מייק בורשטיין

מייק בורשטיין, שנולד ב-1 ביולי 1945 בשם מייקל, וביידיש מאטעלע, הוא שחקן, זמר ובמאי קולנוע ישראלי־אמריקני. במשך קריירה שנמשכת מילדותו ועד המאה ה-21, הוא פעל בעברית, ביידיש, באנגלית ובהולנדית, וחיבר בין מסורת התיאטרון היידי של משפחתו לבין התרבות הישראלית והבידור הבינלאומי. בישראל הוא זכור במיוחד ככוכב סרטי קונילמל, כזמר וכמנחה טלוויזיה, אך עבודתו כוללת גם הופעות בברודוויי, בטלוויזיה ההולנדית, בתיאטרון היידי ובקולנוע.

ילדות על במת התיאטרון היידי

בורשטיין נולד בניו יורק למשפחה של אמנים. הוריו, פסח וליליאן בורשטיין, היו זמרים ושחקנים מרכזיים בתיאטרון היידי בעיר, והמשפחה הופיעה בפני קהילות דוברות יידיש בארצות הברית ובמדינות נוספות. מייק ואחותו התאומה סוזן שולבו במופע המשפחתי כבר בילדותם. הופעותיו הראשונות של מייק היו כשהיה בן שלוש, וכבר אז ניכרו בו יכולות המשחק, השירה והתנועה שליוו אותו לאורך הקריירה.

חיי הנדודים הקשו על לימודיו ועל הקשר עם בני גילו, אך העניקו לו היכרות בלתי רגילה עם קהילות יהודיות ועם קהלים בכמה ארצות. לצד היידיש והאנגלית, למד להשתמש גם בעברית ובהולנדית, ויכולת זו אפשרה לו לפעול בהמשך במרחבים תרבותיים שונים. עבורו, היידיש לא הייתה רק שפת בית אלא גם שפת במה, זיכרון וזהות יהודית חיה.

המשפחה בישראל והצלחתה של המגילה

בשנת 1954 עלתה משפחת בורשטיין לישראל והביאה עמה את הרפרטואר של התיאטרון היידי. בין המופעים המזוהים עם המשפחה הייתה חתונה בעיירה, פרי עטו של ויליאם סיגל, שלימים עובדה גם לקולנוע. לאחר קשיים כלכליים חזרה המשפחה לארצות הברית, וב-1962 שבה לישראל והמשיכה להעלות מלודרמות ומחזות עממיים ביידיש.

ב-1965 בחרה המשפחה לפנות לכיוון אמנותי חדש ולהעלות את המגילה, מחזה מאת איציק מאנגר, במועדון החמאם ביפו. החזרות הראשונות עוררו חשש שהקהל הקבוע לא יקבל את השינוי, אך הבכורה הרשמית הייתה הצלחה גדולה. באולם נכחו שרי ממשלה, אנשי תיאטרון, עיתונאים ומאנגר עצמו, שהגיע לישראל לכבוד האירוע. המחזה זכה לשבחי הביקורת ולהתלהבות הקהל, והופעותיו הגיעו לכ-250 — מספר יוצא דופן להצגת יידיש בישראל באותה תקופה.

הצלחת המגילה הייתה משמעותית מעבר להישג מסחרי. קהל דובר עברית למד להעריך את ההצגה, והקהל היידי בישראל קיבל חיזוק לתחושת הערך והגאווה בשפתו ובתרבותו. ההפקה יצאה גם למסע הופעות בחוץ לארץ, ובהן הופעה ברובע ברודוויי בניו יורק, ומייק בורשטיין סומן ככוכב עולה.

קונילמל והפיכתו לכוכב ישראלי

פריצתו הקולנועית של בורשטיין הגיעה ב-1966 בסרט שני קוני למל. בקומדיה המתרחשת על רקע העיירה היהודית גילם בורשטיין את שתי הדמויות המרכזיות, הישג שדרש ממנו לעבור בין דמויות, קולות ומצבים קומיים שונים. אביו, פסח, גילם את עגלון העיירה. הסרט שילב שירים וריקודים, והשיר המזוהה עם קוני למל, אומרים שאני אינני אני, הפך לאחד מסימני ההיכר של הופעתו.

שני קוני למל העניק לדמות היהודית העממית נוכחות מרכזית בקולנוע הישראלי והפך את בורשטיין לכוכב מוכר לקהל רחב. הוא המשיך לככב בסרטי ההמשך קוני למל בתל אביב מ-1976 וקוני למל בקהיר מ-1983. הסרט הראשון בסדרה זכה להצלחה מיוחדת: קוני למל בתל אביב מדורג במקום התשיעי ברשימת מאה הסרטים הישראליים הנצפים ביותר, עם כ-771,000 כרטיסים שנמכרו.

ב-1977 כיכב בורשטיין גם בסרט הרשלה, לצד אריה אליאס. הסרט מתאר את הרשלה, אשכנזי יחיד החי בשכונה מזרחית, ומשתמש בדמותו כדי להציג ביקורת על פוליטיקאים מושחתים. באמצעות תפקידים אלה נע בורשטיין בין הקומדיה היהודית המסורתית לבין הקולנוע הישראלי העממי, והביא למסך דמויות, הומור ומוזיקה שנשענו על זיכרון החיים היהודיים במזרח אירופה.

זמר, מנחה ואמן בפני קהלים בישראל

בורשטיין ביסס את מעמדו גם כזמר. בשנת 1967 זכה במקום הראשון בפסטיבל הזמר והפזמון עם השיר מי יודע כמה, למילים של רימונה די־נור, ללחן של יעקב הולנדר ולעיבוד של שמעון כהן. בהמשך הקליט אלבום שירי יידיש עם חוה אלברשטיין, ובכך חיבר בין קולו של זמר ישראלי מצליח לבין הרפרטואר היידי.

הוא הופיע בפני חיילי צה"ל במהלך שלוש ממערכות ישראל, ולאחר מלחמת ששת הימים העלה מופע לחיילים עם הבדרן האמריקני דני קיי, שביקר בישראל. בתחילת שנות השבעים הנחה תוכנית יחיד בטלוויזיה הישראלית, שבה באו לידי ביטוי כישרונותיו כשחקן, זמר ורקדן. הוא הקליט גם אלבום שירי ילדים והשתתף בפסטיבל שירי הילדים בשנים 1977–1982, בין היתר עם השירים היפו היפי, דונלד דק, שולם ברוגז, השפן הקטן ושלום על העולם.

בשנים 1978–1979 הנחה את תוכנית הטלוויזיה הישראלית תן הזדמנות. ב-1981 השתתף בתוכנית הרדיו שלכם לשעה קלה בקול ישראל, ושירי התוכנית יצאו גם באלבום. באותה שנה השתתף בתחרות הקדם־אירוויזיון עם השיר סביב כל העולם, שהגיע למקום החמישי.

על עבודתו כשחקן זכה ב-1977 בפרס כינור דוד לשחקן השנה. הפרס ביטא את המקום שתפס באותה תקופה בתרבות הפופולרית בישראל — כשחקן קולנוע ותיאטרון, כזמר וכאמן בעל יכולת להופיע בפני ילדים, חיילים ומשפחות.

קריירה בינלאומית, ברודוויי והבמה היידית

במקביל לפעילותו בישראל פיתח בורשטיין קריירה בינלאומית. בשנים 1978–1981 הופיע בטלוויזיה ההולנדית בתוכנית האירוח והבידור The Mike Burstyn Show. התוכנית דורגה בין עשר התוכניות הפופולריות ביותר בהולנד, בבלגיה ובלוקסמבורג, והרחיבה את קהל הצופים שלו מעבר למרחב היהודי והישראלי.

במשך השנים הופיע בורשטיין במחזות זמר ובהפקות בברודוויי, ובהם ג'ולסון, הרוטשילדים, ברנשים וחתיכות, כנר על הגג, שבו גילם את טוביה החולב, ולנסקי, שבו גילם את מאיר לנסקי. הוא גילם גם את עורך הדין רוי כהן במחזה שעסק בפרשת המרגלים יוליוס ואתל רוזנברג. אחת מהצלחותיו הבולטות הייתה תפקידו במחזמר בארנום, שזכה בפרס טוני; בהמשך חזר על התפקיד גם בהפקה הולנדית.

הופעותיו בתיאטרון האנגלי וההולנדי לא החליפו את הקשר שלו ליידיש. ב-2012 הופיע כאמן אורח בתיאטרון יידישפיל במחזמר הרשלה, וב-2014 השתתף בהפקת רביזור. כך המשיך לנוע בין הבמה הבינלאומית לבין מוסדות התרבות היידיים בישראל, ולהציג את היידיש כחלק ממורשת תיאטרונית שיכולה לפנות גם לקהלים בני זמננו.

עבודה מאוחרת בקולנוע ובטלוויזיה

בורשטיין הופיע בתפקידי אורח בתוכניות ובסדרות שונות, ובהן כשהעולם מסתובב, חוק וסדר, כלב שמירה והסדרה הישראלית אלביס, רוזנטל והאישה המסתורית. בשנת 2017 השתתף בסדרה הישראלית ג'ודה, ובעונה השנייה שעלתה ב-2020 שב להופיע בה.

ב-2018 יצא לאקרנים סרטו הראשון כבמאי, אזימוט, בכיכובם של יפתח קליין וסמי שייק. המעבר לבימוי הרחיב את תרומתו לקולנוע מעבר למשחק והוסיף נדבך נוסף לקריירה שבה עסק שוב ושוב ביצירה, בביצוע ובהבאת סיפורים לקהל.

מדוע מייק בורשטיין ראוי לציון כערך חשוב במורשת

מייק בורשטיין ראוי להיכלל במורשת (Moreshet) משום שפעל במשך עשרות שנים כמתווך חי בין כמה פרקים מרכזיים בתרבות היהודית והישראלית: התיאטרון היידי של ניו יורק, חיי התרבות של ישראל הצעירה, הקולנוע הישראלי העממי והבמה הבינלאומית. הוא לא הסתפק בשימור מסורת משפחתית, אלא הפך אותה לחוויה נגישה לקהלים חדשים — בעברית, ביידיש ובשפות נוספות.

הופעותיו עם משפחתו, הצלחת המגילה, דמותו הכפולה בשני קוני למל, סרטי ההמשך, שירי הזמר והילדים, ההופעות בפני חיילים ועבודתו בתיאטרון יידישפיל ממחישים כיצד תרבות יהודית עממית יכולה להשתלב בחיים הישראליים בלי לאבד את שפתה, את ההומור שלה ואת הזיכרון ההיסטורי שלה. פעילותו בברודוויי ובטלוויזיה ההולנדית מוסיפה לה מורשת זו ממד בינלאומי.

לכן סיפורו של בורשטיין חשוב לקוראי Moreshet.com: הוא מתעד לא רק קריירה מצליחה של בדרן, אלא גם את הדרך שבה שחקן, זמר ובמאי נשא מסורת יהודית בין ארצות, שפות וקהילות, והשפיע על האופן שבו דורות של ישראלים ויהודים פגשו את עולם הבמה, את הקולנוע ואת התרבות היידית.