפון הארץ. גם כאן ניכרת העדפתו לבחון יוזמות דרך שאלות של צמיחה, תעסוקה, תשתית ויכולת ביצוע.

לאחר ההתנתקות פרסם חזון אופטימי לעתידה של רצועת עזה וביקר אזהרות שהשמיעו מתנגדים למדיניות. הוא גם מתח ביקורת חריפה על דו״ח ועדת החקירה שעסקה בטיפול במפוני גוש קטיף. עמדות אלה היו חלק מהכתיבה הציבורית הרחבה שלו, שחיברה בין מדיניות כלכלית, אחריות ממשלתית והשלכותיהן של החלטות לאומיות על אזרחים.

השפעה ציבורית ומורשת מקצועית

התרומה המרכזית של שטרסלר היא בהפיכת הכלכלה לנושא של אזרחות פעילה. באמצעות עריכה, כתיבה, טלוויזיה והוראה הוא עודד קוראים וצופים לשאול כיצד נקבעים מחירים, מי נהנה ממבנה השוק, מה תפקידה של הממשלה ומה המחיר החברתי של אבטלה, עוני וחוסר תחרות. המאבק לסימון מחירים הוא דוגמה מוחשית להשפעה שנולדה מעבודה עיתונאית עקבית והסתיימה בשינוי שחיזק את יכולת הבחירה של צרכנים.

הוא נשוי ליפה שטרסלר, שכיהנה כראש ענף עתודה ניהולית בכירה בבנק לאומי, ואב לשלושה ילדים. לצד חייו המשפחתיים והציבוריים, הוא הותיר חותם על העיתונות הישראלית בכך ששמר את הדיון הכלכלי במרכז השיח — לא כעניין של מומחים בלבד, אלא כנושא הנוגע לכיסו, לזכויותיו ולעתידו של כל אזרח.

מדוע נחמיה שטרסלר ראוי לציון כערך חשוב במורשת

נחמיה שטרסלר ראוי להיכלל ב״מורשת״ בזכות שילוב נדיר של עיתונות, פרשנות, חינוך והשפעה מעשית על חיי הציבור בישראל. במשך עשרות שנים הוא הסביר סוגיות כלכליות לקהל רחב, קידם דיון ציבורי בתחרות, מחירים, עבודה ורווחה, והיה שותף למאבק שהוביל לחובת סימון מחירים על מוצרים — שינוי שהעניק לצרכנים מידע וכלי בחירה בסיסי.

המורשת שלו אינה מסתכמת בתפקידים שמילא או בדעות שהביע. היא מצויה גם בדרך שבה חיבר בין כלכלה לבין אחריות חברתית, בין מדיניות ממשלתית לבין חיי משפחות, ובין עיתונות לבין האפשרות להשפיע על מוסדות ועל כללי המשחק. משום כך, פרופילו ב־מורשת (Moreshet) וב־Moreshet.com מתעד פרק חשוב בתולדות העיתונות הישראלית ובמאמץ להפוך ידע כלכלי לכלי של השתתפות אזרחית.