לאון טרוצקי

לאון (לב) דוידוביץ' טרוצקי (1879–1940) היה מהפכן, מנהיג סובייטי, הוגה דעות מרקסיסטי וסופר ממוצא יהודי־רוסי. הוא מילא תפקיד מרכזי במהפכת 1905, במהפכת אוקטובר 1917 ובניצחון הבולשביקים במלחמת האזרחים הרוסית. כקומיסר לענייני הצבא והצי הוא בנה את הצבא האדום והנהיג אותו בתקופה שבה השלטון הסובייטי נלחם על עצם קיומו. בהמשך נעשה למבקר החריף ביותר של סטלין, הוגלה מברית המועצות ונרצח במקסיקו בשליחות הנ.ק.ו.ד.

מבן איכרים יהודים למהפכן מקצועי

טרוצקי נולד בשם לב ברונשטיין בכפר ינובקה שבדרום אוקראינה, החמישי מבין שמונה ילדים במשפחה יהודית אמידה של חקלאים וסוחרים. את שנות ילדותו הראשונות עבר בבוברינץ, ולאחר מכן למד באודסה ובניקולאייב, שם נחשף למרקסיזם. הוא החל ללמוד מתמטיקה, אך abandon את לימודיו כדי לפעול נגד משטר הצאר ולארגן עובדים וסטודנטים.

ב-1898 נעצר בשל פעילותו באיגוד הפועלים של דרום רוסיה, ישב בכלא, וב-1900 נידון לארבע שנות גלות בסיביר. במהלך מאסרו נישא לאלכסנדרה סוקולובסקיה, יהודייה ומרקסיסטית; נישואיהם נערכו בידי רב. בסיביר נולדו שתי בנותיהם. לאחר בריחתו אימץ את השם טרוצקי, על שם סוהר בבית הכלא באודסה, ונסע ללונדון, שם הצטרף למערכת העיתון איסקרה והכיר את לנין.

1905, העיתונות והדרך למהפכת אוקטובר

בקונגרס המפלגה הסוציאל־דמוקרטית הרוסית ב-1903 תמך תחילה במנשביקים, אך עד מהרה פעל מחוץ לסיעות וניסה לגשר בין המחנות. בעת מהפכת 1905 חזר לרוסיה ונבחר ליושב ראש הסובייט של פטרבורג. הוא היה מן הדוברים והמנהיגים הבולטים של השביתה הכללית, נעצר לאחר דיכוי המרד ונידון לגלות נוספת בסיביר. גם הפעם נמלט.

בשנים שלאחר מכן פעל בגלות בווינה, בצרפת, בשווייץ ובניו יורק, וכתב לעיתונים רוסיים, צרפתיים ויידיים. בווינה ערך את העיתון פראבדה, שהוברח לרוסיה וזכה לתפוצה רחבה בקרב פועלים. עבודתו העיתונאית הפכה אותו לאחד המסבירים החשובים של הסוציאליזם הרוסי, וסגנונו החד והנגיש העניק לו השפעה רחבה הרבה מעבר לחוגי המפלגה.

לאחר מהפכת פברואר 1917 שב לרוסיה. במאי הצטרף רשמית לבולשביקים, ובסתיו נבחר שוב ליושב ראש סובייט פטרוגרד. כראש הוועדה הצבאית־מהפכנית היה מן המארגנים המרכזיים של ההשתלטות על מוסדות השלטון במהפכת אוקטובר. לצד לנין נעשה לדמות הבולטת ביותר בשלטון החדש.

שר החוץ ומייסד הצבא האדום

לאחר המהפכה מונה טרוצקי לקומיסר לענייני חוץ. הוא פרסם את האמנות הסודיות של ממשלת הצאר וניהל את המשא ומתן עם גרמניה בברסט־ליטובסק. ניסיונו להשיג שלום באמצעות מדיניות של “לא מלחמה ולא שלום” נכשל, והפלישה הגרמנית אילצה את הממשלה הסובייטית לחתום על הסכם קשה במרץ 1918.

לאחר התפטרותו מתפקיד שר החוץ מונה לקומיסר לענייני הצבא והצי. בתקופה קצרה הקים מערכת צבאית מתפקדת מתוך צבא מהפכני קטן, מגויסים חדשים וקצינים לשעבר של הצבא הקיסרי. הוא הנהיג משמעת מרכזית, שילב קצינים מקצועיים עם קומיסרים פוליטיים, ונסע ברכבת משוריינת בין החזיתות כדי לפקח על המבצעים. הצבא האדום גדל ממאות אלפים בתחילת 1918 לכמיליון חיילים בתוך חודשים, ובהמשך לכמה מיליונים.

ארגון הצבא וניהול המערכה בכמה חזיתות סייעו לבולשביקים לנצח את צבאות הלבנים ואת ההתערבות הזרה במלחמת האזרחים. הצלחה זו עיצבה את גבולותיו הראשונים של השלטון הסובייטי ואת המבנה המדיני שישפיע על אירופה ועל התנועה הקומוניסטית העולמית במשך עשרות שנים. לצד הישגיו הארגוניים, מדיניותו הייתה חלק ממנגנון הכפייה והטרור של תקופת מלחמת האזרחים; עובדה זו חיונית להבנת המורשת המורכבת של תפקידו.

המאבק בסטלין והגלות

לאחר הידרדרות בריאותו של לנין ומותו ב-1924 נאבק טרוצקי על כיוון המפלגה ועל עתיד המהפכה. הוא התנגד לריכוז הכוח בידי סטלין, לבירוקרטיזציה של המפלגה ולרעיון “הסוציאליזם בארץ אחת”. במסגרת האופוזיציה השמאלית תמך בתיעוש מואץ, בתכנון כלכלי, בהשתתפות רחבה יותר של חברי המפלגה ובהמשך בינלאומי של המהפכה.

בכתביו פיתח את רעיון “המהפכה המתמדת”: הטענה שבמדינות בעלות התפתחות כלכלית לא אחידה, מהפכה דמוקרטית עלולה להפוך למהפכה סוציאליסטית, ושקיומה של מהפכה במדינה אחת תלוי בהתפשטותה הבינלאומית. בשנת 1927 גורש מהמפלגה, ב-1928 הוגלה לאלמה־אטה, וב-1929 גורש מברית המועצות.

בגלותו בטורקיה, בצרפת, בנורווגיה ובמקסיקו כתב ללא הפסקה. בין ספריו החשובים: חיי, תולדות המהפכה הרוסית, המהפכה הנבגדת, 1905 וכתביו על הפשיזם. הוא ייסד את הבולטין של האופוזיציה, ניתח את עליית הבירוקרטיה הסטליניסטית והזהיר מפני סכנת הנאציזם ומפני מדיניות הקומינטרן שפיצלה את מחנה השמאל מול היטלר. ב-1938 ייסד את האינטרנציונל הרביעי, שנועד להיות חלופה בינלאומית לקומינטרן.

הוגה דעות, סופר ומבקר התרבות

השפעתו של טרוצקי לא הייתה צבאית ופוליטית בלבד. הוא כתב אלפי מאמרים, נאומים, מכתבים והחלטות, והיה מן הכותבים הפוריים והמעצבים של המרקסיזם במאה העשרים. בתולדות המהפכה הרוסית שילב תיאור היסטורי רחב עם ניתוח של תנועות המונים, הנהגה ומשברים פוליטיים. בהמהפכה הנבגדת הציע אחד הניתוחים המוקדמים והשיטתיים של הבירוקרטיה הסובייטית.

בספרות ומהפכה הגן על עצמאות היצירה האמנותית מפיקוח מפלגתי ישיר וטען שתרבות סוציאליסטית אינה יכולה להיבנות באמצעות כפייה בלבד. ב-1938 חיבר עם אנדרה ברטון ודייגו ריברה את המניפסט לאמנות מהפכנית עצמאית, שקרא לחופש אמנותי הן מן השוק הקפיטליסטי והן מן השליטה הסטליניסטית. רעיונותיו השפיעו על אינטלקטואלים, סופרים ותנועות שמאל ברחבי העולם.

טרוצקי, יהדות וארץ ישראל

טרוצקי התרחק במפורש מן הזהות היהודית הדתית והלאומית, האמין שהפתרון לשאלת היהודים מצוי בשוויון אוניברסלי ובמהפכה בינלאומית, וצידד בהתבוללות. עם זאת, מוצאו היהודי היה חלק בלתי נפרד מן ההיסטוריה הציבורית שלו. האנטישמיות שהופעלה נגדו ונגד בני משפחתו בברית המועצות המחישה את הפער בין תפיסתו האוניברסליסטית לבין המציאות שבה יהודים נרדפו גם בתוך משטר שהכריז על שוויון.

בשנות השלושים, לאחר עליית הנאצים, הכיר בזכותם של יהודים לבחור את עתידם, ובהם גם להגר לארץ ישראל. אף שהתנגד לציונות כתנועה לאומית, תמך באפשרות של שתי מדינות בארץ ישראל ובשיתוף פעולה בין העובדים היהודים והערבים. כתביו תורגמו לעברית, ובהם חיי, תולדות המהפכה הרוסית והשאלה היהודית, וכך השתתפו בעיצוב השיח הפוליטי וההיסטורי של קוראים בישראל.

רציחתו והזיכרון ההיסטורי

ב-1937 הגיע טרוצקי למקסיקו וקבע את ביתו בקויואקאן. ביתו הפך למרכז של כתיבה, מחקר ומפגש פוליטי. לאחר ניסיון התנקשות כושל במאי 1940, הותקף ב-20 באוגוסט בידי רמון מרקאדר, סוכן של הנ.ק.ו.ד., בגרזן קרח. טרוצקי מת מפצעיו למחרת, בן שישים. מרקאדר נידון לעשרים שנות מאסר.

הבית שבו חי ונרצח נשמר כמוזיאון לאון טרוצקי, וקברו נמצא בחצרו. ארכיונו, הכולל עשרות אלפי מסמכים, נשמר בין היתר בספריית הוטון באוניברסיטת הרווארד. ספריו נאסרו בברית המועצות במשך שנים, הוחזרו בהדרגה לפרסום בתקופת גורבצ'וב, וב-2001 הוכרז על טיהור שמו מבחינה משפטית ברוסיה. מפלגות וארגונים טרוצקיסטיים ממשיכים לפעול במדינות רבות, גם אם השפעתם משתנה ממקום למקום.

מדוע לאון טרוצקי ראוי לציון כערך חשוב במורשת

לאון טרוצקי ראוי להיכלל במורשת (Moreshet) מפני שפעל בנקודות מפנה ששינו את חייהם של מיליוני בני אדם: הוא הנהיג את סובייט פטרוגרד, היה ממארגני מהפכת אוקטובר, הקים את הצבא האדום והותיר חותם עמוק על המדיניות, התרבות והוויכוחים האידאולוגיים של המאה העשרים. חייו משקפים גם את המפגש המורכב בין יהדות מזרח אירופה, מהפכה אוניברסליסטית, אנטישמיות, שאלת הלאומיות והוויכוח על עתידם של יהודים בארץ ישראל.

המורשת של טרוצקי אינה מסתכמת בתפקידיו הרשמיים. ספריו, תפיסת “המהפכה המתמדת”, ביקורתו על בירוקרטיה וכתיבתו על תרבות, פשיזם וכלכלה השפיעו על תנועות פוליטיות, היסטוריונים, סופרים ואנשי רוח ברחבי העולם. לכן Moreshet.com משמר את סיפורו לא כהמלצה על כל מעשיו או על כל רעיונותיו, אלא כתיעוד של דמות יהודית־רוסית שהשפיעה על ההיסטוריה העולמית, על החברה הסובייטית ועל השיח היהודי והישראלי.